שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:קי״בShoel uMeshiv Mahadura IV 3:112
א׳להרב הגדול מוה' חיים צבי נ"י אבד"ק יאניב.
1
ב׳ראיתי את השאלה והמעשה שהי' כך הי' שבאה אשה אחת מניקה לקהלתו ונשאת לבחור אחד כבן ארבעים שנה והוא בעל חטוטרות פו"א כהר גבוה ותלול ולא היתה שום אשה נתרצית להנשא לו ובעת הנישואין לא הי' מעלתו בביתו וכאשר נתוודע לו הדבר שיש לה ילדה כבת שמנה חדשים שלח שליח ב"ד להפרישם אולם איזה אנשים דשם קמו למולו ואזרו חיל כגבורים ואנשי מלחמה במלחמתה של תורה ודברו על לב האיש שלא ישמע לקולו באומרם שקודם הנשואין לא נודע להם מהילד והוי דיעבד וגם אם יגרשנה לא ימצא שום אשה שתרצה להנשא לו והילדה היא אצל מניקת וגם גיסה בעל אחותה שהיא אומרת שנתעברה ממנו לזנונים משלם שכר הנקה. הנה כבר הגדתי לו בע"פ שאין מקום להתיר וכאשר ביקש ממני להראות להם מכתבי אמרתי לרשום בקצרה אף שאני פה קרית חוצות בלי שום ספר לא מראשונים ולא מאחרונים כ"א מאשר שמור בזכרוני.
2
ג׳הנה מה שייך לדון בזה מצד שהיא זונה הנה הרמ"א כתב שלא להקל כ"א במופקרת וזאת האשה אינה מופקרת וגם בנ"ד ל"ש הטעם דבעלה משמרה דהבעל הוא בעל מום ועני ואביון ואיך יוכל לשמור אותה והלא מהיכן ירק זה חי וכל כוונתם הי' שיחי' נפשו בגללה וגם באמת לפענ"ד גוף הדין ליתא דהנה כל טעמו של אא"ז מוהר"ם מינץ ז"ל ואא"ז הרמ"א ז"ל להקל בזונה הוא משום דאינה משועבדת להניק וכמו שרצה הר"ש הזקן להקל בגרושה ומכ"ש בזונה שאינה בכלל מניקת חבירו ע"ש באורך כי אינו לפני ואני אומר להיפך וטרם יהיה כל שיח נבין דברי התוס' שדחו דעת הר"ש הזקן דכמו דלטעם דחסה לא הי' חילוק בין גרושה לאלמנה כמו כן לטעם דלמניקה קיימא גם כן אין חילוק והדבר תמוה דכל שנשתנה הטעם למה לא ישתנה הדין ועיין בפ"י והפלאה מ"ש בזה והארכתי בזה בכמה תשובות וכעת נראה דבאמת צריך להבין לטעם דדחסה א"כ מ"ט במניקת לאסור וע"כ צ"ל דמניקת נגרר בתר מעוברת והמניקה באה מכח עבורה וכל שכבר נאסרה בעת עבורה אף שמת בעת שכבר ילדה כיון דאסרו מעוברת אסרו נמי מניקה משום ל"פ. ולפ"ז יפה כתבו התוס' דק"ו הדברים דהשתא להס"ד דמעוברת אסור מטעם דחסה א"כ אסרו כל מניקה בשביל מעוברת מכ"ש לטעם דמעוברת למניקה קיימא כל דאסרו מניקה אלמנה פשיטא דגזרו גם במניקה גרושה אף דל"ש הטעם מ"מ לא גרע מהס"ד דגזרו כל מניקות אטו מעוברת אף דל"ש הטעם ומכ"ש במניקה גרושה וז"ב.
3
ד׳ולפ"ז צ"ל דטעמו של הר"ש דמ"מ כיון דנשתנה הטעם וטעם דדחסה נדחה ל"ח שוב למאי דס"ד. ולפ"ז אני אומר דכל הטעם דדחי טעם דדחסה משום דמה"ת שלא תחוס על נפש הולד כמ"ש רש"י ולפ"ז זה בכל אלמנה וגרושה אבל זונות דודאי אינם חסים על וולדות שיולדים בזנות ואדרבה בושת וכלימה להם פשיטא דחיישינן לטעם דדחסה ואסור אף שאינה משועבדת וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הנוב"י וגם זקני הגאון מוהרמ"ז זצ"ל הקשה כן הובא בישועת יעקב לב"ש דס"ל דגם אלמנה אינה משועבדת אם כן אמאי אסרו מניקת לשיטת הר"ש והריב"ש ס"ל י"ח חדש. ולפמ"ש א"ש דכל טעמו של הר"ש דס"ל דלהמסקנא נדחה טעם דדחסה והיינו לדידן דשייך באלמנה טעם דהנקה וא"כ לא ס"ל טעם דדחסה אבל לב"ש דבשום מניקה ל"ש הטעם וע"כ הטעם משום דחסה וא"כ שוב אין נ"מ ובכל מניקת גזרו אטו מעוברת דשייך דחסה. ובזה י"ל דלכך העתיק הרמב"ם טעם דדחסה אף דהש"ס דחי לה משום דלב"ש ע"כ הטעם משום דחסה ממילא העתיק הטעם דדחסה כדי לאסור אף בגרושה