שובי שובי השולמית ג׳Shuvi Shuvi HaShulamit 3

א׳פתיחה שלישית

ב׳הנה דוד הע״ה אמר אדני שפתי תפתח יפי יגיד תהלתך, הרי זה כלל גדול בידך קודם כל דבר צריך להביט בגדולתו יתברך ב״ה וב״ש וברוממותו העליונה, הן קודם תפלה הן קודם עסק התורה, ובפרט כאשר תבא ללמוד בסתרי תורה, על כן בכל עת ובכל פעם אשר תלמוד אמור בפיך ורחוש בלבבך פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב אשר פתח ואמר רבון עלמא אנת הוא חד ולא בחשבן אנת הוא עלאה על כל עילאין סתימא דכל סתימין לית מחשבה תפיסא בך כלל וכו׳ וכו׳ וכו׳ עד סוף פתיחת אמריו הישרים ותן דעתך היטב על הדברים הקדושים והטהורים ואז עיניך תחזינה מישרים להבין ולהשכיל בסודות הנפתרים.

ג׳גם עוד שים עיניך ולבך במאמר רעיא מהימנא בפרשת בא דף מ״ב ע״ב וז״ל ואפילו האי תמונה לית ליה באתריה אלא כד נחית לאמלכא על בריין ויתפשט עלייהו יתחזי לון לכל חד כפום מראה וחזיון דלהון והאי איהו וביד הנביאים אדמה, ובגין דא יימא איהו אף ע״ג דאנא אדמה לכו בדיוקנייכו, אל מי תדמיוני ואשוה, דהא קדם דברא קב״ה דיוקנא בעלמא וצייר צורה הוה הוא יחידאי בלא צורה ודמיון, ומאן דאשתמודע ליה קודם בריאה דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד ליה צורה דיוקנא בעלמא, לא באות ה׳ ולא באות י׳ ואפילו בשמא קדישא ולא בשום אות ונקודה בעלמא, והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה מכל דבר דאית ביה המונה ודמיין לא ראיתם, אבל בתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה עלאה נחית תמן ואתקרי בההוא יהו״ה, בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה בכל מדה ומדה וקרא אל, אלהים, שדי, צבאות, אהיה, בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה איך יתנהיג עלמא בחסד ובדינא כפום עובדיהון דבני נשא, דאי אי לא יתפשע נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, ווי ליה מאן דישוה ליה לשום מדה ואפילו מאלין מדות דיליה כל שכן בבני האדם אשר בעפר יסודם דכלים ונפסדים, אלא דמיונא דיליה כפום שלטנותיה על ההיא מדה ואפילו על כל בריין, ולעילא מההיא מדה וכד אסתליק מינה לית ליה מדה ולא דמיון ולא צורה, כגונא דימא דלית במיא דימא דנפקי מניה תפיסו כלל ולא צורה, אלא באתפשטותא דמיא דימא על מאנא דאיהו ארעא אתעביד דמיון ויכילנא למעבד חושבן תמן, כגון המקור דימא הא חד נפיק מניה מעין כפום אתפשטותא דיליה בההוא מאנא בעגולא דאיהו י׳ הא מקור חד, ומעין דנפיק מניה הא תרין, לבתר עבד מאנא רברבא כגון מאן דחפר חפירא רברבא ואתגלי מן מיא דנפיק מן מעין, ההוא מאנא אתקרי ים, והוא מאנא תליתאה, וההוא מאנא רברבא אתפליג לשבעה נתלין, כפום מאנין אריכין, הכי אתפשט מיא מן ימא לשבעה נחלין, והא מקור ומעין וימא ושבעה נחלין אינון עשרה ואי יתבר אומנא אלין מאנין דתקין יהדרון מיא למקור וישתארו מאנין תבירין יבישין בלא מיא הכי עלת העלות עביד עשר ספירות וקרא לכתר מקור וביה לית סוף לנביעו דנהוריה ובג״ד קרא לגרמיה א״ס, ולית ליה דמות וצורה ותמן לית מאנא למחפס לית למנדע ביה ידיעה כלל, ובג״ד נתיב ביה במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, לבתר עבד מאנא זעירא ודא יו״ד ואתמליא מניה יקרא ליה מעין נובע חכמה וקרא גרמיה בה חכם לההוא מאנא קרא ליה חכמה, ולבתר עבר מאנא רברבא וקרא ליה ים וקרא ליה בינה והוא קרא לגרמיה מבין בה, חכם מעצמו ומבין מעצמו כי חכמה איהי לא אתקריאת חכמה מגרמה אלא בגין ההוא חכם דאמלי ליה מנביעו דיליה, ואיהי לא אתקריאת בינה מגרמה אלא על שם ההוא מבין דאמלי לה מניה דאי הוה מסתלק מנה אשתארת יבשה הה״ד אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש, לבתר והכהו לשבעה נחלים ועבד ליה לשבעה מאנין יקירין, וקרא לון גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, וקרא גרמיה גדול בגדולה וחסיד, גבור בגבורה, מפואר בתפארת, מארי נצחן קרבין בנצח נצחים, ובהוד קרא שמיה הוד יוצרנו, וביסוד קרא שמיה צדיק, ויסוד כולא סמיך ביה כל מאנין וכל עלמין ובמלכות קרא שמיה מלך, ולו הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוו כי כל בשמים דאיהו צדיק ולו הממלכה דאיהו מלכות, כולא ברשותיה למחסר במאנין ולאוספא בהון נביעו ולמחסר כפום רעותיה בהו, ולית עליה אלהא דיוסיף ביה או יגרע ביה, לבתר עבד משמשין לאלין מאנין, כרסייא בארבע סמכין ושית דרגין לכרסייא הא עשר, וכולא איהו כרסייא כגון כוס דברכה דתקינו בו עשרה דברים בגין תורה דאתייהיבת בעשרת דברן, בגין עלמא דאיהו מעשה בראשית דאתברי בעשרה מאמרות ותקין לכרסייא כתות לשמשא ליה דאינון מלאכים, אראלים, שרפים, חיות, אופנים, חשמלים, אלים, אלהים, בני אלהים, אישים וכו׳ וכו׳ ע״ש.

ד׳ועוד שים עיניך ולבך אל לשון רעיא מהימנא בפרשת בהר דף ק״ט ע״ב וז״ל הכי יחוד קבה״ו אע״ג דאינון כנשמתין לגבי כורסייא ומלאכין, הכי אינון לגבך עלת העלות כגופא, דאנת הוא דמייחד לון ומקרב לון ובגין דא אמונה דילך בהון, ואנת לית עלך נשמתא דתהוי אנת כגופא לגבה, דאנת הוא נשמה לנשמות ולית נשמה עלך ולא אלה עלך, אנת לבד מכולא ולגאו מכולא ולכל סטרא, ולעילא מכולא ולתתא מכולא, ולית אלהא אחרא עילא ותתא ובין כל ספירה וספירה ובעובי דכל ספירה וספירה, ואנת הוא דמקרב לקבה״ו בכל ספירה וספירה ובכל ענפין דנהורין דתליין מנהון כגרמין וגידין ועור ובשר דתליין מן גופא, ואנת לית לך גופא ולא איברים, ולית לך נוקבא, אלא אחד בלא שני, יהא רעוא דילך דתקרב אנת שכינתא לגבי קב״ה בכל דרגין דאינון אצילות דילה, דאינון נשמתין דבעלי מדות, נשיאי ישראל, חכמים, נבונים, חסידים, גבורים, אנשי אמת, נביאים, צדיקים, מלכים, כולהו דאצילות ע״כ ע״ש.

ה׳ועוד שים עיניך ולבך אל מאמר רעיא מהימנא בפ׳ פנחס דף רכ״ה ע״א וז״ל אבל עלת העלות על כולא דאתקרי יהו״ה אתמר ביה ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, אני ה׳ לא שניתי, לא מטו ביה חובין לאפרשא אתווי יו״ד מה״א, וא״ו מה״א, דלית ביה פירודא, ועליה אתמר לא יגורך רע, איהו שליט על כולא ולית מאן דתפיס ביה ואיהו לא אתקרי יהו״ה ובכל שמהן אלא באתפשטות נהוריה עלייהו וכד אסתליק מנייהו לית ליה מגרמיה שם כלל מנהון, עמוק עמוק מי ימצאנו, לית נהורא יכיל לאסתכלא ביה דלא אתחשכת, אפילו כתר עליון דאיהו נהוריה תקיף על כל דרגין ועל כל חילי שמיא עילאין ותתאין אתמר טליה ישת חשך סתרו, ועל חכמה ובינה ענן וערפל סביביו, כ״ש שאר ספירן, כ״ש חיוון, כ״ש יסורין דאינון מתים, איהו סובב על כל עלמין ולית סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטרין בר מניה, ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר, איהו ממלא כל עלמין ולית אוחרא ממלא לון, איהו מחיה לון ולית עליה אלהא אחרא למיהב ליה חיין הה״ד ואתה מחיה את כולם, ובגיניה אמר דניאל וכל דארי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה עילא ותתא ע״כ ע״ש.

