שומר אמונים, ויכוח ראשוןShomer Emunim, First Dialogue

א׳ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים. כי אם לשמוע את דבר ה' אז יחלק העם ישראל לשתי כתות. זאת אומרת כי התורה כולה תובן הפשוטה לבד ומכחיש היות בה שום פנימיות רק הנגלה ממנה עם השרשים המקובלים לרז"ל בביאורה וזה חיוב כל האדם מספר ימי חייו אשר נתן לו האלקים לדרוש ולחקור הויות אביי ורבא והדינים שבתלמוד ובפוסקים כדי לשמור ולעשות ולקיים כל מצותיה וזאת אומרת כי מלבד הנגלה בפשט התורה עוד יש פנימיות נסתר בתוכיות מצותיה ובפרטי סיפוריה שתכלית הידיעה היא לדעת אותם הסודות שעליהם אמר דוד המלך ע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ויהי כי החל האדם לרוב ותשחת הארץ מפני הערוב. ובלבול של שתי הדעות האלה. כי כולם מתאמצים אלה נוכח אלה וכל אחד מכריז ואומר שהאמת אתו הנה זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו מכל דברי ארצה לא תפילו:

ב׳ואחר שארכו הימים במחלוקת זה בין החכמים קם הנשיא זכריהו בן יברכיהו וכה אמר להם אל נא תהי מריבה ביניכם שמעו עצתי ותחי נפשכם קחו לכם איש אחד מכל כת ויטענו לפנינו טענותיהם ואזי מתוך הויכוח יתברר האמת עם מי מהצדדים ודעות. ומי הוא זה הקוצץ בנטיעות. ואם לי ולקולי תשמעו יעמוד שאלתיאל מצד התלמודיים. כי הוא איש נבון לחש ומלא רוח חכמה ומדע ומצד המקובלים הנה יהוידע החכם כלכל ודרדע ויענו כל העם אשר בשער ויאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות:

ג׳ויען שאלתיאל ויאמר לא יתכן לעשות ויכוח זה יען כל דברי המקובלים מיוסדים על אמונתם בחכמים ההם שקראום בשם מקובלים ואין שום שכל וסברא ולא דעת ישרה שיוכל לחלוק עליהם כי לא יקבלו את דבריו ולא יכנסו באזניהם וא"כ איפוא מה תועלת יש להתוכח עמהם:

ד׳יהוידע אמת הוא כי יסוד הקבלה היא אמונת החכמים הקדמונים אשר נתאמתה אצלנו חכמתם וחסידותם והשתלשלות קבלתם. אבל לא מפני זה נמנע עצמינו מלדרוש ולחקור ולהקשות על דבריהם ועל עיקרי הקדמותיהם ואדרבא דרכנו הוא לפלפל בלשונות המקובלים כמו שאנו מפלפלים בהלכה:

ה׳שאלתיאל א"כ הוא הנני מוכן לויכוח זה. כי באמת חשקה נפשי מאוד לישא וליתן עם המקובלים ולחקור על יסודותיהם כדי לראות על מה הטבעו אדניהם ועתה אם תרשני לומר לפניך ספקותי. אתחיל לסדר טענותי וקושיותי:

ו׳יהוידע הרשות נתונה לך בתנאי שכל דבר שלא תמצא מקום להכחישו ולחלוק עליו שתודה ותגזור על אמיתותו וכן כל דבר שנוכיח שהוא פשוטן של דברי רז"ל בעלי התלמוד שלא תתעקש לפרש דבריהם בפירושים זרים ובלתי מתיישבים על פשטן של דבריהם ז"ל ואם ככה תעשה מובטח אני שיהיו ההקדמות המקובלות בפיך כדבש למתוק ותמצא אמיתותם במקרא בתלמוד ובמדרשים:

ז׳שאלתיאל לא אטה ימין ושמאל מכל מה שאמרת והנה קודם כל דבר אנכי אדרוש ממך מנין לכם שיש סודות וסתרים בתורה כי המפורסם באומתנו הוא שהתורה עם פירושה האמיתי קבלה משה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' עד חכמי ישראל הקדמונים שכתבו זה הפי' המקובל בתלמוד בבלי וירושלמי ספרא וספרי ותוס' ומכילתא ולהם אנו שומעים וסומכים על דבריהם ומי שאינו מאמין להם אינו בכלל עם הקדש אמנם שיהיה בתורה פנימיות וסודות כמו שהמקובלים אומרים היכא כתיבא בגמ':

ח׳יהוידע כן אמרו במסכת פסחים (דף קיט) מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין ומאי נינהו סתרי תורה ובמסכת חגיגה (דף י"ג) אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים שר חמשים וכו' הרי בפירוש שיש סתרים לתורה והיו ידועים לרבותינו ז"ל בקבלה והן הם מעשה בראשית ומעשה מרכבה וספר יצירה כמו שכתב שם רש"י זלה"ה ועליהם שנו בפ"ב דחגיגה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם ומבין מדעתו והתו' כתבו שם בשם ר"ת דמעשה בראשית הוא שם של מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו עכ"ל. והנה אופן מצאנו שם מ"ב אותיות מן הכתוב וענינו וסגולתו תמצאנו בין המקובלים במסורת והרמב"ן בביאורו על התורה כתב וז"ל מעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות ולא יודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד מרע"ה מפי הגבורה ויודעיו חייבים להסתיר אותו עכ"ל והריטב"א הובאו דבריו בעין ישראל מסכת סוכה פ"ב כתב וז"ל דבר גדול מעשה מרכבה פי' המרכבה העליונה הקדושה שלא נסתכלו בה נביאים מעולם וסודה ידוע לבעלי האמת וכו' וע"ש פי' הרשב"א ג"כ. והכלל העולה מדברי כלם הוא שמעשה בראשית ומעשה מרכבה הם סתרי התורה וחכמת האלהות המקובלת עד מרע"ה מפי הגבורה וכן מה שכ' בס' יצירה הנמצא אצלנו בדפוס וכבר ידעת כמה רב גוברייהו דהני רבוותא בתלמוד כי כל בית ישראל נשען על פירושם. עוד מצינו לרז"ל במדרש רבה פרשה חקת אמר ר' יוסי בר חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חקה עכ"ל וכיון דפרה אדומה לבדה לאחרים חקה מוכח דטעמי שאר מצות גילה אותם מרע"ה לאחרים. והנה כל האמור הוא ענין חכמת הקבלה כי היא ביאור סתרי התורה וטעמי המצות וסודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה אשר באו לידינו בקבלה מרבותינו עד מפי חכמי ישראל הקדמונים בעלי התלמוד:

ט׳שאלתיאל יפה אמרת והוכחת במישור שיש לתורה סודות וסתרים ושהיו ידועים לרז"ל שקראו אותם מעשה בראשית ומעשה מרכבה אבל לא מפני זה יוכרח להאמין שדעות המקובלים היו אותם הסודות וסתרי תורה כי הלא הרמב"ם ז"ל חכם גדול ובקי בכל התלמוד היה והוא ביאר לנו בידו החזקה בארבעה פרקיו הראשונים מה הוא מעשה מרכבה ומעשה בראשית:

י׳יהוידע אילו היה אומר הרמב"ם ז"ל שפירושו מקובל בידו מרבותיו אזי היינו מסתפקים אל מי מקדושים נפנה אם אל קבלת הרמב"ם או אל קבלת המקובלים המסכמת עם פירוש רש"י ותוספות ושאר המפרשים הנז' אבל כיון שהרמב"ם לא פי' כן מפי הקבלה כי אם משיקול דעתו וכמו שהוא עצמו הודה בהקדמת ח"ג מהמורה ואמר כי מה שהוא מבאר ממעשה מרכבה ומעשה בראשית וסתרי תורה לא קיבל מה שאמר בזה ממלמד ולא באה אליו הנבואה אלא הכל הוא משיקול דעתו וסברתו ולפיכך אפשר שלא יהיה כך ויהיה הענין חלופו ותהיה הכוונה דבר אחר עכת"ד. א"כ איכה נתפוס בספק שהוא פירושו של הרמב"ם ונניח את הודאי שהוא פירוש המקובלים שהורישוהו לנו בתורת עדות שקבלוהו מרבותיהם עד התנאים ועוד שפירושו של הרמב"ם דחוי הוא שכל המפרשים דחוהו בשתי ידים. הר"ן ז"ל כתב וז"ל והרמב"ם כתב מה שרצה והלואי שלא נכתב עכ"ל והביאו הרב בעל כסף משנה בפ"ד מהלכו' יסודי התורה ע"ש והחכם הפלוסוף רבי שם טוב בר' שם טוב בספרו עין הקורא מ"א אחר שהאריך בטענות נגד הרמב"ם אמר וז"ל ויש לר"מ על זה טענות חלושות מזוייפות כי מיום גלות הארץ לא נמצא בישראל איש רבני חכם ונבון בענינים האלה כמו אריסט"ו. ואשר הביא אל הרמב"ם ז"ל לחשוב מחשבות רק רע כל היום הוא חשבו כי אין שם חכמה אחרת זולת חכמת אלה האנשים זה הביאו אל מה שאמר כי מרכבת יחזקאל וישעיהו אשר חוייבנו עליה ההסתר איננה דבר זולת חלק קטן מחכמת אריסטו וזה גלוי למי שהפליג העיון בספר המורה בכל פרקיו ומאמריו מלה במלה והסתכל לדעת חכמת אלה האנשים עד שהוא מבואר כי כל מה שהשיג יחזקאל ע"ה ידוע לרוב חכמי הנוצרים והישמעאלים והיונים ידיעה יותר חשובה ונקיה מהטעות לפי דעתו מידיעת יחזקאל ע"ה וזה מבואר למי שהבין הנרצה אצל רמז"ל אומרו ואשמע את קול כנפיהם כי בעבור כבודו אמרתי לא אזכרנו וכו' ע"ש שהאריך גם החכם הפלוסוף בעל ספר דרך אמונה בש"כ מ"א. והחכם הפלוסוף ר' חסדאי בספרו אור ה' מ"ד דרוש י'. והחכם הפלוסוף בעל ס' תהלה לדוד ח"ג פ"א והחכם הפלוסוף בעל ס' נוה שלום במ"ד פ"א מהדרוש השני ובמאמר ה' פרק ה' כלם כתבו שאי אפשר לומר דחכמת הטבע וחכמת האלהות של אריסטו יהיה המכוון לרז"ל במעשה בראשית ומעשה מרכבה כמו שסובר הרמב"ם והוכיחו כן מתוך מאמרי רז"ל אבל המכוון במעשה בראשית ומעשה מרכבה הם ענינים שלא יושגו מדרך החקירה רק מצד חכמת הקבלה ליראי ה' ולחושבי שמו חכמי האמת ובעלי התורה אשר בה וממנה יצאו כל השלמיות האלה וזולתם והראיה כי חכם טבעי מחכמי האמת לא עלה למדרגת בריאה מחודשת בסידור הטבעי. ורבא ברא עגלה ור' זירא ברא גברא ע"י ס' יצירה הידוע וכו' זהו תורף דבריהם ובאמת כי רבו מהרבה המלעיגים על פירושו של הרמב"ם במרכבת יחזקאל ועל טעמי המצות שכתב במורה וכתבו עליו כי מי יתן החרש יחריש ולכן אין לנו להשגיח על דבריו בענין זה:

י״אשאלתיאל ודלמא סתרי תורה ומעשה בראשית ומעשה מרכבה אינם לא כדברי זה ולא כדברי זה לא כדעת הרמב"ם הסובר שדעות נביאנו וחכמי תורתינו הם דעות אריסטו וגם לא כדעת המקובלים אלא נשכחו ונאבדו ממנו באורך הגלות:

י״ביהוידע גם זו טענה בטלה היא שהרי ספר יצירה וס' הבהיר ופירקי היכלות וס' הזוהר שהם חבורי התנאים שחוברו על סתרי התורה הנה הנם בידינו במסורת מפי המקובלי' וגם כת המתפלספים מבני עמנו מודים שהם חיבורי התנאי' וכמ"ש הכוזרי במ"ד סי' נ"ה שהבי' שם קצת לשונות מס' יצירה ויחסו לאאע"ה ובמאמר ג' סי' ס"ה הזכיר ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג ואמר שהוא חיבר ס' היכלות והכרת פנים ומעשה מרכבה כי ידע סודותיהם עד שהיה ראוי ממדרג' קרובה לנבואה עכ"ל גם הר"ר חסדאי הזכיר ס' יצירה בספרו אור ה' וייחסו גם הוא לאאע"ה. והראב"ע הזכיר ס' היכלות בפ' כי תשא ובכמה מקומות והר"מ נרבוני הביאו הרש"ט בפי' התורה ח"א פרק כ"ב הזכיר ס' הבהיר לרז"ל. ובעל ס' דרך אמונה במ"כ ש"ג אחר שהאריך להוכיח דרז"ל היו בקיאים בכל החכמות כתב וז"ל ובחכמת האלהות האמיתות חברו חיבורים עצומים וספרים כגון ס' היכלות וספרי שיעור קומה וס' הבהיר בהם חכמת אלהות לא יערכנה זהב ולא יכילנה שכל שום חוקר עכ"ל. גם הר"י אלבו בס' העיקרים מ"ב סוף פ"ט הזכיר ס' הזוהר והזהיר שלא לקרוא בו ובשאר ספרי המקובלים כ"א מפי חכם מקובל כי חכמה זו נקראת קבלה שהיא כשמה עכ"ל:

י״גועוד הרי מצינו שבימי הגאונים לא נשכחו ולא נאבדו סתרי התורה כי הרמב"ן כתב בפ' בראשית על פ' זה ספר תולדות אדם וז"ל כתב רב שרירא גאון שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתן אמורים בסדר פסוק זה ספר תלדות אדם ומקצתן בסדר פסוק שלאחריו זכר ונקבה בראם ואין מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך וכו' הרי שבימי רב שרירא גאון היו ידועים סתרי התורה ורזין וגם רבינו האי גאון כתב תשובות בסתרי תורה לרב פלטוי גאון ורב אחאי גאון עשה ספר העיון וספר היחוד ומקצת דבריהם תמצא בס' האמונות לרש"ט ובס' הפרדס לרמ"ק ז"ל וכן תמצא שם לשונות מכמה גאונים שכתבו בסודות הקבלה:

י״דועוד אחרי הגאונים נמצאו כמה ספרים מרבנים מפורסמים בישראל גדול שמם שהעידו שהיו בידם סתרי התורה בקבלה כגון הראב"ד בפירושו לס' יצירה כתב בהקדמה וז"ל אבל הדברים האלה וסודותיהם כלם כבר רמזתים לך מפה אל פה ולכן שמתי בדעתי להועילך להאיר עיניך במעט קט ממה שקבלתי בסתרי הספר הקדש הזה עכ"ל. גם הרמב"ן בספריו העיד על עצמו שקבל סתרי התורה מרבותיו ועיין ג"כ בהקדמת פירושו על התורה גם הרשב"א היו בידו סתרי התורה בקבלה כמ"ש בתשובה סימן תכ"ג בענין פי' הפסוק כי ששת ימים עשה ה' וגו' וז"ל לפי מה שלקחה אזני רשימה דקה מבעלי החכמה כי יש בזה באמת סוד עמוק מאוד אין לו ערך ולא דמיון למה שעלה בדעתך והימים האלה נזכרים בקצת מקומות בתורה ובמצות ויום השביעי כאחד מהם ונרמז בזכור את יום השבת ודברי התורה כפטיש יפוצץ סלע ומתחלקים לכתוב עניינים נגלה ונסתר אומרים ורומזים אשרי מי שזכהו השי"ת לעמוד בסודם המקודש שהם כוללין ההראל והמקדש וכו' ואשר אמרת במה שקבעו בתפלה לומר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ולא תקנו לומר אלקי השמים ואלקי הארץ וכן במה שסמכו לזה הגדול הגבור והנורא באמת יש לזה עיקר גדול בענין התפלה וכוונותיה למי שחננו השי"ת לעמוד על עיקר הכוונה האמיתית וכו' והסוד בגדול גבור ונורא נורא מאד מי ידענו כ"ש שיעלה אותו האיש על לשונו וכ"ש שיכתוב בספר עניינו עכ"ל הרשב"א ועיין ג"כ בסי' צ"ד. גם ספר קבלת דר"א מגרמיזא ורבינו יהודה החסיד והרוקח וספר ברית מנוחה וס' הקנה וספר הפליאה וספר התמונה. וכמה חיבורים אחרים מכמה חכמים וקדושים ילאה האדם לספרם אשר כלם מודים ומעידים שהסתרים ההם מקובלים בידיהם מרבותיהם באופן שלא יסופק כלל שנשארו בידינו דעות נביאנו וסתרי התורה:

ט״ושאלתיאל א"כ איפוא שהגאונים והבאים אחריהם היתה בידם קבלה מסתרי התורה בעיני יפלא איך לא הגיעו הדברים אל אזן הרמב"ם ז"ל אשר כל סתום לא עממוהו וכן אם אמת הוא דספר יצירה וספר הבהיר ופרקי היכלות וספר הזוהר הם חיבורי התנאים איך לא ראה אותם הרמב"ם ז"ל ולא הזכיר את דבריהם בספריו כלל:

ט״זיהוידע אין להפליא אם נעלמו מעיני הרמב"ם ז"ל כי לאו כל אדם זוכה לכל החכמות הלא תראה כי שם בן י"ב אותיות וכן שם מ"ב עם היות שהוזכרו בתלמוד מסכת קדושין (דף ע"א) והפליגו שם במעלת מי שיודע שם מ"ב הנזכר נעלם ענינם מהרמב"ם ז"ל עם כל חכמתו בתלמוד וכמו שהודה הוא בעצמו במורה ח"א פרק ס"ב. ואע"ג שיש קבלה עליו מרבינו האי גאון וכמ"ש הרשב"א סי' ר"ך מתשובותיו. עכ"ז לא הגיעו הדברים אל אזן הרמב"ם ז"ל:

י״זועוד אפשר שגם הרמב"ם ראה את ספר יצירה ושאר חיבורי התנאים והיו בעיניו כדברי ספר החתום כי בוודאי הגמור סתומים וחתומים הדברים אצל כל אדם שלא קבל פה אל פה המפתחות והתחלת החכמה ופוק חזי מ"ש הרמב"ן בסוף הקדמת פירושו על התורה וז"ל ואני הנני מביא בברית נאמנת היא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי תורה כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולתי מפי מקובל חכם לאזן מקבל מבין וכו' ע"ש וכ"ש וק"ו דברי ספר יצירה וספר הבהיר ופרקי היכלות וס' הזוהר שבודאי הגמור שלא יבין אותם כלל מי שהוא נעדר מהקבלה מפי חכם מקובל ולא עוד אלא כי מי שלא קבל מסורת החכמה הזאת (וכמו שהעיד על עצמו הרמב"ם שלא היה לו קבלה ממלמד על ביאור סתרי התורה) אם יקרא מ"ש בזוהר כמה דברים שמורים גשמית באלהות כגון גולגלתא שערא מצחא אודנין אנפין וכיוצא בלי ספק שיפער פיו לבלי חק נגד הספר ומחברו ואפי' אם יאומת אצלו שרשב"י הי' מחברו לא יקבל את דבריו תדע שהרי דבר פשוט אצלינו ונתבאר ג"כ בגמרא ובמדרשים בכמה מקומות שיש כח בשמות ובקמיעות לעשות פעולות ונפלאות וכדאמרינן בשבת יוצאין בקמיע מומחה וכן אמרו דמשה הרג את המצרי בשם וישעיה אמר שם אבלע בארזא וכשכרה דוד את השיתין כתב שם אחספא וזרקו לתהום וכאלה רבים בדברי רז"ל וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ר"ך והוא הרמב"ם ז"ל כיחש בזה, ולגלג הרבה על המאמין שיש כח בשמות לעשות שום פעולה כמו שתראה דבריו במורה ח"א סוף פס"א וס"ב הרי שלא הספיק לו עדות הגמרא המעידה על המעשים שנעשו בכח השמות. גם ידוע דרז"ל קבלו מציאת השדים ומעשה הכשפים כמפורסם בתלמוד ובמדרשים ועכ"ז הרמב"ם החליט שהם דברי הבל ותהו ואין בהם ממש ושכל המאמין שהן אמת ודבר חכמה אלא שהתורה אסרתן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים וכמ"ש בסוף פי"א מהלכות ע"ז ע"ש ועם היות שמפרש בתורה ענין חרטומי מצרים ומה שעשו בלטיהם ובלהטיהם וענין בעלת אוב וכיוצא בכמה פסוקים המורים מציאותם עכ"ז חכמי המחקר הכחישו ובדו מלבם פירושים רחוקים וזרים על הפסוקים כדי שלא יחלוקו על דעותיהם ולא חששו לדברי רז"ל המבוארים בכמה מקומות על קיום מציאות השדים והכשפים מאחר שלפי דעתם א"א להיות דבר זה ועד"ז בכמה ענינים זו היא דרכם של חכמי המחקר ואנשי שיקול הדעת לא יקבלו דברי רז"ל היכא שהם מכחישים על מה שנתבאר להם על פי ההיקש השכלי ולכן אפשר דכיון שבספרים הנז' של התנאים יש כמה דברים שלפי שטחיות פשוטם הם זרים אל השכל האנושי או הם מכת הנמנע אצל מי שלא קבל המפתחות של הענינים ההם לכן לא השגיחו בספרים הנזכרים הגם שנתייחסו אל התנאים. כי כמו זר נחשבו אצלם להיותם נעדרים מהקבלה פה אל פה ומעתה אל תתמה אם הרמב"ם ז"ל לא הביא בספריו שום דבר מענין ספר יצירה וספר הבהיר ופירקי היכלות וספר הזוהר,:

י״חואם תרצה להאמין אל מה שנמצא כתוב בספרי האחרונים הנה גם הרמב"ם בסוף ימיו זכה לקבל זאת החכמה מפי מקובל כמ"ש אחד ממפרשי הרמב"ן בפ' בשלח וז"ל ור' יעקב זה הלך למצרים ומסר הקבלה להרמב"ם ז"ל ולרוב שמחתו בה היה משתבח בה לתלמידיו. אמנם לא זכה לזה עד קרוב לאחרית ימיו עכ"ל גם החכם מהר"י אברבנאל בספרו נחלת אבות סוף פ"ג כתב בזה הלשון וגם אני שמעתי שהרב הגדול המיימוני כתב באגרת שלו אלה הדברים בסוף ימי בא אלי אדם אחד ואמר לי דברים של טעם ואלולי שהייתי בסוף ימי ונתפשטו חבורי בעולם הייתי חוזר בי מדברים רבים שכתבתי בהם ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע בסוף ימיו עכ"ל ומהר"ם אלשקר ז"ל בסוף ספר תשובותיו בהשגותיו להרש"ח כתב וז"ל ראיתי לכתוב כאן לשון רבינו הרב הרמב"ם ז"ל שכתב במגילת סתרים ששלח לתלמידו החשוב בענינים עמוקים וסודות נעלמים מהקבלה האמתית עיון ומעשה להראות לאיש הלזה כי כל דבריו לא בהשכל כתב רבינו הרב במגילה הנז' וז"ל ובחי' האהבה הנמרצת אשר נהייתה בינך וביני ובין אבותיך הקדושים כי רוב זמני הייתי נבוך בחקירת הנמצאות ולדעת תוכן אמיתתן כפי הכלל מצד החקירה הפלוסופית ובדרכי מופתיהם. ונראה שמה שהשיגו בלתי צודק עכ"פ. כי מה שנתבאר אצלם מהחכמה לא בא מופת על סותרו אלא שהם לא מצאו הדרכים המיוחדים בחקירת טבע כללי הנמצאות בזולת עמל שכלי אלא בדרכים הגיונים מטרידים השכל ומבלבלים אותו אך אצל חכמת הקבלה האמיתית דרכים מסוקלים מאבני המכשול נודעו בהם בקלות נמרץ כל מה שתפול תחת גבול ההשגה ובדרך זו דרכו הנביאים והשיגו מה שהשיגו מהודעת העתידות ופעלו פעולות זרות יוצאות מהמנהג הטבעי ומקצת דרכים לקחתי גם אני בידיעת טבעי הנמצאות והותרו לי כל הספיקות שנסתפקתי בהם ונפתחו לפני דרכי המבוכות ונמסרו בידי מפתחות החכמה והביאור של כל נעלם ממני והנני משביעך שלא תגלה הסודות הדקות וההערות הנפלאות אלא למי שהוא דק בשכלו ובטבעו ונקי במעשיו ונזדככו רעיוניו והלך בדרכי הלימוד והידיעה וכו' עד דע לך אחי כי השמות הקדושים רבו מלספור וכו' עכ"ד. הביטו וראו אם היה הולך בדרך הקבלה או לא עכ"ל מוהר"ם אלשקר ז"ל וזו המגילה היה נמצאת אתי בכתיבת יד וכתוב בה כל אותו לשון שהעתיק מוהר"ם אלשקר ודברים אחרים מחכמת קבלה וסוף דבר יהיה איך שיהיה אין אנו צריכין לעדות הרמב"ם על אמיתות חכמת הקבלה. כי יש לנו כמה וכמה עדים נאמנים חכמים וגדולים כמוהו שקבלוהו וחזקוהו ומסרוהו בידינו דור אחר דור והלא לא יהא אלא שהראב"ד והרוקח והרמב"ן והרשב"א והריטב"א העידו על הקבלה המצויה בידינו שהיא מקובלת בידם עד למשה מפי הגבורה ככתוב בספריהם (וכמו שרמזתי לעיל סימן י"א) הלא יש די בעדותם והותר כי חלילה להעלות על הדעת שעמודי ההוראה הללו חכמים וקדושים כמפורסם יבדו מלבם בענין האלהות דברים שהחקירה האנושית לא תשפוט עליהם ויעידו שהדברים הללו הם קבלה בידם. כי דבר זה לא יעשה אפי' רשע שבישראל כ"ש וק"ו שבאמת רבו מהרבה חכמים המקובלים המעידים עליה:

י״טומלבד זה כל חכם לב ראה יראה כי כל התורה וספרי הנבואה ומאמרי רז"ל הם עידי ראיה על אמיתות דעות המקובלים שהרי הם מסכימים מאוד אהדדי. משא"כ דעות חכמי הפלוסופיא כי מלבד דהיא חכמה בדויה מעם אשר לא האמינו בתורת משה וכולה היא השערות בעלמא כמו שהעידו הם על עצמם ולכן בכל דור ודור התחלפו דעותיהם כי האחרונים חולקים על הראשונים עד שמה שחשבו הקדמונים שיש מופת על מציאותו שערו האחרונים שיש מופת על סותרו. וכבר הורה הרב המורה בח"ב פכ"ב על חולשת השגתם וז"ל אמנם כל מה שידבר בו אריסטו מגלגל הירח ולמעלה הוא כולו מדמות מחשבה וסברא מלבד קצת דברים כ"ש במה שיאמרוהו בסדר השכלים עכ"ל ובספר הכוזרי מ"ד סוף סי' כ"ה כתב וז"ל אמנם זכרתי לך ההתחלות האלה שלא תבהילך הפלוסופיא ותחשוב שאם תלך אחריה היית מניח לנפשך במופת הברור אבל התחלותם כלם לא יסבול אותם שכל ולא יכנסו תחת ההקשה. ועוד כי אין בין שנים מהם הסכמה וכו' ע"ש הנה גם א"א להשוות דעותיהם אל דעות רז"ל אשר ע"כ שואבי מימיה מבני עמנו הוצרכו לכסות פני המקרא כלימה בפירושים זרים על תורת ה' התמימה הלא תראה כי מפני היות אצלם מונח קיים שהמלאך הנבדל א"א שיתגשם כיחשו בראיית אברהם אבינו המלאכים באלוני ממרא ופירשו שהיה במראות הנבואה וכן ענין יעקב ויאבק איש עמו לא היה בהקיץ כ"א במראה הנבואה. וכן ענין בלעם ודברי האתון הכל היה במראה הנבואה (עיין במורה ח"ב פרק מ"ב) וכל אלה הדברים והפרושים הם סותרי הכתוב לא סתרי התורה ואסור לשומעם וכמ"ש הרב הגדול הרמב"ן בפ' וירא ע"ש שהאריך וכמו כן על מאמרי רז"ל ואגדוהיהם המקובלות מפי הנביאים עושים להם צורות וכוונים בדברים בדויים כדי להסכימם עם דעותיהם וסברותיהם המיוסדות על חכמת הפלוסופים ולפעמים מניחים דברי רז"ל כפשוטם אך אומרים שאין להשגיח בהם שהם דברי יחיד. הגם שאנו לא מצאנו ולא ראינו ששום תנא או אמורא יחלוק עליו גם קצת מהם עושים הכרעות בדברי רז"ל באמרו שהוא מאמין בדברי פלוני הואיל שכך אמר אריסטו ואינו מאמין בדברי שכנגדו כיון שאפלטון סותרו ואין בשנים מהם הסכמה כי בא אחר ומכריע באופן אחר וכל אחד עושה תורה ואמונה לעצמו ושוקל בדעתו במה יאמין ובמה לא יאמין. הלזה תאמר שהם סתרי התורה שנתנו מפי הגבורה חלילה להאמין ככה:

כ׳שאלתיאל והלא גם בספרי המקובלים יש כמה דברים זרים ומנגדים אל השכל ואני שאלתי עליהם אל החכמים המקובלים ואין משיב לי דבר הגון מתיישב בלב איש חכם ולפעמים יגדל התימה ויתוספו קושיות אחרות על תשובתם יותר ממה שהיו בתחילה:

כ״איהוידע אמת שיש דברים בחכמה הזאת שלא יבינם אלא המעמיק בתוכיות החכמה וכמ"ש בזוהר לאו כל מוחא ומוחא סביל דא אלא אינון חכימין קדישין. אמנם שאר רוב ענייני החכמה מובנים הם לי שום זרות למאן דעייל ונפיק ואם יראו זרים ומנגדים בעיני מ' שלא עסק בחכמה הזאת אין זה אלא מפני חסרונו שלא קרא ולא שנה ההצעות הקודמות לה. כי בודאי שאיש כזה אף אם יהיה חכם ומעיין בעמקה של הלכה אם יקח בידו איזה ספר של קבלה לא יוכל להבין הדברים על בוריים וגם אם ישאל עליהם לא יוכלו לבארם לו ולהעמידו בהם על רגל אחד. כי צריך תחלה ללמוד החכמה כסדר הראוי ונכון ואם ירצה להקשות קודם שילמוד התחלותיה ועיקריה לא יבין מעולם ואין ענין זה נוהג דוקא בחכמת הקבלה אלא ה"ה בכל שאר החכמות וכמ"ש הרמב"ם במורה ח"א פל"ד דהמעיינים בחכמות בלי הצעות יתחדשו להם ספקות וקושיות שלא יוכלו להתירם וישארו בבהלה ובדעות מזוייפות ע"ש שהאריך ובהקדמת פירושו על המשניות הביא משל נאות וז"ל והנני נותן לך בו משל מבואר כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והנגון ומהיר בחכמת הטבע ונבוב ומשכיל והוא נעור וריק מחכמת התשבורת וחכמת הכוכבים ונאמר לו מה אתה אומר באיש שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאילו היא עגולה קטנה ויאמר שהוא גוף כדור וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה וששים וששה פעם ושלשה שמיני פעם וכדור הארץ שבמדתה עשינו כל המדות האלה כדור שיש בהיקפו כ"ד אלף מיל ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במדת גודל כדור השמש אין ספק שהאיש ההוא זך הרעיון אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג והטענה השכלית תבא לו בתחילת המחשבה שהטענה הזאת בטלה כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת א' מן הארץ וידע שיעור גרם השמש והקפה ומדת שטחה עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה כמו שהוא כולל מדת חלק מחלקי הארץ ועוד יאמר איך אפשר זה והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק ואפי' ראיית גרם השמש על נכון א"א לנו ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד ואיך יגיע האדם למעלה שיוכל למדוד אותו וידקדק אותו בשלשה שמיני פעם. זה דבר שוא שאין כמוהו ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטנה ושלא תוכל להיות אבל כשירגיל נפשו בלימוד ספרי המדות וחכמת מה שהוא ראוי בתבנית הכדוריות וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בענין זה והדומה אליו ר"ל ספר תכונת הגלגלים הידוע ספר אלמגסט"י אז יתברר אצלו זאת הטענה ותשוב לו טענת אמת שאין בה ספק ושיש עליה מופת ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשיעור הזה או שהשמש היא מצויה וירגיל שכלו להאמין הדבר שהיה בתחלה מרחיק הרחקה גדולה ויאמין בו אמונה גמורה. הנה זה יוכל להיות ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה הענין שיהיה חסר מן החכמות האחרות אבל שיהיה טוב השכל וזך הטבע וחכם. והשאלה אשר שאלנוהו משאלות הלמודים. שהיא מן המדרגה שיעלו בה לאלהית. ק"ו יהיה הענין במי שאין לו חכמה כלל ולא הרגיל נפשו בדרך מדרכי החכמות. אבל היה וטעו משכל אמו לשכל אשתו שנשאלהו שאלה משאלות האלהית. אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ וקצר שכלו להבין דבר מהם וכו' ע"ש שהאריך עוד:

כ״בואם כל זה הוא בחכמות האנושיות ק"ו בנו של ק"ו בחכמה נשגבה הזאת כי האיך יוכל מי שהוא נעור וריק ממנה להבין תכף ומיד דברים עמוקים כאלו ולכן אל תתמה אם ראית בספרי המקובלים דברים זרים אל דעתך ולא תחשוד החכמה והחכמים אשר נתאמתה חכמתם ובינתם ואתה לא הגעת אל קרסוליהם כי לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אפי' כמלא מחט סדקית ולכן הוי זהיר בגחלתן שמא תכוה אמנם אם תרצה להבין ולהעמיק בספרי המקובלים תלמוד עיקרי החכמה הזאת והקדמותיה בהדרגה ובסדר הראוי ואזי תעמוד על כוונתם ולא יהיו הדברים זרים בעיניך:

כ״גשאלתיאל התרעומות שלי איננו על הבנת פרטי הקבלה להיותם מכת הנמנע כי גם אנכי ידעתי שכל המתחיל ללמוד איזו חכמה יבואו לו ספיקות ובלבולים עד שלא יסבול שכלו בתחילת למודו. שהעניינים ההם יהיו אמתיים אבל על כללות דרכי הקבלה הוא שאמרתי שהם דברים זרים נגד השכל והסברא וכדי שיובנו דברי אפרש שיחתי לפניך. וקודם כל דבר אשאלך על כמה מחלוקת הנמצאות בין המקובלים בדברים עיקרים. והלא אם חכמה זו מקובלת בידם איך נמצא מחלוקת ביניהם:

כ״דיהוידע באמת כי אנכי לא מצאתי ולא ראיתי שנחלקו בספר יצירה ולא בס' הבהיר ופרקי היכלות וס' הזוהר לא בדברים עיקריים ולא בשום דבר אחר זולת בפירוש איזה פסוק נמצא מחלוקת בס' הזוהר בין תלמידי הרשב"י דזה מפרש הפסוק כפי הקדמה אחת וזה מפרשו עפ"י הקדמה אחרת ואלו ואלו דברי אלקים חיים הם כי שבעים פנים יש לתורה ואין מזה היזק לכללות החכמה כלל. ואם כוונתך היא על המחלוקת הנמצא בספרי המקובלים האחרונים הנה דבר זה אינו כדאי לשנספק אם מקובלת היא זאת החכמה אם לאו שהרי גם בדיני התלמוד רבו המחלוקת בין החכמים בין בתלמוד עצמו ובין בספרי הפוסקים ולא מפני זה נספק באמיתות קבלת התורה שבע"פ ונאמר שחכמי התלמוד בדו הדברים ההם מלבם ח"ו כי האומר כן נבדל מקהל ישראל:

כ״הוהנה אנכי אגיד לך סיבת המחלוקת הנמצאות בין המקובלים האחרונים ואיך נתבטלה המחלוקת אחרי שזכינו אל כתבי הקדש של האר"י זלה"ה דע כי מחלוקת המקובלים התחילו אחר הרמב"ן זלה"ה והסיבה היתה לפי שמימי הגאונים עד הרמב"ן לא היו כותבים ענייני החכמה הזו בספרים כ"א ראשי פרקים וברמזים שלא יובנו רק למי שקבל המפתחות פה אל פה וכמו שתראה בסוף הקדמת הרמב"ן וגם בביאור למלת בראשית שפי' שהיא רמז לספירה הנקראת חכמה. וסיים דבריו בזה הלשון ואי אפשר להאריך בפירוש זה הענין במכתב והרמז רב הנזק כי יסברו בו סברות אין בהם אמת וכו' ע"ש וז"ל הרשב"א בתשובה סימן תכ"ג והסוד בגדול גבור ונורא נורא מאד מי ידענו כ"ש שיעלה אותו האיש על לשונו וכ"ש שיכתוב בספר עניינו עכ"ל הרי שלא היו רוצים לפרש הענין במכתב וכיוצא בזה תמצא בשאר ספרי המקובלים הקדמונים שלא היו כותבים דבריהם בביאור כ"א ברמז ובהעלם גדול עד כי הקורא בהם א"א לו להנצל מידי ספק זולת מי שהיו בידו מסורת החכמה שקבלה פה אל פה ולכן אחר הרמב"ן שנתמעטה הקבלה פה אל פה נבוכו דעותיהם בהבנת דברי הקדמונים וכל אחד כתב העולה במצודת עיונו ונמצאו דעותיהם בלתי שוות והיינו המחלוקת הנמצא בין המקובלים האחרונים וזהו שקבלנו ממרן האר"י זלה"ה כי כל הספרים של קבלה שלאחר הרמב"ן זלה"ה אינם ביושר החכמה הזאת ושהם בנויים בשכל האנושי לא מקובלים מפי הראשונים ולא מפי העליונים אמנם אחריהם בא הקדוש הרמ"ק ז"ל ואיזן חיקר ותיקן למעט את המחלוקת כי הוא היה חכם מלא וגדוש מתורה חכמה ענוה וחסידות והיה בידו גנזי אוצרות מספרי הקדמונים ז"ל ובתחילה נטע את פרדסו בסידור ההקדמות על מתכונתם ושם הביא דברי הגאונים ופירש כוונתם בביאור רחב ונגלה ונשא ונתן על פירוש האחרונים ובירר האוכל מתוך הפסולת ועוד חיבר ספר אור יקר והוא דרוש גדול על הזוהר והתיקונים ור"מ וספ"י. ואחרון חביב הוא ספר אלימה ומשמיה דהאר"י זלה"ה אתמר עליו משה אמת ותורתו אמת בעולם הבלימה יעויין דברי הרמ"ע בהקדמת ספרו פלח הרימון:

כ״ואח"כ האיר וזרח המאור הגדול מעוז ומגדול הקדוש כמלאכי השרת כמוהר"ר יצחק לוריא זלה"ה המכונה בשם האר"י וברוב חכמתו וקדושתו זכה שהיה מתגלה אליו אליהו ז"ל בכל עת כמו שהיה מתגלה אל התנאים ואל האמוראים כדאיתא בגמ' בדוכתי טובא ושנגלו לו סתרי התורה וסודות עמוקים אשר לא נגלו בכל ארץ מזמן הרשב"י זלה"ה עד זמנו והוא זלה"ה ביטל את המעוררין ומחלוקת המקובלים האחרונים מכל וכל פעם זיכה שטרא לבי תרי והסכים שדברי שניהם אמיתיים בלי נפתל ועיקש ופעם הכריע כדברי אחד מהם ומיום שנגלו בעולם כתבי האר"י זלה"ה עד היום הזה לא תמצא מי שיפקפק ויחלוק על דבריו כלל. כי הכל יודעים דרוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו ואסהידו כולו עלמא עליה די רוח אלהין קדישין ביה ושמימי התנאים לא נמצא כמוהו יודע החכמה הזו על אמיתותה. וכתבי שבח נוראותיו אשר עשה בעיר צפת תוב"ב כבר נדפסו בס' עמק המלך ובספר תעלומת חכמה. ובהקדמת פירושו של מהר"ם אלשיך על התורה ובספרים אחרים ונמצאת למד כי עתה אחרי שזכינו אל כתבי הקדש של האר"י זלה"ה אין מקום כלל להפטר מללמוד זאת החכמה בטענת המחלוקת שנפל בין המקובלים האחרונים במקצת דרושים ואנחנו לא נדע הדעת הנכון מהבלתי נכון ושיש סכנה גדולה להאמין בה חילוף האמת כי באמת הגמור נתבטלה זאת הטענה מכל וכל ע"י כתיבות האר"י זלה"ה כי זכינו בהם לאור סתרי התורה והדברים עתיקים מדבש מתוקים והם ערבים לשומעיהם וחיים למוצאיהם. דין הוא גלי רזיא דקא זכו ליה מן שמיא וכמו שהדרושים מוכיחים כל רואיהם יכירום כי דברים כאלה א"א לשום נברא להשיגם בשום שכל ומדע לולי ע"י הופעת רוח הקדש:

כ״זשאלתיאל נצחתני בדבריך. על מה שהייתי מטיל דופי בקבלה בעבור המחלוקת הנמצא בין האחרונים כי עם מה שאמרת נתקררה דעתי מאד אכן האמת אגיד לך כי לא נחה דעתי כלל בדרכי המקובלים ואסדרם לפניך אולי תוכל להליץ בעדם ראשונה הם אומרים שכל דברי התורה וסיפורי המעשים שנכתבו בה יש בהם סודות גדולות וזה נראה שאינו אמת ויספיק להם שנודה לדבריהם במה שאומרים שיש סודות וטעמים למצות. אבל בסיפורים ומעשים שבאו בתורה. לא נהירא כלל שיהי' בהם סוד כמוס ונסתר כי אם פשוטן של דבריהם לבד:

כ״חיהוידע וכי אתה סבור שנכתבו בתורה סיפורי מעשים שלא לצורך ויהיו נקראים כספר זכרונות דברי הימים חלילה להאמין בדבר הזה והלא זו היתה טעותו של מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וכו' כמ"ש בסנהדרין (דף צ"ט ב') ע"ש ולא עוד אלא שאף אם תודה שהמעשים נכתבו בתורה יש בהם תועלת להנהגת האדם ותוכחת או מוסרים וכדמצינו לרז"ל שהעירו בהם על פי פשוטן ותאמר שלסיבה זו לבד נכתבו בתורה הנה א"כ לא תצא תורתינו הקדושה כלל שאר ספרי דברי הימים כי הלא גם הם לא לתוהו ספורים אלא לתועלת אזהרה והנהגה או למוד עצה אבל האמת הוא בלי שום ספק כי מלבד התועלת הנמשך מפשוטן של המעשים ההם בהנהגות האדם ככל שאר ספרי דברי הימים עוד יחוייב היות בהם ובסיפורם תכלית עצום לרמוז סודות גדולות וענייני כל החכמות האמיתיות. כי תורתינו הקדושה להיותה תורת ה' ודבור אלהי כולה מראשה ועד סופה. מוכרח שימצאו בה כל השלמיות כטבע הדבר האלהי ולכן קראה דהע"ה תורת ה' תמימה כי היא שלמה בלתי חסרון כוללת כל החכמות האמיתות וסודות המציאות וכמ"ש רז"ל במדרש הביאני המלך חדריו אלו חדרי התורה ויגד לכם את בריתו של עולם אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים אלו עשרת הדברות וכי מנין יבא אליהו בן ברכאל הבוזי ויגלה להם חדרי בהמות וחדרי לויתן וכן מנין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה אלא הה"ד הביאני המלך חדריו עכ"ל הרי שהכל נלמד מהתורה וכבר האריך על זה הרמב"ן ז"ל בהקדמת פירושו על התורה וז"ל א"כ כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע השמות שבתחתונים כח המחצבים וכח צמח האדמה ונפש התנועה והנפש המדברת בכלם נאמר למשה רבינו בריאתם וכחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם והכל נכתב בפירוש או ברמז וכבר אמרו רז"ל חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים ואמרו כי בבריאת העולם נ' שערים של בינה וכו' וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז בתיבות או בגימטריאות או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן או המשתנות בצורתן כגון חלופות והעקומות וזולתן או בקוצי האותיות ובכתריהן וכמ"ש רז"ל במנחות (דף כ"ט ב') כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיו' א"ל אילו למה א"ל עתיד אדם א' לדרוש בהם תלי תלים של הלכות. עד זו מנין לך א"ל הלכה למשה מסיני כי הרמזים הללו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני וכו' ע"ש שהאריך עוד בזה:

כ״טסוף דבר ליכא מידי מכל מה שקבלו רז"ל דלא רמיזא באורייתא הן ביאור הדינים והמצות. הן סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הכל נכתב בא בפירוש או ברמיזה ולזה תראה איך רז"ל היו משתדלים לעשות אסמכתות לדבריהם המקובלות כדי להוציאם מהכתובים וזה בין בחלק הדינים בין בחלק האגדות משום דהכל רמוז וכלול בתורה והיינו דתנינן הפוך בה והפוך בה דכולא בה כי היא תקיף הכל לא תחסר כל בה מהדינים והדעות והחכמות האמיתות ובזוהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') אמרו וז"ל זכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עילאי אורייתא דקשוט ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא סיפור בלבד קאתי תיפח רוחיה וכו' ע"ש ובדף קנ"ב א' שהאריכו בזה ומבואר א"כ דהסיפור הכתוב בתורה עם היות שאותו סיפור הוא אמיתי ואינו יוצא מידי פשוטו מ"מ אין כוונת השי"ת לכתוב דברי הימים בתורתו הקדושה ח"ו אבל עצם הכונה להלביש באותו ספור איזה סוד מסודות המציאות דרך משל פרשת ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' ודאי המעשה שהי' כך הי' אבל נכתב בתורה להלביש בו סודות עולם התוהו ולהיות שעצם הכונה היא הסודות לכן בא הסיפור בפרטים שונים כגון שבקצתם נאמר ושם עירו ובקצתם בלתי זה אלא פלוני מבצרה ומארץ התימני ובקצתם לא נזכר שם מקומו כלל וכן בקצתם נזכר שם אביהם ובאחרים שמם לבד וכן האחרון נזכרה אשתו ולא באחרים ועוד שינויים אחרים שלענין הסיפור לא מעלין ולא מורידין ולענין הסוד יש בו דברים מופלאים כנודע מספרי מרן זלה"ה גם מעשה לבן עם יעקב בענין העקודים נקודים וברודים. עיקר הכוונה שנכתב בתורה היא להלביש באותו סיפור סודות נפלאים בהמצאת העולמות כידוע לחכמי האמת וסוף דבר כל התורה כולה הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים כידוע לבקיאים בחכמה:

ל׳שאלתיאל כן דברת ויתכנו דבריך בענין סיפורי המעשים שבתורה. שנאמר עליהם שנכתבו לרמז איזה סוד כמוס אבל לא יתכנו בעיני דרכי המקובלים במה שהם מפרשים הרבה סודות וסתרי התורה על ידי צירופי התיבות והתמורת של אלפא ביתות וראשי תיבות וגימטריאות וכיוצא כי הוא דבר זר להאמין שהתורה תתפרש ותובן עפ"י אלו הדרכים. ומה גם שבענין הגימטריאות בשלא יבא החשבון מכוון הם מוסיפין הכולל של התיבה ולפעמים כולל האותיות והלא אם הכתוב נתכוין לכך מדוע לא בא החשבון מדוקדק:

ל״איהוידע כמדומה לי שאם אתה היית נמצא בשעה שפירש דניאל לבלשאצר דנא כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין היית מכזיבו ומבטל דבריו באומרך דפירושו לא יתכן דאיך אפשר דמן השמים יוכיחו עפ"י הדרכים האלו שהרי אותו כתב ע"י צירוף היה כתוב ממת"וס ננק"פי אא"לרן או אנ"ם אנ"ם לק"ת ניס"רפו כדאיתא בסנהדרין (דף כ"ב) אבל האמת יורה דרכו שאלו הדרכים הם מקובלים וקצתם הוזכרו בגמרא כגון אלפא ביתא דא"ת ב"ש וכו' ושל אח"ס בט"ע וכו' ושל אל"בם וכו' במס' שבת (דף ק"ד א') ועל ידה למדו רז"ל דאך ביום הראשון תשביתו א"ך הוא ח"ץ בא"חס בט"ע כדפירש"י בפסחים (דף ה' ע"א) וע"י אלפא ביתא דאטב"ח למדו דמנ"ון הוא סה"דה כדאיתא בסוכה (דף נ"ב). גם שם של מ"ב אותיות שהאריכו בגמ' פ"ד דקדושין במעלת היודעו הנה הוא יוצא מפסוק בראשית עד ב' ובהו בתמורת האותיות עפ"י אלפא ביתות ידועות ומקובלות ותמצא אופן מוצאו בפרדס שער כ"א פרק י"ג. וכן שם של ע"ב תיבות יוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט דלוקחים אות א' מכל פסוק ומצרפים אותו לתיבה אחת ובמסכת ברכות (דף נ"ה) אמרו יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ובמדרש תהלים מזמור ג' אמרו לא נתנו פרשותיה של תורה על הסדר שאלמלא ניתנו על הסדר כל מי שהוא קורא בהם יכול להחיות מתים לפיכך נתעלם סדורה של תורה שנאמר ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם עכ"ל. עוד אמרו אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותי' לא תדע מטולטלים הם שביליה של תורה שאלמלא ידעו הבריות סדרה של תורה היו יודעים לרפאות את החולים ולהחיות את המתים עכ"ל וכן יש כמה מאמרי רז"ל המורים בבירור כי זו היא דרכה של תורה לרמוז סתריה עפ"י הדרכים הללו ובכלל אמרו כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה:

ל״בומה שאמרת שהוא דבר זר לנגד עיניך שהתורה תתפרש ותובן עפ"י הדרכים הללו אל תתמה על החפץ. כי הבקי בסתרי תורה ומבין אותם בעצם יבין באמת כי הוצרך הדבר להיות כן ולהכתב בתורה כל א' כפי עניינו כי יש סודות תלויות בתיבות הכתובות בפסוק כהלכתן ויש בתיבות היוצאות מר"ת וס"ת ביושר ויש למפרע ויש בגימטריאות ויש בתמורות דאלפא ביתות שונות הכל כפי ענין הסוד ההוא וכן בענין הגימטריאות יש שינוי בין כשהחשבון הוא מכוון להיכא שצריך להוסיף הכולל כי מה שירמוז החשבון המוספי דהיינו שמוסיפין הכולל לא ירמוז אותו החשבון ההכרחי דהיינו המדוקדק בכיון כידוע למי שהעמיק בחכמה שהכל מיוסד בטעמו. ואם אלו הדרכים הם זרים אצל הטפש שלא טעם מתק חכמת התורה מה נוכל לעשות לו ילך ויתחכם ואזי ידע באמת כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:

ל״גשאלתיאל אם כנים דבריך דרמזי הסודות שבאו בתורה הוצרכו להכתב בדרכים הללו משול לנו משל על מקצת מהם ויאמנו דבריך כי חושש אני שאתה דוחה אותי בקש:

ל״דיהוידע ואיך תחשדני בזה הלא הראיתיך שגם רז"ל בתלמוד ובמדרשים דרכו בדרכים הללו ובפי' אמרו כי נתעלם סדורה של תורה ואם אמשול לך משל כאשר שאלת לא תבין אותו מאחר שאתה נעור וריק מהחכמה הזו ומ"מ כדי להפיק רצונך אביא לך משל א' או ב' ולא תבקש ממני לפרשו כי צריך הקדמות רבות להבינו:

ל״הדע כי בפסוק והארץ היתה תהו גלה לנו הכתוב ענין שבירת הכלים כמו שמסר לנו מרן האר"י זלה"ה ולכן נכתב בפסוק זה תיבת תהו שתי פעמים א' מפורש בכתוב וא' בר"ת והארץ היתה תהו למפרע הוא תה"ו. והענין הוא כי הכלים של הז' תחתונות נשברו פנים ואחור ועליהם רמז תיבת תהו המפורש בפסוק אמנם הכלים של או"א לא נשברו הפנים רק האחוריים שלהם נתבטלו ולפיכך כשבאת התורה לרמוז דבר זה כתבה תיבת תהו בר"ת לרמוז על או"א שהם בחי' ראש ומוחין של ז"א ונכתב למפרע לרמוז שהם האחוריים כי כל בחי' אחוריים לעולם הוא למפרע כידוע מסוד תשר"ק. הרי מבואר דהוצרך הדבר להכתב כן דתיבת תהו תצא מר"ת הפסוק ולמפרע ואילו היתה כתובה בפסוק כהלכתה ולא בר"ת לא היתה רומזות הסוד ההוא כי אם ענין אחר:

ל״וגם שם של ע"ב תיבות היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט שבכל א' מהם יש ע"ב אותיות ולוקחים אות א' מכל פסוק ומצרפים אותו לתיבה א' אלא שמפסוק ראשון ושלישי לוקחים אותם כסדרן מראש הפסוק ומהפסוק השני לוקחים אותם למפרע מסוף הפסוק הוא לפי שפסוק ויסע הוא בחסד לכן אותיותיו הם ביושר ופסוק ויבא הוא בגבורה לכן אותיותיו הם למפרע בסוד אור חוזר ודין ופסוק ויט הוא בת"ת שגם הוא אור ישר ורחמים לכן אותיותיו הם ביושר. ועיין בס' מבו"הש ש"ה ח"א פי"א הטעם שנכתב זה השם בתורה בר"ת וע"י צירוף הוא סוד גדול בענין גדולות הו"א שחג"ת עולים לחב"ד ונעשו ראשים:

ל״זגם שם של מ"ב היוצא מפסוק בראשית עד ב' ובהו ע"י אלפא ביתות ידועות שהם א"ת ב"ש וא"חם בט"ע ואל"בם ואב"גד וא"יק ואט"בח לא הותר להוציאו כ"א על ידם. וכמו שרמז הפרדס בשער כ"א פרק י"ג. וכן בענין הגימטריאות שהם ט' מינים. מספר קטן מספר גדולי מספר הקדמי וכו' כלם הם דרכים מקובלים ומיוסדים בטעמם וכמו שרמז אותם הפרדס בשער ל' פרק ח' וכן בענין הכולל עיין בס' מבו"הש ש"ג ח"ב פ"ח ובדרוש שלוח הקן ודי בזה להראותך כי לא באו הדברים במקרה ואם ריק הוא ממך הוא:

ל״חשאלתיאל דברי פי חכם חן ועדותיך נאמנו מאד לקיים דבריך אבל מה תענה ומה תאמר על ענין אחד גרוע מהנז' הנמצא בס' הזוהר שמייחס לש"ית איברים גופניים כגון גולגלתא מצחא עיינין אודנין וכן כמה עניינים ומאורעות הגופים וכמו כל ספרי המקובלים מלאים מזה והוא דבר זר ותמוה. והלא רז"ל בסדר אליהו רבא אמרו דכשעמדו ישראל על הר סיני לקבל התורה לא ראו דמות אדם ולא דמות כל בריה ולא דמות כל נשמה שברא הקב"ה בעולמו שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה עכ"ל הרי כי עם היות שהנשמה היא עצם רוחני דקה הנה גם היא בכלל מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה ואיך יכון לתאר לשי"ת ענייני הגוף:

ל״טיהוידע לא על הזוהר ולא על המקובלים תלונותיך כ"א על תורת משה שכתוב בה יד ה' עיני ה' אזני ה' ותחת רגליו וגו' כתובים באצבע אלהים וגו' וכן כמה פעולות גשמיות כגון ארדה נא ואראה עתה אקום יאמר ה' וכיוצא אבל האמת הוא כי בין התוארים הגופנים הנמצאים בתורה ובין בדברי רז"ל הכל הוא משל ודמיון וסימן לכחות עליונות נאצלות מאלוה ית"ש להנהיג בהם עולמו ונקרא בשם עשר ספירות ומה שנקראים בשם האיברים הגופנים. אין הכונה לומר שיהיו האברים ההם דומים לאברים שלנו מצד העצם ח"ו שהרי אין בעליונים שום גשמות וכמ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף קצ"ז א' וז"ל וכי איך יכול אליהו לסלקא לשמים והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפילו גרעינה כחרדל מגופה דהאי עלמא וכו' בפ' שמות דף י"ט ב' א"ר אבא החרב הזה הוא הדין שעושה דכתיב וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ וחרבו שלופה בידו וכי חרב שלופה היתה ביד המלאך אלא שהיתה הרשות בידו לעשות דין וכו' גם לא יעלה בדעתך שיהיו דומים מצד הצורה והתבנית ויהיה העין העליונה כצורת עין האדם ויד כצורת יד אלא שזה רוחני וזה גשמי ח"ו. כי באמת אין דמיון בינו לבינינו לא מצד העצם ולא מצד התבנית כדכתיב ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכמ"ש בעל ס' הקנה כתיבת יד. ובס' שערי אורה בהקדמה. והר"מ רקאנטי פ' ויחי. ובעבודת הקודש פרק כ"ו מחלק התכלית ובפרדס שער הכנוים פרק א' יעו"ש וז"ל הזוהר פ' פקודי דף ר"ס ב' ידי אדם אלין אתרין ודוכתין וכו' ידך עשוני ויכוננוני אילן שמהן קדישין ע"ש:

מ׳אלא על כונת פעולות האברים הוא שנקראים כן כי כמו שיש באדם הגשמי הרגלים להלוך והידים ללקיחה והעינים לראות והאזנים לשמוע וכן שאר אברי הגוף לצורך הפעולות כמו כן יש למעלה כחות או ספירות שיתייחסו בשם עינים אזנים ידים רגלים אצבע וכיוצא לצורך פעולות הא"ס הפועל על ידם פעולות דומות לפעולות האיברים הגופניים ההם ולזה ישתוו בשמות ההם המשל כח הספירה הרואה ומשגחת על העולם מכח הא"ס הוא יקרא עין וכח המקבל הקול ובוחן אותו יקרא אזן ועד"ז הוא שאר העניינים מגדרי הגוף ומקריו הנמצאים בתורה ובדברי רז"ל ובפרט בספרי המקובלים הכל הוא משל לדמיון הפעולות הגשמיות ולא שיהיה שום ענין גשמי ח"ו וכמ"ש האר"י זלה"ה בתחילת ספר כנפי יונה וז"ל כדי להבין ניתן לנו רשות לעשות משל באברי גופנו כמו שנאמר ומבשרי אחזה אלוה אבל אתה חכם לטהר רעיונך ומחשבותיך ולדעת כי למעלה לא יש שום דבר גשמי ח"ו הזהר בנפשך מאד וכו' ע"ש ובדרוש מטי ולא מטי שלו כתב בתחלתו וז"ל כבר ידעת כי אין בנו יכולת לעסו' קודם אצילות העשר ספירות ולא לדמות שום צורה ודמיון כלל ח"ו רק לשכך את האזן אנו צריכין לדבר דרך משל והחכם יבין מדעתו כי אין מציאות ציור כלל ח"ו שם. אמנם מן העשר ספירות ולמטה אפשר לדבר דרך ודמיון וכו' ע"ש גם בפירושו לספרא דצניעותא כתב וז"ל אל יפתוך חטאים רמי הקומה קרואי שאול האומרים כי יש שם מראות וגוונים במקום הנאצלות העליונים עבר על נפשם המים הזדונים ויחפאו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים כי אין שם גוון ולא מראה רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה. הן אמת כי שרשם למעל' ויהיו תוצאותיו הימה כי שם נגלו את אשר כבר עשהו השרשים העליונים כי אין כח הגונים לבן אדום ירוק שחור וזולתם שם וכו' ע"ש:

מ״אהרי כמה גיזם האר"י זלה"ה נגד הטועים לייחס גוונים שהם תארי הגשם אל הנאצלים ועיין ג"כ בס' הפרדס שער הגוונים פ"א שהאריך בזה וכן תמצא בכל ספרי הקדמונים וז"ל הראב"ד בפירושו לספר יצירה ד' מ"ב ב' השכלים הנפרדים והעשר ספירות לא יאמר בהם ראשית ואחרית כי הראשית והאחרית בסוג הכמה ומה שאין לו כמה לא יאמר עליו ראשית ואחרית. וזהו עומק ראשית. גם בד' מ"ז א' כתב וז"ל אמנם אמרי השואה על כתר עליון אין ענין ההשואה הנאמרת ענין מענייני האיכות כי האיכות לא יפול אלא בגשם והוא ג"כ מקרה אמנם הוא השואה השגת השכלי' אשר לא יתרבה ברבות שכלו בהם עכ"ל:

