שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קי״חShoel uMeshiv Mahadura IV 2:118
א׳שלמדתי בחנוכה בחורף שנת תרל"א במסכתא נדה.
1
ב׳והנה זה יצא ראשונה בריש נדה דחכמים מטמאין מעל"ע ודוקא לקדשים ותרומה אבל לחולין מוקמינן אחזקת טהרה והדבר צריך טעם דגם בקדשים ותרומה יש חזקת טהרה. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה בקדשים ותרומה היסח הדעת פוסל ועיין פסחים ל"ד אי פסול הגוף הוה אי פסול טומאה ולפ"ז כל שיש ספק אם כותלי בית הרחם העמידוה עכ"פ היסח הדעת הוה דלא בדקה ולכך טמאה מעל"ע כנלפענ"ד אבל בחולין יש חזקת טהרה. ובזה יש ליישב מה שהקשו בתוס' דלמה מעל"ע אינו מטמא בחולין ומ"ש מכל ספק טומאה ברה"י דטמאה ולפענ"ד נראה דהנה עוד הקשו דלמה מע"ל מטמא אף ברה"ר. ולפענ"ד דטומאת מע"ל הוה ודאי מקום מכוסה ואין נ"מ בין רה"ר או רה"י כמ"ש התוס' בסוטה כ"ח דטומאת מקור הוה אף בר"ה דכ"מ שהולכת היא הטומאה בגופה מכוסה ע"ש וא"כ מכ"ש בטומאת מע"ל דודאי היא מכוסה וטמיר ואין נ"מ בין רה"ר או רה"י ולפ"ז בחולין לכך טהור דאין מקום לומר דברה"י טמא ודאי דהא מע"ל אין נ"מ בין רה"ר או רה"י וא"כ א"א לטמאות בחולין דא"כ יטמא אף ברה"ר וזה א"א ולכך הקלו רק לתרומה וקדשים ודו"ק ועיין בשבת דף ט"ז כעין זה לענין כלי זכוכית דעשו חכמים היכר כדי שלא לשרוף תרומה וקדשים:
2
ג׳שם ושניהם לא למדוה אלא מסוטה מה סוטה עשה הכתוב ספק כודאי הנה מריש קשיא לי' מנ"ל דהוה כודאי דלמא היא רק ספק וא"ל דא"כ יש לאוקמא בחזקת טהרה דזה אינו דהרי קינא לה ונסתרה ואתרע חזקת טהרה כמ"ש התוס' כאן ד"ה והלל. ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש התוס' בסוטה כ"ח ד"ה אינו דסתירה בלי קינוי אינו ריעותא דלא נחשדו על העריות א"כ תינח האשה שאסורה לבעלה דיש קינוי וסתירה אבל לבועל למה תהיה אסורה הא לדידיה ליכא רק סתירה וא"כ למה יאסר וע"כ דנעשה כודאי וממילא אסורה גם לבועל מונטמאה ונטמאה ועיין רש"י בחולין דף ט' שכתב דאסורה ודאי דכתיב ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל ותמהני ע"ז דלמה לי' לרש"י זאת. ולפמ"ש אתי שפיר דמזה נלמד דהוא ודאי. ובזה מיושב מה שהקשו התוס' בסוטה שם דלמה לא דחי שאני סוטה דרגלים לדבר ולפמ"ש זה אינו דא"כ למה תאסר לבועל וע"כ דהתורה עשה כודאי והא דאמרו בריש סוטה לענין ע"א דה"א דרגלים לדבר ולא דחו מהבועל דזה אינו דהרי ע"א לע"ע אינו מעיד רק נגד בעלה דהרי יש לה עדיין בעל ואין נ"מ לבועל כעת ואח"כ דתיאסר לבועל הוא משום דאיסור בע"א הוחזק והרי בשעה שהעיד היה נגד הבעל ואז היה נאמן ודו"ק: והא דדחי בנדה לר"ש שאני התם דאיכא רגלים לדבר היינו כיון דעשה כודאי שוב כל שנאסרה לבעל בודאי שוב גם לבועל נאסרה וז"ב אבל לענין דנימא דלכך עשה כודאי בשביל קינוי וסתירה זה א"א דהרי לבועל אין כאן קינוי ודו"ק היטב: ובזה מיושב מה שהקשו התוס' בסוטה שם ד"ה מה ת"ל שהקשו דלמה אצטרך קרא לאסור ספיקא והקשה המהרש"א דהא שפיר אצטריך דיש לאוקמא בחזקת טהרה. ולפמ"ש י"ל דהא אתרע חזקת טהרה משום דקינא לה ונסתרה וכיון דלגבי הבעל נאסרה מספק שוב לא אצטריך לאסור לבועל ובאמת מנ"ל לאסור לבועל מדכתיב ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל והא עיקר האיסור משום הבעל והרי לבעל נאסרה משום ספק ולמה אצטריך הך דנטמאה לבעל ודו"ק וע"ז כתבו דנאסר ודאי ושפיר איצטריך ונטמאה לזה דיאסר בודאי ודו"ק היטב:
3
ד׳והנה יש לי מקום ספק איך הדין אם יש ספק אי היה כדי שיעור ביאה.
