שובי שובי השולמית א׳Shuvi Shuvi HaShulamit 1

א׳פתיחה ראשונה

ב׳אצולה מספר דעת ותבונה להרה״ג הגדול בענקים ארי במסתרים רשככה״ג כמוהר״ר יוסף חיים זלה״ה, רב מבבל רבתי יע״א.

ג׳ישמע השומע ויבין המשכיל את אשר חכמים הגידו ואשר הזהירו והודיעו לכל איש ישראל לגשת אל הקודש בעסק סודות התורה הקדושה ונסתריה עץ חיים היא למחזיקים בה, וכבר דברו בענין זה כמה גדולי ישראל ראשונים ואחרונים בראיות ברורות וחזקות בחיוב העסק והלימוד הקדוש הזה על כל ת״ח מישראל, ואין צורך להביא פה כל דבריהם הלא המה כתובים בספריהם כיד ה׳ הטובה עליהם. גם רבינו מהרח״ו זלה״ה בהקדמתו לשער ההקדמות בכ״י האריך והרחיב הדברים בזה, ואעתיק פה לפני הקורא קצת מדבריו אשר הביא מדברי רז״ל והם הא׳ מ״ש.

ד׳בזוהר שיר השירים ע״פ הגידה לי שאהבה נפשי וכו׳ וז״ל זכאין אינון כל דמשתדלין בחכמתא דמאריהון ואינון ידעין ומסתכלין ברזין עילאין, בגין דבר נש כד נפיק מהאי עלמא בהאי איסתלקו מניה כל דינין דעלמא, ונא עוד אלא דמתפתחאן ליה תריסר תרעי דאפרסמונא דכיא, דכל חכמתא עילאה תליא בהי, ולא עוד אלא דקב״ה חקיק ליה בההוא פורפירא דכל דיוקנין גליפין תמן בהאי עלמא ובעלמא דאתי, וקב״ה אישתעשע ביה בג״ע, ואחסין תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי, חכמתא דאצטריך ליה לבר נש למנדע ולאסתכלא ברזין דמריה, חד למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא מאן איהו, והיך איהו, ותיקונא דגופא היך אתתקן, והאיך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא, וחד למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין מאן איהו ההוא נפש רביה, ומאן אתייא, ועל מה אתייא להאי גופא סרוחה דיומא כאן ומחר בבי קברי, וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה, ועל מה אתתקן, ולבתר ברזין עלאין לאשתמודע למאריה, וכל דא יסתכל בר נש מגו נהירו דאורייתא. תא חזי כל מאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעה אע״ג דאית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו׳, תא חזי מה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים אם אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמה עד לא אתית להכא ולא ידעת רזין דעלמא עלאה אע״ג דאנת היפה בנשים במצות ובמעשיה טובים, לית אנת כדאי למיעל הכא נאי לך וכו׳.

ה׳גם בפרשת פקודי דף רמ״ז ע״ב וז״ל האי חיותא קדישא קיימא כד נשמתא סלקא, ומטאת לגביה, כדין שאל לה ברזא דחכמתא דמאריה וכפום ההיא חכמתא דרדיף אבתרה ואדבק הכי יהבי ליה אגריה,

ו׳ואי יכיל לאדבקא ולא אדבק דחי ליה לבר ולא עיילא, וקיימא תחות ההוא היכלא בכסיפו, וכד נטלי גדפייהו אלין שרפים דתחותה כדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה, ואתקודת ולא אתוקדת, וקיימא ולא קיימא, והכי אתדנת בכל יומא, נהירת ולא נהירת, ואע״ג דעובדין טבין אית לה, בגין דלית אגרא בההיא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון ולית שיעורא לאגרא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון עכ״ל.

ז׳ואין ספק כי לכאורה ישתומם האדם בראותו מ״ש כשני המאמרים הנז׳ דאע״ג דאית ליה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעא דההוא עלמא ואתדנת בכל יומא וכו׳.

ח׳ואלו באתי להאריך בביאור כל המאמרים האלו יכלה הזמן, אכן נוכל להבין בדרך קצרה כפי הנז״ל כי שכר מצות ותורה הפשטיית היא בעה״ז ובג״ע הארץ, האמנם למיעל לעלמא עילאה אי אפשר עד שיעסוק האדם כפי יכלתו כפי אשר תשיג ידו בחכמת הזוהר, ואי לא, כדין מפקי ליה מכל תרעין דעלמא עילאה אע״ג דאיהי יפה במצות ובמע״ט, ולכן חלק הנפש והרוח נשארים למטה בג״ע הארץ, אמנם הנשמה שהיא חלקה בסודות התורה נענשת ואתוקדת לבר מהיכלין עלאין דג״ע העליון כנז״ל, וז״ש האי חיותא קדישא קימא כד נשמתא סלקא ולא כד נפשא או רוחא והבן זה.

ט׳והנה היה צריך המאמר של שיר השירים הנז׳ ביאור רחב, אבל מי שיעסוק בחיבורנו ובפרט בשער הגלגולים יוכל להבין את דבריו וכו׳ באופן כי האדם צריך להשיג על ידי טרחו בחכמה הזאת עד שידע שרשו ואחיזתו בגוף האדם העליון היכן, וכן בנפשו וברוחו ונשמתו וכן אחיזתו במצות התורה בפרטות היכן עיקר אחיזתו וכו׳.

י׳עוד כתב רבינו מהרח״ו זלה״ה בהקדמתו היקרה הנז׳ וז״ל אין לו להקב״ה קורת רוח בעולמו אלא כאשר עוסקים בחכמה הזאת, וכמ״ש בתלמוד בכל אותם המעשים של ריב״ז ושל ר״א בן ערך ורבי יוסי הכהן כשהיו דורשים במעשה מרכבה ירדה אש שכינתו יתברך וסיבבה כל האילנות, משא״כ בהיותם עוסקים בפשטיה, וכמ״ש במדרש משלי ע״פ לא ירעיב ה׳ נפש צדיק וז״ל א״ר ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין וכו׳ היה רבי ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכו׳, בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה וכו׳, בא מי שיש בידו ב׳ סדרים וכו׳, בא מי שיש בידו הלכות וכו׳ בא מי שיש בידו תורת כהנים וכו׳ בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה וכו׳ בא מי שיש בידו אגדה וכו׳, בא מי שיש בידו תלמוד וכו׳, והקב״ה אומר לו בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה, צפית בגאות שלי שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שת״ח יושבים ועוסקים ומביטים ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה, כסא כבודי היאך עומד וכו׳. חשמל היאך עומד וכו׳ ברק היאך עומד וכו׳ כרוב וכו׳ וגדולה מכולם וכו׳ וכי לא זה הוא הדרי זהו גדולתי זהו הדר יופיי שבני מכירין את כבודי וכו׳. הרי מבואר בפירוש אף בדברי התנאים שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחויב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה כי אין הנאה להקב״ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה ובספוריה ובדיניה במלותיה כי בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לדעת את בוראם יתברך ואדרבה יש בהם מצות וחוקים שאין הדעת סובלתם וכל אוה״ע מונין את ישראל ואומרים להם וכי מה התורה הזאת אשר צוה אלהיכם אתכם דברים שנראין כחידות ומשלים ליקח שופר ולתקוע בו בר״ה ואתם אומרים שעי״כ השטן הרוחני המקטרג העליון מתערבב וכיוצא בדברים אלו כמעט רוב מצות התורה, ובפרט פרטי דיניהם אין השכל סובלם, וא״כ היכן הוא הדר התורה ויופיה וגדולתה כפי פשטותה, משא״כ בחכמת האמת וכו׳, עכ״ל רבינו מהרח״ו ז״ל שם ע״ש.

