שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:ע״זShoel uMeshiv Mahadura IV 3:77
א׳לחכם אחד.
1
ב׳מה שהקשית על מ"ש ה"ה בפ"ח מגירושין ה"א דר"י לא אמר זמנו של שטר מוכיח רק במזכיר מיתה וידוע שאין שטר לאחר מיתה וע"כ שכוון מזמן הכתוב משא"כ כשהזכיר תנאי או לאחר זמן פלוני לא ס"ל דזמנו של שטר מוכיח ע"ש וע"ז הקשית מהא דאמרו בגיטין דף ע"ו ע"ב באמר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד זמן פלוני דאמרו שם רבותינו התירוה לנשא והיינו דסברי כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו וכדמפרש שם בהדיא הרי בהדיא דלא כה"ה. הנה יפה הקשית וכעין זה הקשה הב"ח בחו"מ סי' רנ"ח על שיטת הרמ"ה שמביא בטור דמחלק בד"א דאם כתב הזמן לאחר שלשים יום לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו דהא צריך לכתוב הזמן כדי לידע מתי חל הזמן של התנאי ע"ש וקשה גם כן מהך דגיטין שם. ומ"ש הב"ח ליישב לא שייך על דברת הה"מ דהה"מ כתב בהדיא דגם בממון כל שאינו לאחר מיתה לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו וזה רמז הש"ך ס"ק ב' שם במ"ש אכן בדברי ה"ה לא נוכל לומר תירוצו של הב"ח. אך נראה דהנה באמת המהרש"א בריש כתובות דף ב' ע"ב הקשה דהיאך שייך לומר גבי גיטין זמנו של שטר מוכיח עליו הא צריך לכתוב בלא"ה הזמן דרבנן תיקנו זמן בגיטין משום בת אחותו או משום פירות ולכתחלה צריך לכתוב הזמן בגט ולא שייך לומר דלא לחנם נכתב הזמן וכתב דמכל מקום לא היה צריך לכתוב באם לא באתי הי' לו לכתוב בשנה או שבוע דכשר אף לכתחלה ע"ש ודבריו תמוהין דהרי הב"י הקשה על הרמ"ה כן דאם כוונתו הי' לדעת התחלת הזמן כדי לדעת זמן של הנתינה הי' לו לכתוב רק יום הנתינה בלבד וכתב הסמ"ע דל"ק דכל שכעת הי' צריך לכתוב הזמן אף שכפי מה שהי' יכול לכתוב לא הי' צריך הזמן ז"א ראי' מדהו"ל למכתב כן ובכה"ג לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ע"ש וה"ה כאן באמת צריך לכתוב זמן בגט רק שהי' יכול לכתוב חדש או שנה סתם ובכה"ג אין ראיה דאם נימא דלא רצה לגרש מזמן הכתוב בגט א"כ זה הזמן הכתוב בגט ללא תועלת לענין זמן הצריך בגט ואדרבא לענין פירות יוכל להיות מכשול וגם לענין זנות דהיא תוכל לומר שנתגרשה מזמן הכתוב בגט וע"כ דבאמת זמנו של שטר מוכיח עליו דאל"כ לא הי' לו לכתוב רק סתם שנה וחדש וז"ב מאד בכוונת המהרש"א. ומעתה מיושב היטב דברי ה"ה והרמ"ה דע"כ לא כתבו סברות לזמן לא שייך זמנו של שטר רק בממון די"ל דהי' צריך לדעת זמן הנתינה או כפי מ"ש הה"מ דכל דיש חלות לשטר ולא הזכיר מיתה לא דייקין בזה ואף דהי' יכול לכתוב בע"א לא דייקינן בזה אבל בגט דבאמת אדרבא הזמן צריך שלא יהיה חשש דב"א ופירות וניהו דהי' יכול לכתוב שנה וחדש אבל עכ"פ כל שכתב הזמן מה"ת לומר דלא כתבו במכוון דצריך זמן בגט ואדרבא אם לא כוון לגרש בזמן הכתוב בו א"כ בודאי הי' לו לכתוב שנה וחדש וע"כ מזה גופא מוכח דזמנו מכוון דלר"י באמת זמנו של שטר מוכיח עליו ויוכל להיות זמנו של שטר למכשול עוד ולכך בודאי זמנו של שטר מוכיח דבדקדוק כתבו ודוק ועיין בפ"י שהאריך בחידושיו לגיטין דף ע"ג דהיאך שייך בגיטין זמנו של שטר מוכיח הא צריך הזמן לענין גט משום פירות או בת אחותו ולא נזכר שזו קושית המהרש"א ריש כתובות ולפמ"ש אתי שפיר ובחידושי למס' ע"ז דף ל"ז הארכתי ובחידושי אמרתי בזה דבגט ודאי זמנו של שטר מוכיח עליו דבאמת קשה אם נימא כשיטת הרמב"ם דתנאי קודם כתיבת התורף לא מקרי כריתות א"כ קשה כל התנאים הוה תנאי קודם כתיבת התורף וכ' המהרי"ט בתשובה סי' ס"ו בראשונות דשם באמת הוה כריתות דכשיתקיים התנאי יהיה חל הגט למפרע ואם לא יתקיים תהיה אח"כ מגורשת ל"ש ענין ברירה ע"ש ובאמת במה דמבואר דאינו גט קשה הא הו"ל תנאי קודם כתיבת התורף וכתבו הקדמונים דשם לא עשהו שליח רק באופן זה ועיין בחידושי הרמב"ן בגיטין שם ולפ"ז שפיר מהראוי לומר זמנו של שטר מוכיח עליו דאל"כ לא יהיה כריתות גמור ובזה יש לפרש הא דמבעיא לי' בגיטין דף ע"ג אי אמר ר"י אף בע"פ משום זש"ש דענין תנאי קודם כתיבת התורף הוא דוקא בכתב והדבר תלוי במחלוקת הפוסקים ועיין באהע"ז סימן קמ"ז ויש להאריך בזה ויש ליישב בזה קושית התוספת ריש כתובות ד"ה דלמא מה דלא דייק מרישא גם קושית הלח"מ על ה"ה בפ"ח מגירושין שם ואכ"מ להאריך.
