שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:קכ״בShoel uMeshiv Mahadura IV 3:122
א׳להרב הגאון וכו' מוה' מרדכי ראבין ז"ל ראב"ד פה חוץ לעיר.
1
ב׳ע"ד אשר הראני קושיא חמורה שנדפס משמו בספר פר"ת סי' מ"ו בהא דפלפלו התוס' בב"ק דף ט"ו ובכמה מקומות אם נשים כשרות לדון ואמאי לא הביאו מהא דאמרו בגיטין דף ה' ע"ב דאמר זימנין דמייתי לה אתתא וסמכו עלה הרי דנשים פסולות אף בקיום שטר דדין הוא. באמת שקושיא גדולה היא. ומה שרצה מעכת"ה ליישב דשם הכוונה שהיא בעצמה תביא ופסול משום נוגע במחכ"ת לא ידעתי הא התוס' במקומו כתבו דהגירסא זימנין דמייתי לה אתתא ועיין במהרש"א ומהר"ם לובלין שכתבו שכוונתם לשלול גירסת האלפס זימנין דמייתי בעצמה והם כתבו דמייתי לה אתתא אחריתא וא"כ הקושיא במקומה ובמחכ"ת הפר"ת שם שקרא והטה כוונת התוס' לדרכים אחרים דחוקים כאשר יראה המעיין ולא הזכיר דברי המהרש"א ומהר"ם הנ"ל גם בחידושי רשב"א ובר"ן באלפסי מבואר בהדיא דהחשש הוא דהם פסולין לדון כמו כל דין דפסולות וא"כ קושיתו קשה כברזל. וליישב דברי התוס' נראה דהנה באמת צריך להבין בהא דאמר והא בדרבנן עד נעשה דיין והיינו דקיום שטרות דרבנן והדבר תמוה דהא החשש הוא שמא יערער הבעל וכשהבע"ד מערער בעצמו דעת הר"ר אביגדור הובא במהרי"ק דבעי קיום מן התורה וכבר התעורר בזה הפני יהושע שם וכתב דכיון דכ"ז שלא בא ומערער סגי בעדות זה והקיום אינו רק מדרבנן א"כ גם אח"כ כל שנתקיים הוה עדותן עדות אף כשיבא הבעל ויערער וכמ"ש הב"ש סי' קמ"ב ס"ג ג' לענין עדות הע"א דמועיל כאן אף דצריך שנים ע"ש וכן קיימתי מסברא דנפשאי ולפ"ז כיון דגם אח"כ צריך לבא עכ"פ מכח עדותו עד נעשה דיין ולפ"ז שפיר פסלו באשה דאם נסמוך עלי' שוב יפסול דעדות האשה בודאי פסול כשצריך קיום מה"ת ובכה"ג בודאי עד לא נעשה דיין דבשלמא כשלא בא וערער הקלו בעגונה וסגי אף בעדות אשה אבל כשיבא ויערער עכ"פ צריך תורת עדות ואשה פסולה להעיד אבל כשנתקיים בפני שלשה שוב א"צ לעדותה כלל דכבר נתקיים הגט משא"כ כשנסמוך על זה א"כ נבא לעד נעשה דיין וזה לא מועיל באשה וא"כ אין ראיה דאשה פסולה לדון ולכך לא הביאו התוס' מזה. ובגוף קושיית הפ"י הנ"ל הי' נ"ל בפשיטות דכיון דמה"ת סגי בד"מ באחד ורבנן הוא דאצריך שלשה א"כ אף כשיבא ויערער וצריך קיום מן התורה הא מן התורה סגי באחד ואף דרבנן אצרכו שלשה הא בדרבנן עד נעשה דיין וז"ב. ובזה יש ליישב קושית התוס' דאיך לא סלקא דעתיך דקיום שטרות דרבנן ובדרבנן עד נעשה