שיחות עבודת לוי ב׳Sichot Avodat Levi 2
א׳מאמר ב' – בחירה של אדם הראשון קודם החטא
1
ב׳(חיזוק לתחילת הזמן)
2
ג׳א) ביאורו של הגר"ח מוואלאזין ביצר הרע של אדם הראשון
3
ד׳מעלתו גדולתו וקדושתו של אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת הן למעלה מהשגתנו. אבל זה מבואר שקודם חטא עץ הדעת לא היתה לו ידיעה של רע, ובלי ידיעת הרע לא שייך שהיה לו יצר הרע, וכמו שכתוב "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו" (בראשית ב', כ"ה), ופירש"י, "ולא יתבוששו שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, ואף על פי שניתנה בו דעה לקרות שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע". וגם זה ברור שגם קודם החטא היתה לו בחירה, שהרי מהות האדם היא היותו בעל בחירה. ועוד, שאם לא היתה לו בחירה איך נענש על חטא עץ הדעת?
4
ה׳אבל לכאורה זהו תרתי דסתרי, איך היתה לאדם הראשון בחירה קודם החטא בלי ידיעת הרע ובלי יצר הרע?
5
ו׳הג"ר חיים מוואלאזין זצ"ל בספרו נפש החיים (שער א' פ"ו בהג"ה ד"ה והענין) כתב ביישוב קושיא זו, "והענין כי קודם החטא, עם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור להטות עצמו לכל אשר יחפוץ להיטיב או להיפך ח"ו וכו', אמנם לא שהיה ענין בחירתו מחמת שכחות הרע היו כלולים בתוכו, כי הוא היה אדם ישר לגמרי כלול רק מסדרי כחות הקדושה לבד, וכל עניניו היו כולם ישרים קדושים ומזוככים טוב גמור, בלי שום עירוב ונטייה לצד ההיפך כלל, וכחות הרע היו עומדים לצד וענין בפני עצמם חוץ ממנו, והיה בעל בחירה ליכנס אל כחות הרע ח"ו, כמו שהאדם הוא בעל בחירה ליכנס אל תוך האש, לכן כשרצה הס"א להחטיאו הוצרך הנחש לבוא מבחוץ לפתותו, לא כמו שהוא עתה, שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו, ומתדמה להאדם שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות העוון, ולא שאחר חוץ ממנו מפתהו וכו'".
6
ז׳ב) כל מצוה ניתנה עם יצר הרע וביאור חדש ביצה"ר של אדם הראשון
7
ח׳ונראה לומר בזה אופן נוסף, דהנה מבואר בקדמונים שכל המצוות כוללות את היצר הרע לעבור על אותה מצוה. יצר הרע זה הוא כמו מלאך שתפקידו הוא שיהיה לאדם נסיון הבחירה באותה מצוה, שרק ע"י נסיון הבחירה אפשר לאדם לקבל שכר עבור קיום המצוה. והנה הקב"ה צוה לאדם שלא יאכל מעץ הדעת, וכמו שכתוב "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב', ט"ז-י"ז). ולכן אע"פ שבאופן כללי לא היתה לאדם הראשון שום ידיעה של רע, אבל מכל מקום היה לו יצר הרע על מצוה זו שלא לאכול מעץ הדעת.
8
ט׳והנה לפי מה שנתבאר יוצא שכפי חומר המצוה כך הוא כח יצר הרע של אותה מצוה, שהרי היצר הרע ניתן לנו במקביל לאותה מצוה. ואז מי שמתגבר על אותו יצר הרע מקבל שכר כפי כח היצר הרע שהתגבר עליו. ונראה שזהו הביאור מה שאמרו חז"ל (פאה פ"א מ"א) "תלמוד תורה כנגד כולם", שמאחר שתלמוד תורה הוא המצוה הכי גדולה בתורה, לכן היצר הרע להבטל מלימוד התורה הוא הכי גדול, וממילא מי שמתגבר על יצר הרע זה מקבל שכר כנגד כולם, שהרי התגבר על היצר הרע הכי גדול.
