שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:צ״חShoel uMeshiv Mahadura IV 3:98
א׳באו לפנינו ה"ה מ' חיים בן יעקב וואלף ואמר לפנינו איך שבחורף העבר היה בבית המאנטשארני של הבתולה אסתר בת יואל והיה שם ג"כ ר' חיים ליב בן ר' דוד ובעת היותו שם בהמאנטשארנע ראה איך שקאפרהל אחד אינו מכירו מי הוא לקח בידו טבעת שלו וגם אצבע של הבתולה אסתר הנ"ל ושמע איך שאמר לה הרי את מקודשת לי ואם הניח הטבעת על אצבעה זאת לא ראה ותיכף הלך מהמאנטשארנע ולא ראה עוד יותר אם השליכה הטבעת מידה רק קודם הליכתו משם תיכף אחר דיבורו של הקאפראהל הרי את שמע שהקאפראהל אמר הנה יש לי שני עדים. ור' חיים ליב בן דוד אמר בפנינו שאינו זוכר אם שמע הרי את מקודשת לי וגם לקיחת האצבע זאת לא ראה רק שמע שאמר הקאפראהל הנה יש לי עדים ויותר אינו זוכר ותיכף הלך מהמאנטשארנע וגם הקאפראהל הלך משם ואמר בזה"ל איך העט מיר גיקענט אגישעפט דארויס מאכען וגם אמר מען וועט דארפין דער אויס אשאלה מאכן. והבתולה אסתר אומרת שתיכף השליכה הטבעת מידה ואינה זוכרת אם אמר לה כלום. והנה לפענ"ד אין בזה בית מיחוש ומראש צורים אראנו בטוש"ע אהע"ז סימן מ"ב מבואר דדעת רוב הפוסקים דהמקדש בעד אחד אינן קידושין ואפילו שניהם מודים בדבר רק שהסמ"ג מחמיר בדבר ומבואר ברמ"א דבמקום דחק ועיגון יש לסמוך על דברי המקילין ובאמת אין כאן רק עד אחד משום דר' חיים ליב בן דוד לא ראה כלל הנתינה ואינו זוכר כלל אם שמע הרי את מקודשת לי והרי מבואר בהג"ה בס"ד דאף ששמע שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ויצא מת"י אינן קידושין עד שיראה נתינה ממש וכאן לא ראה גם אינו זוכר אם שמע כלל רק שאמר הקאפראהל אח"כ יש לי שני עדים זאת שמע ולא נשאר רק עד אחד מ' חיים בן יעקב וואלף ואם כן במקום דחק ועיגון יש לסמוך על דברי המקילין ואין לך מקום דחק ועיגון גדול כמו זה שהרי הקאפראהל הלך לו ואינן יודעין שמו אפילו לחקור עליו והרי באומרת נתקדשתי ואינה יודעת למי אסורה לכל העולם אם כן אין לך דחק גדול יותר מזה דתהיה עגונה כל ימיה מה גם שאיש מלחמה ולא נדע אם חי אם מת הנהו. ובאמת שלא מצינו חבר בדבר מכל הפוסקים הראשונים לשיטת הסמ"ג וכמ"ש התשב"ץ והמהרי"ק בשורש ק"א ואף שהתה"ד מחמיר כתב הב"י דאינו נראה כן והמהר"ם פדוואה סי' ל"ב שחוכך להחמיר כתב הח"מ ס"ק ד' שבסימן ל"ז חזר בו ואף שזקיני הח"ץ בתשובה סי' קט"ו רצה לומר שלא חזר בו כ"כ הנוב"י במהד"ק חאהע"ז סי' סמ"ך שהדבר ברור שחזר בו ובאמת מ"ש הנוב"י שם שבע"א בהכחשה גם רב פפא שאמר שחוששין לקידושיו בכה"ג מודה.
