שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קס״זShoel uMeshiv Mahadura IV 2:167
א׳תמול היה אצלי הבחור כהלכה שמו שמואל נכד הרב מוהר"ר שמואל ר"פ ז"ל מפה והקשה אותי במה דפריך בכתובות דף למ"ד א"ב זר שאכל תרומה לאביי פטור ופריך לאביי פטור והאמר רב חסדא הגונב חלבו של חבירו ואכלו מודה רנבה"ק דחייב וכו' וה"ה כאן משעה דאגבהה קניא מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכלי' וע"ז הקשה הא רבה אמר גזל חביות של יין דשויא זוזא הוקרה תברא שתי' חייב ד' א"כ נ"מ אם הוקרה טרם שאכל דפטרו המיתה מתשלומין והיא קושיא גדולה וכמדומה שכבר כתבתי בזה וא"י מקומו. וכעת נראה דהנה לפמ"ש המהרש"ל הובא בש"ך חו"מ סי' שס"ב דאם יאוש קודם שהוקרה עשו תקנת השבים א"כ כאן אם נימא דסתם גזילה יאוש בעלים שוב לא שייך לשלם ובפרט לאביי דס"ל יאוש שלא מדעת הוה יאוש ואף אי נימא כמ"ש הש"ך מ"מ ע"י הלעיסה נעשה שינוי כמ"ש הריטב"א וא"כ קנאו בשינוי ובודאי א"צ לשלם מה שהוקרה. ובלא"ה נראה כיון דתרומה לא חזיא רק לאכילה וזולת אכילה הו"ל כל הנאות שלכד"א וא"כ כל שאתה מחייבו בשביל שאבדה הרי ע"כ הגביה ע"מ שיאכל דאל"כ הו"ל כהגביה ע"מ לאבדו ועיין ש"ך סי' שצ"ו א"כ בכה"ג ודאי המיתה פטרו אף דהוקרה בתוך כך כנלפענ"ד.
1
ב׳ומצאתי בספר עץ הדעת על כתובות שנדפס מחדש שהקשה קושיא זו והניח בקושיא ולפענ"ד כמ"ש ודו"ק. עוד נראה לי בישוב קושיא הלז דהנה לכאורה קשה מה דאמר אביי זר שאכל תרומה משום דקלב"מ והרי קי"ל דעל הנאת גרונו חייב דהיינו בין החניכיים כר' יוחנן סוף פרק גיד הנשה וכן פסק הרמב"ם פי"ד ממאכלות אסורות. ודברי המגיה בכ"מ שם הוא תימא כמ"ש בגליון הרמב"ם וא"כ הרי מיתה ודאי לא חייב עד דבלע כדאמרו מתחייב בנפשו ל"ה עד דבלע והיינו דמיתה לא מחייב עד שיבלע במיעיו וא"כ לא בא כאחת דכבר כשבא בין החניכיים חייב ממון טרם שהגיע זמן המיתה וצ"ל כיון דיכול לאהדורי עדיין לא קנה ולא נתחייב בתשלומין עד דבלע. ולפ"ז זהו דפריך כיון דבשעת הגבהה קני וא"כ שוב הו"ל חיוב ממון בא דא"ל דכל שיכול להחזירו לא קנה דזה אינו דהקנין כבר בא מקודם בשעת הגבהה ומה דהוקרה אח"כ בא כבר קודם שבלע והקנין כבר היה וא"כ לא בא כאחת וז"ב. ודע דבש"ס דילן אמרו דלעיסה לא הוה כבולע כל דיכול לאהדורי ובירושלמי בפ"ח דתרומות אמרו דלעיסה הוי כבולע ע"ש ואף לענין יוה"כ חייב בשעת לעיסה אף שלא בלע וצ"ע. והנה במה שהבאתי בשם הרש"ל לענין יאוש הנה הרש"ל אתי עלה משום דלא עשו תקנת השבים בזה. ובאמת לפענ"ד ל"צ לזה כיון דיאוש קני עכ"פ מדרבנן ושוב לא הוה ברשות הנגזל ולא חייב על מה שנתייקר דל"ש הטעם דעדן ברשותא דנגזל קאי דז"א דכבר קני ביאוש ויצא מרשות הנגזל וצ"ע:
2