דיין. ולפמ"ש א"ש דהוה ס"ד דמה"ת בעי שלשה וא"כ שפיר חשו ול"מ עד נעשה דיין דס"ד ג"כ החשש שמא יסמכו על אשה וע"ז פריך דמ"מ דרבנן הוא דמה"ת סגי בחד ודו"ק. והנה לכאורה ק"ל דמה פריך והא עד נעשה דיין והרי בהא דאצרכה לומר בפ"נ הקשה הרא"ש דאכתי למה לא ניחוש שמא לא עשאו שליח וכתב דכיון שאצרכה לומר בפ"נ האמינוהו ג"כ שיאמר שעשאו שליח ע"ש ולפ"ז הא לענין השליחות צריך עדות מן התורה ובזה אין עד נעשה דיין והיא לכאורה קושיא גדולה וצ"ל דעל הקיום עד נעשה דיין שפיר סגי בזה דמה שמעיד על השליחות זה אינו מכלל הקיום. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו דפליגי אי עד נעשה דיין וקשה דאף אם נימא דאין עד נעשה דיין הא כל הטעם הוא כמ"ש התוס' או משום דכתיב ועמדו שני האנשים לפני ד' ובעינן שיעידו לפני ב"ד או משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה. ולפ"ז לדעת הרז"ה דבשטר ל"ש תורת הזמה משום דיכול לומר אחרוהו וכתבוהו א"כ למה לא יעשה העד דיין בגט דהא עמידה בפני ב"ד כיון דבחד סגי והקלו בעגונה וא"כ לא בעינן ועמדו העדים וכעין מ"ש הרז"ה בפ"ב מכתובות דלכך הכשירו בגט עד נעשה דיין דל"צ אמירה כלל ע"ש ועדות שאי"ל ל"צ בשטר וצ"ל דהרז"ה יסבור דגט מאוחר פסול ועיין באהע"ז סי' קכ"ז וא"כ פסול משום שאאי"ל ועדיין צ"ע. וגם צ"ע במ"ש הב"י בחו"מ סי' ז' דעד החתום בשטר פסול להיות דיין קיום וא"כ כאן דהוה כמו חתום בשטר דמעיד על השליחות פסול לקיום. ובלא"ה דברי הרשב"א סותרין זא"ז ע"ש ובכנה"ג שם ודו"ק.
2
ג׳ומדי דברי זכר אזכור מה שהקשה בטורי אבן בר"ה דף כ"ו על כלל הענין דאמרינן עד נעשה דיין והיינו דנעשה עד ודיין ביחד כשראה ביום דהיאך אפשר דהא קבלת עדות כגמ"ד דמי כדאמרו בשבועות דף למ"ד ואמרו שם דעדים בעמידה ודיינים בישיבה ואיך אפשר שיהיה עד ודיין ביחד ע"ש.
3
ד׳ולפענ"ד מכאן ראייה למ"ש הב"ח סי' י"ז דעמידה ע"י סמיכה מקרי עמידה לגבי עדים וישיבה לגבי דיינים אף בדין זה עצמו ולא כהסמ"ע שכתב דהוה תרתי דסתרי והביא ראיה מהא דאמרו דהוה יתיב כמאן דשרי למסאני' הרי דבאיש אחד מקרי לד"א ישיבה ולדבר אחד עמידה יעו"ש וה"ה בכאן יכול להיות ע"י סמיכה ומשמש עמידה וישיבה ודו"ק. והנה לפמ"ש מע"ל דהפירוש היא שהיא בעצמה תביא ופסולה משום נוגע וכ"כ לעיל בזה.
4
ה׳וכעת נ"ל דבר חדש דהנה בשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל סי' י"א כתב דאף דבדרבנן עד נעשה דיין כל שהוא להוציא ממון הוה כמו דאורייתא.
