שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קע״טShoel uMeshiv Mahadura IV 2:179
א׳הנה בש"ק שבת תשובה למדתי במשניות והגעתי לפרק ז' דשבועות משנה ב' בהא דאמר ר"י עד שיהי' שם מקצת הטענה והתוס' הוכיחו מזה דליתא לדר"ח קמייתא ואח"כ דחו דמיירי שכבר החזיר. וראיתי בהגהות הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שנסתפק בפקדון אי העדאת עדים הו"ל כהילך כמו הודאת פיו או דלמא שאני הודאת פיו דכל שהודה דכל היכא דאיתא ברשותא דמרי' איתא אבל העדאת עדים דהו"ל מטלטלין דכפרי' וא"י להקדישן אף שיש עדים שוב לא הוה הילך ע"ש שהאריך ואני אומר דאין מקום לספיקו וטרם יהי' כל שיח אומר דהנה מריש הוה קשיא לי בהך דר"ח קמייתא לכאורה איך יוכלו לחייבו שבועה הא קי"ל דכל שא"י לכפור לא הוה הילך והרי כל שיש עדים א"י לכפור והרי בא"י לכפור אף דליכא שעבוד קרקעות כמ"ש הש"ך סי' פ"ח ס"ק נ"א ע"ש ועיין סי' פ"ז ס"ג דאף אם באותו מנה שרוצה הוא מעשה ב"ד דא"י לכפור לא מקרי מודה במקצת ע"ש וה"ה כאן באותו מקצת שמודה לא היה יכול לכפור דהא יש עדים. אמנם באמת הקדמונים בשיטה מקובצת גבי הך דר"ח קמייתא הקשו דהא יכול לטעון פרעתי וכתבו דמיירי שהעדים מעידין שעדיין חייב שלא פרע כגון שהוא בתו"ז וכדומה או דזה שטען שלא לוה הו"ל כאומר לא פרעתי ולפ"ז גם העדים אינם מעידין שלא פרע רק שהוא אומר שלא לוה והו"ל כאומר לא פרעתי אבל עכ"פ הי' יכול לכפור ולומר דפרע שוב הו"ל יכול לכפור והו"ל מודה במקצת אבל אם העדים אומרים שלא פרע שוב הו"ל א"י לכפור ובש"ע סי' ע"ה לא ביאר כלל היאך מיירי וצריך לומר דבכה"ג באמת אף שא"י לכפור ס"ל דתלוי בש"ק כמו שנראה מלשון הרא"ש ריש האשה שנתארמלה משום דכתובה הו"ל מעשה ב"ד וכל שטר הו"ל ש"ק ולא משום שא"י לכפור בלבד דלא כמ"ש הש"ך סי' פ"ח ס"ק נ"א הנ"ל משם הרא"ש ומעתה כאן בפקדון מ"ש דהודאת עדים לא הו"ל הילך אני תמה דמה אולמא פקדון ממלוה דכל שהוא באופן שא"י לכפור שוב אינו חייב דהא א"י לכפור ואם באופן דהיה יכול לכפור ולטעון החזרתי שוב אף בפקדון לא מקרי הילך ואני תמה איך חשב דכל העדאת עדים הו"ל הילך כמו הודאת פיו דא"כ היאך משכחת להך דר"ח קמייתא דבשלמא ר"ח בעצמו הוא ס"ל דהילך חייב אבל לדידן דהילך פטור איך משכחת להך דינא. ובזה יש ליישב הא דאמרו בב"מ דף ד' ותנא תונא אאידך דר"ח והקשו בתוס' הא אכתי יש לדחות כי היכא דאנן סהדי להאי כדדחי להך קמייתא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מה דדחי כי היכא דאנן סהדי להאי האריך הש"ך סי' ע"ה על דברת הרמב"ם דמתחייב מתוך טענתו ע"ש. אך לפענ"ד הכי מקשה הש"ס כי היכא דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי וא"כ שוב הו"ל א"י לכפור ולא הוה מודה במקצת ולכך הביא אידך דר"ח דהילך חייב א"כ אף שא"י לכפור חייב ול"ק קושית הש"ס וממילא גם ר"ח קמייתא נכון ודו"ק היטב כי קצרתי שוב ראיתי קצת בדברי הקצה"ח סי' פ"ז ס"ק ה' שהרגיש קצת בזה ונהניתי:
1