י״אוהנה כזאת וכזאת תמצא בזוהר תרומה דף קס״א ע״ב וז״ל ואפילו כל אינון בני עלמא עד לא ייתון בהאי עלמא כולהו קיימין בקיומייהו ובתיקונייהו כגוונא דקיימי בהאי עלמא בחד אוצר דתמן כל נשמתין דעלמא מתלבשן בדיוקנייהו, ובשעתא דזמינין לנחתא בהאי עלמא קרי קב״ה לחד ממנא וכו׳ וא״ל זיל אייתי לי רוח פלוני בההיא שעתא אתייא ההיא נשמתא מתלבשא בדיוקנא דהאי עלמא וכו׳, ואומי לה דכד תחות להאי עלמא דתשתדל באורייתא למנדע ליה ולמנדע ברזא דמהימנותא דכל מאן דהוי בהאי עלמא ולא אשתדל למנדע ליה טב ליה דלא יתברי וכו׳ הה״ד אתה הראת לדעת וכו׳ לדעת למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא ברזא דמהימנותא, ברזא דאורייתא וכו׳ ע״ש.

י״בועוד תמצא מ״ש בתיקונים בהקדמה דף וא״ו ע״א וז״ל דאי בר נש לא ידע אורייתא ואגרא דפקודייא דילה ועונשין דילה למאן דעבד על פקודייא, ומאן הוא דברא אורייתא, ומאן הוא דיהב לה לישראל אץ דחיל ונטיר פקודוי, ובגין דא אמר דוד לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו, דאי בר נש לא ידע ההוא דיהיב ליה אורייתא ומני ליה לנטרא לה איך דחיל מיניה ועביד פקודוי, ובגין דא אוקמוה רבנן ולא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא וכו׳ ע״ש, ואחר הרואה בכמה מקומות עוד בזוה״ק שמדברים בחיוב האדם בלימוד סודות התורה ידע שבאמת א״א לפטור עצמו בשום אופן מזה הלימוד הקדוש ואין צורך להאריך יותר בזה.

י״גברם דא תיקום למנדע כי החכמה הזאת הנפלאה כל לומדיה אשר קבלוה דור אחר דור עד מרע״ה היו לומדים אותה בהצנע ובהעלם גדול, והגם שניתנה רשות לרשב״י ע״ה לגלות זאת החכמה ולפשט אותה בדורו, עכ״ז גם הוא ותלמידיו ע״ה דברו בה בלשון קצר ונעלם בכמה מקומות, והם הם הדברים אשר הובאו בספר הזוהר והתיקונים וגם אלו הדברים הנז׳ אחר כך נסתרו ונעלמו ונגנזו מעיני כל חי כמה דורות ונשארה החכמה הזאת גנוזה אצל קצת גדולים בדור אחר דור, וכאשר פרט אותם רבינו מהרח״ו ז״ל בהקדמתו הנז״ל מי הם גדולי הדורות אשר זכו לחכמה הזאת בהצנע ע״י אליהו זכור לטוב, והיה העולם שמם עד שבא רבינו הגדול האר״י זיע״א שלמד החכמה הזאת כמצטרך עם אליהו זכור לטוב וניתן לי רשות לגלות הדברים בלשון ברור ורחב אשר גם הרשב״י ע״ה לא גילה באדרות וזוהר ותיקונים בהרחבה גדולה כזאת, והדברים אשר סתם וחתם אותם רשב״י ע״ה בספר הזוהר ואדרא בכמה חותמות, הוא פתח אותם והאיר עיני ישראל בהם, והיינו כי הזמן אשר היה בו רבינו הגדול האר״י זיע״א היה ראוי לגילוי החכמה הזאת כי היה באלף הששי ובפרט אחר שעבר ממנו שלש מאות שנה ונכנסת מאה הרביעית ממנו, והנה כבר ידוע לך שרבינו הגדול נולד בארץ הקדושה ואח״ך הלך למצרים, ושם זכה לחכמת הזאת ולגילוי אליהו זכור לטוב, ויש שלא הודו לו בעודו שם שלא הכירו כבודו וכבוד חכמתו, ולא נתפרסמה חכמתו ולא נתקבלה אצל הכל בעודו שם, אך אח״ך העיר ה׳ את רוחו על ידי אליהו זכור לטוב וא״ל שילך לארץ הקדושה, וכן עשה יצא ממצרים והלך עה״ק צפת תוב״ב, ושם נתגלית השגתו וידיעתו ונתפרסמה חכמתו ונתקבלה אצל הכל, וכולם הודו לו ונתאמת אצל כל החכמים הפשטנים והמקובלים אמיתות דבריו וחכמתו והשגתו וגדולי הדור הנמצאים שם כולם אמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו, וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש שקדשוהו שמים, ואין צורך להאריך בפרטות המעשים אשר היו מתחילה וע״ם כי ידועים המה מפי סופרים ומפי ספרים. — ואחשוב לעשות רמז לענין רבינו זלה״ה בהשגתו בחכמה הזאת בפסוקי תורתנו הקדושה, כי אין לך דבר שאין לו רמז בתורה הקדושה כנודע מדברי הרמב״ן ז״ל והוא מ״ש בפ׳ תולדות ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים: ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו: ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה: ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ: (ואח״כ נפטר מו״ר זלה״ה) ויעל משם באר שבע: ואין רצוני לפרש הרמז כולו כי מה שהיה מתחילה וע״ס באמיתות ידוע הוא לצדיקים אשר בג״ע שם יפרשו הרמז הזה ואם שגיתי ההי״ב ודי בזה.

