שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:צ״טShoel uMeshiv Mahadura IV 3:99
א׳ע"ד האיש הנכאה והנעצב שמו צבי המכונה הירש בן אייזיק דמתקרי יצחק אייזיק אשר פגעה בו מדת הדין כי אשתו יוטא בת יצחק אייזיק משה דמתקרי אייזיק היא חלתה חולי השגעון ר"ל וזה כמה שנים אשר יושבת שוממה ודבר אין לה עם אדם ואינה יודעת בטוב ענינה ועניני צרכי הבית אף לתקן לבעלה צרכיו וכדומה. והנה בא זה כשנה לפנינו.
1
ב׳אמנם לא רצינו להזדקק לו כי אמרנו אולי יש תקוה כאשר תשב בבית החפשית (פיאהרין) ל"ע אולי תמצא מזור למחלתה. והנה היתה פה בבית החפשית ויצאתה משם כאשר באתה לשם בלי שום פעולה כי הרופאים דשם אמרו שקשה למצוא תרופה למחלתה. והוא מתהלך ובא ובכל זאת לא רצינו להזדקק לו עד כה. והנה כעת בא ודמעתו על לחיו בוכה ומבכה על איבוד ימיו ושנותיו וגם ביטול מצוה פו"ר וגם אמר כי קשה עליו להיות בלא אשה והרהורי עבירה קשה מעבירה וגם הוא עובד כל היום למצוא מחייתו ואם לא ימצא בביתו מנוח והי' הכל מתוקן לסעודה לא יוכל לעבוד עבודתו ולא ימצא חייתו ופרנסתו וע"כ אמרנו לצאת בעקבות הראשונים כמו שכתב הב"ח שקבלה הוא מגדולי עולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים. ובאמת שבתשובת מהרש"ל סימן ס"ה משמע שדעתו לאסור כמ"ש הח"מ סימן א' ס"ק ט"ז וכאשר עיינתי בתשובת מהרש"ל ראיתי שהעתיק מס' הראבי' שדעתו לאסור ולבסוף סיים הראבי' ולא אדונים אנחנו בדבר זה להתיר אף שיש ביטול פו"ר כי כמה יש חולות ועקרות ויש ביטול מפו"ר ולא שמענו מחלוקת ביניהם והך דפ"ק דנדה דב"ש לא עשו סייג משום ביטול פו"ר התם איכא טעמא אחרינא אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי כו' דוק ותשכח ע"כ דבריו ובאמת שנוראות נפלאתי על הראבי' ומהרש"ל שכפי הנראה חשב דביטול פו"ר לבד לא סגי וצריך לטעם דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי והרי בנדה דף ג' מבואר להיפך דאמרו שם רבא אמר טעמא דשמאי משום ביטול פו"ר תנ"ה אמר לו שמאי להלל א"כ בטלת בנות ישראל מפו"ר ופריך הש"ס ע"ז מאן דתני האי לישנא הא תניא כי האיך לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי התם הלל הוא דקטעי הוא סבר טעמא דשמאי דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי וקא מקשי לי' קופה וא"ל שמאי טעמא דידי משום ביטול פו"ר א"כ מבואר להיפך דרק משום ביטול פו"ר ועכ"פ סגי בטעם דפו"ר וצע"ג. יהיה איך שיהיה אנן לא קיי"ל כמהרש"ל כאשר נתפשט הדבר בכל תפוצות ישראל שאם אירע שנשתטית מתירין עפ"י מאה רבנים. אמנם הב"ח כתב שצריך להשליש הכתובה ונדוניא ותוספת כתובה ביד הב"ד וע"כ עשינו כן כי השליש ונתן ביד חותנו אבי האשה מ' אייזיק ובנו הוא גיסו סך 400 רייניש חוץ התכשיטים שלה והם קבלו על עצמם עפ"י תוקף הכתבים שעשו ביניהם שמחוייבים לזונה ולשמרה ולהחזיקה אצלם עד כי ירחם ד' עליה ואז לא ינכו עבור החזקתם והמזונות שנתנו לה רק מחוייבים לשלם לה הסך הנ"ל משלם, ומה לעשות עוד ולא עשה הבעל וכפי הנראה הוא יותר מכדי נדונייתה וכתובתה ותוספות. ובאמת שאף אם לא היה ידו משגת לתת האמור למעלה, כבר כתב הצ"ץ סי' ס"ז