שומר אמונים, הקדמה שניהShomer Emunim, Second Introduction
א׳כוללות ארבע הצעות גלויות וידועות
1
ב׳הצעה ראשונה
2
ג׳יסוד התורה ועיקר האמונה להאמין בתורה שבעל פה והוא פירוש התורה שבכתב שקבל משה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה ומהם נשתלשלה לחכמי המשנה והגמרא והם ז"ל הסכימו לכתבה משום עת לעשות לה' שלא תשתכח מישראל התורה שבעל פה וחברו ספרים שונים והעמידו כל דבר על בוריו וביארו לנו כל המצות והמשפטים באר היטב כאשר קבלום. והרבה מהם מצאו להם עדות ברורה מן התורה ויש מהם בדרך אסמכתא בעלמא וגם כתבו כל הדינים שנפל בהם מחלוקת בקבלתם. וכל הנקרא בשם ישראל חייב להאמין בתורה שבע"פ. ומי שאינו מודה בה הרי הוא בכלל האפיקורסים ומיתתו [בזה"ב[ בכל אדם אין צריך לא עדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורגו עשה מצוה גדולה והסיר המכשול כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות ממרים ע"ש וכן כל המכחיש בסתרי התורה ובמעשה בראשית ובמעשה מרכבה המקובלים מפי רז"ל בספרים שחברו בענייני האלהות ודאי שגם הוא נקרא אפיקורוס. שהרי כל אלו הדברים הלכה למשה מסיני הם עם שאר התורה שבע"פ וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתחילת ביאורו על התורה והרמ"ק ז"ל בפרדס ש"א פ"ט עמד בזה וכתב כי יש שני פנים הפן הראשון. הוא מי שלא ידע בהם כלל והאמין באחד הפשוט בלתי ידיעת הספירות כי לא נתגלו לו שערי אורה האיש הזה ודאי אין ראוי שיקרא כופר ח"ו ולא מקצץ בנטיעות ח"ו. דאלת"ה היה מן הראוי שבהיות האדם יודע להבין כשמגיע לחינוך המצות יחנכוהו בענין האמונה בספירות וידיעתן מה שלא מצינו כן ואדרבה אמרו אין מוסרים דברים אלו אלא לצנועים וכו' משא"כ בענין מציאות האל והאחדות וענין תורה מן השמים ונבואת משה ורוב עיקרי הדת. כי בהיות הנער יודע קרוא אביו ואמו יחנכוהו בהם ויגלו לו פשטן של דברים לפי שכלו כאשר יוכל שאת אמנם על האיש הזה יצדק אמרנו עליו שלא זכה לראות מאורות מימיו ולא טעם במתק התורה וצוף אמריה הנעימים. והנה מת באין חכמה ולא ראה בטובה. הפן השני הם אותם אשר יגלו להם ענין הספירות ומציאותם ויכחישום מפני רוע תכונתם כי הורגלו בחכמות חיצוניות ובילדי נכרים ישפיקו ואלו ודאי יקראו כופרים מפני שהם מכחישים פירוש תורה שבעל פה וכו' יע"ש. ובכלל האמונה הוא להאמין בכל דברי רז"ל ואע"פ שיראה באיזה דבר מדבריהם שהוא רחוק וחוץ מן הטבע יש לנו לתלות החסרון בדעתנו ולא בהם. כי כל דבריהם היו ברוח נבואה שהיתה בקרבם ולכן כל המלעיג על שום דבר מדבריהם נענש כדאיתא בעירובין (דף כ"א) ובגיטין (דף נ"ז) כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת ובבבא בתרא (דף ע"ג) לגלג עליו אותו תלמיד ע"ש. ואף באותם מדרשים שנחלקו זה אומר בכה וזה אומר בכה אלו ואלו דברי אלהים חיים הם ואין בדבריהם שום דבר לבטלה אלא הכל אמת ושתי הסברות נכונות וכדי שתבין אפרש לך מדרש א' ידוע הוא כי נחלקו ב"ש וב"ה בבריאת שמים וארץ איזה מהם נברא תחילה ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה כדכתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב"ה אומרים הארץ נבראת תחלה שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ורשב"י אמר שניהם נבראו בבת אחת שנא' קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. הרי ג' דעות חלוקות בענין זה וכלם דברי אלהים חיים הם כי ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה דבריהם אמיתיים בעולם הנקודים ששם יצאו הספירות כסדרן