ו׳ועוד שים עיניך ולבך אל מאמר רעיא מהימנא בפרשת פנחס דף רנ״ז ע״ב וז״ל פקודא תליסר קרית שמע ואית למנדע דאיהו אתקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונית, וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות ויועץ בכל מיני עצות וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד אין סוף עד אין חקר, ובכל אלין דרגין בחד אקרי רחמן ובחד אקרי דיין והכי בכמה דרגין עד אין סוף, אי הכי שנוי אית בין רחמן לדיין, אלא קודם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אלין דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראות, דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום אלא על שם בריין דעתידין, ובגין דא כל שמהן אינון כנויין דיליה על שם עובדין דיליה, כגוונא דא ברא נשמתא בדיוקנא דיליה דאתקריאת על שם פעולות דילה בכל אבר ואבר דגופא דאתקרי עלמא זעירא כגוונא דמארי עלמא אתנהיג בכל בריין ובכל דרא כפום עובדוי, כך נשמתא כפום עובדוי דכל אבר ואבר, ההוא אבר דעביד ביה פקודא אתקרי נשמתא לגביה חמלה וחסדא תנא ורחמי, ובההוא אבר דעביד ביה עבירה אתקרי נשמתא לגביה דינא, וחימה וכעס, אבל לבר מן גופא למאן תהא חמלה או אכזריות, אוף הכי מארי עלמא קודם דברא עלמא וברא בריין דיליה, למאן אתקרי רחום וחנון או דיין, אלא כל שמהן דיליה אינון כנויין ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין דעלמא, ובגין דא כד מארי דרא אינון טבין איהו אתקרי לגבייהו יהו״ה במדת רחמים, וכד מארי דרא אינון חייבין אתקרי אדנ״י במדת הדין, לכל דרא ולכל בר נש כפום מדה דיליה, אבל לאו דאית ליה מדה ולא שם ידיע כגוונא דספיראן דכל ספירה אית לה שם ידיע ומדה וגבול ותחום, ובאלין שמהן מארי עלמא איהו אתפשט ואמליך בהון ואתקרי בהון ואתכסי בהון ודר בהון כנשמתא לגבי אברים דגופא, ומה רבון עלמא לית ליה שם ידיע ולא אתר ידיע אלא בכל סטר שלטנותיה, אוף הכי לית לה לנשמתא שם ידיע ולא אסר ידיע בכל גופא אלא בכל סטר שלטנותא ולית אבר פנוי מינה, ובגין דא לית לרשמא לה בחד אתר, דאי לאו הא חסר שלטנותא בשאר אברים ולא לאתקרי לה בשמא חד או בתרין או בתלת דאיהי חכמה מבינה ואית לה דעת ולא יתיר, דאי עביד הכי הא חסר לה משאר דרגין, כ״ש למארי עלמא דלית לרשמא ליה באתר ידיע או לאתקרי ציה בשמהן או לשנאה ליה בהון או לשלשא ליה, כגון דרגא דמרכבתא דאתמר בה קדושה לך ישלשו, דכל דרגין דכל מרכבות דיליה אינון משלשים כגון האבות הן הן המרכבה, דאינון דמות אריה שור נשר דאינון מרכבה לאדם דאתמר עליה ודמות פניהם פני אדם, ומסטרא דנוקבא איהי מרכבה לגבייהו, ובגין דא אתמר עלה קדושה לך ישלשו ואוף הכי אתוון דאינון אנפין דחיוון משולשין כגוונא דא יהיו הו״י וה״י ה׳ רביעאה קדושה לך ישלשו איהי שלמים דכלהו לאשלמא בכלהו שם יהו״ה, אבל למאריה דכולא לית לשלשא ביה בשמהן ולא באתוון, אלא איהו אתקרי בכל שמהן ולית ליה שם ידיע וכל שם ושם אסהיד עליה דאיהו אדון כל עלמין אסהיד עליה שם אדנ״י ולית דידעין דאית בר נש דירית תלת מאה ועשר עלמין הה״ד להנחיל אוהבי יש, כפום דרגא דיליה דאתקרי יש מאין ודא חכמה עילאה, ואית בר נש דלא ירית אלא עלמא חד כפום דרגא דיליה כמה דאוקמוהו כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והכי ירית עלמין כל בר נש מישראל כפום דרגא דיליה לעילא, אבל למארי עלמא לית לרשמא ליה עלמין בחשבן אלא אדון כל עלמין ואדנ״י קא סהיד עליה, אוף הכי יהו״ה מניה תליין כל הוויין ואיהו וכל הוויין דיליה סהדין על מארי עלמא דאיהו הוה קודם כל הויין ואיהו בתוך כל הויה ואיהו לאחר כל הויה, ודא רזא דסהדין הוויין עליה היה הוה ויהיה, דינא בהיפוך אתוון אדנ״י ובגין דא אמרו רז״ל דינא דמלכותא דינא, שם אל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי״ה ודרגא כ״ש לשאר בריין פחות מנה הה״ד כלא חשיבין ובמצבייה עביד בחיל שמיא וכו״ אלהים סהיד על אלהות דיליה דאיהו אלהים ואלהי האלהים, ואיהו אלוה על כולא ולית אלוה עליה, צבאות סהיד עליה כדכתיב וכמצבייה עביד בחיל שמיא, שדי סהיד דכד איהו אמר לעולם דיעמוד בתחומיה ולא יתפשט יתיר, ואוף למיא ורוחא ואשא, ואוף הכי כל הוי״ה ושם סהדין עליה דכד הוה איהו צריך לאתקרי בשמהן אלין או בשאר כנויין כגון רחום וחנון ארך אפים וכו׳ דיין אמין חזק וסגיאין, בכל אינון שמהן וכנויין אתקרי על שם כל עלמין ובריין דילהון לאתחזאה שולטנותיה עלייהו, אוף הכי נשמתא על שולטנותא דכל איברים דגופא אמתיל לה לגביה, לאו דאיהי אדמיא ליה איהי בעצמה דהוא ברא לה, ולית אלוה עליה דברא ליה, ועוד נשמתא אית לה כמה שנויים ומקרים וסיבות דאתקריאו לה מה דלאו הכי למארי כלא, ובג״ד היא אדמיא בשולטנותא דילה על כל איברי גופא אבל לא במלה אחרא עכ״ל.

ז׳ועוד שים עיניך ולבך אל מאמר הזוהר בראשית דף כ״א ע״א וז״ל אין סוף לית ביה רשומא כלל וצא תלייא ביה שאלתא ולא רעיונא לאסתכלותא דמחשבה כלל, מגו סתימא דסתימא מריש מזיתו דא״ס, נהיר נהירו דקיק ולא ידיע, סתום בסתימו, כחדודא דמחטא, רזא דסתימו דמחשבה לא ידיע עד דאתפשט נהירו מניה באתר דאית ביה רשימין דאתוון כלהו מתמן נפקן וכו׳ ע״ש.

