שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ק״זShoel uMeshiv Mahadura IV 2:107
א׳תמול הגיעני מכתב מהחריף מוה' יוסף צבי וואלטוך הקשה על מ"ש בשואל ומשיב מהד"ק ח"ג סימן קמ"ז דגם שנים המעידים ששמעו מאחד וזה בא ומכחיש' דנאמן להכחישם אף שהם שנים וע"ז הקשה דנעלם ממני מ"ש הח"מ סימן י"ז ס"ק י"ז ובב"ש שם בפשיטות דשנים נאמנים יותר ואין הראשון ששמע מפיו נאמן. ובאמת בראותי נבהלתי מאד והנה אני זוכר שפלפלתי בתשובה כת"י בשנים נגד שנים אם נאמנים הראשונים אבל באחד נגד שנים ודאי אינו נאמן. אמנם לפענ"ד נראה דדוקא כשהשנים מעידין ששמעו כאחד מפי אחד אז אינו נאמן הראשון נגדם אבל כששנים לא שמעו בבת אחת רק שזה עד"מ שמע ביום א' והשני ביום ב' אז נאמן הראשון. והטעם נראה לפענ"ד דאף דבד"מ וכן בעידי כיעור וכל עדי איסור דבעי שנים מצטרפין כמו בד"מ אף שזה מעיד שראה ביום זה והשני ביום אחר וכן בהודאה אחר הלואה וכדומה היינו דוקא שם דהעד אחד נאמן עכ"פ לחייב שבועה א"כ אח"כ כשנצטרף עדות השני מצטרף לחייב ממון אבל כאן נגד עד אחד נאמן הראשון להכחישו ואינו מחייב כלום וא"כ לגבי כל אחד נאמן הראשון להכחיש וממילא הראשון נאמן לגבי שנים ג"כ וז"ב. ובזה הן נסתר מחמתו מה שהביא מעלתו מדברי הש"ך סי' מ"ו ס"ק י"א דאם עדי השטר אומרים שאין זה כתב ידם ועדים אחרים אומרים שזה כת"י האחרונים נאמנים ופירש הריטב"א כגון דהראשונים אינם מעידין רק על שלו ועדים אחרים מעידין על שניהם נאמנים והרי העדים אחרונים לא ראו הלואה ואינם מעידין רק מה שראו חתימת ידי שנים וא"כ הם מעידין מה ששמעו מהראשונים ואפ"ה נאמנים. ולפמ"ש אין ראיה דכאן מעידים האחרונים על שני החתימות ביחד וא"כ פשיטא דהו"ל תרי לגבי חד. ומה שרצה להטעים סברתי עפמ"ש הרמב"ם בפ"ז מיסודי התורה שכתב דגם בשני עדים חיישינן דמשקרי רק שמוקמינן אחזקת כשרות ולפ"ז לפמ"ש הרשב"א דאדם נאמן על עצמו יותר משנים א"כ הראשון נאמן שטוען טענת ברי. הנה לא א"ש דהרי נאמן על עצמו יותר מעדים רק דעדים אינם יכולים להכחישו אבל שיהיה נאמן להכחיש עדים לא אמרינן ומ"ש לישב דברי התשב"ץ ולישב קושית האחרונים דאמאי בכהן יהי' נאמנים עדים והא שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא וע"ז כתב כיון דהוא תלה עצמו בעדים ואינו טוען ברי אינו נאמן אמת הדברים וכ"כ בחבורי שואל ומשיב כ"פ ליישב כן הקושיא אבל להכחיש עדים אינו נאמן ומה שהקשה על הרמב"ם הנ"ל מהא דפריך בכתובות כ"ה ועדות חזקה היא ומה קושיא להרמב"ם הו"ל כל עדות חזקה ל"ק כלל דניהו דהתורה האמינם שיש להם חזקת כשרות אבל כל שהתורה האמינם הם נאמנים בעצמותם אף נגד חזקה ונגד רוב וז"ב ופשוט. אמנם מ"ש נראה לפענ"ד. איברא דלפמ"ש יקשה בהא דקי"ל בסי' י"א ס"ב דעדי כיעור מצטרפין אף דכיעור דחזי האי לא חזי האי. ולפמ"ש הא כל הטעם דמצטרפין דדמי לד"מ דמצטרפין והרי כל הטעם דמצטרפין בד"מ משום דעכ"פ יכול כל אחד לחייב שבועה אבל בעדי כיעור דע"א בכיעור לאו מלתא הוא וכמ"ש בש"ע שם וא"כ איך יצטרפו שנים הא ע"א בכיעור לאו כלום הוא. אמנם נראה כיון דשנים הם מצטרפין ואף דע"א בכיעור לאו כלום הוא היינו משום דבדבר ערוה אינו נאמן אבל כשיש שנים מצטרפין אבל מכל מקום לפענ"ד בממון אם לא הי' ע"א נאמן לא הי' מצטרף וא"כ מכ"ש בשמע מפיו דיכול להכחיש מה ששמע מפיו וא"כ גם שנים כל שלא העידו בב"א אינם נאמנים נגד הראשון ובזה יש לדון מה שהארכתי בתשובה והוא בחבורי כת"י שהחלותי שנת תר"ב ושם הארכתי לענין שנים נגד שנים אם האחרונים נאמנים יותר מהראשונים כיון שהעידו ששמעו מהשנים הראשונים ושם הבאתי מה דמבואר בחו"מ סי' כ"ג דשנים נאמנים ואפילו אם יש שני עדים המכחישים ומשמע דהראשונים נאמנים יותר והארכתי בזה ליישב קושית הקצה"ח וגם הבאתי הך דהש"ך סי' מ"ו ס"ק י"ב הנ"ל שפירש בשם הריטב"א דהראשונים אינם מעידים רק על שלו והקצה"ח הביא תוספתא דאף במעידין על כת"י של השני נמי נאמנים האחרונים ע"ש שהארכתי בזה ולפמ"ש כאן יש לומר דהשנים הראשונים נאמנים יותר כששנים האחרונים המעידים ששמעו מהראשונים והראשונים מכחישין כל שלא שמעו בבת אחת וכמ"ש כאן ודו"ק ועדיין צ"ע. והנה במ"ש ראי' מדברי הש"ך סי' מ"ג ס"ק י"ג הנה באמת הקצה"ח הביא התוספתא דאף במעידין על כת שני' אפ"ה האחרונים נאמנים ומבואר דאף בשנים נגד שנים האחרונים נאמנים מיהו לפמ"ש הקצה"ח בטעם הדברים דמה"ת כמי שנחקרה בב"ד א"כ אין ראיה משם ולפמ"ש למעלה בלא"ה אין ראיה ומה שהקשיתי מעידי כיעור נתיישבתי כעת דבלא"ה ל"ק דניהו דלא מהני כיעור בע"א היינו משום דאינו רק כמעיד לבד ולא נאסרת בשביל זה אבל הכיעור אמת אבל כאן כל שזה מכחיש ליתא לעדות כלל ובזה יש ליישב קושית הט"ז שם בעד כיעור ע"ש ודו"ק ובגוף הדין בשנים נגד שנים עיין בש"ע סי' י"ז סעיף נ"א ובח"מ שם ס"ק ע"ט ובב"ש שם ובכ"ז צ"ע כל מ"ש כאן:
1