שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:רכ״גShoel uMeshiv Mahadura IV 2:223
א׳בהיותנו לומדים יחד אני וגיסי הרב הגאון וכו' מוהרמ"ז ני' שיעורין תמידין כסדרן והגיענו לטוש"ע אהע"ז סי' מ' ס"ה לאחר שימות בעלך וכו' חידש אא"ז הב"ח שם דאם קידשה אחד לאחר שלשים ובא אחר וקידשה תוך שלשים וא"ל לאחר שימות בעלך הרי זו מקודשת מאחר שבידו לקדשה עכשיו בתוך שלשים וכן הסכימו הח"מ והב"ש בפשיטות וש"ב הגאון בדגול מרבבה הפליא עליהם שנעלם מהם דברי הרשב"א בחידושיו לקידושין דף ס"ב בבעיא דר' אושיעא הנותן שתי פרוטות לאשה באחת א"ל התקדשי לי היום ובאחת א"ל התקדשי לי לאחר שאגרשך וכו' דלמא כי היכא דתפסי קידושין השתא תפיס נמי לאחר כן והקשה הרשב"א דלמה לא יתפוס ומה היתה האיבעיא מ"ש מקדשה לאחר שלשים דחלו הקידושין וה"ה כאן וכתב דל"ד לשם דשם ראוי שיחולו הקידושין כעת אבל הכא שאני שאינו רוצה שיחולו הקידושין עד שיעבור עליו זמן אחר שאינו ראוי לתפוס בו הקידושין משא"כ התם בשעה שקדשה ראויה היתה לקידושין וכל אותו זמן של שלשים נמי ראוי לקידושין ולכך מקודשת ע"ש א"כ בהך דהכא נמי כיון שקדשה הראשון לאחר שלשים הרי הפסיק זמן שאינו ראוי לקידושין והוה כמו אבעיא דר"א דקי"ל בס"ז דהוה רק ספק קידושין ואמאי פסקו דהוה כאן קידושי ודאי. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דלפמ"ש הר"ן הובא בב"י דבעיא דר"א יש לפשוט מפרק אעפ"י באומר שדה זו כשאמכרנה ואקחנה תקדש דקדשה משום דבידו והא דלא מפשטא מהתם משום דכל שקדשה עכשיו א"א לקידושין שניים לחול וא"כ כאן בודאי חל קידושין שלו ושוב מצאתי בק"א להגאון החסיד במקנה שהעיר בכ"ז ונהניתי. אמנם לפענ"ד נראה דבלא"ה דברי הרשב"א נכונים ול"ד לכאן דבאמת צריך להבין לשיטת הרשב"א א"כ איך אמרו בפרק אעפ"י דשדה זו לכשאמכרנה תקדוש דקדשה משום דבידו והא לכשימכור יהיה זמן מופסק שלא יהיה ראוי להקדיש וכן שאלני גיסי הרב נ"י על דברת הרשב"א.
1
ב׳אבל באמת דברי הרשב"א נכונים דכוונתו דשאני בהך דשדה דניהו דלכשימכור יהיה הזמן מופסק אבל עכ"פ בידו להקדישה מעכשיו ויחול ההקדש מעתה ועד עולם וכל שבידו לא מקרי דשלבל"ע וחל אף שמופסק הזמן אבל התם בהך דר"א שא"ל התקדשי לי באחת היום ובאחת לאחר שאגרשך ונמצא דכבר חלו הקידושין משום הפרוטה הראשונה ונמצא שהקידושין שניים אין להם עוד חלות דמה תאמר דבידו לקדשה מעכשיו הא כבר קדשה בפרוטה הראשונה ואין מקום לקידושין שניים כל שכבר נתקדשה ורק דתאמר דהקידושין השנים יחולו לאחר הגירושין דבידו לקדשה אח"כ או