ח׳ועוד שים עיניך וראה מאמר רשב״י ע״ה שם בדף כ״ב ע״ב וז״ל פתח עוד רבי שמעון ואמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אמר תבריא שמעו מלין עתיקין דבעינא לגלאה, בתר דאתיהיב רשו עלאה למימר, מאי ניהו דאמר ראו עתה כי אני אני הוא, אלא דא הוא עלת על כל עלאין ההוא דאתקרי עלת העלות עלת מאלין עלות דלא יעביד מאילין עלות שום עובדא עד דנטיל רשות מההוא דעליה כנוה דאוקימנא לעילא בנעשה ארם, נעשה ודאי על תרין אתמר, דאמר דא לההוא דלעילא מניה נעשה, ולא עביד מדעם אלא ברשו ואמירה מההוא דלעילא מניה וההוא דלעילא מניה לא עביד מדעם עד דנטיל עלה מחבריה, אבל ההוא דאתקרי עלת על כל עלות דלית לעילא מניה ולא לתתא שוה ליה, כד״א ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי דנטיל עצה מניה כגוונא דההוא דאמר ויאמר אלהים נעשה אדם, קמו כלהו חברייא ואמרו רבי הב לנא רשו למללא בהאי אתר, אמרו והא לא אוקמת לעילא דעלת העלות אמר לכתר נעשה אדם, אמר לון הוו שמעין אודנייכו מה דפומכון ממללן והא לא אמרית לכו השתא דאית דאתקרי עלת העלות ולאו איהו ההוא דאתקרי עלת על כל העלות, דלעלת על כל עלות לית ליה תניינא דנטיל עצה מניה, דאיהו יחיד קודם כלא ולית ליה שותפא, ובגין דא אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי דנטיל עצה מניה, דלא אית ליה תניינא ולא שותפא ולא חושבנא, דאית אחד בשיתוף כגון דכר ונוקבא ואתמר בהון כי אחד קראתיו, אבל איהו חד בלא חשבן ולא שתוף, ובגין דא אמר ואין אלהים עמדי, קמו כלהו ואשתטחו קמיה ואמרו זכאה בר נש דמאריה אסתכם עמיה לגלאה רזין טמירין דלא הוו מתגליין למלאכייא קדישייא ע״כ ע״ש.

ט׳ועוד שים עיניך ולבך אל מאמר הקדמת התיקונים דף וא״ו ע״ב וז״ל איהו עלת על כלא לית אלה עליה ולאו תחותיה ולא לארבע סטרין דעלמא, איהו ממלא כל עלמין ואיהו אסתר לכל סטרא דלא מתפשטין יתיר מגבול דשוי לכל חד, ומדה דשוי לכל חד, וכלהו ברשו דיליה ברשות היחיד, אדנ״י מרכבה להוי״ה ובה אתעטף, ואוף הכי יהו״ה אתעטף באהי״ה למברי עלמא, אבל שם יהו״ה איהו מרכבה למאריה לכתר עילאה, ובגין דא אין קדוש כה׳ עלת על כלא טמיר וגניז בכתר ומניה אתפשט נהוריה על יהו״ה דאיהו יו״ד חכמה ה״א בינה, וא״ו כליל שיה ספירן, ה״א מלכות, והאי איהו אתפשטותיה מעילא לתתא, ואוף הכי אתפשט נהוריה על יו״ד מן אדנ״י מתתא לעילא עד אין סוף דאתרמיז באדנ״י אין, ובגין דא יו״ד יו״ד מן יאהדונה״י עשרה עשרה הכף דא כ״ף מן כתר, ומארי דכלא לית ביה ציור דאות ונקודה הה״ד ואל מי תדמיוני ואשוה, ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ע״ב ע״ש.

י׳ועוד שים עיניך ולבך אל מאמר תיקון ס״ט דף קט״ו ע״ב וז״ל אבל עלה על כל העלות איהו על כל נהורין גניזין וסתימין כנשמתא בגופא, ואור קדמון אע״ג דאיהו סתים וגניז ואיהו קדמון לכל ספירן ולכל אתוון ונקוד׳ וטעמי הכי איהו לגבי עלת על כל העלות כגופא לגבי נשמתא דבעלה העלות לית ביה גוון ולא צורה ולא דיוקנא ולא שותפו וכו׳ ע״כ ע״ש.

י״אועוד שים עיניך ולבך אל מאמר תיקון ע׳ דף קל״ה וז״ל וכמה עלות אינון על עלות דסלקין על כל ברכאן ופקודין וכל ספירן סלקין כל חד וחד למאה באת יו״ד ובאת אל״ף סלקין לעשרה אלפים, ואית לעילא מנייהו ההוא דאתקרי עלת על כל העלות דסליק על כל עלאין ולית מאן דסליק עליה וכמה אתוון אית באורייתא מעוטרין ומכותרים ומאלין עלאין נחתין ברכאן ומבועין לכל ספירה וספירה, דאינון י״א על כל ספירה וספירה, ואינון י״א י״א מן ה׳ אלהינו ה׳ אחד באל״ף אתקרי אל עליון ביו״ד יהו״ה, וכן באל״ף אתקרי אלהינ״ו אהי״ה אלהי״ם אדנ״י והא אוקמוהו ועוד כתר עלאה אע״ג דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח איהו אוכם קדם עלת העלות, וכל חיילין דתליין מניה אתמר בהון קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, לית נהורא קיימא קמי נהוריה דכלהו נהורין אתחשכאן קמיה, ת״ח כמה עלות סתימין דאינון מתלבשין ואינון מורכבין בספירן, וספירן מרכבה לגבייהו דאינון טמירין ממחשבות בני אדם, ועלייהו אתמר כי גבה מעל גבה שמר וגבוהים עליהם, נהורין מצוחצחין אלין על אלין, ואלין דמקבלין אינון בחשוכין מאחרנין דעלייהו, דמקבלין מנייהו, ועלת על כל העלות לית נהורא קיימא קמיה, כל נהורין מצוחצחין מתחשכאן קמיה, וכל נהורין דאינון לעילא מנהורין, אינון כתרין על רישייהו, ורזא דמלה אל״ף ה״א יו״ד ה״א, דא רזא דעשרה כתרין דאינון מורכבים על עשר ספירן, ודא איהו כי גבה מעל גבה שמר, וגבוהים עליהם יו״ד ה״א וא״ו ה״א, יו״ד ה״י וא״ו ה״י, אלין על אלין, עשר נהורין בעשר הה״ד עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, לעילא על כלהו עלת העלות דרכיב על כלא ושליט על כלא, וכלהו שמהן אינון מרכבה ליה, ולית דרכיב עליה דלית לעילא מניה, ובג״ד אתקרי עלת על כל עלאין, ושמהן אלין אינון צנורין, ושמהן דעלייהו נביעין דנחתין לצנורין, וכל צנורין אינון כאברין דשיעור קומה דאזלין בשעור ובמדה ובתקלא הה״ד ומים תכן במדה, והא אוקמוהו כל חד איהו מקבל כפי שעוריה וכפי מדה דיליה, ואית נביעו לעילא דלית ליה מדה ושיעור ומשקל וכו׳ ע״כ ע״ש.

