שיחות עבודת לוי ק״הSichot Avodat Levi 105
א׳מאמר ק"ה – מעמד הר סיני
1
ב׳א) אילו קרבנו לפני הר סיני
2
ג׳איתא בהגדה של פסח, "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו". ומבואר מזה שיש תועלת בקירבה לפני הר סיני אפילו לפני קבלת התורה. וצריך ביאור, מה מדרגה השיגו בני ישראל בשעה שקרבו לפני הר סיני?
3
ד׳ב) העיקר הגדול…
4
ה׳ונראה לבאר בזה בהקדם ביאור דברי הרמב"ם, דאיתא במשנה בחולין (בדף ק' ב') בענין איסור גיד הנשה, "נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה, רבי יהודה אומר אף בטמאה, אמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן, אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו".
5
ו׳וכתב הרמב"ם (שם) בפירוש המשניות, "ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת, והוא מה שאמר 'מסיני נאסר' לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלין אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבינו ע"ה, הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה מסיני, וכל אלו מכלל המצוות".
6
ז׳ולמדנו מדברי הרמב"ם שממה שאמרה המשנה לענין גיד הנשה "בסיני נאמר" יש ללמוד שכל התרי"ג מצוות נצטוו רק ע"י משה רבינו, ואפילו מצוות שנצטוו קודם מתן תורה [כגון מילה ואבר מן החי] חזרו ונצטוו ע"י משה רבינו. והרמב"ם כתב שדבר זה הוא "עיקר גדול". וצריך ביאור למה זה הוא עיקר גדול, ולמה הוצרכו כל המצוות להצטוות ע"י משה רבינו?
7
ח׳ג) עינינו ראו ולא זר
8
ט׳ונראה שהרמב"ם אזיל בזה לשיטתו, שהנה כתב הרמב"ם בהל' יסודי התורה (פ"ח ה"א), "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף וכו', ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים, והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכו'". וכתב עוד (בהל' ג'), "לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בביאור שאותן האותות בלט וכשוף הן, לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא וכו'", ע"ש באריכות בדבריו הנפלאים.
9
י׳ומבואר מדברי הרמב"ם שתכלית מעמד הר סיני היתה כדי שנהיו עדים בנבואת משה רבינו ובמתן תורה ולא נצטרך לסמוך על מה שקבלנו מאחרים. ולפ"ז אם היינו מקיימים מצות מילה מפני המסורה מאברהם אבינו אז היה חסר לנו את ה"עדות" בקיום המצוות.
10
י״אונראה שזהו הביאור בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות בחולין, שמה שכל המצוות נצטוו לנו על ידי משה רבינו הוא "עיקר גדול", שרק ע"י זה יש לקיום המצוות את המדרגה של "עדות", ואילו היינו מקיימים את המצוות מפני המסורה מהאבות, אז היה חסר לנו עיקר גדול בקיום המצוות.
11
י״בד) שני שלבים בקבלת התורה
12
י״גואולי יש לפרש בזה מה שהערנו בתחילת דברינו שאנו אומרים בהגדה של פסח, "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו", שמשמע שיש מעלה עצמית בעצם היותנו אצל הר סיני. וצריך ביאור, מה קרה לבני ישראל בהיותם אצל ההר לפני עצם קבלת התורה?
13
י״דונראה לפרש שיש שני שלבים בקבלת התורה, הראשון שהתעלו במדריגתם עד שהיו יכולים להשיג את התורה בשכלם, ויש שלב שני ששמעו את הקב"ה מדבר עם משה רבינו ונותן לו את התורה.
14
ט״ווהנה הגיעו להשלב הראשון מיד שבאו להר סיני, שהרי איתא במס' שבת (דף קמ"ו א'), "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן", שמשמע שעל ידי עצם הקירבה להר סיני פסקה זוהמתן והתעלו והגיעו למדרגה גבוהה, ויש לומר שעל ידי זה הגיעו למדריגת האבות הקדושים שיוכלו להבין את התורה. אלא שעדיין חסרים את המדריגה של "עדות" וה"עיקר הגדול" עד ששמעו בעצמם איך שהקב"ה מדבר עם משה רבינו. ולכן שפיר אנו אומרים, "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו"!
15