שיחות עבודת לוי נ״הSichot Avodat Levi 55
א׳פרשת בחוקותי
1
ב׳מאמר נ"ה – קללות שבתורת כהנים
2
ג׳א) רק בקללות שבתורת כהנים יש הדגשה על ביטול תורה
3
ד׳אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וגו' (בחוקותי כ"ו, א'). ופירש רש"י (ומקורו מספרי פ' בחוקותי פרשתא א', א'), "אם בחוקותי תלכו, יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה". הרי מבואר שהברכות תלויות בעמלות בתורה. ולפי זה גם הקללות תלויות בביטול תורה, שהרי הקללות הן ההיפך של הברכות כמבואר בהפסוקים.
4
ה׳ויש להעיר, שהנה יש שתי פרשיות של קללות בתורה, הקללות בפרשה זו שנקראות בחז"ל "קללות שבתורת כהנים", והקללות שבפרשת כי תבוא שנקראות בחז"ל "קללות שבמשנה תורה", ורק בקללות שבפרשת בחוקותי יש הדגשה על עמלות בתורה, אבל בפרשת כי תבוא אין אנו מוצאים שום רמז בפסוק לעבירה של ביטול תורה, וצריך ביאור בחילוק זה בין הקללות שבתורת כהנים והקללות שבמשנה תורה.
5
ו׳ב) טעם קריאת קללות שבתורת כהנים דוקא לפני שבועות
6
ז׳ונראה לומר בזה, בהקדם ביאור דברי הגמ' במגילה, דאיתא במס' מגילה (ל"א ב'), "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, מאי טעמא, אמר אביי ואיתימא ריש לקיש, כדי שתכלה השנה וקללותיה, בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא, אין, עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן".
7
ח׳ומבואר מהגמ', שחז"ל תקנו שנקרא את הקללות לפני ראש השנה, ובזה יש רמז ש"תכלה השנה וקללותיה", ולכן קוראים את אחת מהקללות לפני ראש השנה, וקוראים את הקללות האחרות לפני שבועות שגם הוא נחשב ראש השנה. אלא שצריך ביאור, למה קוראים לפני ראש השנה דוקא את הקללות שבמשנה תורה, וקוראים לפני שבועות דוקא את הקללות שבתורת כהנים?
8
ט׳ג) דברי הרמב"ן שקללות שבתו"כ מדברות בחורבן בית ראשון וקללות שבמשנ"ת מדברות בחורבן בית שני
9
י׳ונראה ליישב את הקושיות הנ"ל על פי דברי הרמב"ן (בחוקותי כ"ו, ט"ז) שכתב, "ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו, שכן תראה בתוכחות, שאמר 'ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם', ואמר 'להפרכם את בריתי', והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (כ"ו, ל'), כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות וכו', ואמר בגלות (כ"ו, ל"ד-ל"ה) 'אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה', שהיו שנות הגלות כשנים אשר בטלו השמיטות, וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (דברי הימים ב' ל"ו, כ"א) 'למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה', כן התרה בהם וכן הגיע אליהם, א"כ דבר ברור הוא שעל הגלות ההוא דיבר הכתוב וכו', וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו, אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו, כי הסתכלנו תחילה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותה בתשובה, ולא הזכיר בעבירות ההם שיעשו אשרים וחמנים ושיעבדו עבודת כוכבים כלל, אבל אמר (כי תבוא כ"ח, ט"ו) 'והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו', אמר כי מפני שיעברו על קצת מצותיו שלא ישמרו ויעשו את כולן יענשו, שכך היה בבית שני, כמו שאמרו (יומא ט' ב') שבית ראשון מפני מה חרב, מפני עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, בית שני שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקין בתורה ובגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם וכו', ואמר בקללות (כי תבוא כ"ח, מ"ט) 'ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר', שבאו עליהם עם רומי הרחוקים מהם מאד וכו', וכן 'והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ' (כי תבוא כ"ח, ס"ד), הוא גלותנו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו וכו'", ע"ש באריכות נפלאה בענין זה.
10
י״אומבואר מדברי הרמב"ן שהקללות שבתורת כהנים מדברות בחורבן בית ראשון, אבל הקללות שבמשנה תורה מדברות בחורבן בית שני.
11
י״בד) יישוב הקושיות על פי דברי הרמב"ן
12
י״גונראה שבזה יש ליישב למה אנו קוראים את הקללות שבתורת כהנים לפני שבועות, דהנה איתא במס' בבא מציעא (פ"ה א'), "אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ' (ירמיה ט', י"א), דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם' (ירמיה ט', י"ב), אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה". והר"ן בנדרים (פ"א א' ד"ה דבר זה) ביאר בשם רבינו יונה שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה. ונמצא שמבואר מהגמ' שחורבן בית ראשון [שבזה מדבר הפסוקים בס' ירמיה] היה בשביל שזלזלו בלימוד התורה, ומאחר ששבועות הוא זמן של קבלת התורה, לכן אותו זמן מסוגל להתחזקות בלימוד התורה ובתיקון אותו פגם שגרם לחורבן בית המקדש, שהרי בכל שנה מתעוררת אותה השפעה של קבלת התורה שהיתה בימי מתן תורה, וכמו שכתב בשו"ת הרשב"א (חלק ג' סי' ר"צ), "שהימים נפעלים כפי ענין התחלת בריאתם", ולכן קוראים לפני שבועות את הקללות שבתורת כהנים כיון שאותן קללות הן מחמת שזלזלו בלימוד התורה.