י״דוהנני מעתיק לך פה מ״ש מהרח״ו זלה״ה בהקדמתו הנז״ל וז״ל והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה׳ ויאר לנו על ידי השרידים אשר ה׳ קורא בכל דור ודור כנו׳, וגם בדורנו זה אלהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית, הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר״ר יצחק לוריא אשכנזי זלה״ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות, במעשה בראשית במעשה מרכבה, בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות בשיחת מלאכים, מכיר בחכמת הפרצוף הנז׳ בדברי רשב״י בפ׳ ואתה תחזה, יודע בכל מעשה בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפעל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ, ולמה שנגזר תמיד בשמים, יודע בחכמת הגלגול מי חדש מי ישן, ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאדה״ר התחתון, יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים, מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עמהם בחכמת האמת, מכיר ברוח האדם כל מעשיו ע״ד ההוא ינוקא בפ׳ בלק, וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם, ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב״י ע״ה ועד הנה.

ט״ווכל זה השיג שלא ע״י קבלה מעשית ח״ו כי איסור גדול יש בשמושם, אמנם כל זה היה מעצמו ע״י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת, ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה היא הביאתו לידי אליהו הנביא זכור לטוב שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה, וכמו שאירע להראב״ד ז״ל כנז״ל בשם הרקאנטי, ואף אם פסקה נבואה מ״מ רוח הקודש על ידי אליהו הנביא זכור לטוב לא פסק, וכמו שהובא ע״פ ודבורה אשה נביאה תנא דבי אליהו מעיד אני עלי שמים וארץ הן איש הן אשה וכו׳ אפילו עבד אפילו שפחה הכל לפי מעשיו מיד רוח הקודש שורה עליו, ועד״ז הזכירו ג״כ שם ע״פ ואלה דברי דוד האחרונים ע״ש.

ט״זגם זה נזכר בהקדמת התיקונין בכתיבת יד וז״ל ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומיא ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין, ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו׳, והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנז׳ זלה״ה הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחיבורי זה יעידון יגידון וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברם אם לא בכח השפעת רוה״ק ע״י אליהו הנביא זכור לטוב.

י״זולמען אל ישט לבך אל אשר תמצא בקצת דברי המקובלים המחברים ע״פ עיון שכלם האנושי אכין לך הדרך ואשכילך בדרך זו תלך באורח מישור הנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת רשב״י ע״ה ומאז ואילך נסתם חזון וכו׳, וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקים בה בהסתר גדול ולא באתגלייא, ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו ואך זה בראשי פרקים מפה אל פה מגלה טפח ומכסה אלף טפחים, והיתה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת מדור אל דור עד הרמב״ן ז״ל, אחרון המקובלים האמתיים, והנה כל ספרי הגאונים כמו רבינו האי גאון ז״ל וחביריו כולם נכוחים למבין אין בהם נפתל ועקש אבל דבריהם בתכלית ההעלם, וכן כל דברי אותם החכמים שזכרנו לעיל בשם הרקאנטי שהיה נגלה עליהם אליהו הנביא זכור לטוב כולם דברי אמת וגם הם סתומים בחזקת היד, גם פירוש ספר יצירה שמכונה בשם הראב״ד ז״ל עם היות שחברו חכם אחר אשכנזי ואינם דברי הראב״ד עכ״ז דבריו אמתיים וגם הם סתומים ונעלמים. גם ספר ברית מנוחה הוא נעשה ע״ד הנז״ל כענין מורי ורבי ז״ל כי נגלה אליו נשמה צדיק אחד והיה מלמדו וכל דבריו סתומים וחתומים כי נאמן רוח מכסה דבר היה ועמוק עמוק מי ימצאנו, גם החיבור שעשה הרמב״ן ז״ל אמת ויציב ונכון וקיים למי שיבינהו כאשר הוא כתב בהקדמת חיבורו וזכרנו למעלה.

י״חוהנה כל ספרי המקובלים האחרונים שהיו אחר הרמב״ן ז״ל אל תקרב אליהם, כי מן הרמב״ן אילך נסתרה דרך החכמה הזאת מעיני כל החכמים ולא להם כי אם קצת ענפי הקדמות בלחי שרשיהם ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז״ל דבריהם בשכל אנושי, ומעצמך תוכל לדעת לעמוד על המבחן כי המעיין החריף יוכל לכלול ולידע רוב הקדמותיהם וכלליהם בד׳ או ה׳ ימים וכל דבריהם כפל הענין במילות שונות וכל פרי הקדמתם היא היות עשר הספירות נמצאות וחברו תלי תלים של ספרים בענין, אשר כללות דבריהם יכתבו בשנים או בשלשה קונטריסים ולא כן מצינו בראשונים וכו׳.

י״טואנשי לבב שמעו לי אל יהרסו לראות בספרי האחרונים הבנוים ע״פ השכל האנושי ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה, ולכן אני הכותב הצעיר חיים וויטאל רציתי לזכות את הרבים בהעלם נמרץ והמשכילים יבינו, וקראתי שם החיבור הזה על שמי ספר עץ חיים וגם שם החכמה הזאת העצומה חכמת הזוהר הנקראת עץ חיים ולא עץ הדעת כנז״ל, בעבור כי בחכמה הזאת טועמיה חיים ויזכו לארצות החיים הנצחיים ומעץ החיים הזה ממנו האכל ואכל וחי לעולם ואשכילך ואורך דרך זו תלך. דע כי מן היום אשר מורי זלה״ה החל לגלות זאת החכמה לא זזה ידי מתוך ידו אפילו רגע אחד, וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטרסים על שמו ז״ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה טעות גמור הוא כי לא הביני דבריו ואם יש בהם איזה תוספת שאינו חולק עם ספרנו זה אל תשית לבך בקבע עליו כי שום אחד מהשומעים את דברי קדשו לא ירדו לעומק דבריו וכונתו ולא הבינום בלי שום ספק. ואם יעלה בדעתך לחשוב שתוכל לברור הטוב ולהניח הרע אל בינתך אל תשען כי אין הדברים האלו מסורים אל לב האדם כפי שכל אנושי והסברא בהם סכנה עצומה ויחשב בכלל קוצץ בנטיעות ח״ו לכן הזהרתיך ואל תסתכל בשום קונטרסים הנכתבים בשם מורי זלה״ה זולתי במה שכתבנו לך בספר הזה ודי לך בהתראה זאת עכ״ל זלה״ה.

כ׳ודע כי מ״ש מהרח״ו ז״ל בהקדמתו הנז׳ ספר עץ חיים הנה כל ספריו אשר חיבר הם בכלל הספר הזה דהיינו ספר מבוא שערים וגם כל שמונה שערים שסידר מהרש״ו ז״ל בנו כי הכל הם דבריו וכתיבת ידו ושם זה של עץ חיים הוא כולל לכולם ורק כי מהרח״ו ז״ל עשה כמה מהדורות ולכן נחלקו לכמה חלקיה וגם ספר עולת תמיד הוא אמיתי כי הוא מכ״י מהרח״ו ז״ל.