חסד תחלה ואח"כ גבורה ואח"כ ת"ת הנקרא שמים ומלכות הנקרא ארץ באחרונה וב"ה שאומרים ארץ נבראת תחלה דבריהם אמיתיים בעולם העקודים כי שם יצתה תחלה מלכות הנקרא ארץ ואח"כ ת"ת הנקרא שמים ורשב"י שאמר שניהם נבראו בבת אחת דבריו צודקים בעולם הברודים ששם נתקנו שניהם יחד כידוע. הרי כי אלו ואלו דברי אלהים חיים הם. גם מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע אם בתשרי נברא העולם או בניסן שורש מחלוקתם הוא על כניסת מוחי זעיר ונוקבה בת"ת של בינה דמר סבר דבזמן הבריאה קדמה בחינת ניסן לשל תשרי ומר סבר להיפך וכלם דברי אלהים חיים הם. כי מר מיירי בסוד הנשמות ומר מיירי בסוד העולמות כמפורש בכתבי האר"י זלה"ה וכן נחלקו רב ושמואל במסכת ברכות מר סבר פרצוף היתה ומר סבר זנב היתה והכל אמת בבחינות שונות כידוע מדרושי האר"י זלה"ה. וכיוצא בזה הוא בשאר העניינים שנחלקו רז"ל הכל הוא אמת ויציב לפי המקום והזמן או העולם והבחינה ודע כי אפי' בדברים שנאמרו בגמרא שנראין דברי מותר ושלא בדקדוק אין הדבר כן אלא יש בהם פנימיות ורמז עצום. כגון הא דאיתא בב"ק (דף ט"ל ב') ת"ר שור חרש שוטה וקטן שנגחו ר' יעקב משלם חצי נזק ופריך רבי יעקב מאי עבידתיה אלא אימא ר' יעקב אומר משלם חצי נזק עכ"ל ומי שלא ידע הסוד שרמזו באמרם רבי יעקב משלם יתמה ודאי ויאמר דקארי לה אמאי קארי לה הלא התירוץ פשוט כי איך יעלה בדעת להבין דר' יעקב משלם חצי נזק אבל האמת הוא שכוונו להעירנו על סוד נסתר ואין כאן מקום לדברים הללו כלל העולה כי כל דברי רז"ל הם אמיתיים ומצודקים באין נפתל ואין עקש. ולא יבין אותם בעצם. אלא מי שמילא כרסו מהקדמות חכמי האמת זלה"ה:
3
ד׳הצעה שניה
4
ה׳ידוע הוא ומפורסם הדבר כי סיועים רבים היו להם לרז"ל חכמי המשנה והתלמוד על פירוש דברי תורה וענייני החכמות הרמוזות בה האחד הקבלה שקבלו מפי רבותיהם דור אחר דור עד מרע"ה. עוד היה בהם רוח נבואיי וסיוע אלהי וכמ"ש בפ"ק דבתרא (דף י"ב) מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים וכו' תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה וכו' יעו"ש. ועוד היה להם מדרגה אחת ממדרגות רוח הקדש קראו אותה בת קול כדגרסינן בסנהדרין (דף י"א) ובסוטה (דף מ"ח) ת"ר משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל ואעפ"כ היו משתמשים בבת קול פעם אחת היו מסובין בעליית בן גוריא ביריחו נתנה עליהם בת קול ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים עיניהם בהלל הזקן וכשמת הספידוהו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של עזרא ושוב פעם אחרת היו מסובים בעלייה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים ואמרה יש כאן א' שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו עיניהם בשמואל הקטן וכשמת הספידוהו אי חסיד אי עניו תלמידו של הלל אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידין למיתי על עלמא וכו' ע"ש ובפ"ק דעירובין א"ר אבא אמר שמואל ג' שלים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאתה בת קול ואמרה להם אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כב"ה וכן בכמה מקומות מהתלמוד תמצא יצאתה בת קול. עוד היתה להם אחר החרבן מדרגה אחרת קרובה לנבואה והוא לדבר פה אל פה עם אליהו ז"ל אשר היה מתגלה אל קצתם הראוים לראותו ולדבר עמו והיה מלמדם דינים ומצות כדאיתא במציעא (דף קי"ד) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של גוים א"ל מהוא שיסדרו בב"ח א"ל גמר מיכה מיכה מערכין וכו' ע"ש