שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:צ״דShoel uMeshiv Mahadura IV 2:94
א׳ראיתי בשו"ת גוא"י חלק או"ח סי' ס"א שכתב ליישב דברי המ"ב שכתב באם נתן מקצת דמים ומשך דיש לחוש לדעת רש"י דאינו קונה רק בכסף וכאן לא נתן רק מקצת דמים וכתב דמכל מקום כיון דסטימתא קונה א"כ הוה כמו סטימתא כיון דנהוג לקנות במקצת דמים א"כ קונה והמ"א סי' תמ"ח חולק דהא אזלינן בתר דין תורה ולא בתר דיניהם וכתב הגוא"י דהא באמת אמרו בב"ק דף ס"ו דכיון דמטי זמן איסורא איאושי מיאש ומשני דזה אינו רוצה לקנות וא"כ בנכרי דרצה לקנות ונתן מקצת דמים ומשך וניהו דמה"ת לא קנה במשיכה רק בכסף ממש כיון דמטי זמן איסורא מיאש וקני ביאוש ואף דייאוש לא קני מ"מ כל הטעם משום דבאיסורא אתי וכאן בהיתירא אתי לידיה דהרי רצה להקנות לו וקיבל מקצת דמים וזה משך ע"ש ולפענ"ד דבריו תמוהים דהרי זה לא אייאש ורצה לקבל הדמים בעדו וזה נתן לו מקצת דמים וא"כ ל"ש לומר דקני מתורת יאוש דהרי לא רצה לייאש והרי קיבל דמים בעדו וע"כ לא אמרו בב"ק רק בגזלן דכיון דמטי זמן איסורא הרי מייאש שהרי הוא אסור ולא רצה לקבל מעות שהרי זה גזלו אבל כל שזה מכר לו שוב לא רצה לייאש ועיין ברא"ש פ"ב דכתובות שכתב דבמכירה זה לא רצה לתת מעות עד שיקנה לו החפץ וכן להיפך זה לא רצה להקנות החפץ עד שיקבל מעות ע"ש וה"ה כאן לא שייך דמייאש דהא זה לא רצה ביאוש רק ע"י שמכר לו ובאמת מה דאמר מכי מטי זמן איסורא היינו קודם דמטי זמן איסורא רגע אחת דבמטי זמן איסורא אין בידו ליאש עצמו וכמ"ש במק"ח וא"כ אז ע"י מכירה בא לידו ולא יאש עצמו ואף אם נימא דהא דאמר מכי מטי זמן איסורא מייאש היינו בזמן האיסור והא דמועיל היאוש היינו מתורת הפקר שהתורה הפקירה ומזה ראיה לדעת הב"י באו"ח סי' של"ד שדחה דברי המהר"י אבוהב דאף שארי' רביע עלי' דאסור הוא מ"מ שייך הפקר מ"מ כל שזה מכר לא שייך הפקר בזה וגם יאוש אינו מתורת הפקר כמ"ש התוס' בב"ק שם ובזה יש ליישב קושית הגוא"י סי' מ"ח שם על הב"י והנה הרב מוה' זאב וואלף בער שענקיל נ"י מטארני רצה לחדש באם הישראל יש לו שותפות עם עכו"ם בחמץ כיון דמטי זמן איסורא איאושי קא מייאש שזה אינו רוצה לקנות דהנכרי רצה לקנות וכתבתי היום לו דזה אינו דמה מועיל היאוש כל דלא אתי לרשות הזוכה וכמ"ש ש"ב הגאון בנתיבות ובמק"ח סימן תמ"ח דיאוש צריך להיות אתי לרשות הזוכה וא"כ כל שלא קנה הנכרי והוא עודנו ברשות ישראל מה מועיל היאוש וז"ב ונכון:
1