משום כיון דתפסי קידושי השתא תפסי לאחר זמן ג"כ מעכשיו וכפירוש רש"י ולפ"ז עכ"פ יבא זמן המופסק שאין הקידושין חלין בעוד שלא נתגרשה ולא מקרי בידו על הקידושין שניים דהקידושין שניים אין להם חלות כל עוד שלא גרשה ול"ש דבידו לקדשה מעכשיו בלי הפסק דהרי כבר קדשה באמת מעכשיו ונמצא שהקידושין שניים אין להם חלות משא"כ בשדה דעכ"פ בעוד שלא מכר יכול להקדישה עכשיו ולכך אף שאמר שיחול לאחר שימכרנה ויקחנה קדשה אף שמופסק הזמן וז"ב כשמש בכוונת הרשב"א ולפ"ז גם כאן דכיון דהשני יכול לקדשה תוך שלשים כמבואר ס"ב וא"כ בידו לקדשה מעכשיו אף שקידשה לאחר שימות בעלך מ"מ כל שבידו לקדשה חלו הקידושין וז"ב ונכון מאד ודו"ק. והנה בהא דאמרו דניהו דבידו לגרשה בידו לקדשה וכן אמרו גבי שפחה דאין בידה לקדשה דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת ונשאלתי לפי מה דאמרו בגיטין דף מ"ם דהמקדש לשפחתו זהו שחרורה וא"כ הוה בידו לקדשה דע"י הקידושין יהיה השיחרור ולק"מ מכמה טעמים דמלבד דלא קי"ל כרבי שם ע"ש אף גם דמ"מ אין בידו דלמא לא תתרצה בקידושיו ולא תרצה להשתחרר ע"י הקידושין דבשלמא השחרור בידו דיכול לסלק שעבודו אף בע"כ דידה וכמ"ש הרשב"א דלענין פרעון חוב אף נתינה בע"כ שמיה נתינה דאין יכול להעמיד זה בחובו ומכ"ש כאן מה שמסלק זכותו וכחו בידו לסלק אבל אין בידו לקדשה דלא תתרצה וגם נראה דמ"מ הוה שינוי רשות דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת כדמשני בש"ס דא"ל דהא הקידושין גופייהו הן הן שחרורה דז"א דעכ"פ היא אין לה יד לקבל השחרור ורק דגיטה וידה באין כאחד וא"כ שוב עד גמר הקידושין הוא בהמה והשתא דעת אחרת וז"ב. והנה מדי דברי זכר אזכור מה שהוגד לי בשם הרשב"א בחידושיו לגיטין שכתב דביד האשה לקדש עצמה לזמן ואחר כלות הזמן יהיה הבעל מוכרח לגרשה והוגד לי שהבית מאיר מביאו וכתב שהוא דבר חדש. ולפענ"ד היה נראה הטעם כיון דבידה שלא תתרצה בקידושין כלל א"כ כל שלא נתרצית רק עד הזמן ממילא לאחר הזמן הוה כמוכרת עצמה לזמן דאח"כ חוזרת לעצמה. איברא דלפ"ז גם גט לא הוה צריכה וכמו כל מכירה לזמן דאחר כלות הזמן א"צ להקנות אך נראה דהרי אשה הוה קדושת הגוף וקדושת הגוף לא פקעה בכדי ואף דאמרו בקידושין דף זיי"ן התם דעת אחרת היינו כל שבעל אותה הוא על התחלת הקידושין אבל כל שנתקדשה א"א להפקיע בכדי ועיין נדרים דף כ"ט דאמרו אילו אמר לאשתו היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי פקעה בכדי ול"צ גט וא"כ גם אם האשה מתנית צריכה גט אבל עכ"פ ע"י גט מוכרח לגרשה.