2
ג׳ובגוף סברת ר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו יש לומר דהכוונה היא דבאמת עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי והו"ל כהעידו שהיום נעשה הדבר כך וכך זמנו של שטר מוכיח עליו ודו"ק ועיין קצה"ח סי' למ"ד מ"ש כעין זה ויש להאריך בזה ודו"ק ועיין ב"ש סי' קמ"ד ס"ד ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק ועיין שעה"מ פ"ח מגירושין ה"א ואין הזמן מסכים לעיין בו. עוד יש לומר דבאמת צ"ב מה בכך שזמנו של שטר מוכיח עליו הא אבעיא לן בכתובות דף כ"ד אם אכולה מלתא קא מסהדי או דלמא אמנה שבשטר קמסהדי וא"כ עכ"פ יש לומר דעל זמן שבשטר לא קא מסהדי וצ"ל כיון דזה גוף הענין של השטר הו"ל כמו בהוחזקו שני יב"ש דאמרינן דמעידין על כל הענין כמ"ש התוס' וה"ה לענין זמן שצריכין לדעת מאיזה זמן נשתעבד ולפ"ז שפיר מחלק הרמ"ה דבמקום שיש לומר דהזמן היה צריך לדעת מאימתי התחלת הזמן התנאי ניהו שהי' לו לכתוב באופן אחר עכ"פ העדים אינם מעידים על זה ול"מ שטר אף שכתוב בו הזמן. ומעתה זהו בשאר שטרות אבל בגיטין דודאי צריך להיות בו זמן בודאי מעידים על זה ושפיר אמרינן בכל ענין זמנו של שטר מוכיח עליו ודו"ק
3
ד׳והנה נסתפקתי במהיום ולאחר מיתה דמועיל במתנה ומשום דגופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכדאמרו בב"ב דף קל"ו איך הדין אם מת באותו היום דהנה התוס' כתבו בגיטין דף ע"ב דמהיום אם מתי יש להסתפק אם מת באותו היום וכתבו התוס' בשם רבינו אלחנן דמהיום כוון מאותו היום שהרי כתב מפני יראת המיתה וכי לא הי' לו להתירא מפני אותו היום ולפ"ז זהו בגט אבל במתנה לא שייך זאת ואפשר דלא כוון רק לסוף היום וגם זמנו של שטר מוכיח לא שייך בזה דכבר כתב הרמב"ן דהזמן של השטר אינו רק בסוף היום ובאותו היום לא זכו עבורו עדי חתימה כיון דלא כתבינן שעות ועיין בר"ן סוף גיטין גבי עדי מסירה כרתי ובאמת שהתוס' בב"מ דף כ' לא כתבו כן ע"ש אבל לדברי הרמב"ן והר"ן צ"ע ודו"ק. אך אי קשיא הא קשיא בהא דבעי בב"ב דף קל"ד בהקנאה מאי וקשה הא הקנאה ע"כ מעכשיו דאל"כ הדר סודר למרא וע"כ דמהיום מעכשיו הוא דאל"כ היאך מועיל בהקנאה ועיין תוס' בגיטין שם וצ"ע. והנה בשנת תרי"ד כ"ה תשרי בדרך למודי בכתובות בסוגיא דאונס בגיטין ראיתי בשיטה מקובצת דברים חדשים בהא דאמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא פירש הרשב"א דאמר כן לעדים ולכך ל"מ זמנו של שטר מוכיח עליו דכל דלא נתנו לאשה רק לעדים ולכך יכול לבטלו דכל דלא נתנו לאשה בעצמה רק לעדים זמן הכתוב בשטר לא מועיל ויכול לבטלו ומזה למדו תלמידי הרשב"א שם דאם אחד כתב שטר על עצמו וטרם הגיעו להמלוה השלישו ביד שליש דשייך אסמכתא אי התנה תנאים אף שכתב בשטר מעכשיו אינו מועיל לבטל אסמכתא יעו"ש ולפענ"ד צ"ע דלמה יהיה יוכל לבטל אף שנכתב תנאים והשליש ביד עדים מכל מקום גוף הזמן נקנה כיון שנכתב מעכשיו וגם לענין אסמכתא המעיין בסי' נ"ה ובסי' ר"ז משמע דאינו כן ולמה יהיה שייך אסמכתא כל דגמר להקנות מעכשיו ואף אם נימא דכל דלא נתנו להמלוה לא זכו עדים עבורו ועיין ב"ח חו"מ סי' ל"ט מכל מקום למה יתבטל השטר כל שנתקיים התנאים וצ"ע בכ"ז