דלא כהר"ש ויש להמתיק הדברים ע"פ מ"ש הרא"ש בסוגיא דב"א דאף דלא גזרו תחלה משום הני חששות מ"מ כל שהי' שייך חשש דחיפוי גם אח"כ דל"ש הטעם המשיכו התקנה ע"ש וה"ה כאן כל דשייך הטעם באלמנה משום דסתם להנקה קיימא גם בגרושה המשיכו הטעם משום דחסה אף דמסתמא חייס ובחידושי אמרתי בזה דבאמת כל הטעם דל"ש דחסה משום דמסתמא אין אדם מכוין להרוג נפש ולפי זה כל דחשו משום סתם מעוברת למניקה קיימא וכשלא יהיה לה מזונות תקטל א"כ אדרבא יש לחוש שתמעכו בעת עבורה ועל העיבור לא נצטוו ישראל ואינו נהרג על עוברין כמבואר בסנהדרין משא"כ אח"כ כשתקטלנו תהיה הורגת נפש וז"ב כשמש ועכ"פ בזונה ודאי שייך הטעם דדחסה ובפרט שצ"ל כן לב"ש כמ"ש וע"ד הפלפול אמרתי בישוב קושית הנוב"י הנ"ל דלב"ש לא שייך לאסור כלל אף באלמנה דאינה משועבדת והוה כמו גרושה לדידן לשיטת הר"ש דהנה באמת צ"ב שיטת הר"ש דניהו דגרושה אינו כופה להניק אבל מ"מ סתם מעוברת למניקה קיימא ומסתמא גם גרושה תרצה להניק בנה ועכ"פ בשכר ואח"כ תתבייש לתבוע וקטלה לי'. אך נראה דכוונת הר"ש דל"ש שם מניקת חבירו כיון דלא יכול לכופה והיא בעצמה הפקיעה השיעבוד שלה דהא האיש בודאי אינו מוציא אלא לרצונו א"כ היא בעצמה הפקיעה השיעבוד ואינה בכלל מיניקת חבירו וז"ב.
4
ה׳ולפ"ז לב"ש דס"ל דלא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר א"כ הוא מוכרח לגרשה א"כ פשיטא דלא שייך לומר דהוא הפקיע השעבוד דהא מוכרח לגרשה וא"כ שוב היא גרמה ומה"ת לומר שלא תהי' נקראת מניקת חבירו ואדרבא בזה אפשר דיכול לכופה להניק שלא תהא חוטאת נשכרת ועכ"פ הוא בודאי לא פשע וא"כ גם גרושה בכלל מניקת חבירו וממילא לב"ש גם אלמנה נקראת בשם מיניקת חבירו דלא עדיפא מגרושה לדידי' והר"ש כתב לדידן דלא קיי"ל כב"ש ועיין סי' קי"ט דאינו רק מצד המוסר לדידן וא"כ כשגרשה הפקיע הוא השעבוד ואינה בכלל מניקת חבירו ודוק היטב כי היא עצה עמוקה. הדרן לנ"ד דלפענ"ד בנ"ד אין מקום להקל.
5
ו׳ולכאורה רציתי לומר לצדד להקל ממה דמבואר בש"ע סי' ס' דאם נשבעת המניקה וכנס לא יוציא ואף דכאן לא נשבעת נימא דתשבע המניקת. אך באמת לפענ"ד בנ"ד דגיסה הוא המשכיר המניקת בשביל שמודה שממנו הוא א"כ לא שייך היתר זה דהא באמת אינו וולד של כשרות ובוש בזה וי"ל שמא לא ירצה ליתן שכר הנקה ועתה תוכל לתבוע אותו בד"י ובדא"ה משא"כ אח"כ מי יחוש על הולד ומי יחמול עליו ואף שהוא ממזר מ"מ עכ"פ נפש מישראל הוא ובמדרש קהלת אמרו על דמעת העשוקים שקאי על הממזרים שהם עשוקים והקב"ה עתיד לטהרם וא"כ פשיטא דצריכין לחוש עליו ושייך גזירת חז"ל. וע"כ לפענ"ד צריך לגרשה עד כלות כ"ד חדש ואח"כ אם ירצו להנשא זה לזה מי ימחה בידם כנלפענ"ד. וע"כ לפענ"ד כל מי שירצה להקל בזה עתיד ליתן את הדין וכ"כ הריב"ש כי בזה אין לחוש לילדותה ולעקירת הבית כי משום פקוח נפש נגעו בה וכבר כתוב בתפל"מ בסופו מ"ש מעשה ונענשו כמה גדולים שהתירו בזה ואם בלחים תבער אש מה יעשו עצים יבשים שלא למדו ולא שנו ומכניסים עצמם לדבר חמור כזה ואשמם בראשם ואנחנו נקיים. ודרך אגב ראיתי בירושלמי סוטה פ"ד ה"ג שם מבואר דר"ח הורה כ"ד חדש ומר עוקבא הורה כ"ד חדש ואפילו מת התינוק ובש"ס דילן כתובות דף ס' מבואר דמר עוקבא שאל לר"ח והורה ט"ו ח' ובמת קי"ל דמותר ועכ"פ אף שהירושלמי מחולק כ"פ עם ש"ס דילן עכ"פ מ"ש הפ"י להקל לאחר ח"י חדש בירושלמי מבואר דלא הורה כן וצם כל האי יומא יעו"ש וע"כ חלילה להקל בזה ודי להקל במת הולד ולא זולת:
6