2
ג׳והנה תלמידי המופלג מוה' סענדר הקשה בהא דאמרו בקידושין ניהו דבידו לקדשה בידו לגרשה והא להרשב"א יכול לגרשה ג"כ כגון שמתנה עם הבעל שמחוייב לגרשה ולפענ"ד נראה דדוקא היא יכולה להתנות אבל אביה אין בידו דכל שמקדשה א"כ באותו זמן שמקדשה בידו להפקיע כח האב שיכול לישא אותה וא"כ שוב אין בידו להתנות שיגרשנה לזמן דהא ביד הבעל ובידה להפקיע כח האב כנלפענ"ד ברור אמנם באמת דינו של הרשב"א צ"ע דהא הר"ן כתב בנדרים דף למ"ד דהאשה אין מקדשה עצמה רק שמפקרת עצמה להבעל והוא זוכה בה כזוכה מן ההפקר א"כ הוה כמפקיר לזמן שכל שזכה בו הלה לא מועיל והוה הפקר לעולם ועיין מחנה אפרים הלכות זכי' מן הפקר סי' ב' דכל שזכה בו אחר ל"ש הפקר לזמן ובפרט כאן בקידושין דהוה קדושת הגוף ולא נפקע בכדי וצריכה גט פשיטא דשוב ל"מ התנאי כנלפענ"ד לולא פה קדוש הרשב"א ז"ל אבל לא זכיתי לראות דבריו וצ"ע. הנה אחר זמן רב בשנת תרי"ב ל"ב לעומר מצאתי דבר נפלא בענין הזה ואמרתי לבאר הדברים בפ"ד מחלה מ"ד שנו חכמים בלשון המשנה הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה וחכ"א אינו חלה ב' קבין שניטלה חלתן זה בפ"ע וזה בפ"ע חזר ועשה עיסה אחת ר"ע פוטר וחכמים מחייבים נמצא חומרו קולו. ובירושלמי אמר עלה ר"ע מדמי לה לפירות שלא נגמרה מלאכתן שאם עבר והפריש מהן הרי זה תרומה וחכמים מדמים לתבואה שלא הביאה שליש עבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה חזרו לומר אינם דומים לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש אלא ר"ע מדמי לאומר הרי"ז תרומה על פירות האלו לכשיתלשו ונתלשו ורבנן מדמי לה לאומר הרי"ז תרומה על פירות המחוברים. והנה בראשית ההשקפה תמהתי דהרי גם בפירות שלא הביאו שליש משמע בקידושין דף ס"ב דמועיל אמנם כבר ביאר רבינו פ"ב מתרומות ה"ט דבעינן שיביאו שליש ועכ"מ שם שהאריך והביא שרבינו סמך על הירושלמי פ"ק דתרומות ופ"ט דתרומות ואם כן גם כאן אזיל הירושלמי לשיטתו דס"ל דכל שלא הביאו שליש לא אמר כלום ולא חל התרומה והחלה ובאמת שעדיין צ"ע דהרי הירושלמי אמר פ"ק דתרומות דאם עבר ותרם תרומתו תרומה ואף דהכ"מ כתב שם דבעינן שעכ"פ אחת יהי' תלוש ע"ש מ"מ כאן לא הוה רק אחת שלא הביאה שליש ומ"מ יש לומר דשם עכ"פ אחת תלושה וכאן כשמפריש חלה על הקב הוה כמחובר עדיין ואין כאן שום חשש. אך אי קשיא הא קשיא במה דאמר דר"ע מדמה לפירות שלא נגמרה מלאכתן דהא לר"ע אף אם היה מדמה לפירות שלא הביאו שליש והא זה ודאי דלמ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע ודאי מועיל אף כשלא הביא שליש וכדאמרו בקדושין בהדיא ובכ"מ שם ואף הירושלמי דאמר שטרם שהביא שליש ל"מ הוא דוקא לדידן דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלבל"ע ולפ"ז ר"ע דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ למה צריך לדמות לפירות שלא נגמרו מלאכתן והיא קושיא נפלאה ועיין יבמות צ"ג ושם מבואר דר"ע ס"ל כן ובקידושין שם ובכתובות נ"ט וגם מה דמסיק בירושלמי דר"ע מדמה לאומר הרי זו