שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:ס׳Shoel uMeshiv Mahadura IV 3:60
א׳שלום וכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג המופלג בתורה ויראה כו' מוה' זאב וואלף נ"י האבד"ק סמארטאן.
1
ב׳מכתבו הגיעני היום ואם אמנם על יו"ט בא בכל זאת אשיבהו לאלתר ואעתיק השאלה מהות המקוה בקאעלבורג אשר סמוך לנהר קאקעל נעשה חפירה אחת גדולה ואח"כ נתחברו איזה נסרים יחד במסמרות ברזל חדשים ובנסרים ליכא עובי טפח והניחו טבלא זו על קרקעית המקוה שלא תשקע רגלי הטובל בטיט ונעשה גם תיבה אחת דבק טוב שנתחברה מנסרים בלא שולים פתוח משני צדדים והורידו את התיבה בתוך החפירה ומונחת ע"ג הטבלא מהודק היטב ומן התיבה בולטת גם למעלה מהחפירה לחוץ עד אשר המים נגברו בתוכה המה גבוהים משטח פני החפירה למעלה אבל אינם גבוהים כ"כ שיזחלו למעלה חוץ לתיבה אף בשעת הטבילה ובתיבה זו יש כמה שיעורי מקוואות. והעתקתי השאלה מחמת כי לא הבנתי היטב מהות גבורת המים במקוה זו היאך היא אם הם נובעים מתחת היאך יבואו להתיבה המהודקת יפה אם נמשכו מהנהר ע"י מרזב ע"ג הקרקע למה לא ביאר מעל"כ בהשאלה אמנם לפי שלא ביאר אני הולך על סדר שאלתו. והנה מ"ש מעלתו דמקוה זו אין לה דין מעיין אלא באשבורן משום שנעשה סמוך לנהר כמו שהביא הר"ש התוספתא פ"כ דמקוואות וגם כיון דנפסק המים ע"י התיבה בודאי לא מיטהר אלא באשבורן והרי הטובל בשידה ותיבה בים אף דמתגבר כשפ"ה העלה מעלתו בחבורו דדין מקוה יש לו ולא מטהר בזוחלין וכ"ש בנ"ד. והנה באמת מ"ש בפשיטות דסמוך לנהר הוי אשבורן הנה באמת כן משמע ברמב"ם פ"ט ממקוואות ה"א ואני תמהתי בהגהות יד שאול סי' נ"ב על המרדכי שלא הביא דברי התוס' הלז. אמנם כתבתי שם דבתוס' רי"ד שנדפס מחדש במס' חגיגה דף כ"א הקשה על רש"י שכתב שבא מנהר גדול דהרי מעיין מטהר בכ"ש הרי דדין מעיין יש לו ועכ"פ אינו מוחלט שיהיה לו דין אשבורן. גם מ"ש שהתיבה מפסקת כבר מבואר שאין אנו יודעין פירוש הדברים. אמנם מה שחידש מעלתו דכיון דע"י התיבה מעכב הזחילה ממה שבולט לחוץ וזה הוי הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה דמה לי אם הסתימה מקבל הזחילה מהצד או מעכב הזחילה למעלה הנה באמת זה אינו ברור ועשו"ת נוב"י מהדו"ת סימן קל"ז שכתב שכל שאין הנסרים גורמים שום טהרה והכשר רק מניעת הפסול לבא אח"כ זה לא מקרי הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה ובזה גם הר"ש מודה ואף שיש לחלק דשם אינו מעכב הזחילה תיכף רק מה שיבא אח"כ וכאן הוא מעכב תיכף מ"מ אין דין זה ברור שיהיה מקרי הוויתו ע"י דבר המקבל טומאה ובפרט שהוא ספק דלמא הוא מעיין. אמנם מ"ש עוד לפקפק דבסי' קצ"ח החליט להלכה שיטת הראב"ד דאין טובלין ע"ג נסרים וכ"כ הש"ך בשם מהר"ם לובלין ואף האחרונים שחפשו היתר היינו דוקא היכא דהנסרים נקבעו בבנין ואח"כ צפו המים עליהם אבל בנ"ד דטבלא זו מונחת ע"ג קרקע יש לחוש לטבול דחזי לטומאת מדרס וכן נראה מדברי הראב"ד בהשגות פ"ו ה"ד.
2
ג׳והנה בזה צריך אני להעתיק מ"ש בתשובה זה רבות בשנים במקוה ע"ג נסרים שמטמא טומאת מדרס איך הדין אם יש נקב המטהר כשפה"נ אם בטל ג"כ טומאת מדרס והרב השואל הביא שמצא בס' ח"ס דהנקב אינו מבטל טומאת מדרס אמנם בספר אחר מצא דכל שבטל טומאה חמורה בטל גם טומאת מדרס. והנה מצד הסברא מה שייך ביטול לענין טומאת מדרס סוף סוף דורס עליו והנקב אינו מבטל הדריסה. וראיה ברורה לזה ממה שהקשה הלבוש באו"ח סי' תרכ"ט לענין נסרים אפילו הן משופין והקשה דהא חזי למדרס והט"ז שם ס"ק כ' האריך בזה והרי י"ל דמיירי שיש נקב כשפ"ה ובטל מתורת כלי ושוב אינו ראוי למדרס וע"כ דאינו ענין לטומאת מדרס שוב ראיתי הדבר מבואר בתוס' יו"ט בכלים פכ"ד מ"ד ד"ה והבאה במדה דאם אירע קלקול ונתבטלו שאר טומאות מ"מ טמאה מדרס והוא משנה מפורשת רפ"כ דכלים ע"ש ודוק ועיין פט"ו מ"ו שם בתויו"ט ד"ה אנקטמין אמנם מצאתי לכאורה משנה מפורשת להיפך והוא בפי"ט מכלים משפלת שנפחתה מלקבל רמונים ר"מ מטמא וחכמים מטהרים מפני שבטל העיקר בטל הטפילה ועיין תויו"ט מ"ש שם בשם הרמב"ם ואף דלפמ"ש הר"ש שם לפרש אינו מוכח זאת דשאני התם דהכא נעשית להשתמש בצד הלז ואח"כ מהפך לה להשתמש בצד אחר א"כ בטל כל עיקר התשמיש וכן נראה מהרמב"ם פ"כ מכלים הי"א ובכ"מ ובמלמ"ל שם וכ"כ הרמב"ם בהדיא פ"כ מכלים ה"א הובא בתויו"ט שם ודברי הרמב"ם ותוי"ט כאן צע"ג. ומצאתי בתו"ח פי"ח הנ"ל שהרגיש בזה ונהניתי מאד ועפכ"ב מכלים מ"ד אמנם בכ"ז לא נוכל לדחות משנה מפורשת הנ"ל ולפירוש הרע"ב והרמב"ם שם דכל שבטל העיקר בטל הטפילה ובפרט שטומאת נסרים משום דחזי למדרס אינו מוסכם וכאן מונח גם כן על הקרקע ובטל טומאת מדרס והוה כמו שבנאו בבנין כיון שעיקרו נעשה לשמש עם הקרקע וע"כ אם נוכל לעשות כמ"ש מעלכת"ה שיטלו הטבלא מע"ג הקרקע ויניחו שם אבנים ושאר התיקונים כמ"ש מעכת"ה מה טוב ואם לאו יוכל להניח המקוה כמו שהוא ואולי גם לכתחלה יניחה כמו שהוא בכדי שלא להוציא לעז על שטבלו עד עתה והנני בזה הדו"ש באהבה:
3