שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ק״וShoel uMeshiv Mahadura IV 2:106
א׳שלום להרבני המופלג מוה' יחיאל מיכל האבער נ"י מסטרעליסק.
1
ב׳אשר שאל בנכרי שהניח קדירה שלו אצל ישראל והישראל שכח והניח בתוכו בורשט והוא נתן הקדירה על האש על הבלעך והקדרה נשברה ונשפך על הבלעך ואח"כ נזכר שהיא קדירה של עכו"ם. והנה לכאורה הדבר פשוט כיון דבארשט הוה דבר חריף א"כ אף דסתם כלי של עכו"ם אינו ב"י מ"מ דבר חריף אף שאינו ב"י אסור. אמנם לכאורה י"ל כיון דכל הטעם דסתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן הוא כמ"ש הרשב"א דהוה ס"ס שמא לא נשתמש בו היום ואת"ל נשתמש בו שמא נשתמש בדבר שפוגם התבשיל שיבשל ולפ"ז מה בכך שהוא דבר חריף הא בצד הספק שמא נשתמש בדבר שהוא פוגם מה מועיל דבר חריף כיון שפגום בעצמותו.
2
ג׳ולכאורה רציתי לומר כיון דבצד הספק שמא לא נשתמש היום עכ"פ נשתמש בו דבר אסור וא"כ כיון דעכ"פ בודאי נשתמש בו דבר אסור דאטו לא נשתמש בו כלל דבר אסור רק שאינו ב"י וכיון דדבר חריף אוסר אף באינו ב"י א"כ לא נשאר אלא צד הספק שמא נשתמש בדבר הפגום וא"כ הוי רק ספק אחד לא ס"ס וספק אחד אסור. אמנם אחר העיון זה אינו דאם נימא דדבר חריף אינו אוסר רק מדרבנן וכמ"ש הפמ"א א"כ הוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן ומועיל וכמ"ש הסמ"ג הובא בש"ך בסי' פ"ג. אמנם אחר העיון נראה דזה תלוי במה שנחלקו הרא"ה והרשב"א במשמרת אי מה דאמר חורפא מחלי' לי' לשבח היינו דהכוונה היא שהחריפות מוציא כל הטעם והוי כאילו הוא בעין או שמשוה אף טעם פגום לשבח א"כ לפ"ז אף שהוא פגום מ"מ משוי לי' לשבח ודו"ק ועדיין צ"ע.
3