י״בועוד שים עיניך ולבך אל מאמר זוהר חדש בפ׳ יתרו וז״ל יהיב בבר נש נפש השכלית למנדע בה לעושה כל עלמין, דאיהו אומר ועושה מדבר ומקיים, ואיהו בורא יוצר ועושה כלא חד איהו מלגיו, איהו אפיק כלא מכח לפועל, ואיהו משנה עובדוי וביה לית שנוי, ואיהו הוא דמסדר כל ספירן, ואית בספירן מנייהו רב ובינוני וזעיר כל חד על סדורו, וביה לית סדר, ואיהו ברא כלא בבינה ולית מאן דברא ליה, איהו צייר ויצר כלא בתפארת ולית ליה ציור וצייר, איהו עביד כלא במלכות ולית מאן דעביד ליה, ובגין דאיהו באלין עשר ספירן מלגיו בהון ברא ויצר ועבד כלא ושוי תמן יחודיה לאשתמודעא ליה תמן, וכל מאן דאפריד בשום ספירה מחברתה מאלין עשר ספירן דאתקריאו יו״ד ה״א וא״ו ה״א כאלו אפריד ביה, ואיהו דמייחד יו״ד בה״א וא״ו בה״א ולא אתקריאו יהו״ה אלא ביה וכן אדנ״י וכן אהי״ה וכן אלהים, ומיד דאסתלק מתמן לית ליה שם ידיע, ואיהו דקשיר כל מרכבות דמלאכייא וקשיר לון כחדא וסביל עלאין ותתאין, ואם הוא אסתלק מנייהו, לית לון קיומא ולא ידיעה ולא חיים, לית אתר דלאו איהו תמן, לעילא פד אין סוף, ולתתא עד אין תכלית, ולכל סטרא לית אלה בר מניה, אבל עם כל דא דאיהו בכל אתר, בריאה יצירה עשיה דיליה לא שוי לא בכרסייא ולא במלאכים ולא בשמיא ולא בארעא ונימא ולא בשום בריה בעלמא, בגין לאשתמודעא ליה כל בריין בספירן, ולא עוד אלא כל בריין מנייהו אינון ע״י בריאה, ומנייהו ע״י יצירה, ומנייהו ע״י עשיה, וספיראן אע״י דכלא ברא ויצר ועבד בהון, לא אתקרי בהו בריאה ויצירה ועשיה בתתאי, אלא אינון באורח אצילות, ובג״ד כתר חכמה ובינה ודעת דשאר בריין לא דמי לון הה״ד ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, כגוונא דאורייתא דאתמר בה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, ובורא ויוצר ועושה כלא אע״ג דאשתמודע לבני נשא בעשר ספיראן דאינון כתר עליון חכמה ובינה וכו׳ אתמר ביה דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעה, מבין ולא בבינה ידיעה, חסיד ולא בחסד ידיעה גבור ולא בגבורה ידיעה, איהו פאר בכל אתר ולא באתר ידים, איהו הוד והדר בכל אתר ולא באתר יריע, איהו צדיק ולאו באתר ידיע, איהו מלך ולאו במלכותא ידיעה, איהו אחד ולא בחשבן כגון אחד דסליק תלת עשר מכילן ואע״ג דלאו איהו לבר מכלא איהו סביל עלאין ותתאין וסביל כל עלמין עד דלית סוף ולית תכלית ולית מאן דסביל ליה, כל מחשבתין לאן למחשב ביה ולית חד מנייהו דידע לאשגא ליה, ואפילו שלמה דאתמר ביה ויחכם מכל האדם בעא לאשגא ליה במחשבתיה ולא יכיל, ובגין דא אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, למאן דאיהו מחיה ביהו״ה לית מאן דקטיל ליה, ולמאן דאיהו ממית באדנ״י לית מאן דמחיה ליה, שמא לא אתקרי שלים ביה, ולא אפיק פעולה לפועל אלא ביה, וסטרין אחרנין דאינון מסטרא אחרא כלהו ברשותיה למעבד בהון רעותיה, ועלייהו אתמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא, ולא אית דימחי בידיה ויימר ליה מה עבדת, הוא תפיס בכל מחשבין ולית מחשבה ידיעה ביה, אבל לבריין בגין דלא יכיל מחשבה דילהון לאשגא ליה ובגין דאית ליה עלמין אפילו לעילא מן ספירן כנימין דשערא דלית לון חושבנא, ובגין דידעון למקרי ליה באחר ידיע, רשים לון ספירן לאשתמודעא ליה בהון, בגין דאינון קשירן בעילאין ותתאין, וברא בהון כל בריין לאשתמודעא ליה בהון וכו׳ ע״כ ע״ש.

י״גועוד שים עיניך ולבך אל מאמר רז״ל במדרש רבה פרשת שמות פ״ג ויאמר אלהים אל משה א״ר אבא בר ממל א״ל הקב״ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלהים, בהוי״ה, כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות, וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי, וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה׳ שאין הוי״ה אלא מדת רחמים שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי ע״כ ע״ש.

י״דועוד ראה מ״ש בתיקונים דף ל״א ע״ב סוף תיקונא נ״ז וז״ל ולית מלאכא דלא אשתכח ביה שם יהו״ה, דאשתכח בכל אתר כגוונא בנשמתא דאשתכחת בכל אבר ואבר דבר נש דלית אתר פנוי מניה לא בעלאין ולא בתתאין, יהו״ה לא אתקרי ביחודא דארבע אתוון אלא בעילת העלות דמיחד לון, ובגין דאיהו מיחד ארבע אתוון, ביה אתקריאו יהרה ביחודא חדא ה׳ אחד ושמו אחד, ובג״ד שוי אמונה דישראל בארבע אתוון אלין, וכל שמהן שוי כנויין לשמא דא, לית שמא עד אין סוף ועד אין תכלית, רברבא ושלטנא מן דא לעילא עד אין סוף, ולתתא עד אין תכלית וכל חיילין ומשריין מניה דחלין ומזדעזעין עכ״ל. ופירש הרש״ך בגליון הכונה שלעולם לא תמצא שום חד משמות הקדושים בכללות כולל כל עולם האצילות כולו ומה גם כל ד׳ עולמות אבי״ע, כי אם שם הוי״ה הקדוש שהוא כולל כל עולם האצילות, קוץ היו״ד כתר א״א, יו״ד חכמה אבא, ה׳ בינה אימא, ו׳ ז״א ו״ק, ה׳ אחרונה מלכות. הרי כל האצילות נכלל בהוי״ה אחד וזהו לעילא עד א״ס כי הכתר עולה עד א״ס ב״ה, ולתתא היו״ד באצילות ה׳ בבריאה ו׳ ביצירה ה׳ בעשיה, והרי לתתא עד אין תכלית עכ״ל.

ט״ווהא לך לשון רבינו האר״י ז״ל בשער הפסוקים פרשת בראשית בפסוק ומעץ הדעת דרוש ב׳ וז״ל הנה מ״ש בספר התיקונים דף קט״ו ע״ב כי חטא אדה״ר היה דשוי חשך בין עילת העלות אל הכתר, הענין יובן כמ״ש בזוה״ק פ׳ בראשית דף כ״ב ע״ב כי יש עלת העילות ויש עילת על כל העילות, והענין הוא כי הא״ס שהוא למעלה מעתיק יומין דעולם האצילות הוא הנקרא עילת על כל העילות, לפי כי הוא העילה הראשונה שכל שאר העילות נמצאו ממנה, והוא המציאם, וכל שאר הבחינות שלמטה מעילת כל העילות נקראים עילות סתם, כי הם עלולות ונאצלות מן הא״ס, אמנם דרך פרט נוכל לקרא לכל בחינה מהם עילת העילות, לפי שמן העילה ההיא נאצלו שאר העילות שתחתיה, וכל בחונה נקראת עילה לבחינה שתחתיה אבל עילת כל העילות הוא בא״ס כנז׳ נמצא כי אימא עלאה נקראת עילת העלות בערך ז״א, כי היא העילה אשר המציאה כל העלות אשר בז״א עכ״ל.

ט״זוהנני מעתיק לך דברי הרמ״ק ז״ל בספר הפרד״ס שלו שער ה׳ פ״ד וז״ל קודם אצילות הנאצלים היה הא״ס הפשוט בתכלית הפשיטות נעלם תכלית ההעלם ולא היתה אלהותו מתגלה אל זולתו, להעדר הוויות אשר על ידם קצת גילוי רוממות אחדותו, והיו הספירות בכוחם נעלמים בו בכוחו במציאות דק ונעלם כאשר ראוי אל אחדותו, ואל יתמה לב אדם עליו באמרנו שהיו נעלמים בו ואל יתבהל להשיב א״כ נמצא שכבר היו הספירות בו יתחייב מזה הרבוי והשינוי, כי אין זה מכלל שאלת החכמים כי אס מפתוי השכל לכאורה, והטעם כי עם היותנו אומרים שהיו הספירות נעלמות בו, אין כונתנו בענין זה לומר שהיו הספירות ממש כמו שהן עתה, אבל היו מתייחדים באחדות יחוד האמיתי וחזק.

י״זונמשיל משל נאה אל אבן החלמיש שמוציאין ממנה אש על ידי הכאת הברזל בה ומן האש יוצא ברק, ועתה לפי האמת יצדק שהאש ההוא ממש היה בתוך האבן, והיה האבן נחלק לרבוי החלקים כפי חלקי הניצוצות הניתזים ממנו, זה ודאי לא ישפוט שכל המשכיל, אלא אדרבא האש ההוא נעלם בתוך האבן ומיוחד בו יחוד אמיתי וחזק באופן שאין בין האבן והאש שבתוכה חלוק ופרוד כלל, כן הדבר בעצם האלהות הפשוט קודם התפשטו לנהל התחתונים היו הספירות מתיחדים איש באחיו וכולם מיוחדים בעצמותו וקשורים בו קשר אמיץ וחזק, עד שכמעט לא יצדק בו שם מציאות הספירות כלל אלא יחוד האמיתי והיחוד הזה והדקות הנז׳ הוא מקור הספירות הנעלמים בתוכו הנקראים צחצחות עליונות אשר מהם נאצלו עוד צחצחות אחרות שלא יצדק בהן עדיין אפילו לשון צחצחות כאשר יתבאר בשער הצחצחות בס״ד עכ״ל זלה״ה.

