שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קל״אShoel uMeshiv Mahadura IV 2:131
א׳היה אצלי החתן השנון כמר מרדכי שמעי' לקווער מבראד והקשה בהא דאמר ר' יוחנן בכתובות דף ל"ב א"כ בטלת ערות אחותך לא תגלה והקשה לפי מה דאמרו בסנהדרין דף ע"ג משעת העראה וכו' וממונא לא משלם רק עד גמר ביאה וא"כ משכחת לה ערות אחותך לא תגלה בהעראה וקנס לא נתחייב רק עד שעת גמר ביאה. והנה בתחלת השקפה השבתי דאכתי לא משכחת לה דהא הוה התראת ספק דלמא יגמור ביאתו ושוב יפטור ממלקות. אמנם זה אינו דמלבד דר' יוחנן ס"ל התראת ספק שמי' התראה ובלא"ה אכתי יתחייב מלקות על העראה והקנס יתחייב על גמר ביאה. מיהו בלא"ה ל"ק דר' יוחנן ס"ל ביבמות דף נ"ה דהעראה זו הכנסת עטרה ע"ש לרבין ולרב דימי ורבב"ח נדחה שם וא"כ לדידיה הרי אמרו בסנהדרין שם דלמ"ד הכנסת עטרה באו כאחת ע"ש וא"כ ל"ק דגם בהעראה לא משכחת דילקה דהא ניתן להצילו בנפשו וח"מ שוגגין פטור ממלקות. ומיהו יכול להיות באופן דלא ניתן להצילו בנפשו וכדמוקי לה בסנהדרין שם ועיין תוס' ביבמות דף נ"ט.
1
ב׳והנה התוס' יבמות דף נ"ט ד"ה אלא הקשו מה פריך הש"ס למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא יש לומר דלא מחייב קנס בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה רבא אמר בכתובות דף נ"א דאף דחיישינן שמא סופה ברצון מ"מ יצרה אלבשה ולכאורה יקשה בכל יתומה ומפותה דלמה יגיע לה קנס הא שמא נתרצית ומחלה וכבר נתעורר בזה בהפלאה בכתובות דף ל"ט וכתב דהו"ל איני יודע אם מחלת לי דחייב ע"ש והיינו כיון דכבר התחיל החיוב שהיה תחלתו באונס וספק שמא נתרצה א"כ הו"ל א"י אם פרעתי דחייב ולפ"ז שפיר מקשה למ"ד הכנסת עטרה מא"ל והיינו דכאן יקשה הא ספק שמא נתרצית ופטור מקנס וא"ל דהו"ל איני יודע אם פרעתיך דזה אינו כיון דעד הכנסת עטרה פטור משום דקלב"מ דניתן להצילו בנפשו וא"כ אימתי מתחייב בקנס אחר הכנסת עטרה ושם כיון דכבר הכניס עטרה יוכל להיות דנתרצית וא"כ הו"ל א"י אם נתחייבתי דבשלמא אם העראה זו נשיקה ליכא למיחש שמא נתרצית שלא היה ביאה כלל ושפיר נתחייב בקנס אבל הכנסת עטרה שוב נהנית ויש לחוש שמא נתרצית וז"ב. איברא דלכאורה קשה דהא לא תוכל למחול דהקנס של אביה וכעין דאמרו בכתובות דף ל"ט שלה דאבוה נינהו אמנם יש לומר דהקושיא היא על נערה שנתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה וא"כ שפיר יש לומר דספק שמא לא נתחייב דדלמא נתרצית והו"ל א"י אם נתחייבתי ועיין תוס' ר"פ אלו נערות ד"ה ועל אשת אחיו ושפיר מקשה הש"ס איברא דלפמ"ש הירושלמי דקנס א"י למחול שפיר נתחייב בקנס. ובזה מיושב קושית הנוב"י דהרמב"ם כתב להך משנה דאלו נערות והשמיט כל האוקומתות דמוקי