כ״אוהא לך מ״ש הרב הגדול מהר״ח אזולאי ז״ל בשם הגדולים וז״ל מהר״ר חיים ויטאל בישראל גדול שמו זצ״ל והיה תלמיד בפשט מהרב מהר״ם אלשיך ז״ל וכו׳ והוא קבל מרבינו האר״י זצ״ל חכמת האמת וכתב אשר שמע מפי רבו בס׳ עץ החיים כ״י כמפורסם ויען אבדורי אבדור כתבי הקודש על ארבע כנפות הארץ בכמה מיני סדרים ונוסחאות, אמרתי אעלה בקצר אמיץ להודיע לבני אדם, הנה רבינו האר״י ז״ל צוה ששום אחד מתלמידיו לא יכתוב זולת מהרח״י אך הם לחשקם בתעלומות חכמה היו כותבים ומאלו הקונטרסים משאר תלמידים נתהוו טעיות ונוסחאות, ועוד כי מהרח״ו לא נתן רשות להעמיק מכתביו לשום אחד וחלה חולי גדול וכבד ועל ידי ממון לקחו מבני ביתו ת״ר ניירים ונתנום למאה סופרים והעתיקום במהירות בעוד שלשת ימים וזו סיבה שנית לטעיות ושינויים, וזה שלשים ויותר שיצא׳ לאור שמנה שערים מסודרים מבן מהרח״ו מהר״ר שמואל ועליהם יש לסמוך, אך אין בשערים הנז״ל מהדורא בתרא כי מהרח״ו צוה לגנזם בקברו ורבנן קדישי אשר בדור על ידי יחודים הוציאום מקברו ברשותו על ידי שאלת חלום ובאה ליד מהר״ר יעקב צמח ומהר״ר מאיר פאפירש כ״ץ ולכן תמצא בס׳ דרך עץ החיים שסדר מהר״ם הנזכר מהקדמות וזה הספר קורין אותו הכל עץ החיים חידושים רבים ועמוקים אשר אינם בשער ההקדמות אשד סידר מהר״ש ויטאל הנז׳ כי לא היה ביד מהר״ש המהדורא בתרא, ולכן הרוצה ללמוד בספרים היותר מדויקים ילמוד השמונה שערים שסדר מהר״ש ודרך עץ החיים שסדר מהר״ם פאפירש הנקרא עץ חיים שבו המהדורא בתרא, אך לענין המהדורא קמא לשון שער ההקדמות הוא יותר מיופה ומסודר ונראה שלשון שער ההקדמות הוא מהדורא אחרת מציעתא, גם ספר מבוא שערים היה עם מהדורא בחרא כי לא היה ביד מהר״ש הנז׳ וספר אוצרות חיים הוא סידור מהר״י צמח והוא מובלע הלשון ממש בתוך ספר דרך עץ חיים למהר״פ הנז׳, ואני הצעיר ראיתי בארץ מצרים השמונה שערים מכ״י מהרח״ו עצמו רק המהרח״ו סידר שער הפסוקים ומצות שער אחד, ושער אחד אשר נמצא מטהרת יד הקודש האר״י זצ״ל עצמו, גם בסוף כל שער יש קונטרס מאשר שמע מהרח״ו ז״ל משאר החברים ששמעו מהרב וזה עשאו קונטריס מיוחד בסוף כל שער ובנו מהר״ש לקח השער אשר נמצא מכ״י האר״י וגם הקונטרס שבסוף כל שער הנז׳ וסידר ועירב הכל כאחד והלך בסדר הרב אביו רק שחילק שער הפסוקים ושער המצות לשנים והיו ח׳ שערים, גם ראיתי מכ״י מהרח״ו כמה חיבורים בכל חכמה וס׳ עץ הדעת טוב דרשות על כל התורה ממנו ע״ד הפרד״ס, גם חידושים על הש״ס וההוספות מכתב ידו ובס׳ חזיונות הנזכר כתוב שנולד מהרח״ו שנת הש״ג ודמשק מנוחתו שנת הש״פ, גם ראיתי פיתקא מכתב יד מהר״ם אלשיך עצמו וכתוב בה שבכח אשר נסמך ממרן מהר״י קארו הוא סומך את מהרח״ו יורה יורה ידין ידין בכל דין מוסמך והזמן ך׳ אלול שנת הש״ן וכו׳ ע״ש.

כ״בעוד כתב הרב הנז׳ שם באות יו״ד וז״ל רבינו האר״י זצ״ל בישראל גדול שמו ניצוץ מרע״ה, אפס קצה מעלותיו כתב מהרח״ו זצ״ל בהקדמת עץ החיים ועזוז נוראותיו כתובים בס׳ עמק המלך ומצרף לחכמה וס׳ שבחי האר״י, והיה לו רוח הקודש ובקי בכל חכמה, וראיתי מכ״י מהרח״ו זצ״ל טופס הסכמה מרבני מצרים משנת שי״ח וחתום בה הרב האר״י שם, עוד ראיתי במגילת סתריו של מהרח״ו מכתיבת ידו ממש כי כל מה שקבל מהאר״י זצ״ל היה בשנה אחת וקצת ירחין והם שנה של״א ושל״ב עד יום ה׳ אב שנלקח ארון האלהים בעוה״ר זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל עכ״ד.

כ״געוד כתב הרב הנז׳ ז״ל וז״ל רבים אמרו דכשבא מהרח״ו ללמוד עם רבינו האר״י זצ״ל היה יותר גדול בשנים מן הרב ז״ל ושכך מצאו כתוב בכתבים, אני עניתי שאני הצעיר זכיתי וראיתי ס׳ חזיונות ממהרח״ו ז״ל מכתיבת ידו וכתוב שם שנולד שנת הש״ג והוא כשבא אצל הרב היה בתחלת שנת של״א וכפ״ז היה לו כ״ח שנה, ובשנת של״ב יום ה׳ לאב נלקח ארון האלהים רבינו האר״י זצ״ל וזיע״א והיה בן ל״ח שנה, ובא וראה שכל החכמה למד בשנה ועשרה חדשים דהוא פלא, אך כבר נודע שהרב השקהו למהרח״ו ז״ל מבארה של מרים בים טבריה ונתיישבה החכמה בקרבו ובצירוף נשמתו העליונה והרב הקדוש המלמדו להועיל זיע״א עכ״ל.

