שיחות עבודת לוי ק״יSichot Avodat Levi 110
א׳מאמר ק"י – הספד על מרן המשגיח הרה"ג מוהר"ר דוד קראנגלאס זצוק"ל
1
ב׳[לאחר שלושים]
2
ג׳א) חכמה היא למעלה משכל האנושי
3
ד׳איתא במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח, מסכתא דויהי, פתיחתא ד"ה ויקח משה), "'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' (בשלח י"ג, י"ט), להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בביזה ומשה עוסק במצות עצמות יוסף, עליו הכתוב אומר 'חכם לב יקח מצות' (משלי י', ח')". וכעין זה אמרו חז"ל במס' סוטה (י"ג א'), "בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות, שנאמר 'חכם לב יקח מצות וגו''".
4
ה׳ויש להעיר, שמדברי חז"ל מבואר שמה שחיבב משה את המצוה נקרא חכמה. ונראה שהביאור בזה הוא, שחכמת התורה שהיא החכמה האמיתית היא למעלה משכל האנושי, ולכן רק מי שמכיר את הערך של המצוות ומתעסק בקיומן נקרא חכם. וכן מצינו במס' שבת (ל"א א') שסדר קדשים נקרא חכמה, ולפי מה שנתבאר היינו משום שהשכל אינו מחייב להקריב קרבנות, וכיון שהוא למעלה משכל האנושי ממילא נקרא חכמה. דברים אלו מתאימים מאד להמשגיח זצ"ל שהיה חכם לב אמיתי והיה מדקדק מאד בקיום המצוות.
5
ו׳ב) אם הרב דומה למלאך ה'
6
ז׳איתא במס' ברכות (ו' ב'), "אגרא דהספידא דלויי", ופירש רש"י, "להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים", ונמצא שלפי רש"י "דלויי" הוא לשון הרמת קול. אבל יש מפרשים שהוא מלשון "דולה ומשקה", דהיינו ששכר ההספד הוא מה שדולים ושואבים ממעשי הנפטר. ולכן, עכשיו בשעת ההספד אנו צריכים להזכיר מעלותיו של המשגיח זצ"ל וללמוד מהם.
7
ח׳והנה איתא במס' חגיגה (ט"ו ב'), "מאי דכתיב 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא' (מלאכי ב', ז'), אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו". וצריך ביאור, איך שייך לדמות את הרב למלאך, ומה רצו חז"ל ללמדנו בזה?
8
ט׳ונראה לבאר דבר זה בהקדם דברי הגמ' במגילה (ג' א'), "'ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וגו' וישתחו' (יהושע ה', י"ג-י"ד), והיכי עביד הכי, והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא, שאני התם דאמר ליה 'כי אני שר צבא ה'' וכו', אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים (היה לכם להקריב תמיד הערב ובטלתם אותו ונשתהיתם במארב העיר חנם שאין זמן מלחמה בלילה משתחשך, רש"י) ועכשיו בטלתם תלמוד תורה (ועכשיו שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה, רש"י), אמר לו על איזה מהן באת, אמר לו 'עתה באתי' (על של עכשיו, רש"י), מיד 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק', אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה". ויעוין שם בגמ' שמכאן יש להוכיח שתלמוד תורה גדול יותר מהקרבת קרבן התמיד, שהרי המלאך אמר ליהושע שהעיקר מה שהוא תובע ממנו הוא ביטול תורה ולא ביטול עבודת הקרבנות.
9
י׳ועל פי זה יש לבאר את דברי הגמ' בחגיגה, שמה שאמרה הגמ' שהרב ידמה למלאך ה' הכוונה בזה היא שהרב יתבע מתלמידיו שילמדו בהתמדה ובתדירות ושלא יכשלו בעון ביטול תורה כמו המלאך שתבע כן מיהושע. ומובן מאליו שהרב בעצמו צריך להיות נאה דורש ונאה מקיים, שצריך ללמד תורה לתלמידיו בתדיריות כדי שממנו ילמדו את החשיבות של התמדה בלימוד התורה. יסוד זה ראינו אצל הנפטר זצ"ל שמעולם לא חיסר שיעור אחד או תפילה בציבור, ותמיד היה דורש כן מתלמידיו.
10
י״אג) מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו
11
י״בוהנה אמרו חז"ל במס' ברכות (ח' א'), "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". ומזה למדנו שהתיקון לחורבן בית המקדש הוא לימוד התורה, וכמו שאנו מתפללים "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך". ועוד אמרו חז"ל במס' ראש השנה (י"ח ב'), "ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו". והנה אם מיתת הצדיק היא כמו חורבן בית המקדש, וכבר למדנו שאחר החורבן צריכים להתחזק ב"ד' אמות של הלכה", ממילא אנו למדים שלאחר מיתת הצדיק אנו ג"כ צריכים להתחזק ב"ד' אמות של הלכה". ולכן החיוב מוטל עלינו להתעורר ממעלות הנפטר זצ"ל ולהתחזק בהתמדה בלימוד התורה, וכן נלך בעקבותיו בשמירת הזמנים בין בתורה ובין בתפילה, ובזה יהיה עילוי לנשמתו.
12