5
ו׳ובראשית ההשקפה תמהתי על דבריו דא"כ איך אמרו בכתובות דף כ"א דהנח לקיום שטרות דרבנן והא מוציאין ממון עי"ז וצ"ל דבעת הקיום אין מוציאין עדיין ממון רק שמקיימין השטר וכעין זה כתבו התוס' בחולין דף צ"ו לענין מה דמוציאין השטר בסימנים דלא מקרי מוציא ממון ע"ש ולפ"ז הא דאמר כאן והא בדרבנן עד נעשה דיין היינו דאף דמוציאה עצמה מבעלה וחשוב כמו הוצאת ממון וגם נוטלת הכתובה וכדומה וצ"ל ג"כ דכעת אינן רק מקיים בלבד והיא אינה מתגרשת עדן ולפ"ז כשהיא בעצמה תביא שוב פסול משום דנתגרשה עי"ז והוה כמו הוצאת ממון ולא נעשה עד עדיין ודו"ק. וצ"ע בהא דאמרו בשביעית פ"י מ"ד דהדיינים חותמים או העדים ופירש הרמב"ם והרע"ב דכיון דהוא דרבנן העד נעשה דיין וקשה הא שם בודאי מוציאין ממון עי"ז שאין השביעית משמטתו דלא קרינן ביה לא יגוש דהו"ל כנגוש ועומד וכגבוי דמי וא"כ שוב לא יוכל העד לעשות דיין להוציא ממון וצ"ע. מיהו בלא"ה צ"ע דל"ש בזה דרבנן דבשלמא קיום שטרות דמה"ת א"צ קיום א"כ כל שנתקיים בדרבנן עד נעשה דיין אבל התם דמדאורייתא משמע וע"כ דחז"ל תקנו פרוזבול לא משמט א"כ באו לעקור ד"ת ועיין גיטין דף ל"ו דהקשו על הלל איך עקר דבר מן התורה ותירץ אביי בשביעית בזה"ז ולרבא משום הפקר ב"ד הפקר וא"כ אדרבא בזה ודאי אין עד נעשה דיין וצ"ל דס"ל שביעית אינו רק מדרבנן וא"כ כל ענין פרוזבול אינו רק מדרבנן ודו"ק ועכ"פ על המהר"ם מינץ קשה ודו"ק
6
ז׳והנה שאלני הרב המופלג החריף מוה' מאיר בראם נ"י בהא דאמרו בגיטין כאן דאין עד נעשה דיין והקשה לשיטת התוס' דהטעם הוא משום דלא יקבלו הזמה על עצמם וא"כ בגט דהמני' להשליח דהוא אחד ואיך שייך בזה תורת הזמה בע"א. והראיתי לו בדברי התוס' ב"מ דף ד' ד"ה ע"א שכתבו כי מה שהעד אינו משלם כשהוזם אינו חומרא וכו' משמע הא אם הי' שייך הזמה הי' גם בע"א דין הזמה וכ"כ הקצה"ח סי' ל"ח ס"ק ה' וא"כ שוב שייך אין עד נעשה דיין ואף לפמ"ש הרמב"ן בסנהדרין דף פ"ו בסוגיא דעדי גניבה ועדי מכירה בנפש שהוזמו שביאר דאין עד שקר לוקה כ"א כשהרשיע בממון או במיתה וא"כ ע"א דאינו בא לממון אפשר דל"ש בו הזמה אף דנעשה מחוייב שבועה ואיל"מ ועיין נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב בסתירת היתר הראשון מ"מ כאן דע"א נאמן גם על דבר ערוה דבעי תרי בכה"ג פשיטא דשייך דין הזמה ושפיר אין עד נעשה דיין. ואי קשיא לי הא קשיא לי דלדידן דל"צ עדות שאאילה"ז בד"מ א"כ יהי' כשר בממון עד נעשה דיין. ומכאן לכאורה ראיה להש"ך סי' ל"ג דמ"מ אם שאל ואמרו א"י פסול וא"כ בכה"ג דודאי לא יקבלו הזמה על עצמן אפשר דג"כ פסול. אך נראה דבלא"ה ל"ק כיון דכל עיקר דבטלו