כ״דעוד כתב הרב הנז׳ ז״ל וז״ל עץ החיים חיבר מהרח״ו ז״ל בחכמת האמת ממה שקבל מרבו רבינו האר״י זצ״ל והוא שם כולל לכל, ואח״כ פתח כמה שערים שער ההקדמות שער הכונות וכו׳ וכבר בנדפס מע׳ הי״ת כתבתי מעניינו, ומפני שמהרח״ו קרא שם כולל עץ החיים לכן הרב המקובל המופלא מהר״ר מאיר פאפירש כשסידר הכתבים שהיו בידו וקבלם מרבו הרב המקובל מהר״ר יעקב צמח ז״ל כי כתבי מהרח״ו עצמו היו ביד בנו מהר״ש ויטאל ולא היו זזים מביתו כלל רק אבדורי אבדור הכתבים בערבוביא כמ״ש בנדפס שם מע׳ חי״ת והרב מהר״ם פאפירש הנז׳ הלך לדמשק יראה בבית מהר״ש וישאל הספרים ולקח שמץ מנהו מהסדר ובחזרתו לעה״ק ירושלים תוב״ב סידר סדר נכון לכל הכתבים עם מהדורא בתרא שלא היתה ביד מהר״ש וישאל ולכולם קרא בשם עץ החיים, אך בחלקו׳ת כי לספר ההקדמות קראו דרך עץ החיים ולספר הכונות קראו פרי עץ החיים, ולפירוש פסוקים וכו׳ קרא נוף עץ חיים, וחולקו, ויש בו גוף ב׳ גוף ג׳ וכו׳ עדר עדר לבדי עכ״ל.

כ״העוד כתב הרב הנז׳ ז״ל באות ק׳ וז״ל וראיתי בכתבי הרב הרמ״ז שהוא היה נזהר שלא לקרות שום ספר קבלה כי אם כתבי האר״י זצ״ל כפי אשר קבלם מרבו מהר״ב הלוי שהיה קרוב לבורי האר״י ואף ספרי הרמ״ע לא היה קורא עכ״ד הרמ״ז, ועוד רעה חולה כי מי שהוא מוחזק לנאמן בכתבי האר״י צריך חקירה גדולה כי ידעתי נאמנה מקובלים מוחזקים בנאמני ארץ מוסכמים מגאוני ארץ, ועד אחרן נתגלה שהם והסומכים אותם היו קורין בכתבים אחרים ושומר נפשו ירחק עד חקור דבר דהספר שלומד והחכם המלמדו נאמנו מאד וה׳ הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים עכ״ל.

כ״ועוד כתב הרב הנז׳ ז״ל באות ע׳ וז״ל עמק המלך נדפס משנים קדמוניות בקבלה וכתוב שם שהוא מגורי האר״י זצ״ל ושמעתי שלא באו לידו כתבים אמיתיים, והרב עיר וקדיש מהר״ר חיים הכהן ז״ל תלמיד רבנו מהרח״ו ז״ל בהקדמת ספרו מקור חיים פי׳ לה׳ ציצית ותפילין דרך קשתו מל הספר הנז׳ ולכן הצנועים מושכים ידיהם מלקרות בו ועמ״ש הרמ״ז באגרות אשר בדפוס דף מ״ב ע״א שרומז ומחוי במחוג והמ״י, וכבר כתבתי כמה פעמים שהרוצה ללמוד בכתבי רבינו האר״י זצ״ל האמתיים יעסוק בשמונה שערים שסדר מהר״ש ויטאל בן רבינו מהרח״ו ז״ל ובספר דרך עץ החיים שסידר מהר״ם פאפירש ז״ל שנדפס מקרוב כמה פעמים כפולין, וספר אוצרות חיים כ״י מצאו הרב מהר״י צמח ז״ל מכתיבת מהרח״ו ז״ל וכולו כלול בדרך עץ החיים הנז׳ בין הפרקים, גם עולת תמיד שסידר מהר״י צמח ז״ל בכונות העיד שהוא מכ״י מהרח״ו ז״ל, וכבר כתבנו כמה פעמים שמז״ה מהר״א אזולאי ומהר״י צמח ז״ל עשו הפסקות ויחודים עד שהרב מהרח״ו ז״ל נתן להם רשות לחפור בקברו ולהוציא משם הכתבים שצוה הוא לגנזם, והוציאום משם, ומכתבים אלו הם המהדורא בתרא של דרך עץ חיים וס׳ עולת תמיד הנז׳ שלא היו בידו של הרב מהר״ש ויטאל ז״ל, וכל זה נתברר לי אני הצעיר באמת אחר החיפוש בכמה ספרים כ״י, וגם מדברי הרב מהר״ר משה ויטאל ז״ל בן הרב מהר׳ש ויטאל הנז׳ שראיתי כתב ידו ממנו שכותב בסגנון זה על איזה קונטרסים זהו ממור זקיני מהרח״ו ז״ל ונמצא ביד זולתינו מכ״י מור זקיני ז״ל, ויותר מזה נתברר לי הדבר מאד ודי בזה, ודע שחיברו ספרים הרב מז״ה והרב מהרי״ץ ז״ל על הזהר מכתיבות הנז׳ שמצאו בקבר מהרח״ו ז״ל, ונראה שלא היה רצון ה׳ שיתגלו ונאבדו לגמרי הספרים הנז׳ וכל האמור ידעתי נאמנה בבירור עכ״ל.

כ״זעלך כתב הרב הנז׳ ז״ל וז״ל בענין ספרי קבלה גליתי טפח בנדפס במע׳ ח׳ ובמע׳ ק׳ ע״ש, וראיתי למהר״י צמח שכתב בהקדמת פירושו לאדרא שחיבר נגיד ומצוה בתחילה בקצרה ועלה על דעתי להדפיסו להפיק רצון החברים וכתב וז״ל ובא אלי חלום קשה עד מאד והזהירו אותי מאד שאזהר ואשמר לבלתי שים אותו בדפוס עכ״ל, והרב מהר״ר תיים הכהן תלמיד מהרח״ו זצ״ל בהקדמת ס׳ מקור חיים נתב וז״ל חלפו תורות עברי חק להדפיס מאמרי האר״י ז״ל וראיתי אחרי רואי לאשר הביא אלוה בידו הוא עמק המלך לא די כי כל זה הוא בדרך גניבה כי מעולם לא יצא מתחת יד הקדוש ז״ל דברים אלו ולא במסירה פה חל פה אלא שכתב אותם לשמו ועשה עצמו מפרש דברי האר״י ז״ל ומאמרי הזוהר והנה מעולם האר״י ז״ל לא למד תורה זולת לקדום הר״ח ויטאל ז״ל, והעשרה היושבים עמו אין לומדים מפי האר״י ז״ל רק אומר הקדמה אחה ומסתלק בדרך מרע״ה וכולם לומדים עם הקדוש הר״ח ויטאל ז״ל ומעולם לא כתב האר״י זולת הקדמה אחת לענין קשר עם הצדיקים הנה היא כתובה בס׳ עץ החיים מידי האר״י ז״ל ותו לא מידי הכל מיד הקדוש הרב חיים ויטאל ז״ל מורי ורבי, ובעמק המלך מפרש אשר לא כן, והלא אפילו ההקדמות של הדרושים שמסר האר״י ז״ל להרב הנז׳ ד׳ דרושים מהם נזר עליו בכח נח״ש שלא יוציא אותם מפיו כלל והם דרוש א״ק ומאמר תלת רישין וכו׳ כך אמר לי הרב מפיו ומי התיר לזולת להעלות אותם בדפוס להתעולל בהם ערלי לב וכו׳ ומה לעשות דאמסר עלמא לטפשאי וכו׳, כלל הדברים כי היודע כתיבה ידי הרב זלה״ה אותם יראה ויסמוך עליהם לא על הזולת, ולא מדרכי דברתי עד הנה רק למען ינצלו כל יראי ה׳ מהעונש ואני את נפשי הצלתי עכ״ל, וכאשר ישתכל המשתכל בדברים אלו יקרע סגור לבבו אך הותרה הרצועה להדפיס ספרי קבלה ואין מקיץ ואין יודע, ואש תקוד בקרבי על עניינים אלו ואביזרייהו אך האיש הנלבב ישמור עצמו הן שלא ללמוד כי אם בשמונה שערים שסידר מהר״ש ויטאל וס׳ דרך עץ החיים וה׳ מבוא שערים וספר אוצרות חיים דוקא כי רבו כמו רבי ספרים מלוקטים ואומרים שהם מהאר״י זצ״ל ויש לחוש שמא עירבו מזולתו כאשר נמצא כמה פעמים בתוך דרושי האר״י ערב רב עלה אתם, והן להרחיק עצמו מלהיות בעצת מדפיסי ספרי קבלה השומע ישמע ועליו תבא ברכת טוב עכ״ל, וכתב עוד וז״ל ומ״ש מהר״ח כהן שרבינו האר״י ז״ל מעולם לא כתב וכו׳ כמו שהבאתי לשונו בח״ב נראה שכונתו הוא מיום שבא מהרח״ו ז״ל אבל מקודם כתב קצת וכל אשר מצא מהרח״ו כתוב מכתיבת ידו יד הקודש עשאו שער בפ״ע ואני ראיתי מכ״י מהרח״ו ז״ל עצמו עכ״ל.