שיוכלו קרוביה למכור כתובתה ותוספת בטובת הנאה לבעלה עפ"י ב"ד בכח ב"ד יפה בסך ממון שיהא נראה להם ברור שתוכל להתפרנס מן הרווחים והיינו שאר כסות וכל צרכיה והקרן ישאר קיים. ואף שמפסידין לה הרבה האריך הצ"ץ כל דאינו הפסד ודאי אלא ספק הפסד בכה"ג יוכלו הב"ד להפסיד ולמכור הכתובה כל שאינו הפסד ברור ע"ש שהאריך. ולפענ"ד יש להביא ראיה מש"ס ערוך דהרי אמרו בכתובות דף פ"ג ואימא מפירי אמר אביי בוצינא טב מקרי ופירש"י בוצינא דלעת קטנה וקרא דלעת גדולה האומר לחבירו קח לך דלעת קטנה בגינתי או המתן עד שיגדלו וקח גדולה טוב לו ליקח הקטנה מיד כי לא ידע מה יולד יום וע"ש בתוס' מה שפירשו בזה האדם אוהב הכישות יותר שיהנה בו מהרה ממה שימתינו על הדלעת אף שטוב יותר. ולפ"ז ה"ה כאן יותר טוב לפניו שתהי' לה כעת להתפרנס בשעה שאין לאל ידה ממה שתמתין על כתובתה ויש בו כמה ספיקות אולי לא תגבה כמ"ש הצ"ץ ז"ל. הן אמת דבשו"ת מהרי"ק סי' ז' כתב דרב אשי שם דאמר בנכסייך ולא בפירותיהן חולק על סברת אביי ולא ס"ל בוצינא טב מקרא ע"ש. אבל אני תמה דמה יענה המהרי"ק לסתם ש"ס בסוכה דף נ"ו ותמורה דף ט' דאמרו שם בוצינא טב מקרא ואי אפשר לחלוק ע"ז ובגוף קושית המהרי"ק שם הארכתי בתשובה ואכ"מ. ועכ"פ בנ"ד שנתן לה כפי הנראה יותר מזה לית דין צריך בשש שעשה כתיקון חז"ל. ולענין מה שכתבו שיתן הגט ביד שליח להולכה שיהיה הגט בידו עד שתשתפה כבר נודע מה שהאריכו חכמי ליסא בזה. אמנם כבר דחו לה כל הגדולים כמבואר בס' מרכבת המשנה וגיסו הרב תשובת בית אברהם. אך הנוב"י מהד"ק חאהע"ז סי' ג' כתב לחוש לדעת חכמי ליסא ויתן עוד ח"כ ע"ס שיהי' מונח לערבון שאם תחזור האשה לדעתה ותהיה ראויה לקבל גירושין יתן גט מחדש שיהי' כתיבת הגט ומינוי השליחות אחרי שכבר שבה לדעתה ובאם לא יתן ישלם דמי הוועקסיל. ובאמת שלא זכיתי להבין דא"כ הרי מבטל את הגט זה ומה מועיל הגט הלז וא"ל שאם לא ירצה ליתן אז גט וישלם הטראטע יהי' זה גט שהרי הוא מבטלו במה שמתנה ליתן גט חדש. וגם לא הבינותי שאף אם נאמר שיהיה בדרך תנאי שאם ירחיק נדוד יהיה זה הגט טוב ואם לא ירחיק יתן גט חדש עכ"פ הוה תנאי קודם כתיבת התורף וצ"ע ועכ"פ צריך לעשות כמ"ש המהריב"ל במי שרוצה לגרש על תנאי שיתן הגט ביד השליח ולא יזכור דבר מעסק התנאי ואחר הנתינה יזכיר התנאי כנ"ל לדחוק לחבת פה קדוש הנוב"י. ולא רציתי לשנות מדבריו כי חשש חכמי ליסא כבר מחו לה במאה עוכלא בעוכלא וכן הסכים בס' בית מאיר ובישע"י לדו"ז ז"ל ומעתה הנני מן הנמנים להתיר לו חרגמ"ה לישא אשה אחרת ובלבד שיסכימו בהיתר זה מאה רבנים ולאו דוקא רבנים אלא כל רב שבעירו יוכל לצרף עמו הלומדים שבעירו שיחתמו על היתר זה ושני רבנים יהיו משני מדינות אחרות חוץ מדינתינו. ועשינו בדרך זה היינו שנתן הגט ליד השליח בלי שום תנאי רק אח"כ קודם שניתן לו כתב היתר זהו צווינו עליו שישליש ביד הב"ד וועקסיל מסך 300 רייניש לאופן שבכל פעם שנאמר לו שצריך שיתן גט חדש יתן תיכף או ישלם הסך 300 רייניש ובזה לא מבטל הגט הראשון דיוכל לפרש הכוונה אולי יתקלקל בנתיים הגט הראשון ביד השליח ואז יתן גט אחר וכן עשה הבעל הנ"ל ומעתה יצאנו ידי כל הדיעות:
2