תרומה על פירות האלו לכשילתשו הוא תימה דלר"ע אף אם לא אמר לכשיתלשו דבריו קיימין כדאמר ראב"י בקידושין שם וראב"י ור"ע בחדא שיטתא קיימו כדאמרו ביבמות דף צ"ג שם איברא דבאמת גם לראב"י ור"ע עכ"פ שחת דבי כבשא בעי או אגם וכאן בחלה לא יש שום דבר בעולם איברא דבר"ן מבואר דלראב"י לא בעי כלל שיהיה בעולם ובחידושי הרשב"א בקדושין שם מבואר דאף לראב"י צריך שיהי' בעולם קצת עכ"פ וכאן בחלה הוה כלא בא לעולם כלל וגם תימה דאם כן לרבנן אפילו הי' אומר לכשיתלשו לא מועיל דכאן הוה כאלו לא בא לעולם כלל ואם כן למה אמר כפירות מחוברים ובאמת לפנינו הגירסא בירושלמי לכשיתלשו אבל בשדה יהושע ומהר"א פולדא הגיהו פירות מחוברים ולפמ"ש היא תימה וע"כ נראה לפענ"ד דבאמת ר"ע ורבנן לשיטתייהו דר"ע סבירא ליה דמועיל בדבר שלא בא לעולם ורבנן ס"ל דלא מועיל בדבר שלבל"ע רק דאם נימא דלר"ע וראב"י בעי עכ"פ שיהי' מקצת בא לעולם ואם כן ל"מ לרבנן לכשיתלשו דכל הטעם דלכשיתלשו מועיל ביאר ר"י משום דבידו לתלוש וביאר בחידושי הרשב"א דדוקא בהביאה שליש שאם לא הביאה שליש ל"ש בידו שמא לא יהי' ראויה ותפסד קודם שתגיע לעונתה ולפ"ז לרבנן דמדמי בתחלה ללא הביאה שליש א"כ ל"מ לכשיתלשו ולר"ע דמדמי לפירות שלא נגמרו מלאכתן ממילא מועיל לכשיתלשו. ומעתה מה דס"ד מעיקרא ומה דמסיק באמת אחת היא רק דלפי הס"ד דמדמה רק לפירות שלא הביאו שליש לא הי' דומה דהרי הפריש כעת והוה כאומר לכשיתלשו עכ"פ וכן להיפך לר"ע לפירות שלא נגמרה מלאכתן לא דמי דשם עכ"פ הם פירות וכאן אין כאן חלה וע"ז מסיק דהוה לכשאומר לכשיתלשו דאז לר"ע מועיל דהוה בא לעולם קצת דהרי עכ"פ איכא קב אחד ודמי לבא מקצת בעולם. ומעתה מבואר היטב דברי הירושלמי דלהס"ד דמדמה ללא הביא שליש א"כ אף לר"ע לא מועיל כמ"ש הרשב"א וע"ז מסיק דהוה לכשיתלשו והיינו דבאמת מקצת הביא והוה כדבר שלא בא לעולם לראב"י רק דהוה לכשיתלשו ולראב"י מועיל ושאני כל לכשיתלשו שאינו מחוסר שהרי הביא שליש וכמ"ש הרשב"א אבל כאן לא הביא שליש ורק דמקצתה בא לעולם והמעיין היטב בשיטת קדושין דף ס"ב ובחידושי רשב"א ימצא הדברים שמחים:
3
ד׳ובזה נפתחו לי שערי בינה בדברי התוספתא פ"ב דחלה הנוטל חלה מן הקב למה הוא דומה לתבואה שלא הביאה שליש שאין תרומתו תרומה חזרו לומר לא כך ולא כך שהרי הקב מצטרף לחלה ובנוסחת הגר"א מווילנא הובא במפרש שנדפס מחדש בווילנא על התוספתא הנקרא בשם תנא תוספאה הגיה עפ"י הירושלמי דר"ע וחכמים נחלקו בזה. ולפמ"ש מבואר דגם ראב"י ס"ל דאדם מקנה דבר שלבל"ע וא"כ אם היה מדמה לתבואה שלא הביאה שליש לא היה מועיל דהרי כאן לא בא כלל לעולם ולכך קאמר דעכ"פ מצטרף הוא עם אחרים וא"כ מקרי בא לעולם במקצת וכמו שחת וכבשא לראב"י ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא. ובזה נראה לפענ"ד דלר"ע אף לפי המסקנא א"צ שיוסיף אח"כ וישלים לכשיעור דאף אם לא השלים לבסוף כל שבידו להשלים שוב חייב מידי דהוה אם אמר פירות אלו יהי' תרומה לכשיתלשו ואף דשם בעינן שיתלשו אף לראב"י היינו שם משום דעל מחובר