שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:רכ״דShoel uMeshiv Mahadura IV 2:224
א׳לתלמידים החריפים ר' ניסן זיס ור' שמואל ג"ב ני'.
1
ב׳מה שהראו לי דברי רש"י ביבמות פ"א גבי הא דאמרו במשנה ר"י אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס ופירש"י דלא יחלוץ אם יש אח אחר ומשמע דבמקום שאין אח צריך לחלוץ והוא נגד ש"ס מפורש דף פ"ג מאי בינייהו למפסל במקום אחין ולחלוץ שלא במקום אחין ופירש"י דלר"י לא פסל דכודאי סריס משוי ליה והוא תימה גדולה וכאשר חפשנו ומצאנו במהרש"א בדף פ"ג שהרגיש בזה ובאמת שזה דוחק. ומ"ש תלמידי ר' שמואל ג"ב דלא יחלוץ משמע במקום אחין וכ"כ מהרש"א שם אבל הוא גופא תמוה דלמה נקט לא יחלוץ והו"ל לומר לא חולץ. ולפע"ד דהנה גם לר"י דאמר שהוא כסריס ג"כ אפשר לספוקי שמא היה טומטום במעי אמו ולכך לא עשה כיפה ור"י לא אמר רק שהוא כסריס ולא סריס ממש וכ"ף הדמיון אינו דומה ממש כמ"ש הח"ץ ז"ל סי' ע"ז ע"ש. אמנם נראה לחלק דכל שכבר נקרע ונמצא זכר דאין כאן עוד צירוף שמא נקבה שוב יותר קרוב לומר בכה"ג דהוה סריס וכאן אמרינן שפיר חזקה דהשתא דהא חזקה דמעיקרא אין כאן כלל דקודם שנמצא זכר איכא לאסתפוקי בנקבה ובזכר ולכך לא יחלוץ רק במקום שיש אחין אבל במקום שאין אחין למה לא יחלוץ דהא אינו סריס בבירור אבל כ"ז שלא נקרע שיש כאן ס"ס שמא נקבה שוב לר' יהודא אדרבא הצירוף דשמא נקבה משוי לי' כסריס ודאי דהא יש צירוף שמא נקבה ושמא סריס אבל כל שכבר נקרע דאין לו צירוף שמא נקבה שוב אינו רק כסריס ולא סריס ודאי דיש לספק שמא טומטום היה כשנולד וא"כ מיושב היטב דברי רש"י דבמשנה מיירי כשכבר נקרע אינו רק כסריס אבל כל שעדיין לא נקרע או לר"י הוי סריס ודאי ע"י צירוף שמא נקבה ולר"י בר"י לעולם הוי ספק ואינו סריס ודאי ודוק. ובזה מיושב היטב דברי התוס' בדף פ"ג שהקשו בד"ה שמא דמנ"ל הא דשמא ס"ל לר"י בר"י ג"כ אם ימצא זכר יהיה סריס ודאי כמו לר' יהודא וכתבו דא"כ למה לא אמר טומטום הרי הוא כסריס והקשה תלמידי ר' שמואל ג"ב דא"כ למה אמר ר"י לא יחלוץ מפני שהוא כסריס ולמה נ"מ היה לו לומר טומטום הרי הוא כסריס ולפמ"ש דר"י מיירי כל שכבר נקרע ונמצא שאינו סריס ודאי ולכך אמר הרי הוא כסריס דאינו ודאי אבל ר"י בר"י דמיירי כל שעדיין לא נקרע ע"כ שאינו משוהו לסריס ודאי דאל"כ הי' לומר טומטום הרי הוא כסריס ודוק היטב. ויש להמתיק עוד דהרי הוא כסריס דאמר ר"י הוה כרוב ומ"מ יש מיעוט שאינו כן וא"כ הרי נודע שיטת התוס' בסוגיא דפ"פ דרוב ברצון אינו אלא מדרבנן ולס"ס מצטרף משא"כ בספק אחד וה"ה כאן. ובזה יש לי לומר מ"ש הרע"ב ביבמות פ"ז דאנן לא קי"ל כר"י והו"ל כסריס אדם וחולץ וחולצין לאשתו ותמה בתוס' רע"ק דהא אנן קי"ל דטומטום מייבם וע"כ דלא הוה סריס כלל ולפמ"ש י"ל דהרע"ב הכריע דהו"ל כדעת שלישית המכרעת דר"י ס"ל דהו"ל כסריס ור"י בר"י ס"ל דהוה ספק ורבנן החולקים על ר"י אמרו ביבמות דף פ"ג דמוליד וע"כ הכריע דעכ"פ חולץ וחולצין לאשתו דלזה הו"ל רבנן דר"י ור"י בר"י שנים לגבי ר"י ולענין מייבם גם ר"י בר"י חולק על רבנן והו"ל ר"י ור"י בר"י שנים נגד רבנן ולכך החמיר דלא מייבם. ובזה מיושב גם דברי רש"י שכתב בבכורות דף מ"ב דטומטום אינו מייבם דאינו בן לידה משום דהוא פסק ג"כ כר"י ור"י בר"י לענין דאינו מייבם וכמ"ש ומה דאמרו דר"ע כר"י היינו משום דר"ע ס"ל דלא חולץ וע"כ כר"י:
2