עדות שאילה"ז בד"מ הוא משום נעילת דלת דלא בעי דו"ח מה"ט אבל לענין עד נעשה דיין דנוכל לתקן בדיינים אחרים פשיטא דלא נתבטל התקנה דבשביל זה לא יהיה נעילת דלת אם ידונו בדיינים שאינם עדים וז"ב. והנה מה שחידש מעלתו דה"א דכאן יהי' פסול בשביל עד נעשה דיין אף דבדרבנן בודאי עד נעשה דיין וכמו שהקשו בתוספות וע"ז כתב מעלתו דכיון דהא דע"א נאמן דהיינו השליח הוא מתורת שליש דהמניה וכבר כתב הגהמ"ר בב"מ פ"ק דכל דכבר הגיד עדותו שוב כבר נאמן ועיין קצה"ח סי' ג' ס"ק א' שביאר הדברים ולפ"ז כל דמעיד לפני הדיינים בפני שנים או בפני שלשה שוב כבר המניה הבעל ולפ"ז לא שייך כאן לומר דבדרבנן עד נעשה דיין דזה דוקא כל שכבר הגיד עדותו אבל כאן כל עיקר עדותו ונאמנותו הוא לפי שהגיד עדותו בפני שנים והמניה וא"כ כל עיקר עדותו ונאמנותו בא ע"י דיינים וא"כ בזה בודאי אין עד נעשה דיין. הנה דבר זה הוטב בעיני אף שיש לפקפק בזה דכל דחז"ל המני' לעד ל"צ שיאמינו לו בתורת שליש בכ"ז הדברים נכונים ואכתוב לך מה שאני אמרתי בזה בהא דאמרו זימנין דמייתי בעצמה גיטה וכמו שהיא הגירסא ברי"ף ועיין רשב"א ור"ן מ"ש בזה. ואמרתי בזה דהנה בהא דהקשה הפני יהושע בהא ששוו שחרורי עבדים לגיטי נשים למוליך ומביא ע"ז הקשה דלפמ"ש דשליח לקבלה א"צ שיאמר בפ"נ מטעם שכבר נגמר הענין וא"כ בעבד דזכות הוא לו ולשיטת התוס' והרא"ש נשתחרר תיכף א"כ שליח להולכה הוה כשליח לקבלה ולמה צריך שיאמר בפ"נ וכ"כ בזה ענינים רבים וכעת נראה לי דהנה בדף כ"ג מקשה הש"ס והא לא חזרה השליחות אצל המשלח ועיין רש"י דבעינן שיצטרך השליח לחזור למשלח לומר עשיתי שליחותך ומשני דא"ל הוה שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אמור בפני הב"ד והב"ד יעשו שליח להולכה ע"ש ולפ"ז אם נימא דא"צ שליח הולכה בשחרור לומר בפ"נ א"כ כל שנתן להשליח השחרור משוחרר תיכף וא"כ שוב ל"צ לחזור שליחות אצל המשלח וא"כ שוב לא מקרי שליח ולכך בעינן שיאמר בפ"נ וא"כ כל שלא אמר בפ"נ לא נגמר ענין השליחות והוה כחזרה שליחות אצל המשלח שהרי צריך שיעשה כפי ענין השליחות שצוהו אבל כל שלא יצטרך לומר ננתק שליחותו משליח הולכה לשליח קבלה והרי לא נתקיימה שליחותו והוה כמו לא חזרה שליחות אצל המשלח וז"ב מאד. ולפ"ז באשה עצמה המביאה גיטה הרי ע"כ נעשית שליח להולכה עד דמטית להתם וא"כ איך אפשר לסמוך עליה זימנין דתצטרך ותעשה דיין ולא חזרה שליחות למשלח אף דנימא דאשה כשרה לדון מ"מ הרי לא חזרה שליחות אצל המשלח ומיושב הקושיא שהבאתי הלא מראש דוק ותשכח. ובגוף קושית מעכת"ה אמאי לא הביאו התוס' ראיה דנשים פסולות לדון מהא דאמרו זימנין דמייתי גיטא.