ובברכות (דף כ"ט) א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטא לא תרוי ולא תחטא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא ע"כ ובכתובות (דף ק"ו) איתא דרב ענן חיבר ב' ספרים ממה שלמדו אליהו ז"ל אמנם לא היה מתגלה אלא לחסידים כדאמרינן בתלמוד ירושלמי סוף פ"ח דתרומות דהוה אליהו ז"ל רגיל להתגלות לריב"ל ומשום עובדא דעולא בר קושב לא איגלי ליה וצם כמה צומים ואיתגלי ליה אמר ליה ולמסורות אני נגלה א"ל ולאו משנה עשיתי א"ל וזו משנת חסידים ע"ש ובגמ' דילן בכתובות (דף ס"א) איתא אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא וחד ספי מחד מינא מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה וכו' ע"ש וכאלה רבות בתלמוד שהיה אליהו ז"ל נגלה אל החכמים למען יוכלו לבאר דברי התורה וסודותיה כדי להחיותינו בגלות הארוך הזה ולא תשכח מפי זרענו דברי התורה ורזיה ומסתריה. ובפרט אל התנא הרשב"י זלה"ה כי אחר אותו מעשה הידוע בפרק במה מדליקין שנחבא במערה י"ג שנים גדלה מעלתו על כל התנאים חבריו כנז' שם (בדף ל"ג) דמעיקרא כד הוה מקשי רשב"י קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פרוקי לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י כ"ד פירוקי ובסנהדרין (דף צ"ח) איתא ריב"ל אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפיתחא דמערתא דרשב"י א"ל אתינא לעלמא דאתי א"ל אם ירצה אדון זה (פירש"י אדון הזה השכינה שהיתה ביניהם) אמר ריב"ל שנים ראיתי וקול שלישי שמעתי עכ"ל. הנה המאמר הזה מורה באצבע גודל מעלת הרשב"י שהיה זוכה שאליהו ז"ל היה משכים לפתחו והמעלה הגדולה שבכל המעלות שהיתה השכינה ביניהם כמ"ש אליהו לריב"ל אם ירצה אדון זה והנה אז כשהיה רשב"י נחבא במערה חיבר את ספר התיקונים כמ"ש בתחילתו. וגם שם בדף י"ג נאמר כי אז ניתן רשות לאליהו ולכל נשמתין דמתיבתא עילאה לגלאה לרשב"י רזין טמירין ולפעמים שהיה הרשב"י טועה באיזה דבר היו אומרים לו רבי רבי חזור בך באופן כי עי"ז חזרה קבלת סתרי התורה אל תקפה והדברים ששכחום חזרו ויסדום ואח"כ ר' אבא ושאר תלמידי הרשב"י שקבלו ממנו סתרי התורה חברו מהם ספר הזוהר והתיקונים. ונתחכמו לכתבם באופן שלא יבין דבריהם אלא מי שהוא חכם ומבין ויודע דרכי הקבלה ומי שהוא נעדר הקבלה פה אל פה יהיו בעיניו כדברי ספר החתום כי לא יוכל להבין עפ"י העיון ושיקול הדעת ואח"כ בזמן הגאונים חלקו את ספר הזוהר לפרשיות כל פסוק בפרשה שלו והוסיפו קצת דברים בגליון הספר ואח"כ באורך הזמן נכתבו בפנים כמ"ש האר"י זלה"ה בענין הקדיש. וכן כתב בעל ס' זהרי חמה בפ' וישלח ע"ש ועיין בספר חסד לאברהם עין יעקב נהר ל"ב איך נתחבר ספר רעיא מהימנא גם בזמן הגאונים היה אליהו ז"ל מתגלה לקצת מהחכמים ההם ומגלה להם סתרי התורה כפי כחם ומדרגתם והם היו מוסרים אותם אל תלמידיהם פה אל פה וגם חברו קצת ספרים בכתב כידוע. והראב"ד אחרון הגאונים זלה"ה זכה גם הוא לקבל מפי אליהו ז"ל וכמ"ש בעל עבודת הקדש בחלק העבודה פי"ג וז"ל וכבר קבלו האחרונים מחכמי האמת כי אליהו ז"ל נגלה להרב ר' דוד אב"ד ז"ל ומסר לו מכורות חכמת הקבלה והוא ז"ל מסרה לבנו הראב"ד ז"ל ונגלה גם לו אליהו ז"ל והראב"ד מסרה לבנו החסיד הרב ר' יצחק סגי נהור ונגלה גם לו אליהו ז"ל והוא ז"ל מסרה לשני תלמידיו ר' עזרא ורבי עזריאל ומהם נמשכה להרמב"ן ז"ל אשר ממנו נמשכה אל השרידים הבאים אחריו עד היום. ומה' היתה נסבה שהתגלה אליהו ז"ל אל החסידים ההם כדי שלא תשתכח החכמה מהיחידי סגולה כדי שידעו ליחד את השם ולעבדו באמת אשר