שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ר״אShoel uMeshiv Mahadura IV 2:201
א׳לצורבא מרבנן מדקדק במצות מאד.
1
ב׳אשר שאלת אם מותר לקדש על הכוס בליל שבת כשמתפללין בימות הקיץ בבהכ"נ בעוד יום לא ידעתי במה נסתפקת הא מבואר הדבר בטוש"ע או"ח סי' ער"א ס"א שכתב כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד והיינו שיקדש כדי שיזכור שבת בכניסתו והיינו מבע"י וכמ"ש הב"ח שם בהדיא עפ"י דברי הסמ"ג וכ"כ המג"א ס"ק א' וס"ק ה' ובסי' רס"ז וש"ס ערוך הוא בברכות דף כ"ז מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וכ"כ הרמב"ם פכ"ט משבת וכן הוא דעת רבים מגדולי הפוסקים. איברא דמדברי הרי"ף לא נראה כן לכאורה שהרי פירש בהא דאמרו בפסחים דף ק"ה בהא דאמרו ליה זיל חזי אי נגה יומא (כן היא הגירסא ברי"ף ובש"ס הגירסא אי מקדיש יומא) נפסיק ונקבעא לשבתא ופירש הרי"ף דהיינו שצריכין להמתין עד שיקדש היום דלא לקדש מקודם וע"ז אמר להו שהשבת קובעת לעצמה והיינו בהשמ"ש כדרך שקובעת למעשר ושיטת הרז"ה דעד שתחשך ממש אינה קובעת לקידוש וא"כ משמע דעכ"פ אסור לקדש מקודם. אבל באמת לפענ"ד אי אפשר לומר כן דמלבד דבב"י סי' ער"א וסי' רס"ז לא נזכר כלל שיטת הרי"ף הלז אף גם דדברי הרי"ף לכאורה תמוהין כאשר בדרך למודי בע"פ באלפסי ראיתי ותמהתי דמה ס"ד שלא לקדש מקודם ומה גם דהרי"ף בפרק תפלת השחר הביא הך דשמואל דאומר קדושה על הכוס וע"כ צ"ל דשם באמת לא הי' רוצים לקבל שבת מקודם ולאסור במלאכה וכדומה וע"כ אמרו לו זיל חזי אי נגה יומא והיינו שרצו להמתין עד שיקדש היום ויקדשו על הכוס לכבוד קדושת היום ולכך רצו להמתין מלשתות בעת ההיא כדי להפסיק לקדושת היום וע"ז אמר להם דא"צ להמתין דשבת קובעת לעצמה וא"כ בהשמ"ש יכולין לקדש אבל אם הי' רוצים לקדש ולקבל שבת מבעוד יום פשיטא דרשאין וז"ב לפענ"ד. ותדע שכן הוא דהרי הרא"ש בפרק ע"פ אות ב' כתב דבע"ש יכול לאכול קודם שתחשך ולקדש וכדאמר שמואל ואילו בדף ק"ה גבי אי נגה יומא הסכים לשיטת הרז"ה ופירושו הרי מבואר דהדבר כמ"ש דאם לא רצו לקבל קדושת שבת בזה נחלקו אימתי קובעת לעצמה ודברי הרא"ש שם קצת צ"ע דכפי הנראה הסכימו פירש"י ורשב"ם עם פירוש האלפס ביחד וצ"ע שם עכ"פ הדבר ברור כמ"ש. וראיתי בשלטי גיבורים באלפסי שם שלמד מדברי הש"ס דא"י לקדש מקודם שתחשך ולא ידעתי היאך יפרנס דברי הש"ס בברכות דף כ"ז הנ"ל וכל הפוסקים פסקו כן והדין דין אמת ומ"ש המ"א שם בס"ק א' בשם הירושלמי שדרך לאכול א' או ב' שעות בלילה וכן משמע ברש"י צ"ע דהר"ן הביא גבי נגה יומא נפסיק ונקבע לשבתא מדברי הש"ס ברכות הנ"ל