7
ח׳נראה לפענ"ד ע"פ מה שמצאתי בספר בית הלל על יו"ד סי' א' ס"ק ט' שכתב דלכך נשים פסולות לדון ולהעיד מפני שדעתן קלות כמו שאין מניחין אותן לשחוט מפני שדעתן קלות. ותמהני מאד דטעם פסולייהו לדון הוא משום דכתיב אנשים ובעדות בודאי הטעם משום דכתיב ועמדו שני אנשים וכן בדיינים ועיין בתוס' ב"ק דף ט"ו ובתוס' גיטין דף פ"ח ע"ב ד"ה ולא וא"כ בדה טעם מלבו מה שלא נזכר ואם רצה לתת טעם לתורה הא אנן לא דרשינן טעמא דקרא וגם הא באמת מצד הדין יכולות הנשים לשחוט משום דדבר שהוא איסור ברור לא שייך דדעתן קלות רק במקום שיש צדדים להקל לא מהמנינן לאשה ובזה נ"ל דלכך נסתפקו התוס' אם נשים כשרות לדון דכל שהדין ברור ל"ח לדעתן קלות כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ברמ"א בסופו בשם הר"ן ולפ"ז בקיום שטרות דמה"ת כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך קיום א"כ יש צדדים להקל ומה"ט מאמינין באמת לשלוחו א"כ בזה פשיטא דאשה פסולה בזה ודו"ק
8
ט׳והנה אעתיק כאן מ"ש בתשובה בשנת תרי"א להרב המאוה"ג מוה' יעקב ני' אבד"ק קאזליב וז"ל אשר שאל אחד שבנו נדד למרחקים ערך ששים פרסה כי ברח מחמת נפשות ואביו נוסע לשם ורוצה שיגרש את אשתו אשר הניח פה ורוצה להיות שליח להולכה וחושש למ"ש בש"ע סי' קמ"א סל"ג בהג"ה דלכתחלה לא יהא השליח קרוב לאשה ולאיש. והנה לא ידעתי מה זו שאלה כיון שהדרך רחוקה וממדינה למדינה פשיטא דהוה הוצאה מרובה וכשר להיות האב שליח להולכה ובאמת טעם המחמירין לא נזכר בב"י וד"מ דכיון דהאשה עצמה מביאה גיטה ואין לך קרוב גדול יותר מהיא עצמה ומה טעם להחמיר. אך לפענ"ד טעם המחמירין הוא לפי מה דאמרו בגיטין דף ה' דזימנין דמייתי לה אתתא וסמכי עלה ואידך אשה מידע ידעו ולא סמכי עלה ועיין תוס' ד"ה דהומ"ל דמייתי קרוב ועיין ברא"ש אבל בר"ן כתב דדוקא אשה דלאו בת דין כלל היא אבל הקרובים מצטרפים לג' ולפ"ז לאותה שיטה דה"ה קרוב שוב לכך מקפידין שלא יהיה השליח קרוב ולפ"ז יש לומר לפי מה דקיי"ל דסגי בפני שנים א"כ י"ל דדוקא לאשה לא חשו דלא שכיחא אבל קרוב דשכיח שוב חיישינן לכך מקפידין שלא יהי' קרוב ועיין ק"נ שם ברא"ש לפי מה דקיי"ל בסי' קמ"ב ס"ד דיש להחמיר וליתן תמיד בפני שלשה כדין שלא יבא לידי מכשול באם השליח קרוב א"כ שוב ליכא למיחש ולכך אין לחוש לדידן אף לכתחלה כן הי' נראה לפענ"ד ועכ"פ בדיעבד אין קפידא
9
