שיחות עבודת לוי ק״וSichot Avodat Levi 106
א׳מאמר ק"ו – כח הציבור בקבלת התורה
1
ב׳א) נעשה בלא נשמע
2
ג׳כתוב בפרשת יתרו (י"ט, ז'-ח'), "ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'; ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וישב משה את דברי העם אל ה'".
3
ד׳ועוד כתוב בפרשת משפטים (כ"ד, ג'-ז'), "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה; ויכתב משה את כל דברי ה' וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר וגו'; וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים; ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח; ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".
4
ה׳מבואר מפסוקים אלו ששתי פעמים הראשונים אמרו רק "נעשה" ורק לבסוף אמרו "נעשה ונשמע". וצריך ביאור, למה מתחילה לא אמרו גם "נשמע"?
5
ו׳והנה בשתי פעמים הראשונים התורה הדגישה שכל העם ענו ביחד, שבפרשת יתרו כתוב "ויענו כל העם יחדו", ובפרשת משפטים כתוב "ויען כל העם קול אחד", והיה נראה לומר שבזה מבואר למה אמרו רק "נעשה", אבל יש לתמוה, מה הביאור בדבר זה?
6
ז׳ב) איך שייך לקיים את כל התרי"ג מצוות
7
ח׳ונראה לומר בזה, שהנה שלימות האדם ע"י התורה היא על ידי קיום מצוותיה, אבל אי אפשר לאדם אחד לקיים את כל תרי"ג מצוות התורה, שיש מצוות ששייכות רק לכהנים ויש מצוות ששייכות רק בלוים ויש מצוות ששייכות רק לנשים. ועם כל זה יש שני דרכים להיות נחשב כאילו קיים את כל מצוות התורה.
8
ט׳הדרך הראשון הוא על ידי התאחדות עם שאר כלל ישראל, שבהיותו חלק של הציבור נחשב כאילו הוא קיים את כל המצוות, כיון שבין כולם יש קיום של כל מצוות התורה.
9
י׳הדרך השני הוא על ידי לימוד התורה, שהרי אמרו חז"ל במס' מנחות (דף ק"י א'), "אמר רבי יצחק, מאי דכתיב, 'זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם', כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם". ונראה שאין זה דין מיוחד גבי קרבנות, אלא הוא הדין בכל מצוות התורה, אם אדם ילמד את הדינים והסוגיות של אותה מצוה נחשב כאילו קיים אותה מצוה. וממילא אם ילמד אדם את הדינים והסוגיות של כל המצוות נחשב כאילו קיים כל התרי"ג מצוות.
10
י״אג) שתי קבלות כנגד שני הדרכים להיות נחשב כאילו קיים את כל המצוות
11
י״בוהנה איתא בזוה"ק (זוהר חדש במדרש הנעלם פרשת אחרי מות דף ע"ז א'), "נעשה ונשמע, עשייה בעובדין טבין, ושמיעה באורייתא", ומבואר מדברי הזוה"ק ש"נעשה" הוא קבלה על עשיית מעשים טובים, ו"נשמע" הוא קבלה על לימוד התורה.
12
י״גומעתה נראה לומר, שכשאמרו ישראל "נעשה ונשמע" כוונתם היתה שהם מקבלים על עצמם גם לימוד התורה כדי שיוכלו לקיים את כל המצוות, וכמו שביארנו שעל ידי לימוד תורת המצוות נחשב כאילו קיים אותן המצוות.
13
י״דולפ"ז יש לומר שבשתי פעמים הראשונים כשאמרו רק "נעשה" בלא "נשמע" כוונתם היתה לומר שיש דרך נוסף להיות נחשב כאילו קיים את כל המצוות, והיינו בהיותו באחדות עם הציבור כיון שבין כולם הם מקיימים את כל המצוות, ולכן באותם פסוקים כתוב שכל העם היו ביחד, שבפרשת יתרו כתוב "ויענו כל העם יחדו", ובפרשת משפטים כתוב "ויען כל העם קול אחד", שעל ידי התאחדות עם הציבור נחשב כאילו קיים את כל המצוות. ורק אח"כ הוסיפו בני ישראל לומר שמלבד קיום כל המצוות על ידי הציבור, יש אפשרות להיות נחשב כאילו קיים לבדו את כל המצוות, והיינו על ידי לימוד התורה, ולכן אמרו ג"כ "נעשה ונשמע".
14