משמע דמיד בצאת הכוכבים אכלו ובאמת מה שדחה הר"ן דברי הרז"ה לענין מעשר כבר כתבתי במק"א דמדברי התוס' עירובין דף למ"ד ע"ב ד"ה ולפרוש משמע כרז"ה עכ"פ הדין דין אמת וכמ"ש הב"ח ומג"א. אחר זמן רב עברתי מעט על ענין הלז ונתיישבתי דבלא"ה אין ראיה מהרי"ף דא"י לקדש דבאמת מותר לקדש וכמ"ש למעלה וכן מצאתי כעת בשו"ת תה"ד סי' א' שהעיד שבק"ק קרעמז בימים הקדמונים הי' מתפללין בע"ש קראו את שמע בע"ש בעוד היום גדול כ"כ עד שהי' רב העיר שהיה מהקדמונים הגדולים הוא וכל טובי הקהל עמו הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונאי והי' חוזרין לבתיהם קודם הלילה ע"ש שכתב שמפני תשות כח שירדה לעולם אם הי' אוכלים קודם מנחה הי' שוהים ולא יבאו לבהכ"נ להתפלל ע"כ התירו להתפלל קודם הלילה הרבה ע"ש וא"כ מבואר דמותר לאכול ולקדש קודם הלילה דפשיטא דאסור לאכול סעודת שבת קודם קידוש לאחר שהתפלל ערבית וקיבל שבת וכ"כ בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' ב' דמי שא"י לאכול כ"כ תיכף אחר תפלת ערבית בשבת ג"כ יוצא דמ"מ מקיימים זכרהו על היין בכניסתו כל זמן שאינו אוכל רק בקידוש ע"ש וא"כ אי אפשר לומר ששיטת הרי"ף יהיה דאסור לקדש בקיץ בעוד היום גדול ופשיטא דאין סברא לומר כן. אמנם ביאור דברי הרי"ף דבשלמא אם אדם מתפלל ערבית ומקדש בודאי ניכר קדושת שבת וזוכר השבת בכניסתו וגם זה מקרי קדושת שבת כל שקיבל קדושת שבת אף שעוד היום גדול אבל שם דמיירי דיתבי בסעודתא בע"ש והאריכו בה עד שחשכה כמו שפירש"י ורשב"ם שם וא"כ שוב אז לא היה ממתין עד שנגה במה יודע איפוא אם הוא לשם קדושת שבת ולכך רצו להמתין עד שנגה היום ויהיה קדושת שבת חל מאיליה ויעקרו השלחן ויהיה ניכר שהוא לשם שבת וע"ז אמר להו דל"צ כיון דפורס מפה ומקדש הרי ניכר שהוא לשם קדושת השבת וא"כ שבת קבעה נפשה ולפ"ז לכך צריך שיהיה בשעת שנכנס קדושת שבת דהיינו בהשמ"ש להרי"ף או משתחשך ממש להרז"ה כדי שיהיה ניכר שהיא לשם קדושת השבת דאל"כ אף שפרס מפה ומקדש לא ניכר כ"כ שמשום שבת הוא עושה ויש לתמוה לכאורה בהא דקאמר דרחב"ש ותלמידי דרב דהוו יתבי בסעודתא והרי אסור לקבוע סעודה בע"ש ולשיטת הרמב"ם כפי הבנת ה"ה בדבריו בפ"ל משבת ה"ז בקביעות סעודה אף בסעודה שרגיל בחול אסור לקבוע מן המנחה ולמעלה ומכ"ש סעודה שאינו רגיל בחול דאסור כל היום ולשיטת הטור סי' רמ"ט גם קודם המנחה אסור ולא מפליג בין סעודה הרגיל בחול או לא ועיין בט"ז שם וצ"ל דהיה בלא משתה והי' קובעין קודם המנחה רק שנתארך אח"כ. ולכאורה רציתי לומר דהא דאסור לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה בע"ש הוא כמ"ש הרמב"ם הטעם כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול וביאור הענין דהרי אנן קי"ל דאין קידוש אלא במקום סעודה ומטעם דכתיב וקראת לשבת עונג ועיין בפסחים דף ק"א ולפ"ז באמת כשהיה אוכל ושותה קודם שחשיכה ולא היה מתאוה לאכול שוב לא היה יכול לקיים קידוש במקום סעודה ואף דהתוס' כתבו בפסחים דף ק' ד"ה ר' יוסי דחשיב קידוש במקום סעודה דמיד אחר הסעודה עושין קידוש באמת שזו סברא דחוקה כמ"ש הרא"ש בדף ק"ב גבי בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום דלא מסתבר לומר כן וא"כ הי' צריכין לאכול אכילה גסה כדי שיהיה קידוש במקום סעודה ולכך אסור לקבוע סעודה דעונג קריא רחמנא וצריך שיהיה מתאוה לאכול ולפ"ז שם דהוו תלמידי דרב ורב ס"ל בדף ק"א דידי קידוש יצאו ולא ס"ל להך דאין קידוש אלא במקום סעודה ומסתמא תלמידי דרב כרב רבם ס"ל ולכך לא חשו וישבו בסעודה ודו"ק ובזה יש לומר דלכך אמר חזי אי נגה יומא דבאמת כ"ז שלא קדש היום היה אסור לקדש דל"ל למהר כל כך דלמא אדהכי והכי יתעכל המזון ויוכלו לקדש ולאכול לכבוד שבת אבל כל שכבר קידש היום היה ס"ל דאסור לאכול אף שהתחילו בהיתר וצריך עקירת שלחן וע"ז אמר להו דדי בפריסת מפה ומקדש ועכ"פ אין מדברי הרי"ף שום ראיה ובאמת לדידן מותר לקדש קודם הלילה ואוכל ודו"ק. עוד היה נראה לי דבר חדש דלפי מה שרצו לומר בסוכה דף נ"ו דרב ס"ל כב"ש דס"ל דמקדש על היום ואח"כ מברך על היין ואף דדחי לה דמצי למסבר כב"ה ומטעם שהיין גורם לקידוש שתאמר היינו דמצי למסבר כב"ה אבל לא מטעמייהו ועיין תוס' שם ועכ"פ כב"ש מסתבר טפי דרב ס"ל כוותייהו ולפ"ז שפיר אמרו תלמידי דרב פוק חזי אי נגה היום כיון דבעי לקדש על היום ואח"כ מברך על היין וא"כ ע"כ מטעם שהיום גורם ליין שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא וא"כ שוב ע"כ צריך שיהיה בשקדש היום דאל"כ עדיין לא חל קדושת השבת וברכת היין קודם וא"כ אין ראיה מתלמידי דרב. איברא דלכאורה כאן לא צריך כלל לברך בפה"ג כמ"ש הרא"ש וכן קיי"ל בסי' ער"א ס"ד דאם הי' שותים יין א"צ לברך בפה"ג כשעושים קידוש דאינו הפסק לענין בפה"ג וא"כ שוב ליתא למ"ש. אמנם נראה מלבד דיש לומר דיתבי בסעודה בלי משתה וקצת משמע כן דעם משתה אסור לקבוע סעודה בע"ש וכמ"ש למעלה ועיין ט"ז סי' רמ"ט אף גם דכל שאמרו פוק חזי אם נגה יומא נפסיק ונקבעי' לשבתא וא"כ פשיטא דהי' צריכין לברך בפה"ג וכמבואר שם ס"ה ועיין ט"ז ומ"א מ"ש בשם הכ"מ דבכה"ג ודאי צריך לברך וא"כ שוב שפיר הקפיד דוקא כשנגה היום ובזה יש להאריך בדברי הרמב"ם והראב"ד פ"ד מברכות ה"א ואכ"מ.
