שיחות עבודת לוי כ״דSichot Avodat Levi 24
א׳פרשת וישב
1
ב׳מאמר כ"ד – לכו וראו מפעלות אלקים – זכות מכירת יוסף
2
ג׳א) תמיהה על מה שמשמע ממדרשים שמכירת יוסף היתה זכות לשבטים
3
ד׳ההשקפה הראשונה היא ששנאת האחים ליוסף והמכירה שאירעה מחמתה לא היתה זכות להם. אף שבודאי החטא היה בשוגג וכוונתם היתה לשם שמים מכל מקום לכאורה לא שייך לדבר אודות "מעלת" מכירת יוסף.
4
ה׳אולם, בדברי חז"ל אנו מוצאים להיפך, שאכן מכירת יוסף נחשבת כאילו זכו לעשות דבר טוב, דאיתא בבראשית רבה (וישב פרשה פ"ד סי' י"ז), "'וישבו לאכול לחם' (וישב ל"ז, כ"ה), א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם, תקוה היא לעולם". ומבואר להדיא מדברי המדרש, שזכות מכירת יוסף קיימת לעולם. והדברים תמוהים, איך שייך לומר שמכירת יוסף למצרים היא חשובה כל כך עד שזכותה קיימת לדורי דורות?
5
ו׳ואיתא עוד בבמדבר רבה (נשא פרשה י"ג סי' י"ח), "אף על פי שאירע לשבטים שבא לידיהם מכירת יוסף, את סבור שלא היה בא לידם אותו המעשה אלא א"כ היו רשעים במעשה אחרים? לאו! אלא צדיקים גמורים היו ולא בא לידם חטא מעולם וכו', ולפי שמכירת יוסף זכות היה לו שהיא גרמה לו למלוך וזכות היתה לאחיו ולכל בית אביו שכלכלם בלחם בשני רעבון לכך נמכר על ידם שמגלגלין זכות על ידי זכאי וכו'". הרי שמכירת יוסף נחשבת לזכות, והשבטים "זכו" למכור את יוסף משום שמגלגלין זכות ע"י זכאי!
6
ז׳ב) מכירת יוסף נחשבת לביצוע השגחת הקב"ה
7
ח׳ונראה לומר בזה, שמבואר בכמה מקומות בדברי חז"ל שההשגחה העליונה כבר החליטה שיוסף ירד למצרים כדי שיעקב ובניו ירדו אחריו, וכמו שכתוב "וישלחהו מעמק חברון" (וישב ל"ז, י"ד), ופירש רש"י (ומקורו מסוטה י"א א'), "מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לך לך ט"ו, י"ג) 'כי גר יהיה זרעך'". וכן אמרו חז"ל במס' שבת (פ"ט ב'), "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו".
8
ט׳והנה לכל עבירה יש שני חלקים, מעשה העבירה ומחשבת העבירה. והנה במכירת יוסף לא שייך לומר שמעשה העבירה היה חטא, שהרי ההשגחה העליונה רצתה שיוסף ירד למצרים וא"כ מכירת יוסף היא ביצוע מחשבתו של הקב"ה, וגם לא שייך לומר שמחשבת העבירה היתה חטא, שהרי אחי יוסף חשבו שרשאים להרוג את יוסף מדין "הבא להורגך השכם להורגו" (סנהדרין ע"ב א'), שהם חשבו שיוסף רוצה להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא וכמו שביאר היטב הספורנו (בפרק ל"ז פסוק י"ח, ע"ש היטב). ומאחר שאין כאן שום עבירה, ממילא נשארת רק הזכות של מכירת יוסף, שאחי יוסף זכו לבצע את השגחת הקב"ה בעולם.
9
י׳ג) פעולות האדם נידונות על פי תוכניתו של הקב"ה
10
י״אונראה שלמדים מכאן יסוד גדול, שפעולות האדם נידונות על פי תוכניתו של הקב"ה. ולכן מאחר שההשגחה העליונה רצתה שיעקב ובניו ירדו למצרים, ומכירת יוסף היתה ההכנה לזה, ממילא המכירה נחשבת לשליחותו של הקב"ה, והשבטים זכו לבצע את השליחות משום שמגלגלין זכות ע"י זכאי. וכן אמר יוסף בעצמו לאחיו, "ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה" (ויחי נ', כ'). וכן מפורש במדרש הנ"ל, "מכירת יוסף זכות היה לו שהיא גרמה לו למלוך וזכות היתה לאחיו ולכל בית אביו שכלכלם בלחם בשני רעבון".
11
י״בונראה שבזה מבואר דברי המדרש בבראשית רבה (וישב פרשה פ"ד סי' ח'), "רבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה, 'לכו וראו מפעלות אלקים' (תהלים ס"ו, ה'), וכתיב בתריה (בפסוק ו') 'הפך ים ליבשה', למה 'וישנאו אותו' (וישב ל"ז, ד'), בשביל שיקרע הים לפניהם". ונראה שכוונת המדרש היא ששנאת האחים ליוסף היתה חלק מהשגחת הקב"ה, שבזה הביא הקב"ה את יוסף למצרים, ואח"כ באו יעקב ובניו, וכל זה נעשה במהלך של "סוף מעשה במחשבה תחילה", שסוף יציאת מצרים בקריעת ים סוף כבר הוכן מזמן מכירת יוסף.
12
י״גד) האדם רואה רק את הפרטים
13
י״דאכן, אי אפשר לאדם להבין את פעולות הקב"ה, שאנו רואים רק את הפרטים, ואין אנו יכולים לראות את כללות הענין, ולכן אנו שמחים על מה שבאמת הוא רע בשבילנו, וכן אנו עצבים על מה שבאמת הוא טוב בשבילנו. וכן כתב הגר"א באגרתו, "ולשמחה מה זו עושה, כי מחר תבכה מאשר היום תשחק".
