שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קס״חShoel uMeshiv Mahadura IV 2:168
א׳בענין היורד ברשות ישבע כמה הוציא. במה שחידש הסמ"ע סי' צ"א ס"ג בהג"ה דישבע היסת והש"ך חולק עליו ובשו"ת עבודת הגרשוני האריך בזה בסי' קי"ט ע"ש ואני מצאתי ברמב"ם פ"ג משכירות ה"ז שכתב וז"ל רועה שטען שהצלתי ע"י רועים בשכר נשבע ונוטל מה שטען שא"י לטעון אלא עד כדי דמיהן ויכול הי' לומר נטרפה ישבע בנק"ח כדין כל הנשבעין ונוטלין וכתב הה"מ זה כלל לכל המוציאין ברשות שהן נשבעין ונוטלין וכ"כ ר"ח ז"ל בכתובות גבי מתניתין המוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' זה הכלל כל היכא דהאי ידע והאי לא ידע נשבע זה שידע ושקל וה"מ היכא דעושה ברשות הנה מבואר דנשבע בנק"ח. ולכאורה היא ראיה ברורה שלא כהסמ"ע ומהתימה שכלם לא הביאו זאת. אמנם אחר העיון אין משם ראיה דהנה הרמב"ם הוסיף בזה דברים שא"י לטעון אלא עד כדי דמיהן ויכול הי' לומר נטרפה וכפי הנראה הוסיף בטעם דנאמן משום מגו וכן הבין הסמ"ע סי' ש"ג ס"ק ט' והדבר תימה דלמה לי' כל זאת הא הה"מ נתן טעם דכל דזה ידע נשבע האי דידע וכבר תמה בזה המהרי"ט בתשובה סי' פ"ג והוסיף לתמוה דהו"ל מגו להוציא ע"ש מ"ש בזה ודפח"ח ועיין נתיבות מ"ש בזה אבל לפענ"ד נראה דכוונת הרמב"ם והש"ע הוא דהנה מה דזה ידע וזה לא ידע דנשבע זה שידע היינו כל שהוציא ברשות ולפ"ז זה בשאר דברים דזה יש לו להוציא כל מה שצריך לפי הבנתו להוציא אבל כאן דאין לו להוציא רק עד כדי דמיהן א"כ יצא מגדר זה שמוציא ברשות שחז"ל גדרו דאין לו להוציא יתר על מה ששוה וא"כ שוב צריך לשבע בנקיטת חפץ ושאני מכל מוציא ברשות דיש לו רשות להוציא כל מה שמבין שהוא לתועלת וא"כ מה"ד לא היה צריך לשבע כלל שהרי הוציא ברשות לכך סגי בהיסת כדין כל מי שידע גם הוא ידע אבל כאן שא"י לטעון רק עד כדי דמיהן א"כ לא נתנו לו רשות רק עד כדי דמיהן מטעם שיכול לומר נטרפה א"כ שוב צריך לשבע בנקיטת חפץ וא"כ אינו מטעם מגו רק דלכך לא הוה דינו כשאר מוציא ברשות שאין לו להוציא יותר כנלפענ"ד וא"כ אדרבא מזה ראיה דכל מוציא ברשות אינו רק שבועת היסת וכמ"ש הסמ"ע ודו"ק:
1