2
ג׳אחר שכתבתי כ"ז נזכרתי שיש ספר ביאור מרדכי מהגאון מוהר"מ בנעט זצ"ל על המרדכי בע"פ ועיינתי שם וראיתי באות ע"ט שם הביא דברי הש"ג הנ"ל ותמה עליהם ג"כ דאיך אפשר שאסור לקדש קודם הלילה והביא ש"ס דברכות דף כ"ז דמתפלל של שבת בע"ש ונדחק בכוונת הש"ג ע"ש. ולפענ"ד דברי הש"ג תמוהים מאד ומהרי"ף אין ראיה וכמ"ש והגאון לא הרגיש כלל לא דבר ולא חצי דבר זולת במה שרמזתי לעיל מתוס' עירובין דף למ"ד ע"ב ד"ה ולפרוש ע"ש ואין הזמן גורם לעיין בדבריו. שוב מצאתי שאהבה נפשי בדברי ש"ב הגאון המצל"ח שהרגיש ג"כ בדברי הרי"ף דמשמע דאסור לקדש קודם הלילה וע"ז תמה דלמה לא יהיה רשאי לקדש והביא דברי הש"ע סי' ער"ז ולא הרגיש כלל בדברי הש"ע סי' ער"א וכתב לחלק כיון שישבו כבר בסעודה לכך אסור והיא כעין מ"ש למעלה ועד בשחק נאמן שכבר זכיתי בה תחלה טרם רואי בדבריו ושמחתי מאד שזכיתי לכוין בהעברה בעלמא לדברי הצל"ח והוספתי דברים רבים. והנה הרמב"ם פ"ד דברכות כתב דאם אמרו בואו ונקדש וחזרו ושתו אעפ"י שאינם רשאים צריכין לחזור ולברך אבל אם אמרו בואו ונבדיל מותרין לשתות והראב"ד כתב דשבת קובעת אעפ"י שלא אמרו בואו ונקדש ובהבדלה כל שאמרו בואו ונבדיל אסורין לשתות ועיין כ"מ מ"ש בזה ובט"ז סימן ער"א ס"ק ה' כתב לפרש פלוגתתם. ולפענ"ד נראה דסברת הראב"ד היא דבשלמא לענין עיולי שבתא דתלוי בשבת עצמו שמשנכנס אף אם לא יקדשוהו הוא מוקדש וקאי א"כ לכך ל"צ לומר בואו ונקדש משא"כ בהבדלה דאם לא הי' מבדיל הי' עדן חל עליו קדושת שבת ולכך באמר בואו ונבדיל הוא דאסורין לחזור ולשתות משא"כ בלא אמר דאז ממילא קדושת שבת עליו ועיין בלבוש סי' רס"ג הובא בט"ז שם בסוף הסימן בתשובה שם אבל הרמב"ם ס"ל דניהו דהשבת קדוש וקיימא היינו לענין עשיית מלאכה וכדומה אבל במה דצריך לקדש השבת על היין או בתפלה וכדומה זהו לא מועיל עד דאמר ובהבדלה ל"מ אף אמירה ודוק. ובאמת מה דאמרו דזכרהו על היין בכניסתו ולרש"י אף על היין הוא מן התורה ולהתוס' וכל הפוסקים רק גוף הזכירה מן התורה. לכאורה צריך ביאור למה צריך לקדושי כלל הא הוא מקודש ועומד. ולפענ"ד נראה דהדבר דומה לבכור דקדוש מרחם ואפ"ה בעי לקדשו ואף דנחלקו בזה בערכין דף כ"ט ועיין בטוש"ע יו"ד סימן ש"ו מכל מקום שבת דקדושתו חמורה מאד וחביבה הזהירה התורה דלא די במה שמקודשת ועומדת רק שצריך לקדש בפה.
3
ד׳ויש להמתיק הדברים עפ"י מה דאמרו במדרש מעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבת של חול והביא הפר"ד שיש לפרש לפי ששבת אינו ברגע אחת בכל האקלימים וכבר האריכו בזה הקדמונים ועיין ברז"ה פ"ק דר"ה מתי תור השבת וע"כ אמר שבכל מקום שהוא שבת לא זזה השכינה אף בשבת של חול שבאמת עדן חול במדינה אחרת ע"ש ולפ"ז שפיר צריכין ישראל לקדשו.