1
ב׳לפענ"ד מדברי הרמב"ן והר"ן פ' האשה שנתארמלה גבי תרווייהו בפנויה קמסהדי לא נראה קצת כן ויש לדחות למעיין. עכ"פ במקום חשש עיגון גדול כזה ודאי אין להחמיר. עוד י"ל אף אם ניחוש לשיטת הסמ"ג דאפילו בע"א חוששין לקידושין. כאן אפילו ע"א ליכא דהרי כבר הבאתי דברי הרמ"א שצריכין העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה אף ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ואח"כ יצא מת"י אינן קידושין עד שיראו הנתינה ממש וכאן אפילו אותו העד ר' חיים בן יעקב וואלף שאמר שראה שלקח הטבעת בידו וגם האצבע שלה אבל לא ראה הנתינה על אצבעה וא"כ לא חיישינן לזה ואף דהח"מ והב"ש מביאין דברי המרדכי שאפילו לא ראו גוף הנתינה אין לבטל הקידושין אם ראו דבר המוכיח הוה כאילו ראו גוף המעשה באמת כל האחרונים דחו זאת כמ"ש האב"מ דאף דנימא דידיעה בלי ראיה מהני בקידושין מ"מ כל שלא ראו הנתינה אפילו ידיעה ליכא דיכול להיות שלא הגיע הנתינה לידה וע' מהרי"ק שורש קכ"ט שהעלה דאף בממון ל"מ עפ"י אומדנא ואף שאני בתשובה דחיתי כל דברי המהרי"ק שם שנעלם ממנו דברי הרמב"ם פכ"ד מסנהדרין היינו דוקא בד"מ ממש אבל בקידושין פשיטא דלא מועיל ידיעה בלי ראייה דגזירת הכתוב הוא דבעינן שני עדים. עוד י"ל כיון שהבתולה אומרת שתיכף כשנתן לה הטבעת ושמעה איזה דברים השליכה הטבעת חוץ לחנותה הרי מבואר בתשובת הרא"ש וטור סי' מ"ב שם בלאה שאמרה לראובן תן לי מנה שאתה חייב לי ונתן לידה ג' פשוטים וכשנתנם לידה אמר הרי את מקודשת לי וכששמעה השליכה המעות ואמרה איני רוצה לקדש ועדים מעידים בזה והשיב שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט ואם כן כאן שאומרת שהשליכה תיכף פשיטא שאין כאן בית מיחוש ועיין סי' ל' ס"ק י"ב בב"ש דאפילו לשיטת הב"ח כל שזרקה הקידושין חוץ לחצירה ודאי אינה מקודשת א"כ כאן שזרקה חוץ לחנותה פשיטא דאין כאן בית מיחוש ובאמת אף שלא זרקה כל שלא גלתה דעתה שנתרצית בקידושין לא הוי קידושין רק כשהי' בתחלה ברצון והי' לשם קידושין ובשו"ת מוהרש"ך ח"ב סימן קל"ד וכן בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' כ"ד מבואר להדיא דמה שנסתפקו בזאת אי לא ניחא לה לשדינהו הוא דוקא בהך דקדשה בציפתא דאסא שכבר נתרצית להתקדש לו בהאי ציפתא וידענו דניחא לה בהני קידושין אי איתא דהדרא בה הוי לה למשדינהו אבל כשלא הי' שם שום גילוי דעת דמעיקרא מאן נימא לן דניחא לה ולכך שתקה ואף דהמהרי"ט חאהע"ז סי' מ"ב חולק ע"ז והקשה דא"כ מאי מייתי רבא ראיה מהך דכנסי סלע זו לפקדון הא שם לא הי' לשם קידושין מתחלה וכן הקשה בחידושיו לקידושין דף י"ג שם. לפענ"ד המעיין בש"ס שם ימצא בהך מעשה דקא מזבני וורשכי ור"נ אמר יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי והקשה רבא לר"נ מקדשה בגזל ובחמס ומחלק ר"נ בין שדיך ובין לא שדיך והביא ראיה מהך דכנסי סלע אלמא דרבא לא ס"ל לחלק בין שדיך ללא שדיך וכיון שהמהרש"ך כלל הנך שני דינים ביחד או שדיך תחלה או קידש תחלה ע"כ דרבא לא ס"ל החילוק בין שדיך ללא שדיך דאי ס"ל גם בקדש תחלה ג"כ שתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום הוא וממילא שפיר מביא ראיה מכנסי סלע לציפתא דאסא אבל לדידן קי"ל לחלק בין שידך ללא שידך כר"נ וממילא אין ראיה מכנסי סלע לציפתא דאסא. שוב ראיתי בר"ן שהביא ראיה שאין לחלק בין שידך ללא שידך דההוא ציפתא דאסא הוי כשידך דהוא נתן לשם קידושין ואפ"ה אמרינן דשתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום הוא. ולפמ"ש אין ראיה דרבא לשיטתי' דלא מחלק בהכי ולפענ"ד מש"ה העתיק הש"ס הך דינא דר"נ ורבא לבתר ציפתא דאסא והלא מסתמא הך מעשה קודם הי' דרבא דן עוד לפני ר"נ כדי להורות שלפי המסקנא לא קיי"ל כהך דרבא ובציפתא דאסא הוא דשייך לשדינהו וכמ"ש וא"כ בנ"ד ודאי אפילו לא זרקה הוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא שהרי לאחר שנתן כבר על ידה ואמר לה ואז שתקה אפילו בלא זרקה ומכ"ש כאן דזרקה ואין לומר דדוקא ביש עדים שראו הזריקה וכנידון הרא"ש וכאן ליכא עדים ע"ז הרי הנתינה נם כן לא ראו העדים כלל והיא נאמנת על עצמה בזה לומר שזרקה תיכף גם יש לדון מה שאמרו שלא הבינה כלל ענין לשונו ועיין בסי' כ"ז וכאן כפי הנראה העיקר נתן לה לשחוק בעלמא וזה הי' כוונת המקדש שהרי גם העדים לא הבינו כלל ענין הקידושין כמ"ש שסברו שבטבעת גראווירט לא יוכל לקדש ע"כ לפענ"ד מכל הני סניפים אין בית מיחוש כלל והיא בחזקת פנויה כמו שהיתה עד עתה:
2