י״חוהנה הרב מהר״י אירגאס ז״ל בספרו שומר אמונים דף י״ט אחר שהביא המשל הנז׳ של הפרדס ז״ל כתב וז״ל ועתה על ידי המשל המורגש תעלה אל המושכל ותבין כי מה שאנו אומרים שהיו הספירות נעלמות בו, אינו אלא לפי שהוא סיבת כל נמצא, והענין כי צריך אתה לדעת שהא״ס יודע את עצמו בידיעה שאינה חוץ ממנו אלא הוא ידיעתו וידיעתו הוא עצמו, וכיון שהוא יודע ומכיר את עצמו יודע כל הנמצאות שהרי הכל נמצא מאמיתת עצמותו, אבל לא תהיה ידיעתו בנמצאות מצד הנמצאות עצמן כמו שהיא ידיעתנו, שאם כן נמצא ידיעתו מתחלקת לפי חלוק הנמצאות ומצויה בהם, וזה א״א בחק שלימותו, אלא הוא יודע בדברים וישכיל בהם מצד השכלת עצמי, ולא נתחדש לו שום ידיעה בהתחדש הנמצאות, כי הוא יודע אותם קודם היותם, כידיעתו אותם אחר היותם, דחדוש הוייתם הוא בהם בעצמם, אמנם הממציאם לא נתחדש דבר בידיעתו אחר שחדש אותם וכו׳.

י״טאך חלילה וחלילה להאמין ולהעלות על לב שהספירות הם חלק מהא״ס שיצא ממנו ונשתלשל מעילה לעלול, כי הוא עון פלילי, דהא מה שהוא א״ס אי אפשר להיות ספירות, והלא אחד מעיקרי האמונה הוא שאחדות הא״ס אינו מתחלק לחלקים ואינו מקבל תוספת ולא מגרעת אלא מציאותו תמיד קיים בלי שונוי כלל וכמ״ש בזוהר בכמה מקומות, ואם אתה אומר שהספירות או הנאצל הראשון הוא חלק מעצמותו שיצא במציאות ספירה ואצילות, נמצא שהא״ס מתחלק ח״ו לחלקים ומקבל מגרעת חלילה.

כ׳אבל הענין הוא כמו שאמרתי כי כל הנמצאים הם מושכלים ומצויירים בידיעתו בציור אחד פשוט בתכלית הפשיטות אשר איך הציור ההוא דבר אחר זולת עצמותו הפשוט, כי הוא היודע הוא הדעת והוא הידוע, וזה הציור המושכל הוא מה שאומרים המקובלים על הספירות העליונות שהם סבת כל הנמצאים היו מתייחדים איש באחיו כולם בעצמותו בלי שינוי, וכמו שצורת הבית אשר בשכל האומן הוא סבה למציאותם מחוץ לשכל, כמו כן המציאות המושכל אשר לספירות בידיעתו הוא סבת המצאם וקיומם, כי הספירות וכל הנמצאים ממנו נמצאו ונתפשטו, ואין הכוונה לומר שנתפשטה ידיעתו ונפרדה ממנו ח״ו, שהרי אין ידיעתו ענין אחר זולת עצמותו הפשוט, ומה שהוא עצמותו מעולם לא יהיה נפרד להיות אצילות כי אחדותו אינו מתחלק לחלקים ח״ו, אלא הענין הוא שבין ספירות א״ק בין ספירות עולם האצילות כולם הם מחודשות נתחדשות ממנו בחידוש גמור, ולא שיצאו ממנו אלא שנתחדשו מאמתת עצמותי, ופירוש הענין הוא כמו שכתבו הקדמונים וכן איתא בתיקוני זוהר חדש שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר דבר, ורצו במשל הזה להודיענו שהספירות נמצאו ממנו ומכוחו כמו נר המודלק מנר, שהנר הב׳ נמצא מכח נר הראשון, וגם הודיעונו בזה שהם מחודשות כמו שהנר הב׳ מחודשה מציאות מחודש, וגם הודיעוני שאינם חלק מעצמותו שהרי אמרו ואין הראשון חסר דבר, באלו הג׳ ענינים המשילו המשל הזה והוא אמת קבוע יכזיב, וכאשר האריך בזה הרמ״ק ז״ל בס׳ אלימה.

כ״אמיהו דע אין המשל הנז׳ דומה לנמשל בכל צדדיו והוא כי אע״פ שבמשל הנה נר הב׳ הוא ממהות הנר הראשון ודומה אליו, בנמשל אינו כן שכבר הודעתיך כי הנאצל להיות שקדם לו ההעדר א׳ אפשר לו להשתוות אל המאציל, אבל יתעלה המאציל מהגדול שבנאצלים עלוי רב, ולכן אי אפשר להעריך ולדמות מהות הספירות אל מהות הא״ס, והכי איתא בזוהר פ׳ בא ווי ליה מאן דישוי ליה בשום מדה ואפילו מאילין מדות דיליה ע״ש, גם עוד לא יעלה בדעתך לומר דהגם דאין שוה לו מ״מ יהיה דומה לו הנאצל הראשון כערך הטיפה אל הים כי גם זה הדבר טעות הוא, יען כי הים אע״פ שהוא גדול מהטיפה עכ״ז מהותם הוא שוה כי שניהם הם מים, והחילוק בין הים לטיפה הוא בגודל ובקוטן, מה שאי אפשר לומר כן בא״ס כי מהותו אינו מקובץ מחלקים לא שוים ולא בלתי שוים, ולכן אם יש ח״ו דומה למהותו כחלק בערך הטפה אל הים יהיה שוה בכל מאחר דאין בו חלקים.

כ״בגם עוד יש הפרש בין המשל הנז׳ להנמשל שאי אפשר לדמות הנמשל למשל ולומר כמו שהנר השני אחר שהודלק מנר הראשון שוב אינו צריך אליו, כך הספירות אחר שנאצלו שוב אינם צריכות אליו, כי חלילה וחס מלחשוב כן כי באמת ובאמונה אין להם לספירות חיות וקיום והעמדה בלתי הא״ס, ואלו יצוייר שיסתלק הא״ס מהם ח״ו ישארו כולם כגופא בלא נשמתא וכמ״ש בתיקונים דף י״ג ובזהר פ׳ בא דף מ״ב אלא לעולם כח המאציל בנאצל אחוד וקשור עמו כשלהבת קשורה בגחלת להחיותו ולקיימו, וכבר האריך בזה הפרדס בשער וא׳יו פ״ח ובספר אלימה וע״ש.

כ״גודע כי אע״פ שאמרנו על הספירות בין ספירות א״ק ובין ספירות האלילות שאין מהותם מעצם מהות הא״ס, עכ״ז אי אפשר לידע ולהשיג מהותם, ולא מבעיא מהות הא״ק אלא אפילו הספירות של עולם האצילות ובי״ע הסכימו המקובלים שאין מהותם מושג לבני אדם כפי מה שהם על אמתותם, ואף אם נאמר זו דין וזו רחמים וכיוצא כל זה מושג אלינו מתוך פעולתם אבל מתוך עצמותם הן בלימה כדשנינו בס׳ יצירה עשר ספירות בלימה ופירושו הוא בלי מהות מושג, וז״ל הפליאה דף ג׳ ילוד אשה לא יוכל להשיג במדות האלו כי לא אפשר ואפילו המדות אינם משיגים כל מדה למה שלמעלה ממנה כ״ש לא״ס המחיה את כולם שלא יוכלו להשיגו וכו׳ הרי שהשגה במהות הנאצלים היא נמנעת, וכל המושג אלינו מעניינם אינו אלא מצד פעולתם כי מצד הספירות עצמן אין אנו משיגין בהם רק שהם כחות אלהיות שהאציל הא״ס כדי להמציא ולהנהיג בהם העולמות התחתונים.