י׳והנה בשנת תרי"ז ה' בשלח הגיעני תשובה מהרב מוה' אפרים זלמן מרגליות ני' אבד"ק באזא במדינת וואלאכייא אי כשר בגט שניתן ע"י מסדר הגט בלבד ולא הי' ב"ד והביא דברי הנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קי"ד והוא הביא דברי הג"פ ס"ס קכ"ג שמיקל בזה. והנה מ"ש הא"ז דגט צריך שלשה דהוא דין באמת שבתוס' גיטין הנ"ל משמע דאינו מקרי דין מיהו שם קאי על קיום הגט ולא על סידורו ונתינתו. אמנם מהך דמשה בן עצרי מבואר דאינו מגרש בב"ד ומה שנדחק הנוב"י דב"ד משמע מומחין ושלשה הדיוטות לא מקרי ב"ד אבל זה דחוק דאף דסתם ב"ד משמע מומחין כמו שמביא ראיה מיבמות ק"ד וב"ה אומרים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד אלו ואלו מודים שצריך שלשה הרי ששלשה הדיוטות לא קרי ב"ד מ"מ נראה לפענ"ד דהדיוטות שלא ידעו המשנה דידיר הנאה בודאי אינם בקיאים בטיב גיטין ואסורים לסדר הגט ובודאי הכוונה שלא ידיר בפני ב"ד מיהו אין ראיה דאף אם יהי' בצנעא עכ"פ צריכין לידע המשנה ומיהו בפשיטות משמע דא"צ ב"ד דאינו דין ועיין כתובות דף כ"ג דמאן דמגרש בצנעא מגרש ועיין תומים סי' ט' ס"ק ג' ובאמת מה שהשיג שם על המהרי"ט דשודא ל"ש בגט לא ידעתי למה אטו בגט ל"ש איזה ענין שתלוי בשודא וגם אף שידון עפ"י ד"ת מ"מ כיון שדיני' בטלים אינו ראוי שיהי' גט עפ"י מסדרים כאלה אמנם מה שהאריך דמשמע דגט צריך ב"ד דבריו נכונים וע"כ לכתחלה בודאי בעי שלשה ובדיעבד אין לפסול ודו"ק. והנה בשנת תרח"י ג' נח למדתי מס' סנהדרין ובהגיעי לדברי רש"י הלז שע"ז תקע הנוב"י יסודתו במ"ש דרבנן כעין דאורייתא תקון והבין הנוב"י שקאי על גט באמת שקאי על חליצה דבעי ג' ובהגהת בנו הרב ז"ל הרגיש בזה והביא דברי התוס' ביבמות דף ק"א ע"ב ד"ה א"ה ונדחק בזה ובשו"ת שיבת ציון סי' ס"ח האריך עוד לחזק דבריו דמיאון אף דדומה לחליצה אבל בכמה דברים דומה יותר לגט. אמנם באמת אני מצאתי בתוס' גיטין דף ל"ב ד"ה לתרי שכתבו דמיאון דומה לחליצה ובחליצה בעי שלשה ע"ש הרי מבואר דהתוס' מדמים מיאון לחליצה ואם איתא למה לא כתבו התוס' דמיאון דומה לגט ויכול להיות אף למ"ד דחליצה ביחיד וע"כ דמיאון אינו דומה לגט רק לחליצה וגם המהר"ם שי"ף בסנהדרין פירש דרש"י כוון דדומה לחליצה אבל גט צריך עדים ולא ב"ד והובא בשו"ת שיבת ציון שם ונדחק לדחות דבריו. והנה מ"ש הנוב"י שם ראיה דגט א"צ שלשה ממה דאמר ר"א אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנותנו לה בפני עדים סגי וקשה כיון דצריך שלשה וא"כ למה צריך ליתן בפני שנים הא ביום הדיינים בעצמם נעשו עדים ואין לך עדי מסירה גדולה מזו ולא זכיתי להבין דהא ר"א ור"מ נחלקו דלר"מ מה"ת פסול בלי ע"ח ולר"א כשר כל שיש ע"מ והרי מה"ת סגי בד"מ ביחיד לר' אחא והכי קי"ל כמ"ש הרמב"ם ועיין סמ"ע וש"ך ר"ס ג' וא"כ ממילא מכ"ש בגט דכשר מה"ת וא"כ נ"מ גדולה לר"א דעכ"פ צריך שני עדים דהא מצד דין סגי ביחיד וא"ל דא"כ לסגי בעד אחד ויצטרף לדיין דז"א דעד ודיין לא מצטרף. אמנם לפענ"ד לכאורה ראיה ברורה דא"צ בגט שלשה דאי נימא דצריך שלשה כמו ד"מ א"כ ע"כ מה שמגרשין בזמה"ז