בסנהדרין ע"ג ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס לשיטתי' דס"ל דקנס יכול למחול כמ"ש בכתובות דף ל"ב אבל הרמב"ם פסק דקנס אינו יכול למחול ול"ק קושית הש"ס ודו"ק. איברא דלפ"ז הדרא קושית החתן הנ"ל דמה פריך א"כ בטלת ערות אחותך לא תגלה הא שפיר יכול לקיים בהעראה ואף דר' יוחנן ס"ל זו הכנסת עטרה מכל מקום הקנס נתחייב בגמר ביאה והקנס אינו יכול' למחול דשל אביה היא. אמנם נראה דהנה התוס' הקשו למ"ד הכנסת עטרה א"כ קשה היאך חייב קנס הא אח"כ נעשית בעולה וכתבו דאהכי חייב רחמנא ולפ"ז שפיר מקשה אי נימא כעולא דממונא משלם מלקי לא לקי א"כ הא לאחר הכנסת עטרה נעשית בעולה וא"ל דאהכי חייב רחמנא דזה אינו דמנ"ל זאת דאהכי חייב רחמנא ודלמא באמת לא חייב בגמר ביאה והחיוב הוא בהכנסת עטרה ובאמת לא חייבה התורה במלקות רק בממון וע"כ דמלקי לקי וא"כ שוב לא מגיע קנס כלל על הכנסת עטרה דהא יש מלקות וא"כ ע"כ הקנס מגיע אח"כ ואהכי חייב רחמנא אבל לעולא באמת חייבה התורה קנס על הכנסת עטרה ובאמת אינו חייב מלקות כלל דממונא משלם ולא לקי וע"כ כר' יוחנן ושפיר מקשה א"כ בטלת ערות אחותך לא תגלה:
2
ג׳וע"ד הפלפול יש לומר הא דמקשה א"כ בטלת ערות אחותך ולא נקט שאר עריות דכלן הן בלאו. אך נראה דבאמת באחותו יש להקשות דלמא לאו אחותו מן האב היא דלמא זינתה אמו והאב כבר מת או לא נודע כלל ושוב יכולה למחול ואיך משכחת קנס בגמר ביאה וכמ"ש דהו"ל א"י אם נתחייבתי וא"כ שוב ע"כ חייב בהכנסת עטרה ולא מחלה ובשלמא אם נתחייב בגמר ביאה שוב אין הולכין בממון אחר הרוב ודלמא לאו אחותו היא ול"ש דאהכי חייב רחמנא דהא לאו אחותו היא ובממון לא אזלינן בתר רוב וע"כ דבהכנסת עטרה נתחייב ועד הכנסת עטרה לא חיישינן שמא נתרצית ושוב לא שייך דלמא לאו אחותו היא. דאכתי מגיע לה קנס ולא מחלה אבל אם נימא דבהכנסת עטרה לא מחייב קנס שוב יקשה א"כ בטלת ערות אחותך לא תגלה הא אח"כ יש לחוש דלמא מחלה ולא אזלינן בתר רוב וא"כ לא משכחת קנס כלל ודו"ק כי הוא חריף אף שיש לפקפק ודו"ק.
3
ד׳ובגוף הקושיא נראה לפענ"ד דבר ברור דהכי אמר ר' יוחנן דא"כ בטלת ערות אחותך שהרי המלקות נמשך גם על שעת גמר ביאה וא"כ שוב נתבטל הקנס לגמרי והרי ממון חמור ממלקות לעולא ושאני הך דסנהדרין דף ע"ג דניתן להצילו בנפשו נפסק מעת העראה שהרי כבר פגמה ושפיר יש לחייבו קנס על גמר ביאה אבל כאן אם אתה אומר שנתחייב מלקות על העראה שוב ימשך המלקות עד גמר ביאה וא"כ נתבטל הקנס לגמרי וזה לא אמרינן לעולא דהרי ממון חמור ממלקות וא"כ אי אפשר לחייבו מלקות כלל ודו"ק היטב מיהו זה אינו דאכתי משכחת לה מלקות דהעראה כגון שלא יגמר ביאתו דאז לא יהיה קנס כלל ודו"ק היטב ועיין שעה"מ פ"ג מגניבה:
4