כ״דודע כי מה ששנינו בפרקי היכלות א״ר ישמעאל לפני תלמידיו אני ורבי עקיבא ערבים בדבר הזה שכל מי שיודע שיעור קומה של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עוה״ב ובלבד שהוא שונה אותו במשנהב כל יום ויום ע״ש, הנה דבר פשוט הוא שלא עלה בדעתם ז״ל לייחס שיעור ומדה לאלוה ח״ו, אבל באמת אמרו רב שרירא גאון ורב האי גאון בנו בתשובה שהשיבו לחכמי פאס שאין הדברים האלו כפשוטם אלא הרי הרים של צפוני חכמות גדולות תלויים בהם, וכמו שהובא לשון זה בספר תורת העולה ח״ב פ״ב כי בודאי ידיעת סוד שיעור קומה בפרטות היא ידיעת כל חכמת הקבלה, אמנם אודיעך דרך כלל עניינו אצל המקובלים שהם פירשו דהוא שיעור קומה רוחנית דהיינו כי הא״ס על ידי ספירות א״ק הוא מקושר בעולם האצילות כנשמה בגוף ועולם האצילות בכללו הוא שיעור קומה דמות אדם אחד, כי כמו שגוף האדם הוא שיעור קומה שנבראו בו אברים כדי צורך פעולתו כגון אבר שבי יראה, ואבר שבו ישמע, וידבר, ויריח, ויקח, ויתן, ויעשה, ויהלך, ויהרהר, ויכעוס, וירחם, וכל שאר הפעולות שבאדם, כמו כן האדם הנאצל הוא שיעור קומה וכחות רוחניות כדי צורך הפעולות להנהגת הנמצאים כלם, ואין שום ספירה או בחינה שלא יהיה בה צורך פעולה כי יש בזו מה שאין בזו ותפעל ספירה זו מה שלא תפעל זו, וכמו שבאדם עיקר הפעולות תהיינה תלויות בנשמה ולא באיברי הגוף כי לא תהיה פעולת היד תלייה בחומר היד, שהרי כמה וכמה יש להם ידים ואין להם כח פעולתם מפני שאין החיות והנשמה מתפשטת ביד ההוא, א״כ נמצא עיקר הפעולה הלוי בנשמה המאירה ביד ההוא, כמו כן הענין הוא בספירות שהם כדמיון גוף אל הנשמה שהוא הא״ס המאיר בהם ונותן להם כח לפעול דבר ותמורתו וכמו שהאדם שינוי הפעולות תלוי באברים ולא בנשמה, כי נפש היד ונפש העין אחת היא מבלי שינוי, ועכ״ז אין פעולתם שוות אלא הפעולות משתנות כפי מציאות האבר, שהעין פעולתו הראיה, והיד פעולתו המשוש וכיוצא, כמו כן באדם הנאצל השינויים אינם מצד הנשמה כי אם מצד הספירות והכלים ואפילו בהם אין השינוי בעצם אלא בערך התלבשם בעולם הבריאה והבריאה ביצירה והיצירה בעשיה ועל ידיהם יפעל השינוי.

כ״ההרי לך ביאור סוד שיעור קומה שהכוונה לומר דכוחות הפעולות והנהגת האלהית המתגלות בעולם האצילות הם כדמות אדם אחד ע״ד משל, ובו מתלבש הבורא על ידי אמצעות א״ק כנשמה המתלבשת בגוף ועי״ז ממציא הנמצאים ומשפיעם ומנהיגם בשיעור ומדה, וגם עולם הבריאה הוא שיעור קומה שניה דהיינו לבוש שני להנהגה, וכן יצירה ועשיה כי כל העולמות הם דמות וחותם זה מזה כדאיתא בזוהר פ׳ יתרו דף פ״ב ב׳ תאנא כגוונא דלעילא אית לתתא מנייהו וכן בכלהו עלמין כלהו אחידן דא בדא ודא בדא וכו׳, הרי שכל העולמות הם דפוס וצל זה מזה וכל הנמצאים בעולם התחתון כמו כן ישנו בעולם העליון באופן רוחני ומשובח.

כ״וודע עוד כי אלו הספירות עם היות שהם עשרה במנין הם אחד באחדות שהם מיוחדות במאצילם בלי פירוד כלל, והם נכללות בבחינת הוי״ה א׳ כי קוץ היוד הוא כתר והיו״ד חכמה והה׳ בינה והוא״ו ו״ק וה״א אחרונה מלכות, ושנינו בספר יצירה עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת, ופירש הרמב״ן זלה״ה וז״ל פירוש אע״פ שהדברים נחלקים בחכמה ובתבונה ובדעת אין הפרש ביניהם שהסוף קשור בתחילתו וההתחלה בסוף והאמצע כלול מהם וסימן לדבר שלהבת וגחלת וזוק, כד״א רשפיה רשפי אש שלהבת יה כלומר שהכל מתייחד כלהב אש המתייחד בגוונין וכולם שוין בעיקר אחד עכ״ל, וכן אמרו בזוהר אע״ג דאינון חד אתפרשן בגוונין כי כמו שיש בשלהבת שינוי גוונין לבן אוכם אדום ותכלת ועכ״ז הם אחד שהם מיוחדות וכולן שוין בעיקר אחד כמו כן בספירות כי אע״פ שנאצלו לא נפרדו ח״ו, ומה שנייחס להן מספר ורבוי וחלקים אינו מצד עצמן, כי אם בערך פעולתן בעולמות התחתונים.

כ״זוזהו שאמר בזוהר פ׳ תרומה דף קע״ו מאנא כולי האי לא אתקרי אלא מסטרא דילן, ומסטרא דילן אשתמודע כולא דהא לעילא כולא בחד מתקלא סלקא לא שני ולא משתני כמה דכתיב אני ה׳ לא שניתי, א״ר יהודה כולהו בוצינין (פי׳ ספירות עולם האצילות) נהירין מחד (הוא א״ק) ומחד תליין (כתר דא״ק) ובוציני אינהו חד כלא דהא לא בעו לאתפרשא ומאן דפריש לון כאלו אתפרש מן חיי עלמא עכ״ל, הרי מבואר כי הריבוי והשינוי המיוחס אל הספירות הוא מסטרא דילן דהיינו מצד השפעתן שהם כוללים כל דרכי ההנהגה, אבל מצד עצמן הם אחדות מיוחד.

כ״חומכאן אתה דן ק״ו אם ספירות עולם האצילות שהם הענפים ייוחדו כך, קל וחומר השרשים שהם חבת״ם דא״ק, וק״ו בן בנו של ק״ו נשרש השרשים שהוא כתר דא״ק שכולל באחדות גמור ובלי שום שינוי כלל כל ההנהגה, ואצ״ל בא״ם שהוא סתר ההנהגה, דכולל כל הנמצאים בעצמותו הפשוט מבלי שום רבוי ושינוי כלל, ומכוחו משתלשל כל המציאות וכל הפעולות וההנהגות ולא יגיע לו מזה שוס רבוי ושינוי, והוא כמשל הנשמה בגוף כי הנה האדם הוא גוף ויתעלה מן הגוף אל דקות הלחות עד הדס הזך היפה, שעליו רוכב החיות הדק, שעליו רוכב הנפש שעליה רוכבת הנפש המשכלת, שעליה רוכבת הנפש הקדושה, שעליה רוכב הרוח הטהור, שעליו רוכבת הנשמה הרוחנית, שעליה רוכבת נשמה לנשמות כידוע שיש באדם כמה מדרגות.

כ״טוהנה הגוף לא ימעול שום פעולה שאינה בכח הנפש כי בנפש יש כח כל הפעולות שבגוף כאלו תאמר כח שבו ישמע, וידבר, ויראה, ויקח, ויתן, ויעשה, ויהלך, ויהרהר, ויכעוס, וירחם, וכל שאר הפעולות שבאדם ישנם בנפש באחדות ומתפשטות ויורדות מבחינה לבחינה עד הגוף שמתפרדות בחושים שונים ובאיברים רבים שמוציאים פעולות הנפש מדקותם ואחדותם אל פעולות רבות וגשמיות, כמו כן בכתר א״ק כל הפעולות והנמצאים הם שם בכח ובאחדות גמור ומתפשטות ממנו בהסתעפות והשתלשלות מבחינה לבחינה עד עולם האצילות שהוא המוציא הפעולות מדקות ואחרות כתר א״ק אל פעולות עבות ונבדלות אלו מאלי, והכל חי וטבע מהפועל האמיתי היא האיים נשמה לנשמות, אשר על ידי הכתר דא״ק מהווה כל ההויות ופועל כל הפעולות ומקיים כל הנמצאות, כי בהשפיע הא״ס אל כתר א״ק יורד השפע ממנו אל השרשים שהם שאר הספירות דא״ק ואל הענפים שהם ספירות עולם האצילות, וכמו השקאת האילן שאין משקין הענפים אלא מכח לחות השרשים אז מתערים כאזרח רענן הענפים, ועי״כ עושה פרי למעלה.