14
ט״ומטעם זה התאבל יעקב אבינו ימים רבים על יוסף מפני שהוא ראה רק מה שהיה בפניו, ולא היה יכול להבין שכל מה שנעשה היה חלק קטן מהשגחת הקב"ה להביא אותו ואת בניו למצרים. וכן אמרו חז"ל באיכה רבה (פרשה ג' סי' מ'), "אף יעקב כן, אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא מתרעם, ואומר (ישעיה מ', כ"ז) 'למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה''".
15
ט״זונראה שחז"ל במס' ברכות (ס' ב') מכוונים ללמדנו יסוד זה, דאיתא בגמ', "אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא, לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד, כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה, אמר כל דעביד רחמנא לטב, אזל ובת בדברא (ולן בשדה, רש"י), והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא, אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא, אמר כל דעביד רחמנא לטב, ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא, אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה". והנה כל מעשה פרטי שאירע לרבי עקיבא היה נראה כמעשה רע, אבל לבסוף הבין שכל מעשה פרטי היה חלק של ההשגחה להצילו מהשודדים, וכמו שפירש רש"י (שם), "אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי, ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי". ועל זה אמר רבי עקיבא שכל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה, אע"פ שבכל מעשה פרטי אי אפשר לנו לראות את הטובה.
16
י״זה) משל של החפץ חיים
17
י״חהחפץ חיים (בח"ח עה"ת פ' כי תשא) הסביר זאת במשל נפלא, שאורח אחד בא לבית הכנסת וראה שהגבאי מחלק עליות לכהן וללוי מן הדרום, לשלישי מן המזרח, לרביעי מן המערב, לחמישי וששי מן הצפון. ויתמה עליו ויאמר, "למה קראת אלה מן הדרום? הלא ישנם נכבדים מהם בצד מזרח! ולמה בירר לו את השלישי דוקא מן המזרח? והלא יכול היה לקרוא גם לשלישי מן המערב או מן הדרום?" וכן תמה על כל העליות.
18
י״טהשיב פיקח אחד לאורח הזה, "אדוני בא לשבת אחת, ורוצה לדעת סדר העליות בבית הכנסת! אילו היית פה כמה שבועות זה אחר זה, היית רואה את החלוקה של הגבאי שהיא בסדר נכון. בשבוע הראשון של החודש כיבד את הכהן ואת הלוי של צד מזרח, ועכשיו הוא מזמין אלו שבדרום. ואת השלישי שהוא קורא עכשיו מן המזרח הוא בשביל שבשבת העברה כיבד בזה העלייה אחד הנכבדים שבצפון, וכן הדין בכל העליות, מדלג על אותם האנשים שכבר נקראו ומזמין אחרים תחתיהם".
19
כ׳כן הוא ממש בעניננו. האדם בא לעולם הזה לרגעים אחדים, כי כמה הם ימי שנותיו? והוא רוצה לדעת תירוץ על כל הקושיות, מפני מה זה עני וזה עשיר, אילו היה חי פה כמה מאות שנים ביחד היה רואה שלפני מאה שנה היה זה העני עשיר, והעשיר היה עני, ונבחנו אז בנסיון, זה בנסיון העושר וזה בנסיון העוני, ועתה נהפך גורלם. אבל עתה שימי האדם קצרים מאד ואינו רואה את העולם ועניניו בכל היקפם, כאכסנאי העובר ממקום למקום, אין לנו לחקור אחר הנהגתו של הקב"ה, וצריך האדם להתהלך עמו בתמימות ולהאמין שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה.
20
כ״אמכל זה יש ללמוד שהאדם צריך להרגיש שכל מה שנעשה לו הוא חלק של חשבון גדול, ואין לו להצטער על צרה פרטית שאירעה לו, שהרי יכול להיות שזה הוא חלק מהשגחת הקב"ה לטובתו.
21
כ״בו) עשרה הרוגי מלכות ומכירת יוסף
22
כ״גאלא שיש להעיר על זה ממה שגילו לנו רבותינו שעשרה הרוגי מלכות נהרגו בעון מכירת יוסף (עי' רבינו בחיי פ' מקץ מ"ד, י"ז, מדרש אלה אזכרה), שלפי מה שביארנו אין כאן שום עבירה כלל, ולמה נשמר עון מכירת יוסף עד זמן הריגת עשרה הרוגי מלכות?
23
כ״דונראה שאע"פ שהשבטי י-ה חשבו שהם צודקים במכירת יוסף והעבירה נעשתה בשוגג, מכל מקום הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה (כדאיתא בב"ק נ' א'), ולכן נחשב כעבירה שהיה להם להזהר יותר ולהבין שהמכירה לא היתה נכונה. ונראה שמטעם זה ציער יוסף את אחיו כשהגיעו למצרים, שקראם מרגלים ושם את שמעון בבית האסורים והאשימם בגזילת גביע שלו, שיוסף הצדיק הבין שמכירתו נחשבת לעבירה ולכן רצה שאחיו יצטערו כדי שיתכפרו על חטאם [אלא שלא היה מספיק וכמו שהבאנו שעשרה הרוגי מלכות נהרגו בעון מכירת יוסף, ובאמת יש להתעורר מזה על החומר של חטא]. אבל מכל מקום מאחר שהמכירה מצד עצמה היתה ביצוע השגחת הקב"ה וסו"ס העבירה נעשתה רק בשוגג, לכן עדיין נחשבת המכירה כזכות וכמו שביאר המדרש שזכות מכירת יוסף "זכורה היא לעולם".
24