9
י׳ועוד נראה לפרש על פי זה הא דאיתא במס' מכות (כ"ג ב'-כ"ד א'), "'תורה צוה לנו משה מורשה' (וזאת הברכה ל"ג, ד'), תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום", ור"ל שמשה רבינו לימד אותנו תרי"א מצוות, והקב"ה בעצמו לימד אותנו רק שתי מצוות, דהיינו אנכי ולא יהיה לך. וקשה, למה לימד אותנו רק שתי מצוות ולא כל המצוות? ונראה לבאר בזה על פי מה שנתבאר שכח יצר הרע של מצוה הוא כפי חומר המצוה, והנה כל מצוה שניתנה מאת הקב"ה בעצמו נחשבת מצוה שהיא חמורה מאד מאחר ששמענו אותה מפי הקב"ה בעצמו, וממילא כח יצר הרע של אותה מצוה היה צריך להיות חזק מאד והיה קשה מאד להתגבר על אותו יצר הרע [וכמו שמצינו שבני ישראל נכשלו הרבה פעמים בעוון עבודה זרה כיון שיצר הרע של אותה מצוה היה חזק מאד], ולכן צוה הקב"ה למשה שהוא ילמד שאר המצוות לבני ישראל כדי ששאר המצוות לא יהיו חמורות כל כך ויהיה להם יצר הרע שאינו חזק כל כך.
10
י״אג) כח האדם להתגבר על היצר הרע
11
י״בוהנה יצר זה הבא עם המצוה עצמה ניתן באופן שהאדם יוכל להתגבר עליו, שהרי כל תפקידו הוא רק שיהיה לאדם נסיון הבחירה. אלא שאם האדם אינו מתגבר על היצר הרע אז כחות הרע מתגברים עד שקשה לאדם להתגבר עליהם. וזהו מה שאמרו חז"ל באבות (ד', ב') "עבירה גוררת עבירה", שהתגברות כחות הרע שבאו מהעבירה הראשונה מביאות את האדם לשאר עבירות.
12
י״גונראה שזהו ביאור דברי התנחומא (בראשית ז'), "אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב, אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע וכו'". ור"ל שהאדם יכול להתגבר על היצר הרע ואז באמת היצר הרע אינו רע שתפקידו הוא דבר טוב שיהיה לאדם נסיון הבחירה, אלא שהעבירות שכבר עשה האדם הגבירו את היצר הרע עד שקשה להתגבר עליו ועכשיו הוא באמת רע, ולכן הקב"ה אמר "אתה עושה אותו רע".
13
י״דוכן מבואר ממה שאמרו חז"ל במס' סוכה (דף נ"ב א'), "יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה", שיצר הרע ניתן לאדם באופן שיכול להתגבר עליו, ואז היצר הרע דומה לקורי עכביש שהוא מורכב מחוטים דקים וקלושים, אבל בשעה שהאדם מתחיל לחטוא והולך אחר עצת יצר הרע אז מתגברים כחות הרע עד שהיצר הרע דומה לחבלים עבים שקשה מאד להתגבר עליו.
14
ט״ווכן מצינו במנחות (כ"ט ב'), "ומפני מה נברא העולם הזה בה"י, מפני שדומה לאכסדרה (שפתוח מתחתיו, רש"י) שכל הרוצה לצאת יצא, ומ"ט תליא כרעיה, דאי הדר בתשובה מעיילי ליה, וליעייל בהך, לא מסתייעא מילתא (דהבא ליטהר בעי סיוע מפני יצר הרע הלכך עבדי ליה סיוע פתח יתירה, רש"י)". ומבואר שמי שכבר חטא ורוצה לחזור בתשובה צריך ל"פתח יתירה", והיינו משום שע"י החטא התגברו כחות הרע ולכן לא יהיה נקל לחזור בתשובה.
15
ט״זיסוד זה נלמד ג"כ מהא דאיתא במס' שבת (קמ"ו א'), "מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין, שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה (כשנתן לה עצה לאכול מן העץ בא עליה, רש"י) הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן". והביאור בזה הוא כמו שנתבאר, שכחות הרע התגברו באדם ע"י חטא עץ הדעת, ולכן נחשב כאילו יש זוהמא בגוף האדם מחמת העבירות. אולם בשעת מתן תורה התעלו ישראל עד שזוככו מאותה התגברות של היצר הרע וחזרו למעלת אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת, ונמצא שמתן תורה היה בבחינת מעשה בראשית. ונראה שבזה מבואר מה שאמרו במס' עבודה זרה (ג' א'), "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו", שמתן תורה היה כמו מעשה בראשית עצמו, ולכן יש תנאי במעשה בראשית שקיומו תלוי במתן תורה.