4
ה׳ובזה פירשתי מה שכתב הטור סי' רס"ז שאין לומר בשבת שומר עמו ישראל שהשבת הוא השומר והקשו האחרונים דא"כ אמאי אומרים ושמור צאתינו ובואינו לחיים ולשלום ועיין בט"ז שם. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא כל המקומות שווים וא"כ אולי עדן חול וצריך שמירה ולכך אנו מבקשים ושמור צאתינו ובואינו שהשכינה לא זזה מישראל אף בשבת של חול וא"כ הקב"ה צריך שישמור אותנו אבל שומר עמו ישראל שקאי על כללות ישראל ובכלל יש שהוא באמת שבת להם וע"כ אין לומר שומר עמו ישראל ודוק. ועכ"פ נתבאר שצריך לקדש את השבת ודוק. והנה הע"ש כתב ס"ק יו"ד דבאמירה צריך לברך על כוס של קידוש והמג"א תמה עליו דא"כ למה כתב הרמב"ם דצריכין לברך בשתיה הול"ל דאף בקידוש צריך לברך וגם למה לא תירץ הכ"מ דזה הבדל שבין אמירה ללא אמר ע"ש. ולפענ"ד נראה דבאמת כל שאמר הב ונקדש וקדשו תיכף זה לא מסתבר כלל דיצטרך לברך וכמ"ש המ"א דלא הסיחו דעתם שהרי אמרו הב ונקדש וקדשו והע"ש מיירי שאמרו הב ונקדש ולא קדשו ועברו ושתו בלא קידוש וברכו בפה"ג דאז גם שקדשו אח"כ מכל מקום צריך לברך שהרי כבר הסיחו דעתם במה שאמרו הב ונקדש ולא קדשו וברכו בפה"ג שנית דאין לך היסח הדעת גדול מזה וז"ב כשמש לפע"ד:
5
ו׳והנה על דברת התה"ד הנ"ל סי' א' שנהגו בקרעמז להתפלל ולאכול בע"ש בעוד היום גדול אני תמה דהרי מבואר באו"ח סימן רס"ט שבליל שבת עכ"פ גמר אכילה צריך שיהיה בלילה ועיין ט"ז סי' תע"ב ס"ק א' ומ"ש הט"ז סי' רצ"א ס"ק ו' כיון דתוספת שבת דאורייתא מותר לגמור קודם לילה צ"ע דסותר דברי המהר"ל פראג שהביא בסימן תע"ב ס"ק א' הנ"ל דאף דמוסיפין מחול על הקדש מכל מקום צריך שיהיה הגמר בלילה ועיין תוס' פסחים דף צ"ט ע"ב ד"ה עד שתחשך ודוק היטב. שוב ראיתי במג"א סי' רס"ז ס"ק א' שהרגיש בכ"ז ונהניתי מאד ולפענ"ד טעמן של הגדולים שהנהיגו כן בקרעמז בשבת הוא כדי שיהיו נזהרים מלעשות מלאכה בתוספת שבת שע"י שקדשו מבעוד יום ואכלו עכ"פ היו נזהרין בתוספת שבת מיהו צ"ע דבברכות דף ב' אמרו מאימתי קורין שמע בערבין משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בע"ש ע"ש משמע דעכ"פ לא קודם הלילה הרבה ועיין ברש"י בדף ג' בד"ה קשיא דלפי המסקנא שיעור בני אדם אוכלין בע"ש הוא מאוחר משל כהן ועיין מג"א סי' ער"א סק"א ודברי הר"ן פרק ע"פ בהא דאמר פוק חזי אי נגה יומא שהבאתי לעיל הלא מראש צ"ע דכתב דבני אדם מסובין משמע דהוא קודם צאת הככבים כדמוכח בריש ברכות וצ"ע דלפי המסקנא הוא שיעור מאוחר כמ"ש רש"י ועכ"פ על התה"ד קשה וצ"ל דבאמת מצד הדין הוא מאוחר הרבה רק שירדה תשות לעולם וע"כ התירו הגדולים כמ"ש בתה"ד שם ועכ"פ מצד הדין אינו נכון שיגמור קודם הלילה וע"כ במה שנהגו בק"ק ווירמיזא כשחל ר"ח סיון בערב שבת שאוכלין קודם הלילה הרבה והשבות יעקב צווח על מנהגם והפ"י בליקוטים על ברכות החזיק על ידם יש לראות שיאכלו עכ"פ בלילה ג"כ ודוק היטב ועיין בתוס' ריש ברכות ובמרדכי משמע דמשעה שבני אדם אוכלין פתם בע"ש הוא קודם הלילה משעה שקידש היום דלא כמ"ש רש"י בזה וצ"ע.