הפתח לכל זה הוא החכמה האמיתית עכ"ל גם מהר"מ ריקאנטי ז"ל ובעל ס' מנחת יהודה חייט ואחרים העידו שקבלה היא בידם שנגלה אליהו ז"ל להראב"ד ז"ל ואל תתמה על זה כי באמת אמרו הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים וטהרה מביאה לידי רוח הקדש ואיתא בתנחומא הובא בילקוט פ' ודבורה אשה נביאה וז"ל מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין א"י בין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו עכ"ל ומקרא מלא הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. כי כל המקדש עצמו ומקשט את נפשו עד שתהיה משכן לתורה ולחסידות ודאי שרוח הקדש תהיה חופפת ומרחפת עליו:
5
ו׳הצעה שלישית
6
ז׳יסוד הקבלה ודרכי החכמה האלהית לא כל אדם ראוי לחפש אותם ולהתעסק בהם כי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול וכבר ידוע מאמרם ז"ל בפ' אין דורשין אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש וע"ש פירושם וכתב הרמב"ן ז"ל בפ' בראשית וז"ל כתב רבינו שרירא גאון ז"ל שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתן אמורין בסדר פ' זה ספר תולדות אדם ומקצתן בסדר פסוק שלאחריו זכר ונקבה בראם ואין מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך וכו' עכ"ד ובמדרש הנעלם פר' בראשית הובא בזוהר חדש (דף י') כתוב וז"ל אמר ר' יצחק אין מגלין סתרי תורה אלא לאדם חכם וקורא ושונה ותלמודו מתקיים בידו והוא ירא שמים ובקי בכל דבר וכו' וברעיא מהימנא פ' נשא (דף קכ"ג) איתא וז"ל ואית נטורין אחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים. ונטרין ההוא טוב דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל ואי לאו כל חייביא הוו עאלין ברזין דאוריית' ובגין דא מאן דאיהו חייבא וייעול למנדע רזין דאורייתא כמה מלאכי חבלה דאתקריאו חשך ואפלה נחשים ועקרבים חיות ברא אתקריאו ומבלבלים מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו איהו דיליה וכו' ע"ש הרי מבואר מן האמור דהפתח העיקרי והראשון ליכנס אל החכמה הזאת הוא החסידות והפרישות מדרכי העולם וכל מי שיבא ליכנס אל החכמ' הזאת בלא תשובה ומע"ט לא יכנס לעולם אל החכמה ולא יבין אמיתותה כי מלאכי חבלה מבלבלים מחשבתו דלא ייעול לאתר דלאו איהו דיליה ולכן החי יתן אל לבו כי לא נברא האדם לעשות רצונו רק לעשות רצון יוצרו ויתגבר כארי לתקן את אשר עוות בעוונותיו קודם שיכנס ללמוד בזאת החכמה. ויקשט את נפשו בדקדוקי המצות והנהגות טובות ובחסידות ויזהר מאד שלא יכשל בעונות שאדם דש בעקביו ולא ימושו מפיו תרי קראי דכתיבין בתורה פסוק ועשית הישר והטוב ופסוק קדושים תהיו. כי הם כוללים המצות ואזהרות רבות שלא נכתבו בתורה וכמ"ש הרמב"ן בפירוש התורה וז"ל בפ' ואתחנן על פסוק ועשית הישר והטוב ולרבותינו בזה מדרש יפה אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה כי מתחלה אמר שתשמור מצותיו ועדותיו אשר צוך ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר כי הוא אוהב הטוב והישר וזה ענין גדול לפי שא"א להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כלם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל לא תקום ולא תטור ולא תעמוד על דם רעך לא תקלל חרש מפני שיבה תקום וכיוצא בהם. חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא ואפי' מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות עד שיקרא בכל ענין תם וישר עכ"ל ובפ' קדושים כתב וז"ל התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין ובזוללי בשר למו. וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה ולפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כלל שנהיה פרושים מן המותרות ימעט במשגל כענין שאמרו שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ולוט וכן יפריש עצמו מן הטומאה אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה כענין שהזכירו בגדי עם הארץ מדרס לפרושים וכמו שנקרא הנזיר קדוש בשמרו מטומאת המת ג"כ וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל בריבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס כענין שהזכיר הכתוב וכל פה דובר נבלה ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות כמו שאמרו על ר' חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו ובאלו ובכיוצא בהם באה המצוה הזאת הכללית. אחר שפרט כל העבירות שהם אסורות לגמרי עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו ובגופו כמ"ש והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש זה שמן ערב כי אעפ"י שאלו מצות מדבריהם עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים עכ"ל. הרי שכתב כי מן התורה אנו מצוים לקדש עצמנו להיות פרושים מן המותרות. וכן כתב בעל כד הקמח באות ק' קדושה ע"ש ועיין בספר שני לוחות הברית (דף נ"ה) שביאר הטעם למה לא הזהירה התורה על זה בפרטיות כל העניינים והוא לפי שהוא בלתי אפשר דבשלמא אם היו כל אנשי העולם שוים במזגם וכל העתות שוות היתה כותבות התורה בהדיא. כזה השיעור תאכל ותדבר ולא יותר אמנם מאחר שלא כל האנשים שוין ולא כל השעות שוות לכן כללה התורה קדושים תהיו כלומר כל מה שתרגיש שהוא מותריי אצלך באיזו פעולה שתהיה תהיה קדוש ופרוש ממנו והעושה כן אינו עושה לפנים משורת הדין אלא הוא דין גמור אל האיש ההוא ע"ש. והנה כל הכתוב לעיל הוא חיוב כולל לכל אמנם החכמים ותופשי התורה נוסף עליהם כמה חיובים בדקדוקי המצות ובהרחקם מן האסורים כאמרם ז"ל בגמרא בכמה עניינים אדם חשוב שאני לכן אמר קהלת ויוסיף דעת יוסיף מכאוב כי בודאי כל מה שתגדל חכמת האדם יתחייב יותר בשמירת התורה והמצות כי תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים ולפום גמלא שיחנא כדכתיב וסביביו נשערה מאד וארז"ל בב"ק (דף נ) מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפי' כחוט השערה ומביא מעשה שנענש על זה ע"ש הרי שאף בדבר שהותר לכל העם לחכמים ולצדיקים לא הותר ונענשים עליו גם מההוא עובדא דעולא בר קושב המובא בפ"ח דתרומות בירושלמי מבואר שאעפ"י שהדין הגמור היה מה שעשה ריב"ל עכ"ז נתכעס עמו אליהו ז"ל מפני שלא עשה מדת חסידות גם בזוהר פ' ואלה שמות (דף י"ז) איתא דר' יוסי נפק לארחא והוה רבי אחא בר יעקב נפיק עמיה עד דהוה אזלי שתיק ר' יוסי והרהר במילי דעלמא ורבי אחא הרהר במילי דאורייתא עד דהוו אזלי חמא ר' יוסי חד חויא דהוה רהיט אבתריה אמר רבי יוסי לר' אחא חזית האי חויא דרהיט אבתראי אמר לי' רבי אחא אנא לא חמינא ליה רהיט ר' יוסי וחויא אבתריה נפל ר' יוסי ודמא שתת ונחת מחוטמוי שמע דהוו אמרין רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו' אמר ר' יוסי ומה על שעתא חדא כך. מאן דמתייאש מיניה על אחת כמה וכמה וכו'. עד וכ"ש תלמידי חכמים דלא בעי קב"ה דיתפרשון מעץ חיים אפי' רגעא חדא עכ"ל הרי מבואר שהת"ח שאינו מדקדק במילי דחסידות נענש והטעם הוא כי בודאי כל הקרב הקרב לממ"ה הקב"ה צריך להיות יותר מזוכך ומטוהר ומקודש מן השאר ואפי' דבר קל נחשב להם לעון והנה