4
ה׳אם נטמאה ועיין בסוטה דף ד' כמה שיעור טומאה ואם יש ספק אם יש שיעור ביאה וטומאה אי טמאה ולכאורה הוה ס"ס ספק אם בא עליה הבועל כלל ובסתירה לא היו מזדקקים כלל ואת"ל שנזדקקו אם היה כדי שיעור ביאה והוה ס"ס להקל ואף רגלים לדבר לא מועיל להספק שמא לא היה כדי שיעור ביאה וא"כ לענין ס"ס מצטרף הספק שמא לא התחיל טומאה כלל אף דרגלים לדבר כעין מ"ש התוס' בכתובות דף ט' דאונס אף שרוב רצון מצטרף לס"ס ע"ש וה"ה כאן. אך לכאורה אינו ס"ס דאם אתה מתחיל בספק השני שמא לא היה כדי שיעור טומאה א"כ אין לך עוד ספק דאת"ל שהיה שיעור טומאה שוב אין כאן מקום לספק הראשון אך לפמ"ש הש"ך בסימן ק"י בכללי הס"ס דמתחלה צריך לדון אם התחיל כאן ענין שיהיה איסור א"כ גם כאן מתחלה צריך לדון שמא לא היה כאן איסור כלל.
5
ו׳אמנם זה אינו כיון דקינוי וסתירה הוה רגלים לדבר א"כ אין לך להתחיל בספק הראשון ושוב אין כאן ס"ס וטמא וז"ב וא"ל דכיון דהתורה עשה ספק כודאי שוב בלא"ה אין כאן ס"ס דזה הספק נעשה כודאי דזה אינו דהתורה לא עשה ספק כודאי רק לענין זה שהתחיל כאן האיסור אבל אם היה שיעור טומאה או לא מנ"ל דנעשה כודאי ולכך צריך לבא מכח רגלים לדבר ואין כאן ס"ס המתהפך ובזה יש לי לומר הא דאמרו כאן מת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם נטמאה למה שותה אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה. ולפענ"ד הכוונה דהספק אם נטמאה או לא נטמאה הוא ס"ס כמ"ש שמא לא נטמאה כלל ושמא לא היה כשיעור ובזה היה מקום ס"ס רק שאינו מתהפך אבל עכ"פ ודאי אינו וע"ז מגיד לך הכתוב שהוה ספק כודאי אף לענין שיעור טומאה. ובזה מיושב היטב מ"ש התוס' וכי אצטריך קרא למיסר ספיקא והקשה המהרש"א והא יש חזקת היתר ולפמ"ש יש לומר דהחזקה היתר אינו מועיל להספק שמא שיעור טומאה דעכ"פ חזקת טהרה בודאי אין לה וע"ז כתבו דאיצטריך שיהיה ודאי. ובזה יש ליישב קושית התוס' דאמאי לא אמרו שאני סוטה דיש רגלים לדבר ולפמ"ש לענין ספק שמא אין שיעור טומאה לא מהני רגלים לדבר וע"כ משום דעשה הכתוב ספק כודאי ודו"ק ולענין עד שפיר אמרו רגלים לדבר דהוא אינו מעיד רק על הסתירה ולזה באמת יש סתירה רגלים לדבר ודו"ק ובזה יש לי לומר לענין מה דנאסרה לבעל ולבועל ואם יש ספק שיעור טומאה הנה לבעלה ודאי ראוי לאסור דעכ"פ מעלה בו מעל שעכ"פ נסתרה עמו והתחילה למעול מעל רק שלא נגמר אבל לבועל מנ"ל לאסור וע"כ דהתורה עשה ספק כודאי ודו"ק. והנה בקושית התוס' דלמה אצטריך קרא למיסר ספקא. ולכאורה זהו רק לשיטת הפוסקים דספק מן התורה לחומרא אבל להרמב"ם הא הוי ספק לקולא ועיין כו"פ בכללי הספיקות מ"ש