ל׳באופן כי ההשגחה העליונה הפשוטה מכל רבוי ושינוי ופירוד ודין תתפשט אל מקום הריבוי והשינוי ופירוד ודין וכיוצא ולא יגיעהו שום ריבוי ושינוי וכיוצא (וכמ״ש בזוהר פנחס דף ר״ל סוף ע״ב איהו (פי׳ הא״ס העליון) דמייחד לכלא (פי׳ בכתר דא״ק) ומסדר לכלא (פי׳ בחבת״ם דא״ק) ונהיר לכלא (בעולם האצילות) נהוריה אעבר בנשמתא (עולם הבריאה) וגופא (עולם היצירה) ולבושא (עולם העשיה) ולית ביה שינוי ושותפו וחושבן ותמונה ורעיון מכל מרכבתא ומראה ודמיון דאתחזיא בעין כל דרגין עלאין ותתאין, אינון רכב ומרכבתא לגביה, ועליה לית מאן דרכיב עכ״ל, הרי במלות קצרות רמזו לנו רז״ל השתלשלות כל הנמצאות מן הא״ם עד עולם העשיה, אמנם פרטיותם בכל עולם ועולם אין כאן מקום באורם כי הכל הוא מפירש כתוב בכתבי האר״י זלה״ה.

ל״אועוד דע לך שאפילו על הכתר דא״ק אי אפשר לחשוב ולומר שהכתר דא״ק לבדו פועל מבלי הצטרפות הא״ס, שזה הדבר ודאי היא ענין שניות ואסור גמור, אבל האמת הוא שהכתר פועל פעולתו בכח שפע הא״ס השופע בו ונותן לו כח לפעול, וכן הוא הענין בכל הפעולות שאנו מייחסים אל הספירות דלעולם הם פועלים הפעולות בכח הא״ס כי בלתי שפעו אינם יכולות לפעול כלל, נמצא שהעיקר בעל הפעולה הוא הא״ס, וזהי עיקר מקובל אצלנו שלא נסלק שום פעולה מהא״ס, אמנם האמצעיים נרבה בהם כפי הצורך, אמנם הנותן פעולה לשום ספירה מבלעדי כח הא״ס הוא שניות ודאי והיא כפירה ח״ו ועיין בס׳ אלימה עין כל ת״א פ״ז ע״ש.

ל״בוהשתא בזה תוכל לומר שכל הפעולה היא נפעלת מהא״ם, וכולה מהספירות, הא כיצד, מהא״ס בסיבה עיקרית ומהספירה כמו הכלי, כי הספירות אל הא״ס ככלים ביד האומן, ודרך משל הנה הסופר שכתב הספר, לא נאמר שקצת הכתיבה נמשכת מהיד וקצתה מהקולמוס, כי אם נאמר דכל הכתיבה נעשית על ידי הקולמוס וכולה על ידי היד, אמנם מהקולמוס באופן אחד דהיינו ככלי, ומהיד באופן אחר דהיינו בסיבה עיקרית, וכן נעלה מהיד אל שאר האמצעיים עד אשר נגיע אל הנפש שהיא הסיבה העיקרית באמת אל פעולת הכתיבה, כאלו תאמר הכתיבה נעשית על ידי הקולמוס שהניעה היד, והיד הניעוה המיתרים, והמיתרים הניעום העורקים, והעורקים הניעום העצבים, והעצבים הניעום החום הטבעי, והחום הטבעי הניעתהו הנפש אשר בו והיא באמת המניע הראשון והסיבה העיקרית אשר אליה יאות לייחס פועל הכתיבה יותר מלייחסה אל הקולמוס ולשאר האמצעים, כי אלו אינם אלא כלים ואמצעיים אל הנפש להוציא פעולותיה מהכח אל הפועל, וכל כוחם ותנועתם אינו אלא ממנה, וכמו כן הענין הוא בפעולות הספירות שלא יצדק באמיתות לייחס הפעולה אל הספירות, כי אם אל הא״ס, שהרי הם אין כח בידם לעשות פעולה קטנה או גדולה בלי הצטרפות ועזר הא״ס שהוא נשמתם כי כמו שהספירות נאצלו ומתקיימות ממנו ומכוחו, ואם יסתלק מהם ישארו כגופא בלא נשמתא כמ״ש בתיקונים דף י״ג ובזהר פ׳ בא דף מ״ב כך פעולותיהם הם נפעלות מכוחו, ומאחר שהם צריכות לא״ס לקיום עצמם מכ״ש שצריכות אליו לפעול פעולותיהם, באופן שהא״ס הוא סיבה אל פעולות הספירות יותר ממה שהם הספירות עצמן, והוא הפועל האמיתי שעיקר הפעולה תלוי בו, והספירות הם במדרגת כלים ואמצעיים אל הפעולות, וכבר האריך במשלים נכונים על ענין זה הרמ״ק זלה״ה בפרדס שער עצמות וכלים פ״ד ע״ש, והוא אמת ואמונה מתוקן ומקובל בפי כל המקובלים הקדמונים זלה״ה עכ״ל ז״ל.

ל״גובזוהר בהקדמת בראשית דף י״ב ע״א איתא וז״ל פקודא תליתאה למנדע דאית אלהא רברבא ושליטא בעלמא ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין ולמעבד לון יחודא בשית תיבין דשמע ישראל ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו וכו׳, וכתב הלב בעל מקדש מלך ז״ל שם וז״ל אלהא רברבא וכו׳ הוא א״ס ב״ה המתלבש בו״ק דז״א, ובהיותו שם נקרא רברבא ושליתא כי כח א״ס ב״ה מתגלה בז״א וכמ״ש וידבר ה׳ אל משה הוא א״ס הנקרא הוי״ה בהתלבשותו בז״א כי קודם התלבשותו אין לו שם ולא נקודה, אמנם בהתלבשותו בז״א שהוא אוחז בשיעור קומתו את כל האצילות עילא ותתא אז נקרא אלהא רברבא ושליטא בעלמא וכמ״ש בתיקונים בגדולה אתקרי א״ס גדול ובגבורה גבור, ובנצח מארי נצחן וכו׳, הרי כי בהתלבשותו בגדולה אתקרי גדול ובהתלבשותו בגבורה אתקרי גבור, וכן בהתלבשותו בת״ת איקרי הוי״ה, ולא נקרא ת״ת הוי״ה אלא שם הא״ס המתלבש בו שהוא היה הוה ויהיה ונמצא כי הכונה לו ולא למדותיו, כי אין אנחנו מכוונים לגדולה מצד עצמה אלא להא״ס הנקרא גדול בהיותו מלובש בגדולה או להא״ס הנקרא גבור בהיותו מלובש בגבורה, אבל ג״כ לכוין אל הא״ס בעצמו זה א״א בשום ענין, כי הא״ס ב״ה אין בו לא שם ולא נקודה רק בהיותו מלובש במדותיו הוא נקרא גדול גבור ונורא בשם הבחינה שהוא מלובש בה, וכשאנחנו אומרים הגדול הגבור והנורא, הכונה הוא על אור הא״ס המתלבש בגדולה או בגבורה, ולפ״ז כשאנו אומרים האל הגדול וכו׳ רחום וחנון הכל הוא על הא״ס המתלבש במדה ההיא עכ״ל.

ל״דולבאר הענין נאמר נודע שבכל ספירה יש הוי״ה אחת כמ״ש בתקונים כתר הוייה בקמץ חכמה הוי״ה כפתח וכו׳ ונבאר בחי׳ הכתר וממנה יובנו האחרים כי כל ספירה יש בה ו׳ כלים חיצון אמצעי ופנימי, החיצון בו מתלבשת ה׳ אחרונה בנקוד קמץ והוא בחי׳ נפש של הכתר, האמצעי בו מתלבשת ו׳ בקמץ והוא בחי׳ רוח של הכתר, הפנימי בו מתלבשת ה׳ בקמץ ונק׳ נשמת הכתר, אך יו״ד בקמץ אין לה כלי רק מתלבשת בתוך כולם, וכן הענין בחכמה שהיא הוי״ה בפתח וכן בבינה שהיא בצירי וכו׳ ואלו האורות הנקראים נרנח״י שבתוך הספירה אינם עצמות הא״ס ב״ה רק מדות ועל אלו נאמר לו ולא למדותיו.