16
י״זמכל זה נלמד מוסר השכל ליזהר מחטא קודם שיתגבר עלינו היצר הרע. וכשבן תורה מגיע לישיבה בתחילת זמן חדש היא התחלה חדשה בעבורו, ולכן עכשיו בתחילת זמן החורף צריך לדקדק ביותר שלא יבוא לידי מכשול.
17
י״חד) חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת
18
י״טתחילת זמן החורף היא ג"כ הזמן שבו אנו יכולים להחדיר בתוכינו כל המדרגות שהשגנו בחודש אלול ובימים הנוראים.
19
כ׳איתא בברכות (ל"ב ב'), "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת". והנה מה ששהו שעה אחת לפני התפילה היתה כדי להכין את עצמם לתפילה, וגם להתבונן בגודל מדריגת התפילה שנקראת "עבודה שהיא בלב" (וכדאיתא בתענית ב' א'), וגם כדי להכיר את הערך של מצות תפילין. [ופעם אחת שאלני רופא אחד [שלא היה שומר תומ"צ] מה החשיבות של מצות תפילין, והלא היא רק קופסה שחורה עם רצועות? והשבתי לו שתפילין הם כמו מוח האדם, שאע"פ שממראיתו החיצוני לא נראה כדבר חשוב כל כך, מ"מ אנו יודעים שהרבה כחות טמונים בתוכו, וכמו כן בתפילין שטמון בתוכו כחות רוחניים לאין שיעור.] ומה ששהו שעה אחת לאחר התפילה היתה כדי להתבונן על מה שנתעלו מחמת התפילה כדי להחדיר מעלות אלו בתוכם ולא יפסידו את מה שהשיגו.
20
כ״אבשבילנו חודש אלול הוא כמו השעה אחת לפני התפילה, שאנו מכינים את עצמנו לימי הדין והתשובה. הימים הנוראים וחג הסוכות עד שמחת תורה הם כמו השעה אחת של התפילה עצמה. עכשיו בתחילת זמן החורף הוא כמו השעה אחת של אחר התפילה, שאנו צריכים להזהר שלא נפסיד כל מה שהשגנו בימים הנוראים וחג הסוכות.
21
כ״בהעצה היעוצה לזה היא שכל אחד יחזק את עצמו בשני דברים, להיות מסודר וללמוד מוסר. מי שמסדר את עצמו בתחילת הזמן יראה הצלחה בלימודו ובכל דרכיו. מעלת הסידור מבואר ממה שכתוב בסוף מעשה בראשית "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א', ל"א), שהכוונה בזה היא שאע"פ שבכל פרט של הבריאה כבר נאמר "כי טוב", מכל מקום יש מעלה נוספת שכל פרטי הבריאה מסודרים באופן נפלא, ועל זה נאמר "טוב מאד". וגם צריך ללמוד ספרי מוסר כגון חובות הלבבות, שערי תשובה, או מסילת ישרים, ועל ידי זה כל המדרגות שהשגנו בחודש תשרי ישארו בנו ולא נפסידם.
22
כ״גויש לציין מה שכתב הג"ר יהונתן אייבשיץ בספר "יערות דבש" (ח"א דרוש ט"ו), "כי באמת חשבתי כי ממש חובה לדרוש בתוכחת מוסר בימי גשמים, כי בימות החמה יש זמנים רשומים המעוררים אדם לתשובה, ימי ספירת עומר יודעים המוני עם שימים אלו ימי דין, וכן ימים אשר בעו"ה אויבינו השיבנו בין המצרים, ומכל שכן ארבעים יום שעלה משה למרום, ואצ"ל אלול וירח איתנים, בימים אלו החי יתן אל לבו לשוב אל ה', אבל בחורף אין זמן רשום לשום אות ולהזכיר לאדם יראת ה' וכו'". לכן עכשיו שימי החורף ממשמשים ובאים יש להתחזק במוסר ולימוד התורה, שהרי אין כאן שום זמן מסויים לעוררנו לתשובה כמו שיש בשאר השנה וכמו שהעיר הג"ר יהונתן.
23