6
ז׳והנה בהך דאמרו דשבת קובע למעשר וקובע לקידוש יש להסתפק אם יו"ט ג"כ קובע למעשר ולקידוש והנה לענין מעשר ראיתי בצל"ח בביצה דף ל"ה גבי הא דאמרי מאי אריא שבת אפילו חול נמי שעמד על מדוכה זו אי יו"ט קובע. והנה מ"ש הוא בטעם הדבר דבשבת כתיב עונג וביו"ט לא כתיב עונג רק שמחה כתבתי בגליון הצל"ח שם דבהרמב"ם פ"י מיו"ט ובטוש"ע או"ח סי' תקכ"ט מבואר דגם ביו"ט חייב לענגו ולכבדו ועיין תוס' יבמות דף צ"ג ד"ה אלא ובגיטין דף ל"א ד"ה המניח ועיין מלמ"ל פ"ג מתרומות הט"ז ודוק ובגליון הארכתי יותר. והנה בשעה"מ פ"ה ממעשר הכ"ב מצאתי שהביא כמ"ש הצל"ח בשם המאירי יעו"ש אבל הוא הסכים שאף יום טוב קובע למעשר ובימי נעורי הארכתי בזה. וכעת נראה דבר חדש דזה יהיה תלוי אי חייב לאכול ביו"ט או לא דלר"א דס"ל דהוא רשות פשיטא דיו"ט אינו קובע אבל לר"י וכן קי"ל דבעי חציו לכם אם כן יו"ט גם כן קובע ולפ"ז בשבת דאמרו בפסחים דף ס"ח דהכל מודים דבעי נמי לכם מ"ט דכתיב וקראת לשבת עונג ולכך בשבת ודאי קובע. ובזה נדחה קושית הצל"ח דלמה נקט ר"א שבת דיש לדחות דמשום שבת הוא דנקבע ולא בי"ט ולא נקט יו"ט ולפמ"ש אתי שפיר דלר"א דס"ל דיו"ט רשות אין לטעות כלל ורק לדידן שוה יו"ט לשבת. ובזה ניחא קושית הצל"ח שם מה שהביא רבי המשנה במס' ביצה דהא דוקא בשבת הדין כן ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן אף בי"ט קובע ומיושב קושית הצל"ח ויש ליישב דגם המאירי קאי דוקא אליבא דר"א אבל לדידן גם יו"ט קובע ובזה נראה לפענ"ד דבסוכה דס"ל לר"א דמחויב לאכול י"ד סעודות ואף למה שחזר בו ר"א לפירוש התוס' היינו שחזר בו מה שצריך סוכה אבל י"ד סעודות בעי והיינו דמקרא נפיק דצריך לאכול וע"כ לא משום יו"ט דהא ר"א ס"ל דאכילה ביו"ט רשות וע"כ דהכתוב קבעו חובה שיהיה כמו איש בביתו ודרך בני אדם לאכול אף שבחול בודאי אינו רק רשות לכ"ע אפ"ה כיון שדרך בני אדם לאכול בעי שיעשה כן בסוכה א"ו כמ"ש התוס' בשם הירושלמי משום תשבו ולא משום מצות יו"ט ועיין שו"ת שאגת ארי' סי' ק"ב ולפ"ז בודאי קובע ובזה אני אומר מה דהביאו בשעה"מ הלכות סוכה ובטעם המלך שם דברי התניא ושבולי לקט סי' קי"א שדעתם דהא דאמרו אוכלין אכילת ארעי הוא דוקא בחוה"מ ולא בשבת ויו"ט זה אפילו לר"א דהא בעי לאכול בסוכה י"ד סעודות וכמ"ש. ובזה נראה לפענ"ד מה דפריך הש"ס בסוכה כ"ז על הא דאר"א מי שלא אכל ביו"ט הראשון ישלים באחרון והא י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה ומשני חזר בו ר"א ופירש"י דס"ל דאם רוצה להתענות מתענה רק דבליל יו"ט האחרון מחויב להשלים ותמהו המהרש"ל והמהרש"א דאכתי קשה דאיך ישלים בסוכה והא לרש"י עיקר הקושיא היה דא"א לאכול בסוכה.