ל״הוזה הענין נרמז בתיקונים באומרו לגו יו״ד ה״א וא״ו ה״א שקיו דאילנא ונודע כי עשרה אותיות שם מ״ה הם כנגד עשרה הויו״ת המנוקדות שאמרנו שהם שקיו דאילנא כמ״ש בס׳ קהלת יעקב, ובתיקון ההוא אמר קודם חסד דרועא ימינא גבורא דרועא שמאלא ת״ת גופא באמצעיתא לגו מכולא יו״ד ה״א וא״ו ה״א וכו׳ אבל בך לית דמיון מכל מה דלגו ולבר, הרי כי כל אלו השמות והויו״ת אינם עצמות הא״ס רק נשמת הספירות וא״כ כל אלו בכלל לו ולא למדותיו, רק הכונה היא שיכוין אל אור של א״ס ב״ת השוכן בקרבם ומחיה את כולם כי גם אלו השמות הנקראים נשמות צריכות חיות מן הא״ס אלא שהא״ס באמצעות אלו הנשמות שוכן בתוך מדותיו ומאיר בהם, כי אין הא״ס שוכן בתוך שום כלי ואפילו בפנימי, רק הא״ס שוכן בתוך הנשמות ובאמצעותם מאיר אל הכלי, וז״ש בתיקונים יו״ד ה״א וא״ו ה״א שקיו דאילנא לסלקא כולא עד א״ס כי באמצעות שם מ״ה שהוא שקיו דאילנא מעלה גם את הכלים לקבל החיות מן אור א״ס כי הא״ס שוכן בתוך יחידה דא״ק ובה מתפשט אור א״ס ובאמצעות חיה דאד״ק מאיר אל נר״ן דאד״ק, ואד״ק מתלבש אורו בעתיק ועתיק באריך ואריך באו״א וזו״ן ועד״ז עד סוף כל העולמות.

ל״ווזה לשון הרב בס׳ קהלת יעקב שער ג״ע וציור העולמות ונמצא הכלל העולה בקצרה כי א״ס ב״ה מקיף כל העולמות בהשוואה גמורה, ומצד האחד שהוא הנקרא עתה ראש א״ק נפתח צינור אחד ונמשך אור הא״ס ביושר מעילא לתתא תוך האד״ק כולו ושם נפסק בסיום האד״ק הנז׳, ונמצא כי הא״ס מאיר לכל העולמות בשני אופנים מבית ומחוץ כי הוא סביב כל העולמות ובפנים הוא תוך האד״ק הנז׳ אשר האד״ק הוא פנימי ומתלבש תוך כל העולמות כולם ונמצא כי אור היושר הפנימי של העשיה הוא היותר רחוק מן אור הא״ס הפנימי המתלבש תוך א״ק ואור העגולים של העשיה הם היותר רחוקים מאור א״ס המקיף לכל העולמות, ובזה תבין גדרי מעלות כל העולמות כסדרן כי האד״ק בין בחי׳ הפנימיות והיושר שלו בין בבחי׳ העיגולים שלו הוא דבוק בא״ס תכלית הדבקות ואחריו הוא האצילות המתרחק מן הא״ס בין בבחיי׳ היושר בין בבחי׳ העיגולים ואינו יונק ממנו אלא ע״י האד״ק עכ״ל.

ל״זהרי מבואר שאין כל האצילות וכ״ש מה שלמטה ממנו יונק מן הא״ס עצמו כי אם באמצעות האד״ק שבו לבד מתלבש אור הא״ס תכלית הדבקות ובאמצעותו יונקים כל העולמות, נמצא כי באומרנו יוצא אור מאד״ק ומתלבש בעתיק הוא אור א״ס בהתלבשותו תוך אד״ק ויוצא האור מלובש בלבוש האד״ק ונכנס בעתיק, וכן יוצא אור א״ס מלובש בלבוש האד״ק ועליו מלובש מלבוש אחר של עתיק אל אריך וכשיוצא אור א״ס אל או״א נוסף עוד עליו מלבוש אחר מאריך, וכשיצא אל זו״ן נוסף עוד מלבוש מן או״א ואחר שנתלבש בכל אלו הלבושים יוצא אל זו״ן ואח״ך נעשית פרסא עבה בין האצילות לבריאה, ואז יוצא אור האצילות מלובש בתוכו אור א״ס בכל אותם הלבושים הנז״ל ויורד דרך הפרסא.

ל״חוא״כ מה שתמצא בדברי האר״י ז״ל שאור א״ס לא הגיע אלא עד החכמה שהוא אבא ומשם ואילך אבא מאיר דרך לבושו אל העולמות, אינו ר״ל שאור א״ס ממש מגיע אל אבא רק אור אריך קראו א״ס בערך אבא שעם היות שנתלבש בכמה לבושים קודם הגיעו אל אריך עדיין יקרא אור א״ס בהיותו באריך, כי כל אלו הלבושים הם דקים וכמעט שאינם נגלים מחמת רבוי אור א״ס המאיר בהם, ומזדככים עד שכמעט אין ראוי שיקראו כלים ולבושים, שהרי אריך עצמו נקרא אין להיות שאין המחשבה תופסת בו, ולכן בהיות אור א״ס בתוך כל אלו הלבושים שמאד״ק עד אריך שהם זכים הרבה אינו נראה כי אם אור א״ס, ובהיות אור אריך בתוך אבא נקרא האור ההוא אור א״ס, אמנם מאבא ואילך נתעבה האור קצת מחמת לבוש אבא הנקרא יש מאין לפיכך אמר הרב ז״ל שעד אבא הוא אור א״ס ולא יותר, אבל ודאי שבהיותו מלובש במלבוש אבא עוד נכנס ומתלבש תוך אימא ועוד מתלבש תוך זו״ן, אמנם קודם התלבשותו באבא נקרא אור א״ס כאלו אין עליו שום לבוש יען שאינם נכרים לרוב דקותם וזכותם:

ל״טובכל מקום שאנו מכוונים בשום שם משמות הקודש צריך לכוין אל הא״ס המתלבש תוך אותו השם שהוא המחיה אותו ולא נקרא שם הוי״ה או אדנ״י וכיוצא אלא מחמת אור א״ס שבתוכו שהוא האדון והאלוה האמיתי, ואם יצויר ח״ו שיסתלק הארת א״ס מאותו השם יתפרדו האותיות ולא ישאר אותו השם כלל, וא״כ כשאנו מכוונים בשם מהשמות אנו מכוונים אל הא״ס שבתוכם כי לא נצטרף ונקרא השם אם לא בכח הא״ס שבתוכו כמ״ש בתיקון נ״ז לית מלאכה דלא אשתכח ביה שם הוי״ה דאשתכח בכל אתר כגוונא דנשמתא דאשתכחת בכל אבר ואבר ובגין דא אית לבר נש לאמלכא הוי״ה בכל ספירן (פי׳ דאצילות) ובכל כורסיין (פי׳ דבריאה) ובכל מלאכין (פי׳ דיצירה) ובכל אבר ואבר דבר נש דלית אבר פנוי מניה לא בעלאין ולא בתתאין, הוי״ה לא אתקרי ביחודא דארבע אתוון אלא בעלת העלות דמייחד לון ובגין דאיהו מייחד ארבע אתוון ביה אתקריאו הוי״ה ביחודא חדא ה׳ אחד ושמו אחד, ובג״ד שוי אמונה דישראל בד׳ אתוון אלין וכל שמהן שוי כנוין לשמא דא וכו׳ עכ״ל, הרי מבואר דשם הוי״ה לא אתקרי ביחודא דארבע אתוון אלא בעילת העלות דמייחד לון ובגין דאיהו מייחד לון ביה אתקריאו הוי״ה דלא אתקרי שם הוי״ה, כי אם ע״י אור א״ס המחברן ומייחדן וכן אמרו בר״מ פ׳ בהר דף ק״ט וז״ל הכי יחוד קבה״ו (פי׳ זו״ן) אע״ג דאינון כנשמתין לגבי כורסייא ומלאכין (פירוש לבריאה ויצירה) הכי אינון לגבך עילת העילות כגופא לגבך ואנת הוא דמייחד לון ומקרב לון ובגין דא אמונה דילך בהון ואנת לית ענך נשמתא דתהוי אנת כגופא לגבה דאנת הוא נשמה לנשמות וכו׳ הרי שהא״ס הוא המייחד לקבה״ו וכן לכל השמות, וכן לכל העולמות הכל הוא בכח אור א״ס המאיר בתוכם והוא נשמתם עכ״ל מורינו ז״ל, כ״כ בס׳ מקדש מלך הנז׳ ואתה הקורא שים עיניך ולבך אל הדברים היקרים האלה ויאירו עיניך ישמע חכם ויוסף לקח.