שיחות עבודת לוי ט״וSichot Avodat Levi 15
א׳פרשת וירא
1
ב׳מאמר ט"ו – הפרד נא מעלי
2
ג׳א) תמיהה על הגירוש של לוט
3
ד׳התורה מספרת לנו שאברהם אבינו היה משתוקק להכניס אורחים לביתו, ולכן ישב בפתח אהלו כחום היום אע"פ שהיה עדיין כואב מהברית מילה. וכן מצינו הצטיינותו בהכנסת אורחים לקמן שכתוב, "ויטע אשל בבאר שבע" (וירא כ"א, ל"ג), וכתב רש"י, "אשל, רב ושמואל, חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות" (ומקורו מסוטה י' א').
4
ה׳אברהם אבינו עסק גם כן בהכנסת בני אדם תחת כנפי השכינה, וכמו שכתוב, "ויקח אברם את שרי אשתו וגו' ואת הנפש אשר עשו בחרן" (לך לך י"ב, ה'), וכתב רש"י, "אשר עשו בחרן, שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים", וכמו שתרגם אונקלוס, "וית נפשתא דשעבידו לאוריתא בחרן".
5
ו׳אלא שלפי זה יש לתמוה למה גירש את לוט בן אחיו מביתו, וכמו שכתוב, "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וגו', ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך וגו', הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי וגו'" (לך לך י"ג, ז'-ט'). והרי אברהם אבינו הכניס כל עובר אורח לביתו, ולמה יגרע לוט מאורח פשוט?
6
ז׳ב) אין להכניס אורחים אם ישפיעו לרעה על בני ביתו
7
ח׳ונראה לומר שבאמת לוט היה גרוע מאורח פשוט, שאילו אורח פשוט אי אפשר לדעת אם ישפיע לרעה על אחרים שבביתו, ולכן יכול לדון כל אחד מהם לכף זכות ואינו צריך לגרשם מביתו כל זמן שאינו מודע שיש להם תכונות רעות. אבל מאחר שאברהם אבינו ידע מהתכונות הרעות של לוט, הוצרך לגרשו מביתו פן ישפיע לרעה על אחרים שבביתו.
8
ט׳אבל קשה, מה מדה רעה מצא בלוט שבגלל זה הוצרך לגרשו מביתו כדי שלא ישפיע לרעה? והרי מצינו שלוט קיים את מצות הכנסת אורחים במסירות נפש, וכמו שמצינו שהזמין את המלאכים לביתו כשבאו לסדום למרות הסכנה שבדבר. ועוד מצינו שלא גילה את הסוד ששרה היא אשת אברהם, ובזכות זו הציל הקב"ה את לוט ממהפכת סדום, וכמו שכתוב, "ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'" (וירא י"ט, כ"ט), וכתב רש"י, "ויזכור אלקים את אברהם, מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גילה הדבר שהיה חס עליו, לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו" (ומקורו מב"ר פר' נ"א סי' ו'). ועוד מצינו שלוט עזב את ארץ מולדתו כדי ללוות את אברהם ולשרתו, וכמו שכתב הרמב"ן בפרשת כי תצא (כ"ג, ז') שמטעם זה נצטוו ישראל שלא ללכת למלחמה בעמון ומואב בני לוט, מפני ש"ה' שמר לבני לוט זכות אביהם שליוה את נביאו בדרך אשר שלחו ה' ולכך הנחילם מנחלת אברהם".
9
י׳ג) לוט היתה לו חמדת הממון
10
י״אונראה שבאמת לוט היה אדם גדול אלא שהיה לו חסרון אחד, והיינו חמדת הממון, דהנה סיבת גירושו של לוט היתה המריבה שבין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט, וכתב רש"י, "לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל" (ומקורו מב"ר פמ"א סי' ה'). ומבואר שחמדת הממון של לוט השפיע על רועיו להרעות בהמותיו בשדות אחרים. ומאחר שבגלל מריבה זו גירש אברהם את לוט מביתו מוכח שסיבת גירושו היתה חמדת הממון.