הלומדים בחכמת האמת לא די להם שצריכין הם ליזהר בפרישות יתירא ככל האמור לעיל אלא שגם נצטוו על הנסתרות של המצות כדמוכח מהזוהר פרשת אחרי מות (דף ע"ח) דאיתא שם דת"ח המשמש מטתו בחול עובר על מה שנאמר ערות כלתך לא תגלה בגין דאינון ידעין ארחון דאורייתא שאר עמא ההוא דאתגלייא כלתך ממש ע"ש דמוכח דשאר עמא הוזהרו על הנגלות ופשטי המצות לבד כגון ערות כלתך כלתך ממש. אבל הת"ח דידעין ארחין דאורייתא הוזהרו גם על הנסתרות של המצות ופסוק ערות כלתך לא תגלה בא להזהיר להם שלא לשמש מטתם בעת שאין למעלה זווג. וכיוצא בזה הדין בשאר המצות כי זה הוא סוד לעבדה ולשמרה ופירשו רז"ל לעבדה אלו מצות עשה ולשמרה אלו מצות לא תעשה עיין בפרדס שער ל"א פרק ו'. והענין כי מה שבא בתלמוד ובספרי הפוסקים בפירוש המצות הוא הנגלה שלהם שהכל חייבים לקיימו. אמנם הת"ח נוסף לו על זה שהוא מצווה גם על הנסתר שלהם בגין דאינון ידעין רזא דמלה ולפיכך זוכים הם להעשות מרכבה אל הספירות כי כשהאדם מטהר עצמו מכל חטא וידקדק במצוה מן המצות ביותר וירדוף אחריה וידבק בה הוא נעשה מרכבה אל עצם הספירה אשר המצוה ההיא רומזת בפרטות אליה ותהיה נשמתו היכל ובית מנוחה אל השכינה אמנם אם ח"ו אינו מקיים דקדוקי המצות כנז' הנה הוא נענש עליהם והאר"י זלה"ה כתב כי משפטו הוא ככה כשדנין את האדם אחר מיתתו אין מענשים אותו על הדקדוקים הללו אבל כשגיע זמן עלייתו יותר ממה שהיה אז חוזרים ומדקדקים בדינו. כי אף על פי שנתמרק כל צרכו בכדי שזכה למחיצה תחתונה צריך עוד מירוק וזיכוך לזכות למה שלמעלה ממנה וכן בכל פעם שמעלים אותו ממדרגה למדרגה אפילו אחר כמה שנים חוזרים להענישו על מצות ודקדוקים כי כפי גדר העליה כך צריך לדקדק עמו ולכן אין מנוחה לצדיקים בעוה"ב כיון שהם מזומנים תמיד להעלותם ממדרגה למדרגה ואפי' שמואל הנביא אנו רואים שהיה מתיירא מן הדין כשהעלתו בעלת אוב אחר כמה חדשים למיתתו והוא מהטעם הנזכר והנה עתה אעתיק אזהרת האר"י זלה"ה אל כל הבא ללמוד חכמת הקבלה וז"ל מי שאותה נפשו לבא בחדרי החכמה הזו יקבל עליו לגמור ולקיים הנזכר לקמן ולא יבא לו היזק בגופו ובנפשו ובכל אשר לו' הבא ליטהר ולהתקרב ראשית הכל יראת ה' רצוני יראת העונש כי יראת הרוממות הוא יראה פנימית לא יוכל להשיגה רק מתוך גדולת החכמה ועיקר מגמתו בידיעת החכמה יהיה לבער הקוצים מהכרם כי לכן נקראו העוסקים בה מחצדי חקלא ובודאי שיתעוררו כנגדו. ומה גם לפתותו ולהחטיאו לכן יזהר שלא יבא לידי חטא אפי' בשוגג שלא יהיה להם שייכות ולכן צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימי השבוע וצריך ליזהר מהקלות כי הקב"ה מדקדק עם חסידיו וצריך להיות זהיר באזהרת סור מרע ועשה טוב ובקש שלום. הסור מרע א' ליזהר בכל דקדוקי המצות לא תעשה ובדברי רז"ל שהם בכלל לא תסור ב' לתקן את אשר עוותו כמו שיתבאר בעז"ה ג' יזהר מהכעס אפילו בשעה שמוכיח את בניו לא יתכעס כלל ד' יזהר מן הגאוה ובפרט בענין ההלכה כי גדול כחו והוא עון פלילי ה' לטבול בכל עת הצורך ו' לקדש, עצמו בשעת תשמיש שלא יהנה ז' לחשוב בכל לילה מה שעשה ביום ולהתוודות. ח' שבכל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה' ט' מיעוט העסק ואם לא יש לו פרנסה כ"א על ידו יכין יום ג' וד' מחצי היום ולמטה בכוונה שהוא לעבוד את קונו י' אזהרת הדיבור שאינו של מצוה והכרח יזהר ממנו ואפילו דיבור של מצוה ימנע בעת התפלה ועשה טוב א' לקום בחצי הלילה ולעשות הסדר בשק ואפר ובכי גדול ובכוונה אשר יוציא בשפתיו ואח"כ יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה ב' ללכת לבה"כ קודם עלות השחר וירויח שיהיה מעשרה הראשונים ג' קודם שיכנס ישים על לבו מצות ואהבת לרעך כמוך כתקנה ואח"כ יכנס. ד' להשלים ק' ברכות צ' אמנם י' קדישין וד' קדושות והסימן צדי"ק. ה' שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת התפלה זולת בעמידה שאז אין בה היסח הדעת. ו' שיהיה עוסק בתורה כל היום מעוטף בטלית ותפילין ולא יסיח דעתו רק בעת שעוסק בתורה שאז אין בו משום היסח הדעת ז' לכוין בתפלתו הכוונות שיבואו בעז"ה ח' שישים תמיד בין עיניו שם בן ד' ויזדעזע ממנו באומרו שויתי ה' לנגדי תמיד ט' שיכוין בכל הברכות ובפרט בברכת הנהנין. בקש שלום. שיהיה עמל בתורה פרד"ס ואל יחשוב שיגלו לו רזי תורה בהיותו רק דכתיב יהיב חכמתא לחכימין וגו' וצריך ליזהר שלא יוציא בשפתיו בחכמה הזאת מה שלא שמע מאדם ראוי לסמוך עליו כאזהרת הרשב"י זלה"ה לחבריו בהקדמת הזוהר וע"ש ע"כ אזהרת האר"י זלה"ה וצריך להשתדל לקיימה ולא יפיל ארצה שום דבר מכל דבריו ובשער היחודים הזהיר גם כן מלהקפיד על שום דבר כי כל המקפיד אפילו על סיבה יבטל ההשגה. וראיה מאליהו ז"ל שאמר אף אני איני נגלה על מי שמקפיד. וביותר צריך ליזהר מהקפיד על אשתו אפי' על סיבה וכפי מה שיתרחק מהכעס והקפידה כן תהיה השגתו ואלו הם ב' עמודים גדולים שבכל המדות ואל תשכח. ואחריהן היא מדת ליצנות והשפלות שצריך שיהיה שפל רוח מאד וגם לא יתלוצץ משום אדם. ושתי מדות אלו תלויות זו בזו עכ"ל.
7
ח׳הצעה רביעית
8
ט׳יזהרו המשכילים והתלמידים המתחילים ללמוד ולעיין בזו החכמה שלא יטו ימין ושמאל מהדרך אשר אודיע להם פה בקצרה. כי אז יצליחו ואז ישכילו בעז"ה הא' הנה קודם כל דבר יקיים בעצמו מקרא שכתוב הכן בחוץ מלאכתך רצוני שישתדל להיות בקי במקרא עפ"י פשוטה. ובמשנה ובגמרא בקצת פלפול כפי הבנת שכלו ולידע הדינים הצריכים כדי שלא יקרה לו כדרך שקרא לחוזה בככבים הצופה בדברים העליונים ואינו מביט בגומה שתחת רגליו וסופו נופל בשוחה עקומה ומי שאינו בר הכי לא ילמוד כלל זאת החכמה. ויותר יקבל שכר על הפרישה מעל הדרישה הב' שלא ילמוד אותה אלא ממלאך ה' צבאות כדפירשו רז"ל אמנם אם הרב לא נהג עצמו בדרכי היושר והחסידות לא ילמוד ממנו כי יסתכן באמונות הנשחתות כאשר אירע לאנשים רבים ובכלל ההזהרה אל הרב שלא ילמדנה אלא לעובד ה' כראוי. ובזוהר השוו עון המגלה איזה דבר של סוד למי שאינו הגון להוצאת שכבת זרע לבטלה הג' שילמד אותה לשמה לדעת את קולו וליחד במצותיו קב"ה ושכינתיה שהיא העבודה הרצויה לפני בורא כל ולא כאותן החכמים בעיניהם הלומדים זו החכמה כדי להתגאות ולהראות שהם שלמים בכל חכמה ומדע ועליהם אמרו רז"ל בב"ר רב הונא בשם בר קפרא פתח תאלמנה שפתי שקר וגו' יתפרכן יתחרשן ישתתקן. יתפרכן יתחרשן היך מה דאת אמר או מי ישום אלם או חרש:
9
י׳ואומר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה ישתתקן כמשמעו הדוברות על צדיק חי העולמים עתק שהעתיק מבריותיו בגאוה אתמהה. בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית ובוז אתמהה מבזה על כבודי דא' ר' יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב בכבודו של מקום עאכ"ו ומה כתיב אחריו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ולא לבוזים את מוראך עכ"ל. הד' יזהר להרחיק מדת הדאגה בעת לימודו כי שמעתתא בעיא צילותא ואין לך דבר מונע ההשגה כמו העצבות אמנם המתעצב על עונות ומיעוט ידיעתו מועיל מאד ולכן דבר תורה שלא תבינהו תבכה עליו כל מה שתוכל הה' אמרו רז"ל במסכת ברכות העוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפי' לומר