דליכא מומחין דאנן הדיוטות אנן ע"כ דהוה כמו ד"מ דשליחותייהו דקמאי קעבדינן וא"כ בהא דהקשה אביי לרב יוסף בגיטין דף פ"ח דאיך מעשה אגיטי הא אנן הדיוטות אנן וע"ז חידש לו דהוה כמו הודאות והלוואות והא יקשה לנפשיה דאיך מגרשין כלל וע"כ דשליחותייהו דקמאי קעבדינן כמו ד"מ וא"כ ה"ה דיכול לעשות אגיטי וע"כ דא"צ שלשה כלל דלא הוה דין כלל ולכך לא הקשה רק איך קא מעשה אגיטי ודו"ק ואף דיש לדחות דבלי כפי' יכולין לקבל הדיוטות עליהם אף דלא שליחותייהו דקמאי קעבדי ולכך רק על דקא חזי דקא מעשה בדינא ע"ז שאל למה יוכל לכוף אבל באמת גם בכשרים כל שהבעל קיבל בודאי הי' הדיינים כופין ולמה לא הקשה ע"ז וע"כ דא"צ ב"ד של שלשה כלל ודו"ק היטב. שוב ראיתי שבאמת שיטת הב"ח דרק ע"י כפייה בעי מומחין אבל סתם דין לא בעי מומחין אבל אנן לא קיי"ל כן כמ"ש התוס' בסנהדרין וכמ"ש בתומים סי' א' ס"ק א' וא"כ ראייתי ברורה
10
י״אוהנה בשנת תרכ"א בחדש אייר הייתי בק' טארניפאל והקשה אותי הרב הגאון מוה' יוסף נ"י האב"ד שם ע"ד התוס' שנסתפקו אם אשה כשרה לדון והא בב"נ אשה לא דנה כדאמרו בסנהדרין דף נ"ז דכתיב מיד איש ולא מיד אשה ע"ש וכ"כ הרמב"ם וא"כ הרי שייך לומר מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. והנה בתכ"ד השבתי די"ל דכל הטעם דיש לומר דאשה פסולה לדון לפי שאינה בת דעת שלימה כמו איש כ"כ ולפ"ז י"ל דדוקא בב"נ דדן כפי אומדן דעתו י"ל דאשה אינה כ"כ בת דעת לא תדון אבל בדיני ישראל דדן עפ"י ד"ת הכתובה שוב אין לחוש כ"כ דגם אשה כשרה לדון. אמנם זה דחוק והעיקר נ"ל דלק"מ דבאמת ע"כ ל"ש לומר מי איכא מידי רק בדבר דשייך על כל אדם עד"מ מפרכסת דלישראל שרי ולנכרי יאסור זה לא יתכן אבל לענין דין אטו ב"נ נצטוו לדון שיהי' כל אחד דיין הם מצווים להושיב דיינים כדי שיהיה ישוב העולם וכל שאפשר להתקיים ע"י אנשים דיינים למה תדון האשה ושאני בדייני ישראל דכל אחד מצוה על גוף הדין לדון משפט צדק אבל ב"נ אינם מצווים לדון רק להושיב דיינים כדי שלא יתרבה הגזל אבל כל שאפשר בדיינים אנשים שוב אסורה לדון וז"ב כשמש ותדע שהרי הרמב"ם כתב שאנשי שכם נהרגו על שלא מיחו ביד שכם שעל הגזל נצטוו וקשה א"כ למה הרגו נשים הא אסורין לדון וע"כ שמ"מ נצטוו להושיב דיינים אנשים שידונו וז"ב ודוק היטב
11
י״בוהנה בשנת תרכ"ו הגיעני מכתב מהרב המפורסים מוה' משה פריד ראבד"ק מונקאטש דהוא מיוסר ביסורים וחולאים ר"ל ויש שם שני דיינים שהתחתנו ביחד ובנו של זה נשא בתו של זה וכעת נתעורר חכם אחד לפמ"ש הנוב"י מהד"ת סי' קי"ד בחלק אהע"ז דבגט צריך ב"ד שלשה א"כ לפמ"ש בסדר הגט דמחמרינן בעדות כמ"ש המהרי"ל והלא בד"מ מקילין בעדות ובדיינים מחמרינן וכ"ש בגיטין דיש להחמיר בדיינים וע"ז האריך