כ״חובספר שיורי ברכה א״ח סי׳ תצ״ג כתב הרב הנז׳ ז״ל וז״ל ומ״ש בברכי יוסף בסימן זה דיש מי שכתב דפטירת רשב״י ע״ה זיע״א בל״ג לעומר כ״כ בפרי עץ חיים, אך כבר נודע דבנוסחאות כתבי האר״י ז״ל היה ערבוב וט״ס והנוסחא האמיתית היא נוסחת הח׳ שערים שסידר הרב מהר״ש ויטאל בנו של רבינו מהרח״ו ז״ל, ובשער הכונות האריך בסוד ימי העומר וטעם שמתו כ״ד אלף ואח״כ למדו חמשה אצל רבי עקיבה והם ר״ש ור״מ וכו׳ והיא שמחת רשב״י וכתב שיש שורש בשמחה זו שעושים והוא האריך בזה ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת רשב״י ע״ה ואפשר שהכונה כמ״ש לעיל דביום ל״ג לעומר התחיל ללמד רבי עקיבה לרשב״י וחביריו ודוק היטב עכ״ל ע״ש.

כ״טובענין גילוי הזוהר אשר נתגלה בדורות האחרונים ולא בדורות הראשונים ראיתי להרב הנז׳ שנתב בזה דברים טובים ונבונים וראוי להעתיקם פה וז״ל רבינו אליעזר המחבר ספר הרוקח חיבר פירוש התפלות וסודן וכתב שהוא מקובל מרבינו יהודה החסיד שקבל מרבו ורב מרב עד שמעון הפקולי וכתב שם שרבינו שמואל החסיד אבי רבינו יהודה החסיד קבל מרבינו אליעזר חזן שקבל מרבו עד רבינו שמעון הגדול ורגמ״ה. כ״כ הרב יש״ר בס׳ מצרף לחכמה דף י״ד ע״ב ע״ש באריכות, וכתוב בשו״ת מהר״ם ד״פ בסופו דף קי״ג ע״ב שיסוד התשובה קבל הרב רבינו אליעזר בן רבינו יהודה מרבינו יהודה החסיד אב החכמה בן רבינו שמואל הקדוש הנביא בן רבינו קלונימוס משפירא הזקן בן רבי יצחק ז״ל והמה קבלו רב מרב גאון מגאון חכם מחכם הלכה למשה מסיני עכ״ל ואתה אנוש אלוף לראש אל תתמה על החפץ כי לפי האמור דרכי התשובה אשר אזן וחיקר רבינו בעל הרוקח קבלם מרבו, ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני וא״כ איך הרב האר״י זצ״ל פורש לו לעשות לו דרך חדש בענייני התשובה וביאר עליה לכל עון ולכל חטאת משום פגמו בשרשי נשמתו וכיוצא מילין לצד עילאה ימלל הפלא ופלא, א״כ הוא ראה והתקין מתכונת הלבני״ם והירי׳ רעים הן הן הדברים עצמן מעידין על אמיתותן בצביונן ובקומתן וכיצד ותקיימו שני מקראות הללו.

ל׳דע כי אלו ואלו דברי אלהים חיים וכמה פנים לפנים בדרכי התשובה נאמרים באמת למרע״ה בסיני מפי הגבורה ויותר ויותר מאשר גילו המאורות הגדולים רבותינו הנזכרים יש ויש בכללות ובפרטי פרטות כפי ערך האדם וכפי ערך נשמתו וכפי מצב העולמות בעת ההיא וכפי תוקף יצרו וכפי הנאתו וכונתו וכפי מצבו אל עירו ואל שער מקומו וכהנה וכהנה פרטי פרטום ושינויים רבו מספר לפי גלגוליו ולפי שרשי נר״ן וכיוצא, אמנם דרך כללי כללות גילו לנו רבותינו הנזכרים והמקיים דבריהם בטוב כונתו ואמיתות חרטתו והכנעתו אלהים יראה לו הן חונן והן מרחם לתקן אשר עותו וללקט אשר פיזר וליחד אשר הפריד בדת מה לעשות כי אל רחום הוא ולא כלו רחמיו נהרי״ם יאורי״ם רחבי ידים.

ל״אואולם לימים ראשונים נסתם כל חזון והחכמה העמוקה חכמת האמת ונסתר״ה והיא נתמ״ה וראשי הדורות ידעי רבנן איזה שרשים בכללות וכבר אמרו בזוהר דאמרי רשב״י לא נשאר כי אם מלא העמר מן למשמרת דהגם שלא פסקה מישראל חכמה זו וכאשר האריך הרב המשולם יש״ר מקנדיא בס׳ מצרף לחכמה אשר המלה ואשר הביא ספרי הגאונים אשר חיברו בחכמת האמה וכיוצא ע״ש באורך, מ״מ הכל היה למשמרת לאצנעא בכללי כללות ולפי הדור ולפי מצב העולמות מעת החרבן, וכיוצא נתגלה לרבינו יהודה החסיד דרכי החשובה ונשאר בקבלת רבו מרבו וכו׳ אותו הדרך הטיב בעיני ה׳ וראוי לדיר אחרון שלא היה להם ידיעה כ״כ ברכמת האמת ומעיינות החכמה עדיין לא נתפתחו, וכן לענין סודי התפלות שקבל רבינו הרקח מרבו ורבו מרבו עד שמעון הפקולי כמדובר לעיל נשאר בקבלתם מה שרצה הקב״ה לזכותם כפי מלב העולמות והדורות והכל אמת וצדק.

