שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קפ״בShoel uMeshiv Mahadura IV 2:182
א׳בשבועות דף ל"א מ"ד מלך אבל משחק בקוביא לא מ"ט מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ותמה הרשב"א בחידושיו כיון דפסלוהו רבנן ואפילו יגיד לא יתחייב הלה ממון למה יגיד וכתב דמהני עדותן באם יתפוס ואפילו בעדים לא מפקינן מני' א"נ דנחלקו בדבר הגורם לממון דלר"פ הוה כממון דשמא אם יעיד יתבייש חבירו ויודה וכיון דמה"ת אפשר וגורם לממון כממון דמי לכך חייב ק"ש.
1
ב׳והנה הדברים תמוהים כמו שתמהו האחרונים דמה זו סברא דהוה גורם לממון דאם יודה יתבייש הלה ועי"ז הוה כגורם ממון וגם לענין תפיסה מה זו סברא דלכך נתחייב בק"ש. אך נראה דהנה לכאורה צריך ביאור בקושית הרשב"א דלמה יתחייב והא לא מחייב ממון ולכאורה מה קושיא דסוף סוף כשהוא אומר משביעך אני שתבא ותעיד שאתה יודע לי עדות והוא כופר ונשבע שא"י לו עדות הרי מה"ת יודע לו עדות וכשהוא כופר ונשבע הרי כופר דבשלמא אם הי' משביע שיעיד לו עדות מועיל י"ל דהלא כל שפסול מדרבנן לא הועיל בעדותו אבל זה משביע שיודע לו עדות ויעיד וכיון שזה נשבע שאין יודע לו עדות הרי נשבע לשקר שבאמת יודע עדות דמה"ת הוה עדות גמור והיא הרגש עצום. וצריך לומר דמזה ראיה למ"ש התוס' בכריתות י"ב דצריך העד שיתכוין להעיד וכל שפסול מדרבנן שוב לא נתכוין להעיד וא"כ אינו יודע עדות כלל ושפיר מקשה הרשב"א וע"ז שפיר כתב הרשב"א דכל דמועיל תפיסה או שזה יתבייש נגד העדים מתכוין להעיד דיש נ"מ בעדותו וא"כ שפיר חייב על שכפר שא"י לו עדות שהרי באמת יודע לו עדות מה"ת ואף דמדרבנן פסול אבל מ"מ עדות יודע וז"ב.
2
ג׳ובזה מיושב קושית הרשב"א דהרי אמרו בדף ל"ב מי יימר דמשתבעת וא"כ מכ"ש כאן דפסול לעדות ולפמ"ש אתי שפיר דשם אין עדות כלל דכל שזה צריך לשבע א"כ לא נגמר העדות וכעין מ"ש הרמב"ם בטעם דמשביע עדי קנס פטור כיון דאם יודה לא יתחייב לא נתחייב ע"פ עדותו אבל כאן באמת זה הוה עדות דהא מה"ת הוה עדות וכל דמתכוין להעיד שהרי נ"מ לענין תפיסה או שיתבייש שוב נתכוין לעדות וכמ"ש ודוק ועיין שו"ת השיב משה סי' פ"ג מ"ש בזה וכבר כתבתי בזה ולפמ"ש יש ליישב קושיותיו.
3
ד׳ובזה מיושב מה ששאל הרב החריף מ' נטע יעקב דום נ"י מלינסק בהא דאמרו כגון שהיו קרובים בנשותיהן והקשה לשיטת הרמב"ם דקרובי אישות אינן רק מדרבנן א"כ שוב מדאורייתא מחזי חזי ויהיו היורשים פטורים ובאמת שז"א כמ"ש לו דאטו עדים הראשונים היו יכולין לפטור עצמם במה שיכלו השנים להעיד דהא מ"מ פסולים מדרבנן והרי לא יעידו אבל לפמ"ש כעת אתי שפיר דהא כשהיו קרובים לא נתכוונו להעיד דהא באמת היו הראשונים ולמה להם להעיד ולכך חייבים הראשונים ודוק היטב. ובמ"ש יתיישב הא דאמרו וכ"ש מלך והוא תמוה דנראה מדברי הרמב"ם דמלך ג"כ מה דאינו מעיד הוא רק מדרבנן וא"כ הוה כמו משחק בקוביא ומה כ"ש הוא ורש"י באמת כתב שמלך פסול מדאורייתא אבל מהרמב"ם לא נראה כן ועיין השיב משה שהאריך בזה בדברים דחוקים ורחוקים ולפמ"ש י"ל דכ"מ דרבנן פסלו למלך בשביל שאינו כבודו ללכת להעיד פשיטא דזה אינו מכוין להעיד כלל ואינו עד מה"ת. ובזה מיושב מה דמקשה ביומא דף ע"ג ממשחק בקוביא ול"פ ממלך משום דמלך ודאי לא מקרי עד משא"כ במשחק בקוביא דמכל מקום מכוין להעיד דיש נ"מ לענין תפיסה וכדומה וע"ז משני דמ"מ לאו בר הגדה הוא ע"ש ודוק. ובמ"ש הרשב"א דיתבייש בפני עד אף שפסול להעיד מזה ראיה למ"ש הרא"ש בתשובה דגם בעדים פסולים ל"ש מגו דהוה מגו במקום עדים והיינו משום דמכל מקום זה אינו רוצה להכחיש אף שהם פסולים וכעין מ"ש הרשב"א ודוק:
4
ה׳והנה במ"ש יש לעיין במ"ש הש"ך סי' ל"ג ס"ק ט' דאם העיד כשהי' קרוב ונתרחק אח"כ דפסול להעיד שנית דעביד לאחזיק' דבורי' ובתומים הקשה דהא קרוב לא חשדינן שמשקר רק שהתורה פסלו מגזירת הכתוב א"כ מה בכך דעביד לאחזיק' דיבורא הא מ"מ אמת העיד גם בראשונה ע"ש. ולפמ"ש יש לומר דכיון דהתורה פסלה לקרוב להעיד א"כ אף הוא אינו מכוין להעיד שוב אין עליו תורת עדות ואף שיחזיר ויעיד כל שלא נתכוין להעיד שוב אין עדותו עדות ואף אם נימא דלא קי"ל כהך דתוס' ישנים היינו דוקא במקום שהיה מועיל עדותו רק שלא נתכוין להעיד אבל כל שבאמת פסול להעיד כ"ע מודה דלא נתכוין להעיד ועדותו אינו עדות כלל אף כשנתרחק אח"כ ועיין בכתובות כ"ח מה דאמרו כיון דנכרי היה לא דייק והיינו שלא נתכוין להעיד ודוק. ועיין שו"ת השיב משה הנ"ל סי' ס"ה שהאריך מאד והנה הדבה דברים שכתב שם לא נהירא לפענ"ד אבל קשה עלי לחטט אחריו:
5