בזה ראיה דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ם ולפענ"ד יש לומר דלפמ"ש הפוסקים דכל דהיתר כתוב בפירוש הוה ספק לחומרא וכדמשני רב גידל ולפ"ז כאן דכתיב אם לא נטמאה דמשמע ודאי טהורה אבל ספק טמאה א"כ לא אצטריך קרא לטמא מספק איברא דהרי כתבה התורה אם נטמאה ומשמע ודאי טומאה הא ספק טהורה והדיוקים סותרים אמנם באמת אם נטמאה מורה שהספיקו כודאי והתוס' הקשו למה כתיב אם נטמאה לכתוב רק אם לא נטמאה בלבד ודוק היטב. והנה התוס' בנדה דף ל"ב ד"ה ר"מ הקשו לר"מ דחייש למיעוטא וס"ל דכותיים גירי אמת הם א"כ מהראוי שיהיו בנות כותים נדות מעריסתן מה"ת והנראה דהנה לכאורה קשה לי לפי מה דאמרו בנדה דף נ"ט דמה"ת אינו מטמא עד שתרגיש א"כ מי יודע אם היא מרגשת בנדתה ושוב אינה מטמאה א"כ קשה הא דמרבינן מואשה דמטמאת בת יום אחד ודלמא לא ארגשה והוי דבר שאין בו דעת לשאול אך זה אינו דקי"ל דעשו חיזוק כיש בו דעה לשאול גבי רוב תינוקות מטפחין בעיסה וא"ל דמ"מ י"ל דלמא אינה מרגשת דזה אינו דרוב דמים באים בהרגשה ולפ"ז כיון דמיעוט דמים באים שלא בהרגשה א"כ סמוך רוב דלא חזינן למיעוט דלא מרגישין ולר"מ דחייש למיעוטא עכ"פ סמוך מיעוטא לרובא ואתרע לה מיעוטא דחזיא אבל לרבנן כיון דרוב דמים באים בהרגשה והם לא חששו למיעוט שפיר מטמאה כשראינו דחזיין דאמרינן רוב דמים באים בהרגשה ודו"ק היטב כי חריף הוא:
6
ז׳והנה בהא דאמרו בנזיר דף מ"ז ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם נדחקו רש"י ותוס' דלמה לא הוה ספק טומאה ברה"ר ועיין רמב"ם וראב"ד פ"ט מנזירות ועיין לח"מ ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה התוס' הקשו למה קרי לי' ספק טומאה ברה"ר הא אחד מהם ודאי נטמא וא"א להיות טהור וכתבו דספק טומאה ברה"ר לאו מסוטה ילפינן אלא משום דאוקמא אחזקה ע"ש ולפ"ז הרי התוס' בכתובות דף כ"ג כתבו דכל דזרק ספק קרוב לו ספק קרוב לה אתרע החזקה וביארו האחרונים דהסברא היא כיון דבשעת התחלת הזריקה היה יכול להיות שתפול קרוב לה א"כ אתרע החזקה בעת התחלת הנפילה אבל בספק קדם הוא לד"א או היא א"כ לא אתרע החזקה דאם הוא קדם לא יכלה היא להיות קודם ולא אתרע החזקה ע"ש ולפ"ז גם כאן בשלמא כשאמר ראיתי אחד מכם שנטמא שפיר הוה ספק טומאה ברה"ר דהא כל שהיה אחד מהם עומד במקום שיש טומאה ואחד לא עמד שם א"כ לא איתרע החזקת טהרה של האחר דהא לא עמד במקום טומאה אבל כשנזרק הטומאה אז בעת התחלת הזריקה יכול להיות שתפול לזה או לזה א"כ אתרע חזקת טהרה של כל אחד ולא שייך לאוקמא בחזקת טהרה ושוב כל שאחד ודאי נטמא אפילו ברה"ר ספק טומאה טמא ודו"ק היטב.