ל״בהאמנם בימי רבינו האר״י זצ״ל רצה הקב״ה לפתוח שערי אורה ומעיינות החכמה על ידי זכאי האר״י החי כי היתה נשמתו מעולם התקון מסוד פנימיות של הפנימיות שכבר נבררו כמה ניציצות ולא נשאר אלא בריאת הרגלים והיה זמן כשר להתגלות שרשי עיקרי פנימיות החכמה, ולמחיה שלחו אלהים והוציא חמה מנרתיקה והחזיר עטרה ליושנה לגלות ספוני טמוני קדשי קדשים.

ל״גומענין לענין אמרתי אעלה אשר השבתי למשכיל אחד, שאל שאל האיש לנו דהרי התלמוד הקדוש נעשה ונגמר מרבבות אלפי רבנן אשר בכל דור ודור מימות רבי ועד רב אשי אשר היו לומדים פמליות פמליות ועד אחרן בימי רב אשי אוספו אספה ממעונות אריות כלהו רבנן, ויהי ביום כלות כלה דאדר וכלה דאלול היו לומדים מסכתא אחת בכל כלה באסיפה גדולה וזמן קהלה היא וכבודו עליהם יראה בעמוד אש כאשר קבל רבינו יהודה בר ברזלי שהיה עמוד של אש יורד מן השמים בכלה דאדר ובכלה דאלול והיינו דקאמרינן סוף פרק היה קורא דף י״ו א״ר אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא ולא מגייר גיורא מנייהו וכמ״ש התוס׳ שם, ואז היה נכתב התלמוד על יד על יד בהסכמת כל האמוראים אלפי רבבא ולכן חייבים כל ישראל לשמוע ולשמור כל הכתוב בתלמוד במצות ה׳ אלהינו ע״פ התורה אשר יורוך, אם כן אפוא זוהי שקשה שראינו כמה חומרות ועונשים בספר הזוהר בדינים מדינים שונים אשר לא נראו בתלמוד הקדוש, וגם בדינים הנזכרים בש״ס לא נכתבו כל העונשים הקשים שיש בזוהר הקדוש הן הנה אמרי משכיל דורש בהרחבה.

ל״דולפי שעה זאת אשיב הלא מראש הנה זאת חקרנוה ראשונים שאלו אמאי לא אתא משיחא בימי חסידים הראשונים ובימי רשב״י וכל קדושים עמו אשר היו דבקים בו יתברך והיו נשמות עליונות, ובעוסקם בתורה היתה האש מלהטת סביבם ומלאכי השרת מוקפים חומה ואליהו זכור לטוב הוה מתרחיש להו כאשר ידבר איש אל רעהו וכביכול גוזר נזרה ואינהו ביטולי בטלוה דהוו מתקפי ברחמי ונהרות המושכין עד דאתבסם עלמא וחדל להיות לצרה, ומדוע בושש לא בא בן ישי הלא דוד מסתתר באותם הימים, ועוד יש לחקור מדוע ספר הזוהר הקדוש לא נתגלה לאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים ולגדולי הרבנים ואיך נתגלה אח״כ בדורות הגרועים מהם.

ל״הוהנה לחקירה הראשונה התשובה מבוארת כי גזרה חכמתו יתברך שיהיו אלף שנים בגלות זה כדכתיב נתנני שומעה כל היום דוה והוא יומו של הקב״ה, וכן אמרו בזוהר ומדרש איכה ובכמה דוכתי וכל התנאים ואמוראים היו סמוך לחרבן בתוך האלף שנים שהרי רב אשי שסידר התלמוד היה בשנת שנ״ח לחרבן ולכן לא הועיל כל קדושתם להביא המשיח כי גזרה עומדת, וממוצא דבר אפשר לומר כי ודאי הכל בשקול אל דעות לו נתכנו עלילות, ואפשר דבהיות גזרת החרבן אלף שנים וכל הקדושים היו בתוך האלף שנים לא רצה הקב״ה שיגלה ספר הזוהר שיש בו כמה חומרות ועונשים כרחם אב על בנים כי באותו פרק היו שמדות ותוקף הצרות והיו ישראל בצער גדול, ואם היו מתגלים דברי הקדושים רשב״י וחביריו וכל העונשים היה מקום לסט״א לקטרג יותר על ישראל לרעו״ת ביעקב רעה אחר רעה, אבל אחר שעבר אלף שנים מהחרבן שנשלמו שנת ד׳ אלפים תתכ״ח אז היה יכול לבוא משיח, ובעזה״ר אשתהויי אשתה, וזה חטא נוסף לכלל ולפרט על כל חטאים וחלול שמו ח״ו וחלול תורתו, ונתגברה הקליפה מאד להחטיא יען כבר נתברר הדבר ועתה הברירה ברגלים וכמ״ש בעקבות משיחא חוצפא יסגא שהוא הסט״א שמתגברת להחטיא את ישראל בראותה כי כלתה אליה הרעה, וכמו שביאר באורך רבינו האר״י זצ״ל, אבל כשל כוחה בענין השמדות ותוקף הצרות כי כבר הוברר הרבה כאמור מפי כבוד רבינו האר״י זצ״ל (וגזרת ת״ח טעם יש בדבר).

ל״וולכן סמוך לדורות שאחרי אלף שנה מהחרבן נתגלה אור הזוהר להגין על ישראל ושאם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לפשות בזכות זה חפרה ישע ישועת ישראל וכו׳ עכ״ל.

