שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קמ״גShoel uMeshiv Mahadura IV 2:143
א׳להרב וכו' מוה' ראובן ראפפורט נ"י מטארנפאל.
1
ב׳הנה מה שהראה לי מ"ש הגאון מוהרח"כ ז"ל להקשות על התוס' ביבמות דף ע"ג ע"ב מ"ש בד"ה משא"כ במעשר שהקשו דלילף מעשר מבכורים שיתחייב מיתה האוכלו בטומאת הגוף וכתבו דנלמד מדכתבה בתרומה ומתו בו ולא במעשר וע"ז תמה דנעלם מהם ש"ס מפורש בזבחים דף מ"ג ע"ב אלו נאמרה טומאת שרץ ולא נאמרה טומאת מת הייתי אומר על הקלות בלאו ועל החמורות במיתה ומדקלות על החמורות במיתה חמורות על הקלות נמי במיתה לכך נכתב חמורות הרי דמבואר דבמעשר אינו במיתה והנה עמדתי משתומם שאיך התוס' לא הרגישו בזה ואחת דבר הגאון ז"ל ושתים זו שמענו שגם על תירוץ התוס' קשה דא"כ דיכול לדרוש מבו דאינו במיתה היאך ס"ד דחמורות על הקלות במיתה. ומה שנראה לי בזה דלכאורה קשה בהא דאמרו בזבחים דס"ד דחמורות על הקלות במיתה ולכך נאמר חמורות דהא יש לומר לעולם דהוא במיתה ומה דכתיב חמורות דאינו רק בלאו ואצטריך דהנה קיי"ל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי מיתה כמבואר פי"ז מסנהדרין ה"ז וא"כ אצטריך קרא כדי שנדע שנפטר ממיתה כשלקה שאל"כ לא ידענו שילקה וניהו דנדע שהוא במיתה מדקלות על החמורות אבל מכל מקום שיפטר ע"י המלקות מה שלא כתיב בפירוש זה בודאי אינו סברא דניהו דנימא דביד"ש עונשין מן הדין אבל שיפטר עי"ז ממיתה זה לא מצינו והיא קושיא גדולה לפענ"ד אמנם באמת לפמ"ש התוס' דמתו בו כי יחללוהו בו למעט מעשר א"כ אתי שפיר דשפיר כתיב חמורות בלאו וא"ש. והנה לכאורה צ"ב קושית התוס' דנילף מעשר מבכורים והא בכורים גופא לא ידענו רק דאתקש לתרומה דכתיב ותרומת ידך אלו הביכורים וא"כ הו"ל דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש ואולי כיון דכתיב ותרומת ידך א"כ שם תרומה היא וכעין דאמרו במנחות דף פ"ב ובתרבוצא אמרו וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בכללא אתמר פסח כולה חדא מלתא היא. והנה הגאון הנ"ל הקשה על הך דמנחות הנ"ל ממ"ש התוס' בזבחים דף מ"ח ע"ב ד"ה מה להלן שכתבו דל"ח למד בהיקש כיון דאי לאו היקישא מוקמינן ליה בכל דבר ולא אתא היקישא אלא למימר דלא איירי אלא בדבר שיש בו כרת ע"ש וה"ה כאן דאי לאו הקישא היא בא גם בחובה א"כ ל"ח דבר הלמד בהיקש והיא קושיא חמורה ולפענ"ד נראה לי דהנה סברת התוס' דלא שייך לומר דהוה למד בהיקש היכא דההיקש מגרע ממה שהיה מצד הסברא א"כ אינו למד מהיקש אדרבא זה למד ע"ז המקיש מלמד על ההיקש אבל ההיקש אינו למד מהמקיש וז"ב ולפ"ז שם דהיקש אי אפשר רק בחולין א"כ המיקש למד מהמקיש וע"ז קאמר ר"ע דאין למדין אפשר משא"א ור"א ס"ל דלמדין וא"כ שוב אדרבא למד המיקש מהמקיש ושפיר אין למדין דבר הלמד מהיקש כנלפענ"ד:
2
ג׳ובפשיטות יש לומר דבאמת ר"ע למד מחטאת דאינו בא אלא בחובת ומיניה יליף לשאר קרבנות מדכתיב זאת תורת עולה ולר"א לא משמע לי' מדכתיב זאת תורת העולה דצריך לשאר דברים אבל עכ"פ בחטאת גופא ודאי לכ"ע אינו בא אלא מן החולין מדכתיב אשר לו כדאמרו שם ע"ש וא"כ עכ"פ מצד הסברא ג"כ לא מסתבר דבא מן החובה דהא חזינן בחטאת שאינו כן וא"כ גם אם נילף מפסח מצרים גם כן הוה למד בהיקש דגם מצד הסברא אינו כן ודוק כי קצרתי. ומה שהקשה מעלתו בהא דכתב רבינו פ"ד משקלים ה"ח מזבח העולה וההיכל והעזרות נעשית משירי הלשכה וכתב הכ"מ שכן הוא בירושלמי שקלים אבל בגמרא דילן כתובות ק"ו אמרו דבא מקדשי בה"ב ויש לתמוה למה הניח רבינו ש"ס דילן ופסק כירושלמי עכ"ל וע"ז תמה מעלתו דיותר היה לו לתמוה שהרי רבינו פסק בעצמו בה"ב שם פרוכת של היכל תחת בנין עשויות ואינן באין מתרומת הלשכה רק מקדשי בה"ב הרי דאפי' הפרכת של היכל שהוא תחת בנין בא מקדשי בה"ב מכ"ש המזבח העולה והיכל והעזרות וא"כ תמוהין דברי הכ"מ. ודברי הרמב"ם בעצמם סותרין זא"ז והיא תימה גדולה וחפש בספרים ולא מצא מי שיתעורר בזה.