4
ה׳והנה בישוב קושית המהרש"א הנ"ל נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה ר"י דאמר משום שמא יחפה הקשו התוס' נוקי אחזקת א"א וכתבו דהרי גרושה לפניך ועיין פ"י ולפ"ז זהו בגט שמגרש תיכף אבל אם מגרש לזמן עד"מ עד י"ב חדש ע"ז לא צריך זמן לכתוב דאם תזנה לא תוכל לומר שנתגרשה משום שלא תדע הזמן של הי"ב חדש מתי התחיל וא"כ תצטרך לברר הזמן שנתגרשה וממילא א"צ לכתוב זמן בגט וא"כ שפיר אמרינן מדכתב זמנו של שטר מוכיח עליו וגם לפמ"ש הפ"י להקשות דהא התרו בה וקיבלה ההתראה היאך תוכל לומר שנתגרשה וכתב דכל שהגט בידה תוכל לומר שחקתי בו וא"כ זה דוקא כשנכתב זמן בגט אבל אם לא נכתב לא תוכל לומר שחקתי שהרי יוכל להיות שעדיין בתוך י"ב חדש בכה"ג שפיר מועיל התראה וא"כ לא צריך להזמן כל שלא נתגרשת מיד וא"כ מדלא נכתב זמן ע"כ זמנו של שטר מוכיח ודו"ק. והנה הא דאמרו בגיטין דף ע"ו כשהתירוה לאלתר שריתוה או דלמא עד אתו י"ב חדש והקשו בתוס' הא ע"כ לא יבא כיון שכבר מת ולא שייך שיקיים תנאו וע"כ לא יוכל לקיים תנאה שהרי כבר מת. ואמרו בירושלמי אמרו שם דחוששין דשמא נעשה לו נס וחיה וראיתי בברכי יוסף אהע"ז סי"ז שהוכיח מזה דאם אחר שמת נעשה לו נס וחי אכתי אגידא אשתו ביה ול"מ מה שמת כיון שלבסוף חי. והנה הוגד לי בשם הגאון החסיד מוה' שלום אבד"ק קמינקע ז"ל שאמר ששגה בזה דבאמת יש לומר דלא אגידא ביה רק דכל שיוכל לקיים התנאי כיון שחיה אח"כ שוב לא נתקיים התנאי של הגירושין ובטל הגט ושוב צריכה להתייבם ושם נתגרשה כדי שלא תצטרך לייבם עכ"ל. ואם כי דבר חכמה אמר אבל אינו נכון דהתנאי היה שיבא בעודו חי בראשונה אבל כל שכבר מת והותר האישות שוב לא מועיל מה שיקיים התנאי לאחר שחי שנית דהתנאי הוה בעודו בחיים חיותו בראשונה ולא כשכבר מת אף שחי אח"כ ושפיר כתב הברכי יוסף. אמנם גוף ראיית הברכי יוסף אני אומר דאין ראיה דשם אין הכוונה שמת ממש רק ע"ד מה שמבואר בסוף יבמות ובש"ע אהע"ז דנפל בבור שיש בו נחשים דחיישינן שמא נעשה לו נס כמו שנעשה לדניאל וגם לפי מה דמבואר בי"ד סי' שצ"ג והוא ממס' שמחות פוגעין על המתים שלשה ימים שמא נתעלף וכו' וא"כ כה"ג לא מת עדיין רק דנתעלף ויוכל להיות שיחיה רק דעפ"י רוב ודאי מת וכבר הארכתי בזה אודות מה שהי' בנימוס הקיר"ה שצריך להמתין מ"ח שעות עיין בחבורי כת"י סי' שצ"ד ובכה"ג מיירי בירושלמי דחוששין שמא נעשה לו נס אבל כל שמת בבירור לא חיישינן והותרה האשה ואף שחיה אח"כ מכל מקום כבר הותרה הקשר ודו"ק:
5