אי אפשר לחול שם תרומה אבל כאן הוה באמת תלושים וכל שבידו להשלים למה לא יועיל. ובזה סרה מהר כל תמיהת הגאון מהרי"ט אלגזי על חלה להרמב"ן בדף נ"ד ע"ב ודף נ"ה שם בדפוס פ"ב שהאריך שם לתמוה דלפי המסקנא דר"ע מדמה לכשיתלשו א"כ בעינן דוקא שישלים השיעור ואם לא השלים השיעור לא מועיל דומיא לכשיתלשו דבעי שיהי' תלושים וא"כ מה פריך בירושלמי פ"ב על ר"ע דאמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים דמחלפא שיטתי' דר"ע אמר דנוטל מקב חלה ומשני תמן בדיעבד כשעבר וכאן לכתחלה ומה קושיא הא כל שלא ישלים לכשיעור פטור ולפמ"ש אתי שפיר דכאן לר"ע עדיף משם דכיון דלר"ע אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ורק דשם בעינן לכשיתלשו דהא באמת לא מצי לחול על מחובר אבל כאן שבידו להשלים א"כ לא מחוסר מעשה אף שבאמת לא השלים השיעור וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב דברי הר"ש שכתב ג"כ כהירושלמי ותמה המהריט"א שם עליו ולפמ"ש אתי שפיר ובזה מיושב היטב מה שהאריך שם דמה שייך קולו חומרו והא אין כאן חומרא כלל דהא ב"כ וב"כ צריך להשלים השיעור וכמעט שכל פלפולו העצום אינו רק ע"ז ולפמ"ש אתי שפיר ואני תמה על מה שרצה לדמות למה שנחלקו הפוסקים למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם אמר מעכשיו ואני תמה על הגאון החריף הלז שבכל פלפולו לא נזכר כלל שר"ע לשיטתו דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם גם לא זכר שם מ"ש התוס' ביבמות דף צ"ג דבתרומה הוה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומועיל אף בלא מעכשיו וכ"כ בחידושי הרשב"א בקדושין שם וא"כ שוב לכל השיטות בחלה מועיל וכמ"ש וע"כ נראה העיקר כמ"ש בפירוש הירושלמי כן העיקר ויתיישב עוד הרבה קושיות אשר נלאיתי לכתבן והמעיין ישמע ויוסיף לקח ועיין ברטנורה שכתב דלר"ע צריך להשלים ולפענ"ד כמ"ש ודוק היטב. ועיין ביבמות דף צ"ג למען תלמד ליראה את ד' אלהיך כל הימים אלו שבתות ויו"ט והיינו שלא יבטל עונג שבת בשביל מעשר.
4
ה׳ולכאורה צ"ע הא עונג שבת אינו רק מד"ס כמ"ש הרמב"ם פכ"ט משבת ואם כן לא שייך קרא ע"ז כמ"ש שם על טלטול ועישור וצ"ל כיון דהקרא מיירי שאין לו רק אותן פירות כמ"ש התוס' שם ד"ה אלא אם כן הוה דאורייתא ועיין רז"ה ריש אלו דברים מה שהאריך שם דשלשה מיני עונג הן וע"ש מה שמקשה דר"א אדר"א דאמר חייב לאכול י"ד סעודות בסוכה ע"ש והשאגת אריה הקשה כן וכמדומה שגם הפ"י הקשה כן ולא ראו שכבר קדמם הרז"ה ועכ"פ בכה"ג שצריך לאכילת שבת זה ודאי מה"ת חייב לאכול אך אי קשיא הא קשיא דהרי קי"ל דאכילת שבת קובעת למעשר ואמאי לא התירו בשביל כבוד שבת ואולי מיירי שם דיש פירות אחרים לאכול רק שרצה לענג שבת יותר ובכה"ג לא התירו. ובזה נראה לפענ"ד דמה שאמרו למען תלמד מיירי בכה"ג שלא נתחייבו במעשר רק שבשביל שסעודת שבת קובעת וכיון דא"ל אחרים שוב הותר בשביל עונג דגם החיוב לא בא רק בשביל עונג שבת ומזה ראיה דגם יו"ט קובעה שהרי אמרו דלמען תלמד קאי לשבת ויו"ט ודוק היטב:
5