3
ד׳ולפענ"ד דדברי רבינו ודאי נכונים ואין קושיא עליו מה"ב וגם דברי הכ"מ יש ליישב דהנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דלרב דס"ל דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי א"כ גם ההיכל והעזרות ומזבח העולה הוה תלוש ולבסוף חברו ולא הוה כבנין וראוי לבא משירי הלשכה. וראיתי לרש"י שכתב לגבי מזבח הזהב שכתב דכלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נדון ככלי ע"ש הנה הרגיש בסברא זו וצ"ל לדידיה דמזבח העולה וההיכל והעזרות דקבוע הוא ומחובר לאדמה חשוב כבנין והיינו דלא כרב. ועתה נחזה דברי הרמב"ם פ"ה ממעילה ה"ה שהוא מחלק בין המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל והמקדיש עצים ואבנים ובנה בהן בית מעל וע"ש בכ"מ ועיין במלמ"ל שם ופ"ו מערכין הלכה למ"ד ובלח"מ שם וא"כ שוב אף במזבח העולה והיכל והעזרות כיון שהקדיש העצים ובנה אותן הו"ל דין תלוש ולא מקרי בנין ולכך פסק כירושלמי דבזה ודאי פסק כרב אבל פרוכת שתחת הבנין והיינו שהוא במקום אמה טרקסין וא"כ הוא במקום בנין וכיון דהוא בנין ממש וזה שאמרו תחת הבנין והיינו במקום בנין בזה פסק דלא כרב והוה בנין. ובזה מיושב מה דאמר ר"נ בשם רב דנשים האורגות בפרכות לוקחין מתרומת הלשכה ואני אומר מקדשי בה"ב והיינו דרב לשיטתי' דס"ל דאפילו בית ממש הוה תלוש אבל ר"נ ס"ל כיון דהוא במקום בנין הוה כבנין ובא מבדה"ב ודו"ק כי לפענ"ד הוא כוון אמת. איברא בהא דבעי רב הונא מרב כלי שרת מהו שיעשה מקדשי בה"ב צורך מזבח נינהו ומקדשי בה"ב אתו או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו עושין ולפמ"ש תקשי דהרי רב ס"ל דבית הבנוי הוה כתלוש ומכ"ש כלי שרת שהן רק לצורך מזבח בודאי אין מהראוי שיהיה נחשב לבנין וצ"ל דלפמ"ש הכ"מ פ"ה ממעילה הנ"ל דרב ס"ל רק משום חומרא דע"ז לכך חשיב לי' כתלוש א"כ יש לומר דבשאר ענינים ס"ל דגם כ"ש שהן לצורך מזבח דהוה כבנין ועיין לח"מ פ"ו מערכין ה"א הנ"ל ובזה מיושב מה דהרמב"ם פסק בפ"ד משקלים ה"ב לענין כ"ש כר"ע והשמיט הך דגבו והותירו ולפמ"ש זה הכל לרב אבל אנן לא קי"ל כרב ולכך בא ממותר נסכים דחשוב כבנין ודו"ק אף שיש לפלפל דאדרבא לרב יותר מסתבר דיהי' נחשב כתלוש מכל מקום המעיין יראה דיש ליישב.
4
ה׳ובזה יש ליישב מה דהקשה בשיטה מקובצת בכתובות שם כיון דלא ידע ר"ה הנך פסוקים דסתרי אהדדי ולא ידע רק מפסוק וככלותם א"כ מה קבעי מיניה דרב ע"ש שנדחק ולפמ"ש דוקא מרב בעי אי ס"ל בכל מקום דבית הוה תלוש או דוקא משום חומרה דע"ז ודו"ק היטב ועיין מרכבת ח"א פ"ז הי"ג מכלי המקדש ודבריו דחוקים וגם המעיין בשיטה כאן בהך דבעא ר"ה מרב ימצא סתירה ודו"ק. שוב ראיתי שכל מ"ש בזה אינו נכון דמ"ש דפרכות שתחת הבנין הוה כבנין זה אינו מבואר שיהיה עדיף ממזבח העולה שהי' מחובר לארץ וגם אכתי מה נעשה להיכל ועזרות שהיו גוף הבנין ואפ"ה לא בא מבה"ב וע"כ צ"ע בכ"ז:
5