11
י״בובאמת הצעד הראשון שעשה לאחר יציאתו מבית אברהם היה הליכה אחר חמדת הממון, וכמו שכתוב, "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה וגו', ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן וגו', ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" (לך לך י"ג, י'-י"ג). הרי שחמדת הממון גרמה ללוט לבחור לדור בסדום מפני עושר הארץ אע"פ שאנשי סדום היו רעים וחטאים.
12
י״גונראה שבזה מבואר מה שכתוב במלחמת המלכים, "ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו והוא יושב בסדום" (לך לך י"ד, י"ב). וכתב רש"י, "והוא יושב בסדום, מי גרם לו זאת, ישיבתו בסדום", ורוצה לומר שלוט דר בסדום מפני חמדת הממון, ולכן מדה כנגד מדה ניטל כל ממונו ממנו.
13
י״דוהנה אם לוט היה נשאר אצל אברהם אבינו לא היה ממונו נפסד, ורק משום שנטה אחר תאוותיו להשיג ממון אבד את ממונו. ויש ללמוד מזה שלא ללכת אחר נטיית הלב לחמוד ממון, שחמדת הממון מוציאה את האדם מלימוד התורה, ויכולה לגרום ההיפך דהיינו אבידת ממונו.
14
ט״ווהנה מה שבני אדם חומדים ממון הוא משום שמרגישים כתושבים בעולם הזה, ושוכחים שהם בעולם הזה רק כאורח הנוטה ללון. ונראה לומר בדרך דרוש שזו היא כוונת אברהם אבינו כשאמר לבני חת, "גר ותושב אנכי עמכם" (חיי שרה כ"ג, ד'), שכוונת אברהם אבינו לומר שאע"פ שהוא נראה כמו תושב, שהרי יש לו עושר וכבוד, מכל מקום האדם צריך להרגיש שהוא רק כגר בעולם הזה, ואין שום חשיבות להעשירות. [ונראה שזו היא כוונת הפסוק בתהלים (ל"ט, י"ג), "כי גר אנכי עמך, תושב ככל אבותי", שהכוונה היא שאף אם האדם יש לו הצלחה בעולם הזה והוא כמו תושב, צריך להרגיש שהוא רק כמו גר בעולם הזה.] וזה הוא ההבדל בין אברהם אבינו שלא היה חומד ממון מפני שהרגיש כגר בעולם הזה, ובין לוט שהיה חומד ממון מפני שהרגיש כמו תושב בעולם הזה.
15
ט״זד) הרחיק את לוט מפני שלא הושפע מאברהם אבינו
16
י״זונראה להוסיף נופך בביאור ההבדל שבין לוט ואורח פשוט, שהרי מה שאברהם אבינו קירב הרבה אנשים היינו משום שאותם אנשים הושפעו ממנו ונתעלו ונתקרבו יותר להקב"ה, ולכן אע"פ שבתחילת ביאתם היו רחוקים מדרך ה' מכל מקום כל זמן שנשארו אצל אברהם אבינו נתעלו ביראת שמים. אבל לוט כבר היה אצל אברהם אבינו שנים רבות ולא הושפע ממנו כל כך ולא היה נתעלה במה שהיה נשאר בביתו של אברהם אבינו, לכן אברהם אבינו הרחיק את לוט מביתו אף בזמן שהיה מקרב אנשים זרים ומכניסם לביתו.
17
י״חויש ללמוד מזה שחיוב לימוד המוסר חל ביותר על אנשים מבוגרים שכבר למדו מוסר ולא הושפעו ממנו כל כך כמו שהיו צריכים. וכן מצינו בגדולי עולם שעסקו במוסר גם בימי זקנותם, וכמו מרן רשכבה"ג הג"ר חיים עוזר זצ"ל שלמד בספר מסילת ישרים בכל יום בימי הנופש בקיץ, וכן היה רגיל רבי איצלה בלאזער זצ"ל מפטרבורג לומר שאפילו גדולי עולם צריכים ללמוד מוסר.
18
י״טיש תוצאות גדולות מלימוד המוסר, וכל בחור שילמוד מוסר בקביעות יראה מזה תועלת מרובה שתשאיר עליו רושם לכל ימי חייו.
19