מ״בסוף דבר ענין זה הוא מוסכם ומקובל בפי כל המקובלים שאין בספי' שום ענין גשמי וחוייבנו להרחיק מהם גדרי הגוף כמו שחוייבנו להרחיק מעצם הא"ס ית"ש וכמ"ש הפרדס שער כ"ב פ"א ע"ש ודע כי לסיבה זו מנעו הקדמונים מלעסוק בנסתרות מי שלא מילא כריסו משנה ותלמוד כי מאחר שלא ראה אור הפלפול מימיו איך יוכל להבין תוכיות החכמה וכמ"ש הרמ"ק ז"ל בספר אור נערב ח"א פ"ו וז"ל והנה הכת הטועה היא קצת מבני דורנו שאין להם מבוא לא במקרא ולא במשנה ולא בגמרא והם עוסקים בחכמה הזו. ואין ספק שהם טועים טעות גמורה מכמה טעמים הא' שלא ראו אור הפלפול מימיהם ולא נגה אורו עליהם וקלקלו השורה ואחזו להם דרך המשל בחכמה הזו עד שקרובים לטעות לדמות להם גשמות בדברים העליונים וקרה להם ענין זה מפני שלא שמשו כל צרכם ונמשכו אחר פשוטי המאמרים וחשבו להם כי הדברים אינם על דרך משל ולא ירדו לעומק הסברא עד שזה גורם שרבים מהמעיינים הראויים אליה רחקו עצמם ממנה ופרקו עולם למאסם הדרך שאחזו בה העוסקים האלה ומצאו משל בפיהם כי אין החכמה הזו צריכה פלפול וקושיות. ולהם סוגרו בעדם שערי ההבנה והלכו בחשך. ומעתה מה לך כי תזעק נגד המקובלים שמייחסים לשי"ת עניינים גשמיים ומאורעות הגופים כיון שהם בעצמם פירשו שהכל הוא משל ודמיון כדי להבין ולהשכיל ענייני החכמה:

מ״גשאלתיאל עתה ידעתי כי לא מחכמה שאלתי על הפרש הלזה ומ"מ אשוב אתפלא על מה שראיתי כתוב בספרי המקובלים שיש זווג ועיבור בספירות ושזו תקרא זכר וזו נקבה כי הנה הנם עניינים זרים מאד לייחסם בעליונים ואע"פי שידעתי השב תשיב שהכל הוא על דרך משל בבקשה ממך שתודיעני הנמשל. ומה היתה כוונתם העצמית בעניינים הללו:

מ״דיהוידע זכר ונקבה הם כינוים למשפיע ומושפע כי המשפיע לזולתו יקרא זכר. והמקבל השפע נקבה וסוד הזווג המיוחס לספירו' הוא חיבור ודיבוק הזכר המשפיע עם הנקב' המקבלת ועניינו הוא המתקת גבורות הנקבה בחסדים של הזכר כמ"ש האר"י זלה"ה בס' מבוה"ש ש"ג ח"ב פ"ב והוא רמוז בדברי רז"ל שאמרו בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאינו מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים וזה השיתוף של מדת הרחמים עם מדת הדין עצמו סוד הזווג וסוד העיבור הוא כי ההשפעות ושרש הנמצאות שהנקבה מקבלת מהזכר הם נתקנים בה ומצטיירים בציור רוחני כי בעודם בזכר הם בדקות גדול ומוסר אותם אל הנקבה כדי להביא ההוי' אל בישול מציאותה וגילויה בפועל וכמ"ש בזוהר פ' תזריע ד' מ"ג א' כלהו בחכמה כלילן ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה ומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו הה"ד ובתבונה יתכונן ועל דא כלם בחכמה עשית בבינה עכ"ל הרי כי כל הפעולות הם כלולות בחכמה שהוא הזכר וע"י מסירתם בסוד הזווג אל הבינ' שהיא הנקבה הם נתהוו' ונעשות בפועל ובגילוי שהוא התיקון:

מ״הודרך כלל ענין הזווג והעיבור והלידה והיניקה והגדלות כלם הם כינויים להמצאת הנמצאות והשתלשלותם ממציאות דק ונעלם אל מציאות עב ונגלה עד בואם אל סוף גמר מציאותם. ועניינים הללו הם כלולות זאת החכמה. אשר חכמי הזוהר והאר"י זלה"ה הוכרחו להשתמש בכינויים הללו ממאורעות הגופים כדי לבאר סודות עמוקים ונפלאים אשר אין דרך ואופן לבארם ולהודיע עניינם כ"א באלו הכינויים ומשלים גופניים. ולא שהיתה כוונתם ליחס לספירות מאורעות הגופים ח"ו. וכמו שאמרתי לך בשם האר"י זל"הה ושאר המקובלים כי כדי להבין ניתן לנו רשות לעשות משל באיברי גופנו ובעניינים גופנים. לפי שתמונת גוף האדם וצורתו וענייניו ומוצאיו מובאיו ומקריו הכל עשוי ומתוקן ומסודר בחכמה נפלאה. כדמיון וצלם העליונים ופעולותיהם ועניניהם כי האדם הוא עולם קטן ולכן ממנו ראוי ליקח משל ודמיון אל כל העולמות כדי לבאר סודות המציאות ורזין עילאין הנעלמים מעין החוש ועל כיוצא בזה נאמר ומבשרי אחזה אלוה. אמנם באמת לא עלה בדעת שום מקובל שיהיה למעלה בספירות האצילות שום דבר וענין גשמי ככתוב בספריהם:

מ״ושאלתיאל דעת שפתיך ברור מללו דברים טובים ומתוקים מספיקים להצדיק דרכי המקובלים ולהצילם מיד הקמים עליהם ומערערים על דבריהם אבל עדיין יש לי לטעון כי מי הוא המכריח אותנו לכל זה הלא טוב לנו להיות תמים עם ה' מבלי חקירה במופלא ובמכוסה ויספיק לו לאדם היותו שלם במקרא במשנה ובתלמוד ובחיקור דין בספרי הפוסקים זלה"ה כדי לעשות רצון יוצרנו בקיום המצות רצונו בתורתו ית"ש בצירוף התקנות והגדרים שעשו חז"ל שהם בכלל לא תסור אכן ידיעת סודות התורה אינה הכרחית לשלמות האדם ולכן נ"ל שיקבל האדם שכר על הפרישה מהקבלה יותר מעל הדרישה:

מ״זיהוידע אמת הוא כי לא חייב האדם לדעת ולהבין רזי התורה שהרי רז"ל אמרו דצריך להסתירם ואין מוסרים סתרי התורה אלא לצנועים אבל מכל מקום התלמידי חכמים חייבים הם לטרוח להשיג אותם שהרי אמרו במדרש שוחר טוב וז"ל א"ר ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון העולם בעמק יהושפט וכו' וכיון שת"ח באים לפניו אמר להם כלום עסקת בתורה וכו' בא מי שיש בידו תלמוד הקב"ה אומר לו הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה צפית בשיעור קומה וכו' ע"ש באורך הרי דכל ת"ח שהגיע למדרגת העיון בתלמוד מחוייב הוא ללמוד סתרי התורה והמתרשל ואינו משתדל לדעת אותם עתיד הוא ליתן את הדין בזוהר שיר השירים ד' ח"י ד' האריכו לבאר הידיעות שחייב כל ת"ח לדעת אותם וז"ל חכמתא דאיצטריך ליה לבר נש חד למנדע ולאסתכלא ברזא דמאריה וחד למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא מאן איהו ואיך יתברי ומאן אתי ולאן יהך. ותקונא דגופא האיך איהו איתתקן והאיך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא וחד למנדע ולאסתכלא ברזין מאי היא האי נפש דביה ומאן אתיא. ועל מאי אתיא בהאי גופה טפה סרוחה דהיום כאן ומחר בקבר וחד לאסתכלא ולמנדע בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתתקן ולבתר ברזין עילאין דעלמא דלעילא לאשתמודעא למארי' וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא ת"ח כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' ע"ש הרי מבואר גודל החיוב המוטל על כל ת"ח לטרוח ולהשיג הידיעות הנז' ואם מת בלא ידיעה אפי' יש לו מעשים טובים אינו זוכה ליכנס אל עולם הפנימי העליון שהוא עיקר עידון הנשמות כידוע ליודעים:

מ״חשאלתיאל כמה תמוהים הם הדברים שאמרת בשם הזוהר דכל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא והלא עיקר לימוד התורה הוא בעבור המעשה הנמשך ממנה וכמ"ש רז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וא"כ איך יתכן דמי שהגיע אל התכלית שהוא מעשה המצות שלא יזכה לעוה"ב בעבור חסרונו בידיעות שאינם הם התכלית האמיתי יהוידע אין כוונת הזוהר לומר שלא יזכה לעוה"ב כלל אבל הענין הוא דיש בעוה"ב מדריגות עליונות מאד ומי שלא זכה לאותם ידיעות לא יוכל ליכנס בהם וזה"ש מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא. כי מאותו עולם לבד הוא דמפקין ליה. אבל ילך למקום הראוי לו לפי ערך מעשיו וזה פשוט. וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו (דף צ"ג) וז"ל ואע"ג דלא מכוין ביה זכאה איהו דעביד פקודא דמאריה וע"ש. וטעם גודל השכר של היודע סודות המצות ומקיים אותם יותר ממי שמקיים אותם בלתי ידיעת סודם. הוא לפי שאין האדם יכול להשתלם במעשה המצות בשלימות כי אם על ידי החכמה הזאת וכדי שתבין זה נחקור על מקצת מצות התורה:

מ״טהנה הדבור ראשון של עשרת הדברות הוא אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ופירוש המצוה הזו הוא שצוונו להאמין ולידע שיש אלוה ממציא כל הנמצאים ומשגיח עליהם ובכלל המצוה הזו לידע סדר הנמצאים ממנו איך הוא ית"ש מסדרם ומניעם ומנהיגם וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בראש ספרו וז"ל יסוד היסודות ועמוד החכמו' לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכו' והמצוי הזה הוא אלהי עולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לה הפסק סובב תמיד. וא"א שיסוב בלא מסבב והוא ב"ה המסבב אותו בלא יד ובלא גוף וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך עכ"ל הרי שכתב כי ידיעת סובב הגלגל בכחו ושהוא המנהיג אותו הוא פי' מצוה זו. ולא הזכיר הרמב"ם ידיעת שאר הנמצאים שלמעלה מן הגלגלים לפי שנעלם ממנו מציאותם. אמת כוונתו מבוארת דמצוה זו איננה לבד לידע שיש אלוה כי אם גם לידע סדר הנמצאים ואיך הוא מנהיגם בכחו. ולזה האריך שני פרקים בביאור הענין. והנה לפי זה אין ספק שהמקובלים מקיימים מצוה זו בשלימות יותר מכל אדם. שהרי מלבד ידיעת חיוב מציאותו הפשוט. יודעים גם כן סוד ספירותיו והנהגתו בהם ויחודו בהם שהיא הידיעה הנכונה לעבדו. אמנם העוסק בפשט לבד. לא ישלים מצוה זו על מתכונתה שהרי אין לו ידיעה בדברים הללו כלל וא"א לו לקיים מצות האמנת האלהות כראוי גם מצות האמנת היחוד אינם מקיימים כראוי כי אינם יודעים מהו אחדות השם דאע"ג שכתוב הדר הוא ה' אלהינו ה' אחד. הנה כמה דברים יש שאומרים על כל אחד ואחד מהם שהוא אחד כמו שאומרים על ראש המנין אחד והבא אחריו שני והם כלם שוים וכן מלת אחד תאמר על הסוג וכולל מינים רבים ועל המין וכולל אישים רבים וכן איש אחד וכולל איברים רבים וגוף א' ויש לו ג' קצוות אורך רוחב ועומק ונפש א' ויש לה כחות רבות ועתה אשאלך שתודיעני על איזה דרך אתה מאמין שהשם הוא אחד:

נ׳שאלתיאל אין אני חושש לדעת הדקדוקים ההם. כי די לי כשאאמין שהשם הוא אחד כמו שנא' ה' אלהינו ה' אחד וכשאני מקבל עלי עול מלכות שמים אני מחשב שהקב"ה אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם:

נ״איהוידע עליך אמר קרא בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה והלא אם יאמר אדם כל היום אני מאמין שהשי"ת אחד. מה מועיל לו אם אינו מצייר בלבו איך הוא אחדותו כי האמונה אינה האמירה בפה כי אם התאמת הדבר במחשבת הלב והצטיירו בשכל והאמירה בפה היא להורות מה שבלב ואם לבך מאמין הריבוי אם תאמין שהוא כשאר אחדי עולם מה יועיל לך היחוד שאתה אומר בפיך ולכן ודאי שחייב האדם לבקש לדעת קבלת רבותינו ז"ל על סוד אחדותו באיזה צד תאמר וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' ולפיכך כל חכמי המחקר העוסקים באלהיות השתדלו וחקרו בכלם בעניינים הללו עד שהשיגו לדעת ולהסכים עם המקובלים במקצת פרטי אמונת אחדות האלוה כגון שהוא אחד פשוט מבלי הרכבה ורבוי עניינים מתחלפים אלא אחד פשוט מכל צד ובחינה. והוקשה להם לפי זה ענייני התוארים הכתובים בתורתינו הקדושה שהרי הם מורים עניינים שונים בו. כי ענין הגבורה והיכולת אינו ענין החכמה וענין החכמה אינו הרצון וכן כיוצא בזה ולכן כדי שלא לסתור העיקר הגדול הזה שאלוה הוא אחד פשוט ביארום דרך שלילה דהיינו שנתאר אותו בתואר גבור ויכול להורות שאינו חלש וכן חכם לומר שאינו סכל וכן כלם ועוד אמרו דיותר נכון לשלול החיוב מהשי"ת מלחייב לו דבר ר"ל כי יותר טוב לומר עליו ית' שאינו סכל מלומר שהוא חכם וכן האחרים. ראה עד היכן נדחקו בביאור התוארים כדי לקיים האמונה שאלוה הוא אחד פשוט וזה אמת גמור שהוא פשוט בתכלית הפשוטות וכל שאינו מאמין כן. אין לו אלוה:

נ״באבל מה שפירשו בכוונת תארי האלוה הכתובים בתורה טעות הוא בידם. שהתורה לא נתכוונה כלל לייחס התוארים לשי"ת בדרך שלילה וגם לא מצינו שאמרו רז"ל בשום מקום שתארי השי"ת הם בדרך שלילה ואסור לתאר אותו בדרך חיוב גם ענין היחוד שנצטוינו עליו בתורה לא הבינו אותו כלל כי באמת לא יובן ולא יושג כל זה זולת ע"י ידיעת הספי' מה שהוא נעלם מעיני חכמי המחקר ולפיכך נתקשו בהבנת התוארים ופירשו מה שפירשו ואין להאשימם כל כך כי להיותם נעדרים מחכמת הקבלה לא יוכלו להכנס בהשכלת תואריו ית' היאך יתייחסו ויותר רצו להדחק לבארה באופן הנז' מלסתור האמונה של האחדות הפשוט:

נ״גהאמנם החכמים התלמודיים שבזמננו שלא אחזו דרך החוקרים בביאור התוארים וגם לא דרך המקובלים אלא אומרים איני מתפלל אלא לבעל האוצרות ומאמינים שהשמות והתוארים החיובים באלוה עצמו. בלי ספק שהם רחוקים מאמיתת אחדותו הפשוטה. ולא יועיל להם אמרם שהם מאמינים באחד הפשוט מאחר שהם מקיימים שהוא בעל תוארים. כי הלא מי שהוא בעל תוארים אינו אחד פשוט. וכמ"ש המורה ח"א פרק כ"ו וז"ל אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תוארים רבים כבר אמר שהוא אחד במלתו והאמינו רבים במחשבתו וכו' ע"ש. והאמת אותו כי הגזרה האחת סותרות האחרת בלי ספק:

נ״דומה לי להאריך לשון בענין דעות החכמים התלמודיים שבזמננו שלא למדו באלהיות. כבר נתווכח עמהם הרמ"ק ז"ל בס' אלימה עין כל ח"ב פ"א. והוכיח שהם טועים ומייחסים אל הבורא גשמות הפעולות העדר. והדמוי לנבראיו גשמות כי הגם שהם מודים שאלוה הוא מרוחק מהגשמות. מ"מ אינם מבינים מה הם הדברים המביאים לאמונת הגשמות שצריך להרחיקם ממנו וטועים בהבנת כמה דברים דמצינו בתורה שמתייחסת אותם לאלוה והם כינויים גופניים. הפעולות צריך להרחיקו ממנו לפי שכל מתפעל באיזה אופן מן הפעולות כגון הכעס והרחמנות וכיוצא הוא משתנה ומאחר שכן כשעשו ישראל את העגל והיה הקב"ה בחרון אפו רוצה לכלות את ישראל עמד משה בתפלה ובטענות והפכו מן החרון אל הרצון. נמצא שהקב"ה נפעל מהטענות או מהתפילה ומתהפך מענין לענין וזהו הפך האמונה באלוה שהוא פועל הכל ואינו נפעל מזולתו כלל שאין עליון עליו הוא עשה הכל ולא נעשה מזולתו. והרי ע"י התפילה נפעל ונעשה מזולתו שהכעיסו או שהרצהו. העדר כי הנה האלוה ירוחק ממנו כל העדר שלא יש שום שלימות נעדר ממנו בעת אחת ונמצא באחרת אלא כל שלמותיו הם בפועל ולא בכח שאם לא תאמר כן צריך שתאמר שיצא מכח אל הפועל על ידי איזה טעם ונמצא שהוא מתפעל מזולתו וא"כ היאך נאמר שהיה בכעס והרצו התפילה דאין לך העדר גדול מזה שלא ישתנה מכעס אל רצון בטענה אלא הנברא מצד מה שיעדר ממנו השלימות ואותם הטענות או התפלות וכשיבא המרצה ישלימהו וירצהו. ואם אותם הרחמים לא היו לו הרי היה נעדר והשלמות בא לו אחר התפלה וכו' ע"ש שהאריך הדמוי כי אין לדמותו לשום דבר מהנמצאות וכמ"ש ואל מי תדמיוני ואשוה וא"כ האיך נתן לו דמיון מדות נפשיות ובפרט הכעס והתרצות שהם דמיון גרוע בבני אדם הגרועים מתכעסים ומתפעלים ממעשה זולתם ויבא אחד מהחברים וירצהו ויתרצה הלזה תקרא ואל מי תדמיון אל הרי נדמה אלינו שלא יספיק לך להגדילו ולהגבירו אחר אתכנה אליו הדמיון מהמדות הנפשות ומה גם אלו שהם תכלית הגרעון. ואחר קביעות הד' הקדמות אלו בלב המשכיל עם הפרטים המתחייבים מהם ודאי כי לא ינוח ולא ישקוט בפשוטי המקראות אם לא יחקור על עיקר האמונה ועל תפלתנו ועבודתנו עד שיכנס בהשכלת חכמת תאריו הכתובים בתורה האיך יתייחסו ואיך הוא ענין עבודתינו. והפתח לכל זה אינו אלא הידיעה של חכמת הספירות:

נ״השאלתיאל חלילה לנו לטעות ליחס באלהות שום דבר גשמי כי הגם דמצינו בתורה שכתוב עיני ה' אזני ה' וכיוצא כבר למדונו רז"ל שדברה תורה כלשון בני אדם וכן הכעס והחרון אף שיחסה לו התורה ושאר השינויים והתפעלות כלם הם לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע ואם כן אין אנו צריכין לעסוק בשאר חכמות כדי לסלק מהאלוה אלו החסרונות:

נ״ויהוידע טעית בזה כי אמרם ז"ל דברה תורה כלשון בני אדם יספיק לדעת כי מה שבא בפסוקים מאיברי הגוף וענייני הגשמות. אינו כפשוטן אבל עדיין צריכין אנו לדעת מה הם העניינים גשמים. והפעולות הגשמיות כי הלא יש בתורה כמה דברים שהם גדרי הגוף והפשטנים מבינים אותם כפשוטם כגון ארדה נא ואראה ויעל אלהים מעל אברהם. עתה אקום יאמר ה' וכיוצא וכן במדת והפעליות כמה מהם יש שהפשטנים מבינים אותם כפשוטן כגון חנון ורחום אל קנא ונוקם. ישיש עליך אלהיך ישמח ה' במעשיו וכיוצא ובפרט בענין התפילה יש כמה דברים שהפשטנים יטעו בהם ויבואו לחשוב היות האלוה בעל שינוי ורצון ואהבה ושנאה ורוגז. ורחמנות. ושחוק וכיוצא מהמדות הנפשיות. וכל זה באחד הפשוט הוא טעות גדול להאמינו. ולכן כל הרוצה שלא לפגום אמונתו צריך הוא ללמוד חכמת הקבלה כי על ידה יבין סוד ההנהגה וענין האיברים והמדות ותוארים הכתובים בתורה איך יתייחסו באלוה:

נ״זשאלתיאל תמיה אני עליך יהוידע אחי כי נתרעמת על אמונת החכמים התלמודיים שבזמננו ולא כן עשית על החכמים המתפלספים מבני עמנו והלא אדרבה איפכא מסתברא וכמו שעשה הגאון רבינו האי ז"ל שהאריך בגנות לומדי הפילוסופיא ותמצא לשונו בעין ישראל מסכת חגיגה במאמר ד' נכנסו לפרדס וז"ל דע כי אנו מעודנו אין דרכנו לחפות על דבר ולפרש אותו שלא מדעת מי שאמרו כדרך שאחרים עושים וכו' כוונתו בזה על המבארים הפסוקים ומאמרי רז"ל בדרכי הפלוסופיא ומחפים על כתבי הקדש דברים אשר לא כן ולא עלו על לב אומרם מעולם. עוד אמר וז"ל ודע כי דבר זה היה מקובל אצל הראשונים כלם יחדיו ולא היה אחד מהם מכחש בו כי אומרים היו כי הקב"ה עושה אותות ונוראות ע"י הצדיקים כמו שהוא עושה ע"י הנביאים ומראה את הצדיקים מראות נוראות כדרך שהוא מראה את הנביאים וכו' וכשצמח רב שמואל גאון וכיוצא בו שהרבו לקרות בספרי יונים מכחישים בכל מעשה שנ' בו שנעשה נס לצדיקים וכו' ואשר יתעסק בדברים ההם יסיר מעליו יראת שמים ויפסד באותם העניינים כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי ומזאת ההסרה יארע לבני אדם שישבש דעתם עד שלא יחושו לעזיבת התפילה ולשאר המצות ואם המתעסקים באותם דברים ודרכי הפלוסופיא יאמרו לך כי היא דרך סלולה ובזה ישיגו לידיעת הבורא לא תשמע ולא תאבה להם ודע באמת כי יכזבו לך ולא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא באותם המתעסקים במשנה ובגמרא עכ"ל רבינו האי גאון ז"ל גם הרשב"א בתשובה סי' תי"ד האריך בגנות לומדי הפלוסופיא. והרא"ש בתשובה כלל נ"ה. והריב"ש בסי' מ"ה והשר הגדול החכם הרופא הר' יהודה ן' אלפכאר כתב לרד"ק בזה הלשון יאמר נא קמחי ששמו צמח מתי ניתנו מקראי קדש להדרש במדות החכמה היונית וילכו אחורנית ומתי נחה ארם על אפרים ותעלה ותצא מרכבה ממצרים. לא כן הדבר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים והאריך עוד ע"ש וכן כמה מהאחרונים שאסרו ללמוד הפלוסופיא ודחו אותה בשתי ידים:

נ״חיהוידע גם אנכי לא אמרתי שדרך הפלוסופיא הוא דרך סלולה ח"ו ואדרבה כבר רמזתי לך (לעיל סי' י"ג) גודל עיקשותם במיאונם לקבל דברי רז"ל אבל האמת אגיד לך כי יש בפלוסופיא קצת דברים אמיתיים ומקובלים אצלנו מפי המקובלים כגון מה שכתב בעל הפליאה (דף י"ט ע"ב) וז"ל השמר מג' דברים ריבוי פירוד וגשמות עוד כתב שם וז"ל הא"ס אינו מוגבל וכיון שאינו מוגבל אין חוץ ממנו ואינו משתנה וכיון שאינו משתנה אין לו סוף וכיון שאין לו סוף אין לו חקירה וכיון שאין לו חקירה אין לו ראשית וכיון שאין לו ראשית אין לו אחרית הוא האלוה ית'. עוד כתב שם שהא"ס הוא שלימות בלתי חסרון ע"ש ועיקרים הללו הובאו ג"כ בשאר ספרי המקובלים באריכות ובכל זה הסכימו החוקרים באלהיות והוכיחו בראיות מופתיות דצריך לסלק מאלוה הגשמות והריבוי והתפעלות והשינוי ונמצא שגם הם מסכימים ומאמינים באחדות פשוט ולכן לא נתרעמתי עליהם בפרט הלז כמו שנתרעמתי על החכמים התלמודיים שבזמננו ומטעם זה אמרו בזוהר פ' פקודי (דף רל"ו) על פסוק אשר אין בה מום דא מלכות יון דאינון קרבין לארחי מהימנותא ופירש הרב מוה"רם ריקאנטי ז"ל שהם הפלוסופים שקדמו לאריסטו כי בקצת דבריהם נוטים לדברי רז"ל. אבל אמת הוא שיש בספרי הפלוסופים כמה דעות מזוייפות וכפירות אשר מפני כך אסרו לקרוא בהם וגם בזוהר פ' משפטים (דף קכ"ד) אמרו כן וז"ל ר' חייא אמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו דא מאן דיתעסק בספרין אחרנין דלא מסטרא דאורייתא לא ישמע על פיך דאסור אפילו לאדכרא לון ולמילף מינייהו טעמא כ"ש על אורייתא עכ"ל והנה הפלוסופים אין להאשים אותם על דעותיהם המזוייפות כי הם עם אשר לא נחלו תורה ולא נבואה. וכמ"ש הרשב"א בסי' ט' אבל האשמה תגדל בקצת אנשי אומתנו אשר רצו להסכים דעות התורה והנביאים אל דעות הפלוסופים ובעבור זה סתרו והרסו כמה אמונות ופנות התורה מפורשות מפי רז"ל שקבלום מהנביאים בשביל שהפלוסופיא מכחשת ומנגדת אותם כגון ענין הכשפים ומציאות השדים וענין הקמיעות והפעולות ע"י שמות הקדושים ובפרט בענין ההשגחה ובענין מהות הנפש ועונשה כתבו דברים שאסור לשומעם ובעו"ה ע"י הצרעת הזאת שפשטה בקצת אנשי אומתנו נתמעטה האמונה מבינינו כי האנשים האמיתיים המקובלים בה תמכו בפלך השתיקה שלא לפרסם האמת כי היו צריכין תחילה לבטל השקר ולסתום פי כת המדברים האלה וכמ"ש הרב הגדול הרמב"ן ז"ל בפרשת אחרי מות וז"ל ולא אוכל לפרש כי היינו צריכין לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולת המורגש לו והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת עכ"ל ושפתים ישק:

נ״טובאמת תמיהא נפלאה היא מאנשים הללו מי התיר להם לפרש התורה על פי סברות והקדמות הפלוסופים ולהכחיש פירושם של רז"ל ואיך לא השגיחו על מה שאמרו רז"ל כל המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב ופוק חזי מ"ש בזוהר פרשת יתרו (דף פ"ז) ר' יצחק פתח אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא על פתגמי אורייתא כמה אית ליה לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מאן דלא ידע ולא קביל מרביה דכל מאן דאמר במילי דאורייתא מאן דלא ידע ולא קביל מרביה עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה וקב"ה זמין לאתפרעא מיניה בעלמא דאתי בזמנא דנשמתיה בעיא למיעל לדוכתהא דדחיין לה לבר ותשתצי מההוא אתר דצרירא בצרורא דחיי דשאר נשמתין וכו' עד לא תעביד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך עכ"ל עוד אמר שם (דף פ"ו ב') כתיב וזאת התורה אשר שם משה אשר שם משה אתה יכול לומר דלא שם משה אי אתה יכול לומר עכ"ל ראה מה מאד הזהירו אותנו מלתור אחרי לבבנו ומלבדות דברים מדעתנו לפרש בהם אח התורה וכ"ש אם בפירושו מכחיש הפנות ואמונות שקבלו רז"ל. וסוף דבר הנה עם היות שיש בספרי הפלוסופיא קצת דברים טובים בענין אמונת האחדות פשוט ושלילת הגשמות והריבוי וההפעלות והשינוי מ"מ לנו מקבלי התורה לא יספיק זה כי להשכלת התורה ומצותיה צריכין אנו לדעת סוד מציאות והשתלשלות העילות האמצעיות שהם הספי' מהא"ם ית"ש מפני שרוב גופי העבודה תלויים בידיעת מציאותם וסדר קשרם ויחודם על ידי המצות והתורה ולא יוכל שום אדם לעבוד את ה' העבודה השלימה עד בואו אל תכונת ידיעת החכמה הזאת ועל ידה ישיג וידע סוד ההנהגה האלהית ומדרגות המלאכים והנשמות וסודות הגלגול ומציאות השדים והקליפות וסודות ג"ע וגיהנם ופרטי' אחרים אשר לא ראו אור כל חכמי הגוים הקדמוני' ולנו עם סגולה אשר קבלנו אלהותו ותורתו בסיני וחוייבנו להגות בה יומם ולילה מפני שהכל נכלל ורמז בה נשתלשלו קבלתם מפי אבותינו ורבותינו הקדושים וחסידי עליון דור דור לאנשי אמונה יחידים שרידים אשר ה' קורא:

ס׳גם ע"י החכמה הזאת ישתלם האדם במצות אהבת ה' ויראתו ו כי הפשטנים שאינם יודעים גודל רוממות אלהותו והבדלו משאר הנמצאים אינם יכולים להשיג כ"א יראת העונש שהיא יראה גרועה אבל העוסק בחכמת האמת יקיים פנימיות המצות שהיא יראת הרוממות וכשיתבונן בגדולתו ורוממותו אזי יירא ויפחד שמא לא יקרבוהו ולא יקבלוהו בהיכל המלך להיות ממשרתיו ורואה פניו ולזה ישמור עצמו שלא יפול בו מום ושום דופי פן מחמתו יוציאוהו מהיכל המלך ויוסיף קדושה וטהרה על נפשו ויקשט אותה במעשים הרצויים לפניו ית' ויעיין תמיד בכל דרכיו להדמות בהם אל המלך וכמ"ש והלכת בדרכיו וכן ע"י חכמה זו יוסיף אומץ במצות אהבת ה' שיאהבהו אהבה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבתו תמיד ולא יפריד מחשבתו ממנו בשום רגע כענין שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד יתלוו אל העובד ה' על דרך הקבלה כמה מעלות טובות יותר מהעובד ה' דרך הפשוט. כמו שיתבאר זה למי שהעמיק בחכמה:

ס״אשאלתיאל שמחתי מאד בדבריך אשר באמת הם רצויים ומתקבלים אל הסברא והדין עמך בלי ספק כי כדי להאמין באמונת אחדות הפשוט לא יספיק לנו מה שכתוב בתלמוד לפי ששם לא נתכוונו רז"ל לבאר עניינים הללו אלא כל מגמתם הוא להוציא הדינים במדות ובדרכים שהתורה נדרשת בהם וצריך לומר בהכרח דספרים אחרים היו להם בביאור סוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה וסתרי התורה וכדמוכח נמי מהגמרא ולאומר דהן הם ספרי אריס"טו בחכמת הטבע וחכמת האלהות משחקים אותו לא נאבה להם ולא נשמע אליהם בסודם אל תבא נפשנו ובמחקרם אל תחד כבודנו. גם האומר דסתרי התורה שהיו ידועים לרז"ל וכבר נאבדו ונשכחו בזמננו זה מלבד דטענתו היא טענת שמא כי אין לו שום ראייה להוכיח שנשכחו. וא"כ בריא ושמא בריא עדיף הנה גם הוכחתי בטוב טעם כי אין זה אמת אלא הם נמצאים בידנו היום וזה מפאת הספרים שביד המקובלים ומפאת החכמים המפורסמים שהעידו על אמיתותם לכן אחלה נא פניך יהוידע אחי שתעמידני על עיקר דעותיהם של המקובלים בדברים ברורים ולא ברמזים כמנהגם ותכריח לי בראיות שכליות המתקבלות על הל כל פרט ופרט מהחכמה הלזו ובזו אדע כי מצאתי חן בעיניך:

ס״ביהוידע דבר גדול שאלת ממני אחי שאלתיאל ואין בידי לעשותו כי הוא דבר בלתי נהוג אצל המקובלים. כי מספיק להם מה שנתאמת אצלם דסתרי התורה שבידם הם מקובלים מחכמים קדושים ונאמנים ואינם מביאים טעמים וראיות שכליות לקרב אל השכל הסתרים ההם מדאגה מדבר פן היום או למחר יבא אחד ויסתור הראיה. ונמצא מוציא דבה על הקבלה. כי יחשוב שהם המציאום עפ"י אותם הראיות. לכן הניחו הדברים כמו שהם הקדמות והנחות מקובלות. כי דברי קבלה אינם צריכים ראיה אמנם עכ"ז אשתדל לתת את שאלתך ולעשות את בקשתך ברוב עיקרי ויסודות החכמה הזאת:

ס״גשאלתיאל א"כ איפוא אשאלך והודיעני מה צורך להאמין שיש שם ספירות כי אני אומר שאין שם אלא האלוה הפשוט כשרצה ברא את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם. יהוידע כל מי שנתבאר לו ענין אחדות הא"ס איך הוא וכי הוא מסולק מהתוארים. והשינויים וגדרי הגוף יתבאר לו בלי שום ספק שאין מקום לתורה ולמצות ולתפלות ולקרבנות בלתי מציאות הספירות (זולת אם ירצה להתעקש ולגלות פנים בתורה שלא כהלכה ודרך רז"ל בתלמוד) והיא ראיה מכרחת מציאות הספירות מפאת התורה ומצד החקירה הם מוכרחות מכמה סיבות ראשונה כי איך יתכן ויקובל בלב איש חכם ונבון שהאלוה ית"ש ברא העוה"ז לבד. דהיינו ממרכז הארץ עד הגלגל העשירי ושעליו הוא נצב ומניע אותו. כי הגם שהעוה"ז ומלואה דבר גדול הוא לנגד עינינו. הלא לצורך גדולתו ויכולתו הבב"ת אינו חשוב לכלום ואם מהפעולות יודעו הכחות ושלימות הפעולה יורה על שלימות הפועל ואם תהיה גרועה וחסרה יורה על חסרון וגריעות הפועל כמפורסם. איכה נאמר א"כ שהא"ס הב"בת צמצם כחו והשפיל עצמו לברוא העוה"ז החומרי מבלעדי אמצעות הספירות. וגם איך יצוייר שהנמצאים הגשמיים הרחוקים ממנו תכלית הריחוק יוכלו לקבל כח ושפע הנהגתו הפשוטה זולת באמצעות הספירות. הסתכל היטב בכל זה שאלתיאל אחי ותראה שמוכרח לומר דלמעלה מהגלגלים יש עולם אחר או עולמות אחרות כמו שאודיעם:

ס״דויתר על כן לא ימנע מהחלוקה אם יש יכולת בבורא לברוא עולם אחר רוחני ומעולה יותר מזה העולם או אין כח בידו לעשותו. א"ת שאין כח בבורא לברוא כ"א העוה"ז לבד. אתה מחסר שלימותו וכחו הב"בת בהגביל אותו בפעולה גרועה גשמית וזה לא יעלה בדעת אנוש וא"ת דיכול הוא לברוא עולם אחר רוחני ומשובח מזה העולם אלא שלא רצה לברוא כי אם זה העולם הגשמי א"כ שאתה מודה שיכול הוא לברוא עולם אחר רוחני משובח מוכרח אתה לומר שכן עשה ושברא אותו שהרי כל החכמים הסכימו דתכלית הבריאה היתה כדי להיטיב לזולתו כי הוא הטוב הגמור ומטבע הטוב להטיב ואם כן הוא יכול להטיב באופן יותר נאות ממה שהוא העוה"ז ולא עשה כן נמצא דאינו טוב גמור ושלם שהרי מונע הטוב ומקמץ ידו מלהטיב כל מה שיכול להטיב וחלילה לאל מזה החסרון. הרי לך מופת חותך להכריח דלמעלה מזה העולם הגשמי יש עולם אחר רוחני ומשובח מזה העולם, ועליו עולם אחד יותר חשוב ונעלם במדרגות מעלול תחתון אל עלול עליון עד אשר נעמוד בעלול הראשון שהמציא הבורא והוא הכתר עליון ונגזור שהוא מצוי אחד שלם בתכלית השלימות שאפשר להיות בעלול כי לפי שהא"ס הוא שלם ופשוט. והוא הטוב הגמור אשר חפצו ורצונו להיטיב. לכן האציל את עלולו הראשון בשלם שבפנים. עד שא"א להיות עלול אחר שלם וגדול ממנו וזהו שכתב הראב"ד בהקדמת פירושו לס"י וז"ל עלת העלות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עלתו דבר רק שזה עלה וזה עלול עכ"ל הרי דכתר עליון שהוא המחודש הראשון הוא פשוט בתכלית הפשיטות אלא שאינו שוה לו כי הא"ס הוא עלתו:

ס״הומעתה כיון שהעלול הראשון שפעל והאציל הא"ס הוא פשוט ושלם כל מה שאפשר להיות הנה בינו לבין העולם החומרי הלזה יש מרחק והבדל גדול מאד ולכן הוכרחו שאר הנמצאים שביניהם שהם ד' עולמות אבי"ע היורדים ומשתלשלים זה מזה בכח הא"ס מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם עד הגלגלים והיסודות הגשמיים ועד הנקודה האמצעית שבטבור הארץ. נמצא תכונת העולם ומדרגותיו על מציאות וסדר שלם ומשובח לא יחסר כל בו וידיעת כל אלו הנמצאים ומדרגותם ואופן השתלשלותם וקיומם ועמידתם. הוא פרטות כל חכמת הקבלה:

ס״ושאלתיאל ומדוע לא האציל את כתר עליון שיהיה שוה לו ממש. כיון שהא"ס הוא הטוב והמטיב בעין יפה ואין כילות וצרות עין לפניו:

ס״זיהוידע מפני שהוא מהנמנע שהאלוה יעשה אחר כמותו. ולא מפני חסרון כח הא"ס רק מפני היות הכתר עליון עלול שקדם אליו ההעדר ולכן לא יסבול עניינו להדמות אל עילתו כי איך ישתוה האפשרי אל מחוייב המציאות ואף שהמאציל יטיבהו כל טובה א"א לו לנאצל שהוא הכתר עליון לקבל טובה ושלימות מהא"ס עד שיהיה שוה לו ממש. אלא מוכרח שירד מאת פני אדוניו ושלמותו הבב"ת. בערך ההבדל שיש בין העילה לעלול וכמו שהאריך בזה הפרדס ש"ב פ"ז. וס' אלימה עין כל ח"ב פ"ה ע"ש:

ס״חשאלתיאל עדיין יקשה דאם הא"ס חפץ להיטיב ובכחו הבב"ת יכול לעשותו עלולו דומה לו ממש. ולא עשה כן מפני שהנאצל העלול לא יסבול היותו שוה לו א"כ נמצא שהוא נמנע לא"ס שיפעל כל מה שירצה כי תכונת העלול הנאצל יעכבנו במה שאינו יכול לקבל כל מה שעילתו היה רוצה להשפיע בו ולהמציאו בב"ת כמוהו. וזה הוא חסרון אצלו ית"ש:

ס״טיהוידע מה שהוא נמנע לעלול אינו חסרון בחק הא"ס אם לא יפעלנו. וכיון שהוא נמנע לעלול שיהיה שוה לו שהרי אי אפשר אל העלול לסבול שני הפכים שיהיה עלול ובלתי עלול דהיינו עלול כיון שקדם לו ההעדר ובלתי עלול אם הוא שוה לו לכן אינו חסרון אצלו אם לא יעשנו ככה אבל מה שהוא אפשרי לעלול דהיינו המתושלם כל מה שאפשר הרי הוא צודק ביושר ההטבה האלהית. דאל"כ לא יהיה פועל שלם ולא טוב גמור בפעולתו. יען לא השפיע בעלולו כל השלימות שיוכל להשפיע בו. ולא היטיב עמו כל מה שיכול להטיב לו ולכן כדי שלא נייחס זה החסרון לא"ס מוכרח להודות כי אמת ויציב הוא מה שקבלו המקובלים דהא"ס בלא אמצעות פעל והאציל עלול א' שלם ודומה לו כל מה שיתכן אל העלול להיות דומה לעילתו והוא הכתר עליון כמ"ש הראב"ד ז"ל או נקרא אותו בשם אדם קדמון כמ"ש האר"י זלה"ה והרשב"י ז"ל בתיקונים ואחריו האציל עשר ספירות שהוא הנקרא סתם עולם האצילות והוא עולם יותר עב מעולם אדם קדמון ואינו דק ופשוט כמותו. וכן עולמות בריאה יצירה ועשיה כל עולם ועולם הולך ומתעבה יותר. וכמ"ש הראב"ד ז"ל בפירוש ס' יצירה (דף נ') וז"ל כל מה שישתלשל מעילה לעילה היה מתעבה והולך וע"ד משל הגלגלים הנפרדים דקים והאש גסה מהם והרוח גסה ממנו והמים גסים מהם והעפר גס מכלם עכ"ל ועיין ג"כ (בדף מ"ב) ובס' אלימה עין כל ח"א פכ"ב:

ע׳שאלתיאל ולמה אין עולם האצילות [דק] ופשוט כמו הא"ק והלא הא"ס הוא המטיב בלי צרות עין ויכול היה להיטיב לו ולעשות אותו שוה לא"ק:

ע״איהוידע לפי שהרחקו של עולם האצילות מהא"ס גרם לו שלא יוכל להמצא במדרגת הא"ק כי הרי עולם האצילות לא נאצל מהא"ס לבדו כמו א"ק אלא באמצעות הא"ק הוא שנאצל עולם האצילות ולכן מוכרח הוא שירד מדרגתו ממדרגת הא"ק. וכמו כן הוא בכל מדרגה ומדרגה שבעולם האצילות כי על ידי שניתוספו האמצעיים להאציל' נתרחקה מהא"ס ולא יכלה לקבל מהשלימות כמו העליונה ממנה ועד"ז כל עולם ועולם כל אחד קבל שלימות הטבה מהא"ס כפי הכנתו לא פחות ולא יותר:

ע״בשאלתיאל עוד קשה דמה צורך להמציא כל כך ריבוי נמצאות ועולמות וחלקי מדרגותיהם כללותיהם עם פרטותיהם:

ע״גיהוידע לפי שתכלית הא"ס הוא שיגיעו הדברים אל הגבול והנשמות. ולכן הוכרח שישתלשלו המדרגות מדרגה אחר מדרגה ממאציל לנאצל ומנאצל לנברא ומנברא לנוצר ומנוצר לנעשה עד אשר הגיעו המדרגות אל הגשמיות הגמור ואל ההפסד והכליון אשר הם בו כי יש הויה שבין לילה היה ובין לילה אבד והנה להגיע אל תכלית הויות והפסד הנבראים הוצרכו חלקי מדרגות הנמצאות לא פחות ולא יותר ממה שהם:

ע״דשאלתיאל ומנין אתה אומר שכדי להגיע הדברים אל הגשמות הוצרכו ארבעה עולמות. ושיהיו עשר מדרגות בכל עולם לא פחות ולא יותר:

ע״היהוידע עינינו הרואות שעולם העשיה שהוא עולם הגלגלים הם עשרה מדרגות היינו גלגל השכל שהוא על כלם וגלגל המקיף וגלגל המזלות וז' כוכבי לכת גם עולם היצירה שהוא עולם המלאכים מבואר הוא שהם עשרה כתות וא"כ מהם נקיש ונוכיח שגם עולם הכסא שהוא עולם הבריאה הם עשר דרגין דכורסיא. וכמו כן עולם האצילות הם עשר מדרגות שהם עשר ספירות וכבר האריך הפרדס בשער שני להביא ראיות אל קבלתנו שהספירות הם עשרה מבריאות העולם שנברא בעשרה מאמרות ומהתורה שכללה כל מצותיה בעשרה דברות. ודוד המלך ע"ה חתם ספרו בעשר הילולים וע"ש גם במדרש תדשא הובא בילקוט מלכים סימן קפ"ו וז"ל ויעש את הים מוצק הים זה העולם שהוא מוצק שנאמר בצקת עפר למוצק ואומר חזקים כראי מוצק עשר אמות משפתו אלו עשר ספירות בלימה שהעולם עליהם עומד וכו' ע"ש וגם קי"ל דכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה אשר כל זה מורה שהשלימות והקדושה תלוים בזה המספר:

ע״וגם העולמות הם ארבעה כנגד ד' אותיות ההו"יה. והא"ק נרמז בקוץ הי' לרוב העלמו שהוא השורש אלהים ויש קצת הוכחה על מספרם ממה שעינינו הרואות העוה"ז שהוא ארבע יסודות ועליה היסוד הדק שאין בו ממש שהוא החומר הראשון הנקרא ליונים היולי ויש בו שורש כל הד' יסודות בכח ולא בפועל וכמו שתמצא בתחלת פי' הרמב"ן על התורה וכמו שבעוה"ז כל מה שהולך ומשתלשל הוא מתעבה יותר כמו כן העולמות העליונים כל מה שהם משתלשלים הם מתעבים יותר ולכן בספר יצירה משתמש בענין אבי"ע בד' גדרים אלו רשימה חקיקה חציבה עשיה כי הרשימה היא מציאות דק בלתי נתפס וכן עולם האצילות הוא מתיחד במקורו ובלתי נפרד ממנו והחקיקה הוא דבר הנתפס קצת יותר מהרושם כי הרושם אינו נרגש והחקיקה נרגשת כחגירת צפורן וכן הבריאה היא הויה נגלית יותר מהויה האציל'. וחציבה הוא גילוי הדבר יותר מחקיקה. והוא דמיון אל היצירה שהיא הויה נגלית יותר מעולם הבריאה ועשיה הוא עולם הרביעי שבו נגלו הדברים בעצם עד הגיעם אל הגשמותי וכל הד' עולמות הנזכר' עם בחי' שרשיהם שהוא הא"ק נרמזו בפסוק כל הנקרא בשמי וגו' דהיינו כ"ל רומז לא"ק שאין לו שם עצמי רק מלת כל רומזת אליו לפי שהוא הכל כי כל ד' עולמות אבי"ע הם מושרשים בו השרשה רוחנית צוריית שכליית וממנו נשתלשלו כל הנמצאות לפיכך נקרא כ"ל שהוא כולל הכל. הנקרא בש"מי רמז לעולם האציל' שהספירות הם עצם השמות הקדושים והוא עולם היחוד לפיכך אמר בש"מי לשון יחיד ולכבו"די ברא"תיו הרי עולם הבריאה המכונה בשם כסא הכבוד יצר"תיו הרי עולם היצירה א"ף עשי"תיו הרי עולם העשיה והוסיף כאן מלת אף לפי שבעולם העשיה הוא מקום הקליפות וכחות האף והחימה בר מינן וכל המדרגות הללו הם מתחלפות זו מזו כדרך עילה ועלול עד שאי אפשר להכנס ביניהם נקודה ומדרגה אחרת כלל באופן כי עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ועם היות שעיקר כל זה הוא מפי הקבלה ולא נוכל להכריח אותו עפ"י ראיות מופתיות מ"מ גם אין השכל מנגדו. ואדרבה הוא מתקבל אל כל הישר הולך עפ"י טעמו ונימוקו וכמו שרמזתי לך בקיצור דברי המספיקים למבין אשר עינים לו בראשו:

ע״זשאלתיאל רוצה אני שתודיעני אם הבורא יכול לברוא העוה"ז מבלי אלו ההצעות ואמצעיים או אינו יכול להמציאו אלא אחריהם. אם תאמר שאינו יכול אלא ע"י כל השתלשלות הנז'. נתת חסרון בחקו ח"ו וא"ת שיש כח בידו לברוא העוה"ז מבלי השתלשלות הנזכר. הדרא קושיא דמה צורך א"כ להמציא כל כך נמצאים:

ע״חיהוידע אין ספק דכיון דהא"ס הוא בבב"ת. דאין נמנע אצלו לצמצם כחו באופן שיברא העוה"ז מבלי השתלשלות העליונים אבל כיון שמגודל שלמותו הוא ההטבה כי טבע הטוב להיטיב לזולתו וכמו שכבר אמרתי לך. נמצא דנמנע הוא אצלו מטעם זה להמציא בריאה גרועה וגשמית כמו שהוא העו"הז כ"א על ידי תולדות והויות רבות מאליפות מרובבות שזו נשתלשלה מזו כי מכח הבב"ת לא יצא דבר בעל תכלית גשמית כיון שמן הטוב לא יצא רק טוב ואפי' תימא דיספיק שיאציל את א"ק פשוט בתכלית הפשוטות. כי עם זה הורה הפעולה על שלמות הפועל ואחריו יברא העוה"ז מבלי השתלשלות האמצעים שבין א"ק לעוה"ז ליתא נמי מהטעם הנז' עצמו. שהרי כיון שהעולם הבא אחר א"ק יש ביכולת לקבל שלימות גדול ולהיות במדרגת אציל' כפי סדר השתלשלות. למה הא"ס הטוב והמטיב לזולתו ימנע ממנו ההטבה ויעשה אותו במדרגת עולם העשיה שהוא העוה"ז. ולכן כיון שהא"ס ית"ש לא ימנע טוב לראוי לקבלו. מוכרח לומר שיש ריבוי נמצאות קודם זה העולם כי בתחלה האציל המדרגה העליונה שאפשר במציאות שהיא א"ק ואחריו שאר המדרגות והנמצאים המשתלשלים ויורדים זה מזה בדרך עילה ועלול עד חומריות העוה"ז ובזה הם מקבלים מהשלימות האלהי כל מה שהוא באפשרות לקבל כל אחד מהם:

ע״טעוד טעם שני אל צורך ותועלת הספי' כי הנה אם היה העולם נברא מבלי אמצעות א"ק והספירות הנאצלות הנה מלבד שא"א כמו שאמרתי מטעם שטבע הטוב להיטיב הנה גם היה זה העולם אלוהותי. והענין כי כבר ידוע ומפורסם שהשגה במהות הא"ס היא נמנעת לכל נמצא עליון ותחתון אמנם על ידי פעולותיו אנו מחייבים מציאותו כי בראותנו גודל העולם הגשמי הזה והתמדת תנועתו והפעולות המופלאים למיניהם. נחייב מציאות הבורא ועוצם חכמתו ויכלתו וא"כ אם לא היה ממציא כ"א זה העולם לבד היינו מאמינים שהבורא ית"ש יתעלה מעולמו מה שבין העילה לעלול לבד והיינו חושבים ומדמים אותו שהוא שכל וכמו שחשב אריסטו והנמשכים אחריו אמנם אנחנו עם ה' נמסר לנו שנעלה מן השכל אל דקות המלאך שהוא עולם היצירה ומעולם המלאכים נעלה אל עולם הכסא שהוא עולם הבריאה אשר הוא מתעלה על המלאך כהתעלות המלאך על האדם ולמעלה מהכסא יתעלו הספירות שהוא עולם האצילות אשר הוא אל הכסא כערך הכסא אל המלאך והספירות הם עשר מדרגות מתעלות אלו על אלו וכלם לבוש לא"ק. והא"ק יזדככו בחינותיו אלו על אלו עד כתר א"ק הנקרא כתר עליון שהוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא כסא אל הא"ס ומעתה אע"פ שהוא מהנמנע להשיג ולידע מהותו ית"ש עכ"ז אין ספק שיותר יכיר מרוממותו ועוצם יכולתו המכיר הפעולות והעלולים השלמים הנזכר גבוה על גבוה וידע שהוא ית"ש מתעלה ומתנשא על כלם. משמכיר לבד הפעולות והעלולים הגשמיים ומחייב מציאותו מתוכם ולכן הסכימה חכמתו הפשוטה להמציא רבוי המדרגות זו למעלה מזו כדי לגלות ולפרסם יכולתו ואלהותו וכמ"ש בזוהר פרשת בא דף מ"ב דהא"ס האציל הנאצלים בגין דישתמודעין ליה כי היודע שהא"ס הוא למעלה מפרטי עולם העשיה ויצירה ובריאה ואצילות יחייב מציאותו חיוב נפלא שהרי נודע שאינו א"ק. ולא אחד מאורותיו הנפלאות. ולא אחד מספירות עולם האצילות ולא ממדרגות בריאה יצירה ועשיה כ"א עליהם הוא מתעלה ומתנשא לאין תכלית ולפיכך כדי שיכירו וידעו גודל יכולתו ורוממותו האציל הנאצלים והספירות ושאר מדרגות הנמצאים:

פ׳עוד טעם שלישי אשר בעבורו הוצרך להאציל הספירות והוא מפני הנהגת זה העולם כי הלא ידוע ומפורסם הוא שהא"ס הוא פשוט בתכלית הפשוטות ואין אנו יכולים לדבר ולא לצייר בו לא דין ולא רחמים ולא רוגז ולא כעס ולא שינוי ולא גבול ולא שום מדה מהמדות הנפשיות והתורה מלאה מכל אלו העניינים ותוארים שמתייחסת אותם לאלוה יתברך גם כלם הם צורך להשגחת והנהגת הנמצאים ואם לא יהיה בא"ס אלו המדות לא ישתלם ההשגחה בתחתונים ואם יהיו בו יהיה בעל שינויים ולא יהיה פשוט בתכלית הפשוטות. לכן הוצרכו הספירות שהן המדות הנפשיות והתוארים הנזכר ועמהם יפעל הא"ס ית"ש העניינים הללו ולא ישיגהו מזה שינוי כלל כמו שנבאר בחכמה:

פ״אעוד טעם רביעי בעבור צורך התפלה כי מאחר שהא"ס אינו בעל שמות ותוארים ולא ישתנה מפעולה לפעולה כלל האיך נוכל להתפלל אליו ואיך אפשר שישתנה מרצון אל רצון או מהשפעה אל השפעה. לפיכך הוצרכו הספירות כי על ידם יפעול כל הפעולות מבלי שישתנה כלל כי השינויים יבואו על ידיהם ואינם בו כלל וגם על ידם יקרא רחום וחנון ארך אפים ובכל השמות והכנויים כנזכר בהתחלת ספר אוצרות חיים מהאר"י זלה"ה ובפרדס שער הכוונה. ע"ש ובשאר ספרי המעמיקים בחכמה. ואין להאריך יותר בזה כי יספיק מה שאמרתי להשיב אל המתבהל להקשות על ענין הקבלה מה צורך בכך או בכך כי כאשר העירותיך בצדק יש טעם וצורך אליהם גם לפי החקירה האנושית. וגם להבין פשט תורתנו הקדושה אנו צריכין להודות אל מציאות הספירות. כי הלא ידוע דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואם כן כל היודע ומבין ענין אחדותו הפשוט של הא"ס. ודאי שלא יוכל להשכיל ולהבין התורה כפשוטה זולתי אם ידע מציאות הספירות והשתלשלות הנמצאות וכן ענין המשכן והקרבנות אין להם מקום למסתכל היטב בפרטי ענייניהם. כי אם בסוד הספירה ובפרטי השתלשלות הנמצאות:

פ״בואם עדיין לא יספיק לך כל זה דע באמת כי קושיא זו למה היה כך או מה צורך בכך. לא יתכן להקשות רק על החוקרים אשר מתוך החקירות והספקות הם בודים מלבם עלולים ונמצאים כאשר ייטב בעיניהם כדי לתרץ ספקותיהם אבל לנו עם ה' לא קשיא. כי. אין אנו נכנסים לאלהות ולהשגת עלוליו מתוך ספיקות כדי שיקשה לנו אם נרבה בסיבות המסובבות זו מזו יותר מכדי צורך להשיב הספקות אלא אנו נדע כל זה מקבלת ומסירת האמת למשה מסיני והשגת הנבואה ולפיכך אם לא תדע טעם הענין לא מפני זה תכחיש המאומת בקבלתינו מסיני בגילוי אלהותו עלינו כי לא באת התורה לגלות אלהותו על שיעור המושג אל החכמים כפי ספקותיהם וחקירותיהם אלא כפי אמיתת אלהותו ועלוליו והשגחתו אשר אין לשכל האנושי מבוא והשגה בהם כלל זולתי מפי הנבואה:

פ״גשאלתיאל באמת כי מעולם לא חשבתי שהמקובלים יחקרו בעניינים הדקים הללו להעמידם ולישבם בטוב טעם וסברא כי רואה אני את דבריך כלם נכוחים למבין ומספיקים להכריח קבלתכם על מציאות הספירות והעולמות העליונים ועתה עוד אדרוש ממך על מה שראיתי בספרי המקובלים סתירה עצומה. והוא כי כלם כתבו על הא"ס שהוא פשוט בתכלית הפשיטות וכתבו עוד שהספירות קודם שנאצלו היו נעלמות וכמוסות בא"ס והסתירה מבוארת כי אם היו הספי' בתוך הא"ס ית"ש אינו פשוט אבל הוא מורכב מעצמותו ומהספירות ויתחייב עוד מזה ריבוי ושינוי ח"ו:

פ״דיהוידע ידיע להוי לך כי יש כמה דברים בספרי המקובלים שהקורא בהם מבלי קבלת ההקדמות הראשונות מפי חכם מקובל. ישתבש הרבה בעיקרי האמונה ויבא ליחס אל המקובלים מה שלא עלה על לבם. כי המקובלים לא ביארום בספריהם כל כך עד שיוכל להבין מי שהוא נעור וריק מהחכמה ומתחיל ללמוד מעצמו. ומזה המין הוא ענין שאלתך הלזו כי הנה המקובלים כשבאו לדבר מהתחלת המצאת הנמצאות ואיך האציל הא"ס את הספי'. הקדימו בתחלת דבריהם כי קדם מפעליו מאז היו הספי' כמוסות בעצמותו ואחר כך האצילם. וקיצור דבריהם אלה לא יספיקו אל הפתי הנעדר מהחכמה להבין כוונתם ויתקשה בהם כמו שהוקשה לך. אבל אני אפרש לך כוונתם בהקדים משל גופני שהביא אותו הפרדס בשער ה' פ"ד בדברו על ענין זה וז"ל ונמשיל משל נאה אל אבן החלמיש שמוציאין ממנו האש ע"י הכאת הברזל בה. שלא יצדק לומר שהאש ההוא ממש היה בתוך האבן והיה האבן נחלק לריבוי החלקים כפי חלקי הניצוצים הנתזים ממנה. זה ודאי לא ישפט בשכל המשכיל אלא האש ההוא נעלם בתוך האבן ומיוחד באופן שאין בין האבן והאש שבתוכה חלוק ופרוד כלל. כן הדבר בעצם האלהות הפשוט קודם התפשטו לנהל התחתונים היו הספירות מתייחדים איש באחיו וכלם מיוחדים בעצמותו וכו' ע"ש ועתה ע"י המשל המורגש תעלה אל המושכל ותבין כי מה שאנו אומרים שהיו הספירות נעלמות בו אינו אלא לפי שהוא סיבת כל נמצא והענין כי צריך אתה לדעת שהא"ס יודע את עצמו בידיעה שאינה חוץ ממנו אלא הוא ידיעתו וידיעתו הוא עצמו וכיון שהוא יודע ומכיר את עצמו יודע כל הנמצאות שהרי הכל נמצא מאמיתת עצמותו אבל לא תהיה ידיעתו בנמצאות מצד הנמצאות עצמן כמו שהיא ידיעתנו. שאם כן ידיעתו מתחלקת לפי חלוקת הנמצאות ותלויה בהם וזה שקר בחק שלמותו אלא הוא יודע בדברים וישכיל בהם מצד השכלת עצמו ולא נתחדש לו שום ידיעה בהתחדש הנמצאות כי הוא יודע אותם קודם היותם. כידיעתו אותם אחר היותם. דחידוש הוייתם הוא בהם בעצמם אמנם הממציאם לא נתחדש דבר בידיעתו אחר שחידש אותם ועתה אחר שידעת זה תבין בעצם כוונת אמרם שהיו הספירות נעלמות בא"ס. כי הוא מפני הא"ס בהשגת עצמו ישיג כל נמצא זולתו וכיון שכל הנמצאים הם מושכלים בידיעתו יחוייב היות הספי' נעלמות בו שהרי בהם מיוחדות כל שאר הנמצאות כי הספי' הם דפוס וסיבה לכל אבל שם אינם ספירות ח"ו שאינם עלולות. אמנם הם עצמות הבורא שהוא היודע והוא הידוע בלי שום ריבוי ושינוי כלל ח"ו. ועיין בספר אלימה עין הבדולח ח"א פ"א ועיין כל ח"ב פ"י. וח"ג פי"ד שהאריך בענין זה:

פ״השאלתיאל אם זו היא כוונת המקובלים כמו שאמרת ודאי דסרה מהם תלונתי הנזכר אלא דעדיין יש מקום ערעור מצד אחר והוא דא"כ דידיעתו בנמצאות הוא ענין אמרם שהספירות היו נעלמות בו. נמצא דכשהאציל אותם ונתפשטו ממנו לחוץ דחלק מעצמותו הוא שנתפשט ונעשה ספירה וא"כ הוא אין לך חסרון ושינוי בא"ס גדול מזה:

פ״ויהוידע חלילה חלילה להאמין ולהעלות על לב שהספי' הם חלק מהא"ס שיצא ממנו ונשתלשל מעילה לעלול. כי הוא עון פלילי דהא מה שהוא א"ס א"א להיות ספירות והלא אחד מעיקרי האמונה הוא שהאחדות הא"ס אינו מתחלק לחלקים ואינו מקבל תוספת ולא מגרעת אלא מציאותו תמיד קיים בלא שינוי כלל. וכמ"ש בזוהר בכמה מקומות ואם אתה אומר שהספי' או הנאצל הראשון הוא חלק מעצמותו שיצא במציאות ספירה ואצילות נמצא שהא"ס מתחלק לחלקים ומקבל מגרעת אבל הענין הוא כמו שאמרתי כי כל הנמצאים הם מושכלים ומצויירים בידיעתו בציור א' פשוט בתכלית הפשיטות אשר אין הציור ההוא דבר אחר זולת עצמותו הפשוט. כי הוא היודע הוא הדעת והוא הידוע. וזה הציור המושכל הוא מה שאומרים המקובלים שהספירות שהם סבת כל הנמצאים היו מתייחדים איש באחיו וכלם בעצמותו בלי שינוי וכמו שצורת הבית אשר בשכל האומן הוא סבה למציאותה למחוץ לשכל כמו כן המציאות המושכל אשר לספירות בידיעתו הוא סבת המצאם וקיומם. כי הספירות וכל הנמצאים ממנו נמצאו ונתפשטו. ואין הכוונה לומר שנתפשטה ידיעתו ונפרדה ממנו ח"ו שהרי אין ידיעתו ענין אחר זולת עצמותו הפשוט ומה שהוא עצמותו מעולם לא יהיה נפרד להיות אצילות כי אחדותו אינו מתחלק לחלקים ח"ו. אלא הענין הוא שבין ספי' א"ק בין ספי' עולם האצילות כלם הם מחודשות נתחדשות ממנו בחידוש גמור ולא שיצאו ממנו אלא שנתחדשו מאמתת עצמותו ופירש הענין הוא כמו שכתבו הקדמונים וכן איתא בתיקוני זוהר חדש שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר דבר ורצו במשל זה להודיענו שהספי' נמצאו ממנו ומכחו כמו נר המודלק מנר. שהנר השני נמצא מכח הנר הראשון וגם שהם מחודשות כמו שהנר השני מחודשת מציאות מחודש וכן שאינם יוצאים מעצמותו אל אצילות שהרי אמרו ואין הראשון חסר דבר באלו הג' עניינים המשילו המשל הזה והוא, אמת קבוע לא יכזיב וכמו שהאריך בזה בס' אלימה עיין כל ח"א פ"ד וח"ג פרק י"ד ע"ש:

פ״זשאלתיאל א"כ דמהות האצילות הוא כמדליק נר מנר יהיו הספירות ממהות האין סוף ודומים אליו. כי כן הנר השני הוא ממהות הנר הראשון:

פ״חיהוידע גם זה אינו כלל ואעפ"י שבמשל הנר הוא כן בנמשל אינו כן. כי אין שום משל בעניינים העמוקים הללו שיהיה דומה לנמשל בכל צדדיו וכבר הודעתיך (בסי' מ"ג) כי הנאצל להיות שקדם לו ההעדר א"א לו להשתוות אל המאציל אבל יתעלה המאציל מהגדול שבנאצלים עלוי רב ולכן א"א להעריך ולדמות מהות הספירות אל מהות הא"ס והכי איתא בזוהר פ' בא דף מ"ב ווי ליה מאן דישוי ליה בשום מדה ואפי' מאילין מדות דיליה ע"ש:

פ״טגם לא יעלה בדעתך לומר דהגם דאין שוה לו מ"מ יהיה דומה לו הנאצל הראשון כערך הטיפה אל הים כי זה טעות הוא דהים אף שהוא גדול מהטיפה עכ"ז מהותו הוא שוה כי שניהם הם מים והחילוק בין הים לטיפה הוא בגודל ובקוטן מה שא"א לומר בא"ס כי מהותו אינו מקובץ מחלקי' לא שוים ולא בלתי שוים ולכן אם יש דומה למהותו בחלק כערך הטיפה אל הים יהיה שוה בכל מאחר דאין בו חלקים וכמו כן לא יובן ממשל הנר הנז'. כי כמו שהנר השני אחר שהודלק מהנר הראשון שוב אינו צריך אליו כך הספירות אחר שנאצלו שוב אינם צריכות אליו חלילה וחס דזה אינו כלל שהרי אין להם לספיר' חיות קיום והעמדה בלתי הא"ס ואילו יצוייר שיסתלק הא"ס מהם ישארו כלם כגופא בלי נשמתא וכמ"ש בתיקונים דף י"ג ובזוהר פ' בא דף מ"ב ע"ש אלא לעולם כח המאציל בנאצל אחוד וקשור עמו כשלהבת קשורה בגחלת להחיותו ולקיימו וכבר האריך בזה הפרדס בשער ו' פ"ח ובס' אלימה עיין כל ח"ב פ"ח יעו"ש:

צ׳שאלתיאל אחר שהוכחת במישור שאין בספירות ולא בא"ק חלק מהא"ס כשנשתלשל אלא נתחדשו מהא"ס בדרך אצילות שהוא הוצאת דבר מדבר והראשון לא יחסר כמ"ש במשל הנר. וגם שאין מהותם מעצם המהות הבב"ת א"ס ית"ש הודיעני נא מהותם ועניינם:

צ״איהוידע דבר זה א"א לידע אותו כלל כי אין מהות הא"ק מושג ואפילו הספירות של עולם האצילו' הסכימו כל המקובלי' שאין מהותם מושג לבני אדם השגה עצמית כפי מה שהם על אמיתותם ואף אם נאמר זו דין וזו רחמים וכיוצא בכל מושג אלינו מתוך פעולתם אבל מתוך עצמותם הם בלימה. כדשנינו בס' יצירה עשר ספי' בלימה ופירושו בו בלי מהות מושג וז"ל ספר הפליאה דף ג' ילוד אשה לא יוכל להשיג במדות האלו. כי לא אפשר שא"כ אחר שיש השגה בדבר הגבלת מקום לאלהות ואפילו המדות אינם משיגים כל מדה למה שלמעלה ממנה. כ"ש לא"ס המחיה את כלם לא יוכלו להשיגו ואין צריך לומר מין האנושי שלא יוכל להשיג מדותיו כ"ש לבעל המדות ומאחר שכן הוא יזהר האדם מלרדוף אחר השגה הזאת כי יפול הנופל ומי יקימנו עכ"ל הרי שההשגה במהות הנאצלים היא נמנעת וכל המושג אלינו מעניינם אינו אלא מצד פעולתם. כי מצד הספי' עצמן אין אנו משיגים בהם. רק שהם כוחות אלהיות שהאציל ממנו הא"ס כדי להמציא ולהנהיג בהם העולמות התחתונים:

צ״בשאלתיאל מה מאד תמהתי על שמו של הנאצל הראשון שנקרא אדם קדמון איך יכון לתאר בשם אדם הנגזר מהאדמה אל העליון מהות אחד עם הא"ס. ועוד שאם הוא קדמון נמצא שאין לו התחלה וראשית. ודבר זה אין להעלותו על לב שיהיה שום נמצא קדמון זולת האין סוף יתברך שמו:

צ״גיהוידע מה שנקרא בשם אדם קדמון אינו משום שאין לו התחלה וראשית. אלא מפני שהוא קודם לכל שאר הנאצלים כמ"ש הרב זלה"ה בסא"י ענף ע'. ובענף א' כתב וז"ל ואמנם אצילות אדם קדמון הזה ומכ"ש שאר העולמות שתחתיו כנז' היה להם ראש וסוף והיה להם זמן התחלת הוייתם ואצילותם עכ"ל הרי בהדיא כי אפילו א"ק היה לו זמן התחלת הוייתו:

צ״דומה שהקשית לדעת מדוע מתארים אותו בתאר אדם שהוא שם נגזר מאדמה. לא קשיא כי שם אדם נאמר על הנשמה אבל הגוף הוא לבוש האדם כדכתיב עור ובשר תלבישני וגו' וכדאי' בזוהר פרשת יתרו דף ע"ו א' ע"ש ועוד כי אפי' גוף האדם הוא רומז לעניינים עליונים וסודות נסתרים. וכמ"ש שם בסוף דף ע"ה דקב"ה סדר בבר נש כל דיוקנין דרזין עילאין דעלמא דלעילא וכל דיוקנין דרזין תתאין דעלמא דלתתא כלא מתחקקא בבר נש דאיהו קאים בצלם אלהים וכו' ומטעם זה נקרא האדם עולם קטן ולכן אל תתמה אם אנו מתארים אל העולם העליון הראשון בתואר אדם ודע כי גם עולם האצילות נקרא אדם דאצילות ועולם הבריאה נקרא אדם דבריאה ועולם היצירה נק' אדם דיצירה ועולם העשיה נק' אדם דעשיה כמ"ש בתיקונים דף קי"ד. נמצא דכל עולם ועולם הוא סוד צלם דמות אדם ולא דמות מצד העצם והתבנית. (וכמ"ש בסימן כ"ה) אלא מצד הפעולות וכל זה פשוט ליודע סוד שיעור קומה:

צ״השאלתיאל אדכרתן מלתא דכל ימי נצטערתי עליה כי לא יכולתי להלום דברי רז"ל במה שאמרו שיש שיעור קומה ליוצר בראשית ולכן לא תמוש מזה עד שתפרש לי כוונתם היטב:

צ״ויהוידע שנינו בפרקי היכלות א"ר ישמעאל לפני תלמידיו אני ור' עקיבא ערבים בדבר הזה שכל מי שיודע שיעור קומה של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העוה"ב ובלבד שהוא שונה אותו במשנה בכל יום ויום ע"ש והנה דבר פשוט הוא שלא עלה בדעתם ז"ל לייחס שיעור ומדה לאלוה ח"ו אבל באמת אמרו רב שרירא גאון ורב האי גאון בנו בתשובה שהשיבו לחכמי פס שאין הדברים האלו כפשוטם אלא הרי הרים של צפוני חכמות גדולות תלויים בהם וכמו שהובא לשון זה בספר תורת העולה ח"ב פ"ב כי בוודאי ידיעת סוד שיעור קומה בפרטות. היא היא ידיעות כל חכמת הקבלה:

צ״זאמנם דרך כלל אודיעך עניינו. ובתחילה צריך אתה לדעת כי הוא דבר מוסכם מכל החכמים שהעולם הוא כדמות אדם גדול והאדם כדמות עולם קטן ויפה כתב הראב"ע בפ' תרומה שהיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו יוכל לדעת דברי העולם העליון כי האדם כדמות עולם קטן והוא היה סוף ברייתו בארץ וסימן לדבר בגדול החל ובקטון כלה ע"ש ועיין ג"כ במ"ש בפרשת כי תשא בענין שיעור קומה וכן בסוף ספר יסוד מורא. גם הרב המורה כתב דכל העולם בכללו נק' שיעור קומה ובשם זה כינה הפרק ע"ב מחלק ראשון מהמורה. המתחיל דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש א' וכו' והאריך שם להמשיל ענייני האדם ואבריו לענין העולם וחלקיו שהאל ית' הוא נשמה לעולם כנשמה בגוף האדם ע"ש נמצא דשיעור קומה של יוצר בראשית לפי דבריהם עניינו הוא כל העולם אשר הוא דמות קומת האדם והוא קשור עם הבורא ית"ש אשר הוא סוד נשמת העולם:

צ״חוהנה כיוצא בזה ממש הוא עניינו אצל המקובלים אלא שהם פירשו דהוא שיעור קומה רוחנית דהיינו כי האין סוף ע"י ס' א"ק הוא מקושר בעולם האצילות כנשמה בגוף ועולם האצילות בכללו הוא שיעור קומה דמות אדם אחד. כי כמו שגוף האדם הוא שיעור קומה שנבראו בו אברים כדי צורך פעולתו כגון אבר שבו יראה ואבר שבו ישמע וידבר ויריח. ויקח ויתן ויעשה ויהלך ויהרהר ויכעוס וירחם וכל שאר הפעולות שבאדם כמו כן האדם הנאצל הוא שיעור קומה וכחות רוחניות כדי צורך הפעולה להנהגת הנמצאים כלם. ואין שום ספירה או בחינה שלא יהיה צורך פעולה כי יש בזו מה שאין בזו ותפעל ספירה זו מה שלא תפעל זו וכמו שבאדם עיקר הפעולה תהיינה תלויות בנשמה ולא באברי הגוף כי לא תהיה פעולת היד תלויה בחומר היד שהרי כמה וכמה יש להם ידים ואין להם כח פעלות' מפני שאין החיות והנשמה מתפשטת ביד ההוא א"כ נמצא עיקר הפעולה תלוי בנשמה המאירה ביד ההוא כמו כן הוא הענין בספי' שהם כדמיון גוף אל הנשמה שהוא הא"ס המאיר בהם ונותן להם כח לפעול דבר ותמורתו וכמו שהאדם שינוי הפעולות תלוי באברים ולא בנשמה. כי נפש היד ונפש העין אחת היא מבלי שינוי ועכ"ז אין פעולתם שוות אלא הפעולות משתנות כפי מציאות האבר. שהעין פעולתו הראיה והיד פעולתו המישוש וכיוצא כמו כן באדם הנאצל השינויים אינם מצד הנשמה. כ"א מצד הכלים והספיר' ואפילו בהם אין השינוי בעצם אלא בערך התלבשה בעולם הבריאה והבריאה ביצירה והיצירה בעשיה ועל ידיהם יפעל השינוי:

צ״טהרי לך ביאור סוד שיעור קומה שהכוונה היא לומר דכחות הפעולות וההנהגת האלהית המתגלות בעולם האצילות הם בדמות אדם א' ע"ד משל ובו מתלבש הבורא ע"י אמצעות א"ק כנשמה המתלבשת בגוף ועי"ז ממציא הנמצאים ומשפיעם ומנה גם בשיעור ובמדה. וגם עולם הבריאה הוא שיעור קומה שנייה דהיינו לבוש שני להנהגה וכן יצירה ועשיה. כי כל העולמות הם דמות וחותם זה מזה כדאי' בזוהר פ' יתרו דף פ"ב ב'. תאנא כגוונא דלעילא אית לתתא מנייהו וכן בכלהו עלמין כלהו אחידו דא בדא ודא בדא וכו' הרי שכל העולמות הם דפוס וצל זה מזה וכל הנמצא בעולם התחתון כמו כן ישנו בעולם העליון באופן רוחני ומשובח וז"ל הרמב"ן בפ' בראשית ודע והאמין כי ג"ע בארץ וכן עץ החיים ועץ הדעת ומשם יצא הנהר ויפרד לארבעה ראשים הנראים לנו כי פרת בארצנו ובגבולנו ופשון הוא נילוס מצרים כדברי הראשונים אבל כאשר הם בארץ כן יש בשמים דברים יקראו כן והם לאלה יסוד וכו' כל אלה דברים כפולים הגלוי והחתום בהם אמת עכ"ל וכמו כן הד' יסודות ארמ"ע שבארץ ישנם אפי' בעולם האצילות כי החסד הוא יסוד המים גבורה יסוד האש ת"ת יסוד האויר והמלכות יסוד העפר. וכיוצא בזה הוא בבהמות חיות ועופות ומתכות וכל דבר לכל יש שורש ויסוד למעלה וזה טעם האסור והמותר הכשר והפסול הטמא והטהור וכמו שכתוב כל זה בפרטות בספרי המקובלים וזיל קרי בהם אם אתה חפץ לדעת זאת החכמה כי להשכילך ענייניהם על רגל אחד אי אפשר אבל צריך זמן רב ושקידה בספרים וסייעתא דשמיא:

ק׳שאלתיאל שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב שהם הרהיבוני והלהיבוני על ידיעת חכמת הקבלה ועתה ידעתי באמת כי האיש אשר מלא כריסו ממצפוני סתריה הוא לבדו הגיע אל תכלית השלמות האנושי ועל כן אחלה פניך שתסדר לי בקיצור סדר השתלשלות הנמצאות כדי שעם זה יהיה נקל לי ללמוד ולהבין מתוך ספרי המקובלים כפלים לתושיה:

100

ק״איהוידע גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני והנה דע כי הא"ס ממציא הכל מהאפס המוחלט ומוציא הנמצאות מהאין אבל ממנו ולמטה אין כח בהויות להוציא יש מאין אלא יתמצאו יש מיש ועיין בפי' ספר יצירה להראב"ד ז"ל דף מ"ג ותחילת הכל האציל הא"ס ממנו עלול א' הוא כתר עליון וכמ"ש הראב"ד ז"ל בתחילת הקדמתו לפי' ספר יצירה כי עלת העלות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשוטות עד שאין בינו ובין עלתו דבר אלא שזה עלה וזה עלול עכ"ל. וזה הכתר עליון הוא כתר אדם קדמון אשר הא"ס מתלבש בו מבלי אמצעי בסוד חוט הא"ס כמפורש בכתבי האר"י זלה"ה ואין הבדל בין זה הכתר למאצילו אלא ההבדל שבין עלה לעלול דהיינו כי כשם שהעלול מציאותו וקיומו תלוי בעלתו כך זה הכתר עליון תלוי בעלתו שהוא הא"ס משא"כ הא"ס שהוא אינו תלוי בזולתו כלל כי הוא מחוייב המציאות עומד בעצמו. זה הכתר של א"ק כולל כל הנמצאים בעצמו באחדות גמור לא בכללות שיהא מקבל שום חילוק ולא חיבור חלקיו אלא הוא ומציאותם שם הכל א' ומיוחד כי הוא פשוט בתכלית הפשוטות כנז' ולפיכך כתב האר"י זלה"ה שאין אנו יכולים לדבר כלל מזה הכתר של א"ק:

101

ק״בודע דקבלה בידינו ממרן האר"י זלה"ה דהכתר אינו במספר העשר ספי' כי חשבון הי"ס שבכל עולם מתחיל מן החכמה וכמ"ש בס"י אחת רוח אלהים חיים ולכן החכמה נקראת ראשית כי ממנה מתחיל כל עולם דאין העולם רק ד' יסודות שהם ד' אותיות הויה והם ד' ספירות חבת"ם אמנם הכתר הוא השרש לכל הי"ס. כי לעולם הכתר היא בחי' עליונה שאינה מכלל העולם ההוא דומה אל כתר אשר בראש המלך שאינה מכללות ראשו ועל כן אינה בכלל הספירה ובמקומה נמנה הדעת ועכ"ז לפעמים אנו מונים אותה בכלל הי"ס דטעם לפי שהיא בחי' ממוצעת בין עולם לעולם עכ"ל האר"י בספר אוצרות חיים ובדרוש אבי"ע וגם שם נאמר דחבת"ם של א"ק הם שרש אבי"ע ע"ש ונמצאת למד דכתר א"ק הוא שרש שרשי אבי"ע שהרי הוא שרשם בת"ם דא"ק שהם שרשי אבי"ע:

102

ק״גוהנה כל זה שאמרתי נלע"ד שהרשב"י זלה"ה רמז אותו בזוהר פרשת צו דף כ"ו ע"ב וז"ל א"ס לא קיימא לאודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש דאין קדמאה אפיק ראש וסוף מאן ראש דא נקודה עלאה דאיהי רישא דכלא סתימאה דקיימא גו מחשבה ועביד סוף דאיקרי סוף דבר אבל להתם א"ס לאו רעותין לאו נהורין לאו בוצינין בההוא א"ס. כל אלין נהירין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו ולא קיימי לאתדבקא מאן דידעי ולא ידעי לאו איהו אלא רעו עילאה סתימא דכל סתימין וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו לא ידעין בר ריחא כמאן דארח בריחא ואתבסם עכ"ל לעניננו וזה פירושו. (א"ס לא קיימא לאודעא). פי' אינו עומד להיות מושג מפני רוב העלמו. (ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש) שאין האין סוף פועל פעולה מסתעפת בבחינת ראש וסוף כי פעולתו היא אחת פשוטה שהוא כתר א"ק שבו כלל הפעולות באחדות גמור עד שאין בו סוף ולא ראש. כי בנאצלים שתחתיו הוא שימצא ראש וסוף משא"כ בו כי להיותו מתאצל מהאחד הפשוט א"ס העליון אשר אין בו ריבוי כלל. לכן אין שום ריבוי בזה הכתר. וכמו שנחייב הנמצאים בידיעת הא"ס ועכ"ז נאמר שאין בא"ס שום בחי' ח"ו. אלא הוא וידיעתו אחד. כמו כן הכתר א"ק הוא הדעת והוא היודע והוא הידוע כי המאציל האציל אותו בתכלית השלמות אשר יסבול המחודש ובזה הוא יכול לקבל את המאציל המתלבש בו בלי אמצעי (דאין קדמאה) הכתר נק' אין וזו שהיא כתר א"ק נק' אין קדמאה (אפיק ראש וסוף) היינו דפעולת הכתר מסתעפת בבחינת ראש וסוף (מאן ראש דא נקודא עילאה). חכמה נק' נקודה ולפי שזו היא חכמת א"ק אמר (נקודא עלאה דאיהו רישא דכלא סתימאה) ולהיות שזו הנקודה היא עומדת תוך הבינה אמר (דקיימא גו מחשבה) כי גם הבינה נק' מחשבה כדאיתא בר"מ פ' פנחס דף רכ"ט ב' בסוד ישראל עלה במחשבה דאיהי בינה. (ועביד סוף) היינו מלכות (דאקרי סוף דבר) והענין כי ע"י התייחד החכמה שהיא נקודה תוך הבינה שהיא מחשבה ממשיך כל הפעולות עד סופם שהיא מלכות (אבל להתם א"ס לאו רעותין לאו נהורין לאו בוצינין בההוא א"ס) פירוש דאין בא"ס ספירות כלל לא בחי' רעותין שהיא הכתר הנק' רצון. ואע"פ שזה הכתר הוא רצון פשוט כנז' קראו רעותין לשון רבים לפי שלגבי הא"ס יתואר הריבוי גם בזה הכתר. לאו נהורין שהם ספי' א"ק לאו בוצינין שהם ספירות עולם האצי' ועכ"ז כל (אלין נהורין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו) הם תלוים ומתקיימים בשרשיהם שבא"ס ששם אינם ספירות אלא עצמותו הפשוט כנ"ל (סעיף נ"ה) אבל אמנם (לא קיימי לאתדבקא) אינם עומדים באופן שיוכלו להשיגו כלל. (מאן דידעי ולא ידעי לאו איהו אלא רעו עלאה סתימא דכל סתימין) הוא כתר א"ק הנק' רצון העליון המתייחד בא"ס בסוד חוט הא"ס המתלבש בו הוא לבדו משיג ואינו משיג הא"ס. כי בהשגת הכתר את עצמו משיג כח הא"ס השופע בו אבל אינה השגה שלימה. כי אין מי שמכיר אמיתת הפעולות ומציאותן כפועל עצמו (וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו) פי' חכמת ובינת א"ק אפי' בעת עלייתם ביחוד (לא ידעין בר ריחא כמאן דארח בריחא ואתבסם). אינם יודעים ומשיגים בא"ס אלא כמי שמריח ומתבסם בלתי פגעו בבושם. כך חכמת ובינת א"ק אינם משיגים בא"ס כ"א ע"י שרשם הנעלם בכתר יש להם קצת השגה בפעולות הא"ס:

103

ק״דהרי אתה הראת לדעת שהא"ס העליון הוא פשוט בתכלית הפשיטות וכולל כל הנמצאים בידיעתו הפשוטה והאציל ממנו את כתר א"ק הכולל בו כל הנמצאים בכח ובאחדות בלי הסתעפות כלל כי כמו שהא"ס הוא פשוט כך פעולתו היא פשוטה וכל הנמצאים הם שם בכתר א"ק אין ומאין יתפשט ליש שהיא חכמה שלו ושם התחיל השרשי הנמצאות בקצת הסתעפות. ובבינה שלו נתגלו יותר הנמצאות בסוד כלם בחכמה עשית בבינה כנזכר בזוהר כי החכמה אב לנמצאות ובינה אם שכדי שיהיה לנמצאות העתק מבחינה אל בחינה הוצרכו להיות חכמת ובינת א"ק בסוד בחינת זכר ונקבה משפיע ומשופע. (ואע"ג שבא"ק לא שייך זכר ונקבה שהרי אפי' בעתיק דאצילות איננו כ"א בבחי' אחור ופנים כמפורש בכתבי האר"י זלה"ה מ"מ מוכרח שבחו"ב א"ק הוא שרש זכר ונקבה שהרי שם ע"ב שהוא חכמת א"ק נזדווג עם טעמים דס"ג שהיא בינת א"ק להוליד שם מ"ה החדש כידוע. ואין זיווג בלתי זכר ונקבה) ונמצא כי הנמצאות נעקרים ונשתלים. נעקרים ממציאות אחד ונשתלים אל מציאות שני דהיינו מהדקות אל העביות. כי ההויות בזכר הם בדקות גדול וכל המציאות בו שוות אפילו שיתפשטו דרך אלף בחי' ממדרגה אל מדרגה מראש המוח עד פי האמה (דרך משל) לעולם הם בסוד טפה דקה רוחנית. אמנם צריך שימסר הטפה בספירה השנית נקבה כדי שע"י עקירת ההויות מן הספי' זכר ומסירתם לספי' נקבה יהיה להם עביות בהעתיק אותם ממציאות אל מציאות ולזה הוצרך וחוייב להמצא חכמת ובינת א"ק בסוד שרשי זכר ונקבה חכמה זכר ובינה נקבה שהיא המוציאה לחוץ שרשי הנמצאות בסוד האורות היוצאות מבחינת אזן חוטם פה דא"ק. המבוארים בארוכה בכתבי האר"י זלה"ה:

104

ק״הוהנה אחריהם נשתלשל עולם האצילות שהוא עשר ספי' אורות בתוך עשר כלים כי כאן נגלו בפועל בחינות הכלים ופירוש מלת כלים הם בחינות הדין כי כמו שהכלי מגביל את המים לבל יתפשטו חוצה כן מדת הדין מגביל את החסד שלא יתרבה כמו שפירש האר"י זלה"ה בס' מבוא השערים שער הקליפות ח"ב פ"א באופן כי בכלים של עולם האצילות יש בהם גבול ומדה ולא גבול ומדה כמותיי חס ושלום אלא גבול ומדה שכליית כי נתן המאציל בהם כח הגבול להגביל הנבראים אשר למטה מהם ולהגביל שפע הא"ס באופן שיוכלו לקבל וליהנות ממנו התחתונים וקטני המציאות:

105

ק״וודע כי אלו העשר ספי' עם היות שהם עשרה במנין. הם אחד באחדות שהם מיוחדות במאצילים בלי פירוד כלל והם נכללות בבחי' הויה א' כי קוץ היו"ד הוא כתר והיו"ד חכמה והה' בינה והו"ו ק' והה' מלכות ושנינו בס' יצירה עשר ספי' בלימה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתו בסופו כשלהבת קשורה בגחלת ופי' הרמב"ן זלה"ה וז"ל פירוש אע"פ שהדברים נחלקים בחכמה ובתבונה ובדעת אין הפרש ביניהם שהסוף קשור בתחלתו והתחלה בסוף והאמצע כלול מהם וסימן לדבר שלהבת וגחלת וזוק'. כד"א רשפיה רשפי אש שלהבת יה. כלומר שהכל מתייחד כלהב אש המתייחד בגוונין וכלם שוין בעיקר אחד עכ"ל וכן אמרו בזוהר אע"ג דאינון חד אתפריש בגוונין כי כמו שיש בשלהבת שינוי גוונין. לבן אוכם אדום ותכלת ועכ"ז הם אחד שהם מיוחדת וכלן שוין בעיקר אחד כמו כן בספי' כי אע"פ שנאצלו לא נפרדו ח"ו ומה שנייחס להם מספר וריבוי וחלקים אינו מצד עצמן. כי אם מצד בערך פעולתן בעולמות התחתונים וזהו שאמר בזוהר פרשה תרומה (דף קע"ו) תאנא כולי האי לא אתקרי אלא מסטרא דילן ומסטרא דילן אשתמודע כולא דהא לעילא כולא בחד מתקלא סלקא לא שני ולא ישתני כמה דכתיב אני ה' לא שניתי אמר ר' יהודא כולהו בוצינין (פי' ספירות של עולם האצילות) נהירין מחד (הוא א"ק) ומחד תליין (כתר א"ק) ובוציני אינהו חד כלא ולא בעי לאתפרשא ומאן דפריש לון כאלו אתפרש מן חיי עלמא עכ"ל הרי מבואר כי הריבוי והשינוי המיוחס אל הספי' הוא מסטרא דילן דהיינו מצד השפעתן שהם כוללין כל דרכי ההנהגה אבל מצד עצמו הם אחדות מיוחד:

106

ק״זומכאן אתה דן קל וחומר אם ספירות עולם האצילות שהם הענפים ייוחדו כך. ק"ו השרשים שהם חבת"ם דא"ק וק"ו בן בנו של ק"ו בשרש השרשים שהוא כתר א"ק שכולל באחדות גמור ובלי שום שינוי כלל כל ההנהגה ואצ"ל בא"ס שהוא כתר ההנהגה דכולל כל הנמצאים בעצמותו הפשוט מבלי שום ריבוי ושינוי כלל ומכחו משתלשל כל המציאות וכל הפעולות וההנהגות ולא יגיע לו מזה שום ריבוי ושינוי והוא כמשל הנשמה בגוף כי הנה האדם הוא גוף ויתעלה מן הגוף אל דקות הלחות עד הדם הזך היפה שעליו רוכב החיות הדק שעליו רוכב הנפש שעליה רוכבת הנפש המשכלת שעליה רוכבת הנפש הקדושה שעליה רוכב הרוח הטהור. שעליו רוכב הנשמה הרוחנית שעליה רוכבת נשמה לנשמות כידוע שיש באדם כמה מדרגות והנה הגוף לא יפעול שום פעולה שאינה בכח הנפש כי בנפש יש כח כל הפעולות שבגוף כאלו תאמ' כח שבו ישמע וידבר ויראה ויקח ויתן ויעשה ויהלך ויהרהר. ויכעוס וירחם. וכל שאר הפעולות שבאדם ישנם בנפש באחדות ומתפשטות ויורדות מבחי' לבחי' עד הגוף שמתפרדות בחושים שונים ובאיברים רבים שמוציאים פעולות הנפש מדקותם ואחדותם אל פעולות רבות גשמי' כמו כן בכתר א"ק כל הפעולות והנמצאים הם שם בכח ובאחדות גמור ומחפשטות ממנו בהסתעפות ומשתלשלות מבחי' לבחי' עד עולם האצילות שהוא המוציא הפעולות מדקות ואחדות כתר א"ק. אל פעולות עבות ונפרדות אלו מאלו והכל חי ונובע מהפועל האמיתי הוא הא"ס נשמה לנשמות אשר ע"י הכלי החשוב ונפלא כתר א"ק מהווה כל ההויות ופועל כל הפעולות ומקיים כל הנמצאות כי בהשפיע הא"ס אל כתר א"ק יורד השפע ממנו אל השרשים שהם שאר ספי' א"ק ואל הענפים שהם ספי' עולם האצילות וכמו השקאת האילן שאין משקין הענפים אלא מכח לחות השרשים. מתערים כאזרח רענן הענפים. ועי"כ עושה פרי למעלה באופן כי ההשגחה העליונה הפשוטה מכל ריבוי שינוי פירוד ודין תתפשט אל מקום הריבוי והשינוי פירוד ודין וכיוצא ולא יגיעהו שום ריבוי ושינוי וכיוצא וכמ"ש בזוהר פרשת פנחס (דף ר"ל סוף ע"ב) איהו (פי' הא"ס העליון) דמייחד לכלא (פי' בכתר א"ק) ומסדר לכלא (בחבת"ם דא"ק) ונהיר לכלא (בעולם האצי') נהורי' אעבר בנשמתא (עולם הבריאה) וגופא (עולם היצירה) ולבושא (עולם העשיה) ולית ביה שנוי ושותפו וחושבן ותמונה ודמיון מכל מרכבתא ומראה ודמיון דאתחזיי' בעין השכל דרגין עילאין ותתאין אינון רכב ומרכבתא לגביה ועליה לית מאן דרכיב עכ"ל הרי במלות קצרות רמזו לנו רז"ל השתלשלות כל הנמצאות מן הא"ס עד עולם העשיה. אמנם פרטיותם בכל עולם ועולם אין כאן מקום ביאורם. כי הכל הוא מפורש כתוב בכתבי האר"י זלה"ה ובשאר ספרי המקובלים ז"ל:

107

ק״חשאלתיאל ברר לי מה שאמרת שהא"ס הוא פשוט ופעולתו היא פשוטה. והיא כתר א"ק אבל פעולת הכתר הנז' היא מסתעפת בבחי' ראש וסוף וכו'. דלפי דבריך אלה משמע שהא"ס לא המציא הנמצאים כלם אלא המציא בכתר הנז' לבד. אח"כ הכתר המציא החכמה וכו' ודבר זה לא יעלה בדעת לאמרו. דאם אתה אומר כן תסלק מהא"ס ההשגחה וכל הפעולות זולת הפעולה הראשונה שהיא המצאת הכתר של א"ק:

108

ק״טיהוידע עם היות שתליתי הפעולה בכתר. ואמרתי דפעולת הכתר מסתעפת בבחינות ראש וסוף אין הכוונה לומר שהכתר לבדו פועל אותה מבלי הצטרפות ועזר הא"ס. שזה ודאי הוא שניות. אבל הכוונה היא שהכתר בכח שפע הא"ס השופע בו ונותן לו כח לפעול פועל פעולתו בקצת הסתעפות ובחי' ראש וסוף והיינו טעמא מפני היותה נפעלת מהא"ס באמצעות כתר א"ק אכן פעולת הא"ס מבלי שום אמצעי היא אחת פשוטה שהוא כתר א"ק כנז'. ודע כי זה שאמרתי בפעולת הכתר שהיא פועלת בכח עזר הא"ס. כן הוא הענין בכל הפעולות שאנו מיחסים אל הספי' דלעולם הכוונה היא שהספי' פועלות הפעולות ההם בכח הא"ס. כי בלתי שפעו אינם יכולות לפעול כלל ובזה נמצא שאנו נותנים אל הא"ס מעלת המצאת כל הנמצאים. כי כאשר נתן הכח של כל הפעולות אליו ונאמר שהכל נמצא משפעו וכחו. גם אם נרחיק הפעולה ההיא ממנו ע"י האמצעיים הרבים והבחי' הרבות לא מפני זה יקרא שניות ח"ו שהרי אחר שכח הפעולה הוא הא"ס. וזה הוא עיקר מקובל אצלינו שלא נסתלק שום פעולה מהא"ס אמנם האמצעים נרבה בהם כפי הצורך. וכאלו תאמר בריה פלונית טבעה היא להיותה נמצאת מכח המים הנמצאים מכח העב האדיי והאד מכח הלחות והארץ וכיוצא ותרבה בסבות טבעיות גשמיות ורוחניות דקות מלאכיות וכיוצא אחר שתאמר שהסיבה הקודמת היא הא"ס. הנותן חיים וכח לפעולה מלמעלה. ומכח שפעו פועלת הסיבה ההיא את המסובב ההוא הרי נתת שבח הפעולה לפועל ותלית כל הנמצאים בו ואמרת כי זולתו אין קיום לשום מסובב אמנם הנותן פעולה לשום ספירות מבלעדי כח הא"ס הוא שניות ודאי והיא כפירה ח"ו ועיין בס' אלימה עיין כל ח"א פ"ז:

109

ק״ישאלתיאל א"כ דהספי' פועלים פעולותיהם בצירוף ובשיתוף הא"ס קשיא דלא ימנע מהחלוקה או הא"ס פועל כל הפעולה או קצתה פועל הא"ס וקצתה הספירה אם נאמר שכולה פועל הא"ס לא ישאר מה שתפעול הספי' ואם הא"ס פועל קצתה לבד ימשך מזה שקצתה האחר בלתי תלוי בא"ס כי מבלעדו היא נמצאת וזה נמנע הוא שהרי הוא מחוייב המציאות שהכל נמצא ממנו:

110

קי״איהוידע כל הפעולה כולה היא נפעלת מהא"ס. וכולה מהספירות. והא כיצד מהא"ס כסיבה עיקרית ומהספירה ככלי כי הספירות הם אל הא"ס ככלים ביד האומן ודרך משל הנה הסופר שכתב הספר לא נאמר שקצת הכתיבה נמשכת מהיד וקצתה מהקולמוס. כ"א נאמר דכל הכתיבה נעשית ע"י הקולמוס וכולה ע"י היד. אמנם מהקולמוס באופן אחד דהיינו ככלי ומהיד באופן אחר דהיינו בסיבה עיקרית וכן נעלה מהיד אל שאר האמצעים עד אשר נגיע אל הנפש שהיא הסיבה העקרית באמת אל פעולת הכתיבה כאלו תאמר הכתיבה נעשית ע"י הקולמוס שהניעה היד. והיד הניעוה המיתרים. והמיתרים הניעום העורקים והעורקים הניעום העצבים והעצבים הניעום החום הטבעי והחום הטבעי הניעתהו הנפש אשר בו והיא באמת המניע הראשון והסיבה העיקרית אשר אליה יאות לייחס פועל הכתיבה יותר מלייחסה אל הקולמוס ולשאר האמצעים כי אלו אינם אלא כלים ואמצעים אל הנפש להוציא פעולותיה מהכח אל הפועל וכל כחם ותנועתם אינה אלא ממנה וכמו כן הוא הענין בפעולות הספי' שלא יצדק באמיתות לייחס הפעולה אל הספי' כ"א אל הא"ס. שהרי הם אין כח בידם לעשות פעולה קטנה או גדולה בלי הצטרפות ועזר הא"ס שהוא נשמתם כי כמו שהספירות נאצלו ומתקיימות ממנו ומכחו הבב"ת. ואם יסתלק מהם ישארו כגופא בלא נשמתא כמ"ש בתיקונים (דף י"ב ב') ובזוהר פ' בא מ"ב ב' כך פעולותיהם הם נפעלות מכחו. וכ"ש הוא שאם הם צריכות לא"ס לקיים עצמם מכ"ש שצריכות אליו לפעול פעולותיהם באופן כי הא"ס הוא סיבה אל פעולות הספי' יותר ממה שהם הספי' עצמן והוא הפועל האמיתי שעיקר הפעולה תלוי בו והספי' הם במדרגות כלים ואמצעיים אל הפעולות וכבר האריך במשלים נכונים על ענין זה הרמ"ק זלה"ה בפרדס שער עצמות וכלים פ"ד ע"ש והוא אמת ואמונה מתוקן ומקובל בפי כל המקובלים הקדמונים זלה"ה:

111

קי״בשאלתיאל אין לי עוד פה להשיב ולא מצח להרים ראש נגד חכמת הקבלה כי חמותי ראיתי אור צח אור מצוחצח בתשובותיך הנצחות מאירות עינים ולב משמחות. יחולו ברכות על ראשך שככה השבעתנו ממעדני שכלך. טעמים נכונים אשר יקובלו בשכל הישר הולך על אמיתות הקבלה ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וישתחו וישק לו וגם כל העם אשר בשער הרימו קולם בשמחה ובטוב לבב ואמרו כלם. ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת הוא ברחמיו ינחנו במעגלי צדק בהשכלת אמיתותיה. ויתן בלבנו שנהיה לאחדים בדעותינו ופנות תורתנו. כי יסיר מתוכנו הדעות הנפסדות ועקשות ופתלתלות האנשים בעלי התכונות הרעות והמזגים הרעים. החכמים בעיניהם. אשר לאהבת הניצוח ורדיפת תאוותם. הם מגנים כל דברי זולתם. כי אז נזכה למקרא שכתוב לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שיהיה במהרה בימינו אמן:

112

קי״גתם הויכוח הראשון ונשלם. שבח לאל בורא עולם

113