ל״זואופן גילוי הזוהר כתב הרב ז״ל שם וז״ל ראיתי כתוב מהרב מהר״א רווינו וז״ל מצאתי בזהר כ״י ישן נושן אצל מורי מהר״ם זכות נר״ו מצאתי כתוב באמת כי ראש המקובלים (פירוש הם אשר גילו הקבלה ולמדו בגילוי) רבי נחוניא בן הקנה והוא חיבר ספר הבהיר ואחריו רשב״י עשה ס׳ הזוהר וחיבר בו כמה חיבורים כמו התיקונים, וכשנפטר רשב״י ור״א וכל הדור ההוא אבדה חכמת הקבלה, עד שהקרה ה׳ לפני מלך אחד ממלכי מזרח שציוה לחפור במקום אחד על עסקי ממון, ונמצא שם ארון אחד ובו ספר הזוהר, ושלח לחכמי א״ה וחכמי אדום ולא ידעו ולא יבינו, ושלח אחר היהודים באו אצלו וראו הס׳ וא״ל אדוניני המלך זה הספר עשאו חכם אחד והוא עמוק ואין אנו מבינים אותו, א״ל וכי אין יהודי בעולם מבין אותו, א״ל יש במדינת טוליטולה, והמלך שלח הספרים עם גבוריו לטיליטולא, וכשראוהו חכמי טוליטולא שמחו בו שמחה גדולה ושלחו למלך מתנות רבות ומשם נתפרסמה הקבלה בישראל ע״כ מצאתי כתוב מהרב הנז׳, והרב יש״ר בס׳ מצרף לחכמה דף כ״ב כתב דשמע מפי מגידי אמת שבשנת ש״פ כשבזזו הספרדים עיר הידילבירגה לקחו מהאקידימי״א כמה אלפים ספרים וביניהם ספרי קודש על קלף ובכלל ספר הזוהר על כלל עשרים וארבע משא סבל ישולחו הספרים לחשמנים ודוכסים ע״ש עכ״ל ע״ש, ועוד כתב הרב ז״ל הנז׳ בהשמטות וז״ל וראיתי מכ״י מהרח״ו ז״ל ספר אחד גדול מחסרונות שיש בזוהר וכמדומה שיש איזה חידוש נוסף על החסרונות שנדפסו בזהר קשטנדינא ע״כ ע״ש.

ל״חואשובה לדברי הרב ז״ל הראשונים בענין אזהרתם בלימוד ספרי הקבלה של רבינו האר״י זלה״ה לבלתי ילמוד האדם אלא רק בשמונה שערים שסידר מהרש״ו ועץ חיים שסידר מהרמ״פ ז״ל וס׳ מבוא שערים ועולת תמיד ואוצרות חיים, והנה גם ספר פרי עץ חיים הוא מכתיבת יד מהרח״ו ז״ל אך אפשר ימצא בו איזה טעות קצת בניסחתו, מיהו כל הדברים אשר שם באו בשער הכונות שסידר מהרש״ו ושם הכל בתוספת מרובה ביתר שאת, יכן יש עוד ספר ארבע מאות שקל כסף נראה שהועתק מכ״י מהרח״ו ז״ל אך כל דבריו הובאו בעץ חיים ומבוא שערים כמו ענין אוצרות חיים וקצת מן המקצת יש חידוש בו.

ל״טוהנה בראשית מאה הששית נראה בארץ הקדושה ירושלים תוב״ב מקובל אלהי מופלא הוא אדונינו רבינו שלום מזרחי דידיע שרעבי והוא בתחלתו נתגדל בארץ תימן ושם נולד ובא לשכון בארץ הקדושה ע״י בבל היא עיר בג׳דאד ודרך דמשק, ישם בארן הקדושה זרח אור תורתו ועשה סידור כונות לכל השנה כולה בפרטות הרבה יותר מן הנראה משער הכונות, והכל הוציא ובירר אותם מדברי רבינו האר״י ז״ל בעצמו, והעמיד תלמידים גדולים בחכמה הזאת.

מ׳ואעתיק פה לשונו אשר כתב לחכמי המערב בענין הלימוד בספרי הקודש וז״ל וראיתי מה שכתבו מעכ״ת על ענין עבודת ה׳ שקצרתי במקום שהיה ראוי להרחיב מעט הדיבור, אמת הוא כי לכתחילה קצרתי בו יען ראיתי כמה מהנזק שיצא ממה שכתבו בזה המקובלים שקדמו, כי רבים חללים הפילו וחלול כבוד ה׳ וכבוד התורה ה׳ יכפר בעדם, כי כל דבריהם לא על פי התורה הם ואינם מיוסדים על האמת ומהם יצאו אבות ומאבות תולדות הריסת יסודי התורה ח״ו ה׳ יכפר, וכל זה לא שלמדתי בדבריהם ח״ו אלא שפעם אחת הוכרחתי בעל כרחי לעיין בדף א׳ שכתוב בו קיצור מה שכתבו בענין זה וכמעט שקרעתי בגדי לראות דברים אשר לא כן על ה׳, ה׳ יכפר. וכבר מלתי אמורה לכם כי עדי בשמים כי כל עסקי ולימודי אינו אלא רק בדברי האר״י זלה״ה ותלמידו מהרח״ו ז״ל לבדם ובלעדם אין לי שום עסק בשום ספר מספרי המקובלים ראשונים ואחרונים, ואפילו בדברי שאר תלמידי האר״י ז״ל למדתי, וכשיזדמן לפני דבר מדבריהם אני מדלגה, כי על כן איני כמזהיר אלא כמזכיר למען ה׳ אל יהי לכם מגע יד בדבריהם, ובפרט בענין זה השמרו לכס פן יפתה לבבכם, אלא כל לימוד שלכם לא יהיה אלא בע״ח ובספר מבוא שערים ובשמונה שערים המפורסמים שכולם דברי אלהים חיים עכ״ל ע״ש.

מ״אגם עוד כתב לחכמי המערב וז״ל גם בעיני יפלא איך כת״ר משגיחים על דברי ספרי שאר המקובלים כגון חמדת ימים ומשנת חסידים וכיוצא שדבריהם מעורבים ומיוסדים על שאר תלמידי הרב ז״ל אשר לא סמך ידו עליהם, ואין ראוי לסמוך כי אם על דברי האר״י ז״ל ותלמידו מהרח״ו זלה״ה וכנז׳ בספרו נהר שלום ע״ש.

מ״בוהנה אחר שידעת והבנת אזהרה זו עוד צריך לעורר אותך הקורא המשכיל באזהרה אחרת והוא כי אם תמצא איזה קושיא בדברי רבינו האר״י שיע״א או איזה סתירה מענין לענין וממקום למקום הזהר והשמר פן תבא להרהר ח״ו אחר דבריו ז״ל ולחשוב שדבר אחד מדבריו אינו אמת ח״ו אלא צריך שתאמין שכל דבריו הם אמת וצדק שקיבל אותם ממקום האמת והקושיא וענין הסתירה הנראית הכל זה בא מחסרון ידיעתנו וגם מקיצור וסתימות הדברים כי גם ז״ל בכמה מקומות סתם וחתם הדברים כנודע. והא לך לשון הרב החסיד המקובל הרש״ש הנז׳ בריש הקדמת רחובות הנהר וז״ל באופן שדברי האר״י זלה״ה חיים וקיימים כי אע״פ שימצא בדברי הרח״ו ז״ל איזה קושיא וצ״ע, לא מפני כך נדחים דברי רבינו האר״י ז״ל כי זה הקושיא היא מחוסר ידיעתנו שלא הבננו דבריו, אבל סוף סוף דבריו דברי אלהים תיים אמת עכ״ל ע״ש.