7
ח׳ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש לומר דלא יאכל בסוכה רק דחייב לאכול י"ד סעודות וכמ"ש התוס' רק דלרש"י ק"ל דהא לר"א לא נתחייב לאכול ביו"ט ואם כן מכ"ש דלא חייב לאכול בחוה"מ וגם ביו"ט עצמו וע"כ דאם מחויב לאכול הוא מכח סוכה וא"כ שוב ע"כ עובר בב"ת וע"ז משני חזר בו ר"א ואם כן מה שמחויב לאכול בליל יו"ט ראשון שפיר יכול לאכול בלי סוכה ודוק היטב:
8
ט׳ובזה מיושב היטב מה שאמר ר"א י"ד סעודות והקשה המ"א דהא ביו"ט חייב ג"ס והא"ר הקשה דהא ע"כ יש שבת בנתים ושבת ודאי חייב בג"ס ולפמ"ש אתי שפיר דלר"א דאינו חייב מצד יו"ט דהא יו"ט רשות רק מצד מצות סוכה וא"כ עכ"פ לא הוה רק כדרך שדר עם ב"ב בחול וליכא רק ב' סעודות ואף בשבת דבעי לכם משום עונג די ג"כ בב' סעודות ולא שלשה וז"ב ודו"ק ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' צ"ו ראיתי שבנה בנינים ודעתו דלר"א דס"ל דאכילה ביו"ט רשות גם בסוכה אינו קובע ולפענ"ד דבסוכה ר"א מודה דהרי ר"א אמר בעצמו די"ד סעודות חייב לאכול בסוכה ודוק היטב. ודרך אגב אזכור מה דהקשה אותי תלמידי המופלג מוה' גרשון קארציר נ"י ביום ג' סליחות תרי"ז במה שהקשו התוס' פסחים דף ק"ב ד"ה מניחו דלשון הנכנס לביתו לא משמע כן וע"ז הקשה דטפי היה להם להקשות דהרי ר' יהודה ס"ל בדף ק"ג שם דמברך על המזון בתחלה ופירש"י משום דאין מעבירין על המצות וא"כ כל שאכל מבע"י שוב שייך לברך על המזון דהוא שעת החיוב על אכילתו וא"כ שוב שייך חביבה מצוה בשעתה כדאמרו בדף ק"ה ע"ב שם ולק"מ דע"כ לא מקרי חביבה מצוה בשעתה רק הבדלה שהזמן מיוחד דוקא במ"ש משא"כ בהמ"ז דבכל עת שיאכל הוה שעתי' ולא שייך חביבה מצוה בשעתה כלל ודוק כי זה ברור ופשוט. והנה חביבא מצוה בשעתה דוחה גם ענין מעבירין על המצות וכמ"ש בתשובה אחרת ואכ"מ גם מה שהקשה דלהס"ד דלא ידענו לחלק בין אפוקי לעיולי אמאי לא הקשה דר"י אדר"י דר"י ס"ל דמקדש על הראשון ואח"כ מברך על השני ולק"מ דשם מיירי באמצע סעודתו כמ"ש רשב"ם רק דאסור לאכול עד שיקדש אבל כאן מיירי בגמר סעודה:
9