שיחות עבודת לוי ל״בSichot Avodat Levi 32
א׳פרשת וארא
1
ב׳מאמר ל"ב – שמותיו של הקב"ה
2
ג׳א) אמונת ישראל בגאולה ממצרים
3
ד׳לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (וארא ו', ו'-ט').
4
ה׳וצריך ביאור, מה היה החסרון באמונתם שגרם להם שלא להאמין למשה רבינו? ועוד יש להעיר מדברי הפסוק בפרשה שעברה, "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם, ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו" (שמות ד', כ"ט-ל"א). הרי עינינו רואות שבני ישראל האמינו בתחילה שהקב"ה יוציאם ממצרים! וצריך לומר שלאחר שפרעה הכביד את העבודה על בני ישראל אז הוחלשה אמונתם וכמו שהתורה העידה "מקוצר רוח ומעבודה קשה". אבל עדיין צריך ביאור, למה תחלש אמונתם בהבטחת הגאולה מחמת הכבדת העבודה?
5
ו׳ועוד יש לתמוה שחז"ל ביארו שאמונתם היתה גדולה כל כך עד שלא הוצרכו להאותות שהראה להם משה רבינו, דאיתא בשמות רבה (פרשה ה' סי' י"ג), "יכול לא האמינו עד שראו האותות, לא, אלא וישמעו כי פקד ה', על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות, ובמה האמינו על סימן הפקידה שאמר להם, שכך היה מסורת בידם מיעקב, שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת, וכך אמר לה כל גואל שיבא ויאמר לבני פקוד פקדתי אתכם הוא גואל של אמת, כיון שבא משה ואמר פקוד פקדתי אתכם מיד ויאמן העם, במה האמינו כי שמעו הפקידה וכו'". ולמדים אנו מדברי המדרש, שלא זו בלבד שהאמינו שהקב"ה יוציאם ממצרים, אלא שהאמינו אפילו בלי עשיית האותות. ולכן תגדל הפליאה, למה לא שמעו אל משה אחרי כן?
6
ז׳ב) שתי הנהגות של הקב"ה כנגד שני שמות של הקב"ה
7
ח׳ונראה ליישב קושיות אלו בהקדם ביאור דברי פרעה שאמר למשה, "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה', ב'). ויש לעיין, לְמַה התכוון פרעה כשאמר "לא ידעתי את ה'"? ובזוהר (מקץ ח"א דף קצ"ה א') כתב בזה, "בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר לא ידעתי את ה' ופרעה חכים הוה מכל חרשוי אלא ודאי שמא דאלקים הוה ידע וכו', ובגין דמשה לא אתא לגביה אלא בשמא דה' ולא בשמא דאלקים ודא הוה קשיא קמיה מכלא, דאיהו הוה ידע דהא שמא דא איהו שליט בארעא ובשמא דה' לא הוה ידע ועל דא קשיא קמיה שמא דא". (תרגום: באותו רשע פרעה שהוא אמר לא ידעתי את ה', והוא היה חכם יותר מכל חרטומיו, אלא ודאי ששם אלקים היה יודע וכו', ומשום שמשה לא בא אליו זולת בשם ה' ולא בשם אלקים היה קשה לפניו להבין דבר זה יותר מן הכל, שהוא היה יודע שהשם אלקים הוא השולט בארץ ובשם ה' לא היה יודע ועל כן היה קשה לפניו השם הזה.)
8
ט׳ומבואר מדברי הזוהר שהשם הוי"ה והשם אלקים הם כנגד שתי הנהגות שונות של הקב"ה, שהשם אלקים "שליט בארעא", ורוצה לומר שהשם אלקים הוא כנגד הנהגת הקב"ה בתוך הטבע [וכמו שדורשי רשומות אמרו ש"הטבע" בגימטריא "אלקים" (עי' פרדס רמונים שער י"ב פרק ב')]. אבל שם הוי"ה הוא כנגד הנהגת הקב"ה שהיא למעלה מן הטבע. ולפ"ז פרעה התכוון לומר שבדרך הטבע אי אפשר להוציא את בני ישראל ממצרים, ולכן במדת אלקים שהיא בתוך הטבע אי אפשר להוציאם, אבל משה רבינו אמר לפרעה שיש מדה אחרת שהיא למעלה מן הטבע והיא מדת השם של הוי"ה, אבל פרעה השיב לו שהוא כופר בשם הוי"ה – "לא ידעתי את ה'".
9
י׳ג) אמונת ישראל הוחלשה מחמת טומאת מצרים
10
י״אובזה נראה לבאר מה שהתורה סיפרה לנו שבני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, והקשינו שבפרשה שעברה כתוב שהעם האמינו אל משה וא"כ למה אח"כ לא שמעו אל משה, אבל לפי מה שנתבאר יש לומר שאע"פ שבני ישראל האמינו בהקב"ה והאמינו שיוציאם ממצרים, מכל מקום אמונתם הוחלשה מחמת טומאת מצרים ולכן אע"פ שהאמינו באמונה שלימה בהנהגת הקב"ה שהיא בתוך הטבע, אבל לא האמינו כראוי בהנהגת הקב"ה שהיא למעלה מן הטבע, ולכן אחרי שפרעה הכביד עליהם את השעבוד והכירו שלא יהיה שייך לצאת ממצרים בדרך הטבע, אז כבר לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה.
11
י״בונראה שזו היא ג"כ כוונת הפסוק בפרשת בראשית (ד', כ"ו), "אז הוחל לקרוא בשם ה'", ופירש רש"י, "לשון חולין לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקדוש ברוך הוא לעשותן עבודה זרה ולקרותן אלהות". ויש לומר שהכוונה בזה היא שהשם של ה' שהיא הנהגה שהיא למעלה מן הטבע נעשה חולין באותו זמן של דור אנוש, שאע"פ שעדיין האמינו בכוחו של הקב"ה בתוך הטבע אבל אמונתם במה שהיא למעלה מן הטבע נעשית רופפת.
12