מעלתו דבגט לא בעי ב"ד של שלשה. והנה מ"ש מעלתו מגיטין דף ה' דלחד מ"ד סגי בשנים בזה כבר הרגיש בנוב"י שם. ומ"ש ראיה מהא דאמרו בגיטין דף י"ח דגיטין הבאין ממדינת הים קלא אית להו ואם נימא דצריך ב"ד של שלשה הרי שלשה קלא אית להו כמבואר בב"מ דף ט"ז כשעמד בדין דקלא אית לי' וא"כ כל גט קלא אית לי ואין כאן חשש משום פירי ולמה צריך זמן. והנה תמהתי דעד שמקשה מגיטין הנ"ל טפי יקשה לו בהא דאמרו בכתובות דף כ"ג דאמרו שם דס"ד דגירושין קלא אית לי' קמ"ל דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא והרי גט צריך ב"ד כמ"ש הנוב"י דקלא אית לי' וביותר תמה דהרי התוס' בקידושין דף ט' כתבו דגט צריך ב"ד וא"כ קלא אית לי' וע"כ צ"ל דניהו דקלא אית לי' אבל כל שמקפידין שלא יהי' קול כדי שלא יתבייש מגרשין בצנעא כמ"ש השיטה מקובצת שם כדי שלא תתבזה בב"ד וא"כ שוב ליכא קלא במלתא וגוף דברי הנוב"י שהביא דברי רש"י בריש סנהדרין וע"ז כלהו מודו דרש"י כוונתו דמיאון דומה לגט ובאמת שתמהו עליו דהכוונה שמיאון דומה לחליצה וכמ"ש במהר"ם שי"ף שם ואני תמהתי דהדבר מבואר בתוס' גיטין דף ל"ב שכתבו דמיאון דומה לחליצה ובחליצה בעי שלשה ע"ש ד"ה לתרי והרי מבואר דמיאון דומה לחליצה ולא מדמין לגט והארכתי בזה בתשובה להרב המאוה"ג אבד"ק באזא במדינת מאלדווע ואכ"מ. ובגוף הדין לפענ"ד העיקר כמ"ש בשעה"מ פ"א מגירושין ובטעם המלך שם דבגט ע"י שליח שצריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח הוא דצריך שלשה אבל גט מידו לידה ל"צ שלשה ע"ש. ובזה יתיישב הרבה קושיות.
12
י״גשוב ראיתי בשו"ת חתם סופר חלק אהע"ז סי' נ"ד וסי' ס"ה ס"ו שהאריך בדברי הנוב"י הנ"ל וע"ש מ"ש בזה ולא נפניתי כעת להאריך ועכ"פ לפסול מחותנים ע"י החיתון שנתחתנו ודאי אין לפסול דלא דמיא אלא כעוכלא לדנא כדאמרו בסנהדרין וע"כ לפענ"ד אין לערער זולת כששולחין על ידי שליח יש להחמיר בזה. והנה בגוף הקושיא הנ"ל דלמה לא הוכיחו מכאן דנשים פסולים לדון לפענ"ד נראה דכאן שהשליח נעשה עד ואין עד נעשה דיין הנה אם היה סגי בשנים א"כ עיקר סמיכת השנים היה עפ"י אותו השליח שנעשה עד ונעשה דיין וכל שהם רק שנים היה כאילו הם מעידין מפי השליח שנעשה עד ונעשה דיין והוא הוה יכול אח"כ להכחישם כדין עד מפי עד דבשלמא אם הם שלשה ב"ד אין העד יכול להכחישם אף שנעשה דיין דא"צ שיהיה דיין וא"כ הם הם הב"ד אבל אם הם רק שנים ועיקר בא מכח אותו השליח שנעשה עד ונעשה דיין א"כ עיקרו בא מכחו ובכה"ג אף אם נימא דאשה כשרה לדון היינו שתהי' בכלל הדיינים אבל שתהיה היא עקרית והדיינים אינם באים רק מכחה זה ודאי לא אמרינן וזה דאמרו זימנין דמייתי ליה אתתא וסמכו עלה היינו שיהיה עיקר הסמיכות עליה זה ודאי לא אמרינן ודוק:
13