שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:ע״חShoel uMeshiv Mahadura IV 3:78
א׳להרב המאוה"ג אבד"ק פיכאוו מו' ארי' ליב ני' מלבוב.
1
ב׳אשר הראה לי בשם רבו הרב הגאון מוה' ברוך פרענקיל ז"ל אבד"ק לייפניק במ"ש הטור חו"מ סי' ל"ד אות ט"ו כתב הרמב"ם אע"ג שהחזירו הגנב והגזלן הממון שגנבו וגזלו וכו' פסולים וע"ז כתב הטור וא"י למה לא יכשרו אחר שהחזירו הממון ואפשר שר"ל אעפ"י ששלמו כיון דבכפיית ב"ד שלמו פסולים עד שישובו מעצמם ובאות מ"ב שם כתב כל מי שנתחייב מלקות כיון שלקה בב"ד חוזר לכשרותו אבל שאר פסולין שהם מחמת ממון שחמסו או שגזלו אעפ"י ששלמו צריכין תשובה והרי הם פסולים עד שיוודע שחזרו בהם מדרכם הרעה ע"כ מהרמב"ם ולא ערער עליו וע"ז אמר הגאון דיש חילוק בין אם החזיר אותו דבר בעצמו שגזל דבזה ודאי מועיל אבל כל ששלמו ממון אחר ל"מ ולכך באות ט"ו שהעתיק אעפ"י שהחזירו הממון שגנבו וגזלו שפיר תמה הטור דלמה יפסלו כיון שהחזירו ולכך כתב דאולי הכוונה אעפ"י ששלמו והיינו שלא החזירו אותו הממון עצמו רק ששלמו ממון אחר שבזה פסולים ולכך באות מ"ב העתיק אעפ"י ששלמו כמ"ש הרמב"ם לא ערער עליו כלום. והנה באמת דפח"ח והחילוק הזה מעולף ספירים. אבל אינו אמת לפענ"ד. דא"כ למה הוסיף הטור כיון דבכפיית ב"ד שלמו והרי אף בשילם מדעתו כל שלא החזיר אותו הדבר בעצמו צריך תשובה ובאמת אם נרצה להחזיק אותו הדיוק שאמר הגאון בין לשון החזיר לשלמו הי' נראה דהדברים כפשטן דהחזיר היינו מרצונו הטוב ושלם ע"י כפיית ב"ד משמע כמ"ש הטור ולכך בהחזיר מעצמו שפיר תמה הטור דלמה לי' תשובה דהא בזה גופא בא האות והמופת שחזר מדרכו הרע שהרי החזיר מעצמו אבל שלם דע"י כפיית ב"ד הוא ל"מ עד שישובו מעצמם ולכך שם שכתב הרמב"ם אעפ"י ששלמו לא ערער הטור. ובכ"מ ראיתי דבר תמיה שעל מ"ש הרמב"ם בפי"ב הל"ד אעפ"י ששלמו העתיק דברי הטור בהשגתו ובאמת שם לא השיג הטור רק בפ"ד ה"ד שם הי' לו להעתיק דברי הטור. עכ"פ דברי הטור נכונים. ובאמת לפענ"ד עוד להמתיק הענין דהנה בגזילה וגניבה שהם מעבירות שבין אדם לחבירו אז שתים רעות בידו לשמים שעבר על לא תגזול ולבריות שגזל את חברו ולכך כל שהחזיר מעצמו בלי כפית ב"ד יש לומר ששב בתשובה לפני המקום ולבריות בודאי יצא אבל כל ששלם ע"י כפיית ב"ד ניהו דתיקן מה שהעווה לבריות דעכ"פ נחזר להם הגזילה אבל לשמים נשאר עונו שהרי לא שלם מדעתו. ומ"ש מעלתו דמה בכך שהחזיר אותו הדבר שגזל הא מכל מקום אמרו בב"ק דף ס"א חבול ישיב רשע גזילה ישלם אעפ"י שגזילה משלם רשע מקרי. הנה המעיין בטור לקמן סי' שנ"ט ס"ג יראה דל"ק מידי דשם מיירי שאין מה שמשלם בעין ע"ש וע"כ לפענ"ד חילוק שכתבתי נכון וברור ועיין ב"ק דף ז' ישלם מדעתו משמע ויש לחלק בין לשון ישלם ובין שלמו כדאמרו שם מי כתיב ישולם ישלם כתיב ועיין בתוס' שם ובחולין דף ק"ל ודו"ק ולדעת הגאון הי' קשה לכאורה מהא דאמר אעפ"י שחבול ישיב רשע גזילה ישלם ואפ"ה מקרי רשע הא משיב אותו הדבר מיהו לפמ"ש מיושב דמיירי שאינם בעין ודו"ק. והנה הטור חולק על הרמב"ם דאם החזיר ע"י כפייה הוה גזלן וכתב בה"ח דזה דוקא במי שמוחזק לגזלן וגנב דהיינו שגזל או גנב הרבה פעמים אבל אם לא גנב רק פעם אחת אף שכפוהו הב"ד והחזיר חזר לכשרותו וראיתי בקצה"ח סי' ל"ד שתמה ע"ז מהאי רעיא דאתו סהדי דאכל תרי מינייהו ואמר ר"ז אי איתא לדר"ח משתבע ופריך אביי משתבע והא גזלן הוא והרי שם יצטרך להחזיר מה שאכל כיון דאיכא תרי סהדי ואפ"ה חשוד על השבועה דהוה גזלן ע"ש. ולפענ"ד נראה דבאמת הש"ס פריך ות"ל דהו"ל רועה ומשני דה"מ ברועה בהמות דידיה אבל דאחריני לא דאין אדם חוטא ולא לו. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזהו באם אינו גזלן אבל כיון שראינו שגזל תרי מינייהו ואכל א"כ פשיטא דנחשד שרעה בשדות אחרים ועכ"פ אותן תרי דכפר ודאי כיון ששלח בהם יד וחשבם כשלו פשיטא דחשוד שרעה בשדות אחרות ושוב הוה פסול ולא מועיל כפיה של הב"ד והו"ל גזלן של תורה כיון שמוחזק דהרי רועה פסול ודו"ק. ובזה מיושב היטב הא דאמרו ות"ל דהו"ל רועה ופירש"י אדאביי פריך ותמהו כלם דאדרבא גזלן דאורייתא חמיר וא"צ הכרזה ועוד הרבו להקשות עיין במפרשים ובתשובה טיילתי בזה ארוכות וקצרות ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר קושיתו לאביי דס"ל דגזלן הוא ע"כ עיקר סמיכתו בשביל דהוא רועה דאל"כ כל שהב"ד יכפהו לשלם לא הוה גזלן וא"כ שוב כיון דעיקר הפסול בשביל שהוא רועה א"כ למה לי' משום גזלן תיפוק ליה דהו"ל רועה וע"ז משני דה"מ בהמות דידיה ולכך כל שגזל שוב מפסל משום רועה ודו"ק היטב. ולפמ"ש בשנות אליהו מהגאון מוהראו"ו ז"ל בסוף מס' ברכות שכתב דהמעשה הי' שנשבע היסת להד"מ ואח"כ באו סהדי דאכל תרי מינייהו א"כ נשבע לשקר ושוב ליתא בחזרה ושפיר הוה גזלן ודו"ק ועיין קצה"ח שם שהביא דברי התוס' ב"מ דף ה' ד"ה דחשוד ע"ש וגם אני בראשית ההשקפה הרגשתי בתוס' כתובות י"ח ע"ב ד"ה ובכולי:
2