7
ח׳והנה בהא דפריך הש"ס והא קא עביד הקפה כתב לי הרבני המופלג מוה' בעריש ני' מטארנא דמ"פ הא הרמב"ם מפרש דבמלאת ימי נזרו מביאין הקרבן מספק והרי אז ציתה התורה וגלח את ראשו ול"ש לאו דהקפה ובאמת שגם רש"י במשנה מפרש כן. ולכאורה שפיר הקשה אמנם באמת השבתי דקושית הש"ס הוא על הא דסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ושם ג"כ מגלחין מספק וע"ז שפיר הקשו דלמא טהורין הי' בתגלחת ראשונה ושוב כבר נשלם הנזירות ואסור לגלח שנית דעביד הקפה אמנם לשון הש"ס ודלמא לאו טמאין נינהו הוא אינו מדוקדק דאחד ודאי טמא ובין אם קאי הקושיא על תגלחת הראשונה ובין אם קאי על תגלחת שנית אחד ודאי טמא הוא. אך לפענ"ד נראה לפי מה דמשני הש"ס דמיירי דאומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם א"כ יכול להיות דלא נטמאו שניהם ורה"ר לא מקרי כמ"ש רש"י והרמב"ם והראב"ד לשיטתם וגם לפמ"ש אני לא שייך דזה ספק טומאה ולפ"ז אף דהוה ס"ס ספק שמא לא נטמאו כלל ואת"ל שנטמא אחד מהם על כל אחד איכא ספק הא ספק טומאה ברה"י אף ס"ס טמא וא"כ כאן דהוה ספק טומאה ברה"י שוב יש לומר דלא נטמאו כלל ושפיר פריך ודלמא טהורים נימנין שניקם ועביד הקפה ודוק היטב:
8
ט׳דף מ"ה ע"ב איבעיא להו הני בתולין מיזל אזלי ואתו או דלמא אתצודי עד לאחר ג' למאי נ"מ וכו' ולכאורה קשה לי למה לא אמר לכה"ג אם מותר לישא אותה ולפמ"ש המלמ"ל פי"ז מא"ב דכל שראוי להשרת בתולין ג"כ פסולה לכה"ג א"כ מכ"ש כשנבעלה דאי אמרת מיזל אזלי ואתו עכ"פ הוה השרת בתולין ואם מתצדי לא מתצדי שוב מותרת לכה"ג וצ"ל דכל דמיזל אזלי ואתו והוה כמדמעת וחוזרת ומדמעת א"כ לא הוה בכלל השרת בתולין ועדיין אשה בבתוליה קרינן בה אמנם לפ"ז יקשה הא דאמרו בנדה דף ח' בתולת אדם כ"ז שלא נבעלה למה נ"מ לכה"ג והרי משכחת לה אף שנבעלה והוה השרת בתולין ומותרת לכה"ג. אמנם י"ל לפי מה דאמר ר"ח בר איקא כי קתני מידי דלא חזרה לברייתו מידי דחזרה לברייתו לא קתני א"כ אתי שפיר דלכך לא קתני גם כשנבעלה דמידי דחזרה לברייתו לא קתני ודו"ק:
9