אמן יהא שמיה רבה מברך לכן העוסק בחכמת הקבלה צריך שלא יסיח דעתו מן הענין אשר הוא עוסק עד גמר אותו ענין ואצ"ל שלא יפסיק בשיחה והוא ק"ו בן בנו של ק"ו דאפילו בדברי תורה דעלמא ארז"ל המפסיק בשיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח וגו' ובפרט אם אמר ליחדא קב"ה וכו' שהוא מפסיק היחוד. הו' צריך שיהיה לימודו באימה ויראה לא מוטה ולא יושב על צדו אלא כעומד לפני המלך ובתיקון מלבושיו כראוי שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל הז' יקיים בעצמו בשעת לימודו קרא דכתיב וגילו ברעדה דהיינו שמחה ויראה יחד השמחה על אשר זיכהו השי"ת לעסוק ברזי התורה דכתיב בהו כבשים ללבושך ואז נקרא בן לקב"ה דזכי לאשתדלא ולמנדע בגנזי אבוהי ובכל רזין דביתיה כברא יחידאי דשלטיה אבוה בכל גנזוי. והאריכו במעלתו בזוהר פ' בהר סיני (דף קי"א ע"ב) ע"ש ובפרקי היכלות דרבי ישמעאל אמרו כל היודע שיעור קומה של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העוה"ב ובתיקו' (דף קמ"ד ב) מאן דידע שיעור קומה דיליה ירית איהו עלמא דאתי עכ"ל. ומפאת זה יש לו לשמוח על חלקו היראה יען החכמה הזו עליה נאמר ראה לפני מי אתה נכנס למקום להבת שלהבת כמ"ש הרח"ו זלה"ה בריש פירושו למאמר פסיעותיו של אאע"ה ועוד צריכה לו היראה פן יטעה כי ההתחלה בחכמה האלהית מסוכן ומזיק. ובפירוש אמרו רז"ל בס' הבהיר וז"ל א"ר רחומאי מאי דכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל שנאמר והמכשלה הזאת תחת ידך דברים שאין אדם יכול לעמוד בהם אא"כ נכשל בהם והתורה אמרה תוכחות מוסר אבל באמת זוכה לדרך חיים עכ"ל הרי שאף הרגיל במעשה מרכבה ובמעשי בראשית א"א שלא יכשל בהם באיזו דמיון בלתי צודק וכיוצא עד שיצטרך למרקו בתוכחות מוסר וכ"ש המתחיל במעשה מרכבה. ולפיכך צריך להיות ירא וחרד ויתפלל אל הש"י שיצילהו מהטעות כי לא ימנע טוב להולכים בתמים הח' יזהר מאד שלא יחדש מדעתו שום הקדמה כי החכמה הזו לא ניתנה אל שיקול הדעת ואין החכם יכול לומר בה דבר שלא שמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני וכדאיתא בזוהר פ' יתרו (דף פ"ו) זה לשונו אמר ליה לא שמענא ולא אימא דהא אוליפנא כתיב וזאת התורה אשר שם משה אשר שם משה אתה יכול לומר דלא שם משה אי אתה יכול לומר עכ"ל וע"ש. גם הר"ח זלה"ה בהקדמת ספר עץ חיים כתב דאין דברים אלו מסורים אל לב האדם כפי שכל האנושי והסברא בהם סכנה עצומה ויחשב בכלל קוצץ בנטיעות ח"ו עכ"ל והאר"י זלה"ה פירש מה שאמרו בזוהר כמה פעמים לא שמעתי ולא אימא דמיירי בין בהולדה הקדמה מחודשת מכח קושיות בין בהמצאת כוונה אפי' אם תהיה מיוסדת על אדני האמת ע"ש נמצאת למד שאין לנו רשות לחדש שום הקדמה שאינה נמצאת מפורשת בספר הקדמונים בעלי הקבלה ולא יועיל חדוד השכל לפלפל בספר הזוהר ובזולתו להוציא הקדמה חדשה מתוך דקדוקים או קושיות. וידוע הוא דאפי' בדרכי הפשט כל דבר המיוסד מכח קושיות הוא בנין בלא יסוד שאם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל הבנין ק"ו בעניינים הללו שיבא לקצץ בנטיעות וידבר על ה' סרה. אשר לא יוכל כפרה. אמנם מי שחננו ה' דעה וחלק לו בבינה והוא בקי בהקדמות האר"י זלה"ה ובהקדמות הקדמונים ועל פיהם הולך ומפרש מאמרי הזוהר ומדקדק היטב בלשון המאמר שיהיה דבור על אופניו ודאי שאיש כזה זכותו גדול ולא ידאג לבבו מהשגיאה וטעות כי הרי אף שהמאמר ההוא לא יהיה מיוסד על אותה הקדמה אשר הוא מביא לפרש אותו. מ"מ לא הפסיד כלום מאחר דמה שכתב הוא בנוי על הקדמה אמיתיה ומקובלת:
10