13
י״דובזה יש ליישב ג"כ למה אנו קוראים את הקללות שבמשנה תורה לפני ראש השנה, שהרי מבואר מהגמ' ביומא (בדף ט' ב') שחורבן בית שני היה בשביל העבירה של שנאת חנם, והזמן של ימים נוראים הוא זמן של תשובה, ולכן עבירות שבין אדם לחבירו הן צריכים תיקון בפרט בימים אלו, ושנאת חנם גורמת להרבה עבירות שבין אדם לחבירו, ולכן כדי שנתעורר להתחזק בענין בין אדם לחבירו בימים נוראים אנו קוראים לפני ראש השנה את הקללות שבמשנה תורה שמדברות בחורבן בית שני שהיה בשביל עבירת שנאת חנם.
14
ט״וובזה מיושב ג"כ למה רק בקללות שבתורת כהנים יש הדגשה על עמילות בתורה, שהרי לפי דברי הרמב"ן קללות אלו מדברות בחורבן בית ראשון, והגמ' בבבא מציעא ביארה שאותו חורבן היה בשביל שלא ברכו בתורה תחילה, דהיינו שזלזלו בלימודה, ולכן רק בקללות אלו יש הדגשה על עמלות בתורה.
15
ט״זה) עמילות בתורה אינה מדריגה נוספת בלימוד התורה
16
י״זוהנה אפשר שיטעה האדם לומר שעמילות בתורה היא מדריגה נוספת, שיש לימוד תורה בלי עמילות ויש מדריגה נוספת של לימוד התורה עם עמילות. אולם מרש"י מבואר שאינו כן, שהרי כבר הבאנו את דברי רש"י בתחילת הפרשה שכתב ש"אם בחוקותי תלכו" ר"ל שתהיו עמלים בתורה, ויעוין לקמן בפסוק י"ד גבי הקללות שרש"י מפרש שמה שכתוב "ואם לא תשמעו לי" ר"ל שלא תשמעו להיות עמלים בתורה, ובפסוק ט"ו רש"י מסכם את כל העבירות המפורטות בפסוקים י"ד-ט"ו, וכתב "הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה, וכן עד השביעית ואלו הן, לא למד, ולא עשה וכו'", ונמצא שמה שכתב רש"י "לא למד" הוא כנגד מה שפירש "לא להיות עמלים בתורה". וא"כ ברור הוא שעמילות בתורה היא הצורה של לימוד התורה ולא שייך לימוד תורה בלי עמילות. ומכיון שרש"י פירש שאם לא למד אז עבירה גוררת עבירה עד שמגיעה לקללות ח"ו, ממילא אם לומד בלי עמילות נחשב בעיני התורה כאילו לא למד, ועבירה גוררת עבירה ח"ו עד שמגיע לקללות.
17
י״חוהנה מבואר במס' סנהדרין (צ"ט א') שהפסוק "כי דבר ה' בזה" (שלח ט"ו, ל') נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ומאחר שמי שלומד בלי עמילות נחשב כאילו לא למד כלל, ממילא מי שלומד בלי עמילות נחשב שהוא מבזה את דבר ה'.
18
י״טוכעין זה יש להעיר מדברי הגמ' בשבת (פ"ח ב'), "היינו דאמר רבא, למיימינים בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא", ופירש רש"י, "למיימינים, עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר". ומבואר מהגמ' שאם אחד עוסק בתורה בכל כחו נחשבת התורה כסם חיים, אבל למי שאינו עוסק בה בכל כחו נחשבת התורה כסם מות.
19
כ׳וכן מבואר מדברי המדרש בבראשית רבה (פ' ויחי פרשה צ"ז אות ג') על הפסוק "וידגו לרוב בקרב הארץ" (ויחי מ"ח, ט"ז), "מה דגים הללו גדלין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהון, כך הן ישראל גדלין במים בתורה כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון". ומבואר מהמדרש שצורת הלימוד של תורה היא בצמאון, ולכן מי שלומד תורה בלי חשק וצמאון חסר לו בעצם צורת הלימוד של התורה.
20
כ״או) לימוד התורה בחשק כמו נער
21
כ״בועל דרך זה היה הג"ר ישראל סלנטר זצוק"ל מפרש את הפסוק בהושע (י"א, א'), "כי נער ישראל ואוהבהו", שכוונת הפסוק היא שאם כלל ישראל נוהגים כמו נער שתמיד רוצה לקבל ויש לו את הרעננות של ימי הנערות ואינו חושב על עצמו שכבר יודע הוא את הכל אז הקב"ה אוהבם, אבל אם חושבים שאין להם עוד מה לקבל אז לא יזכו לאהבת הקב"ה.
22
כ״גוהסבא מקעלם זצ"ל ביאר שזו היא כוונת בעל הטורים על הפסוק (תרומה כ"ה, י"ח), "ועשית שנים כרובים זהב", שכתב בעל הטורים, "כרובים, כרביא, כי נער ישראל ואוהבהו", וכוונתו היא דאיתא במס' סוכה (ה' ב'), "ומאי כרוב, אמר רבי אבהו כרביא (כתינוק), שכן בבבל קורין לינוקא רביא", ור"ל שהכרובים היו בצורת תינוקות, ומטעם זה נקראו כרובים, שמשמעו בלשון בבל הוא "כתינוק", ומזה אנו למדים שכדי לזכות להשראת השכינה אנו צריכים להיות בבחינת נער וכמו שכתוב "כי נער ישראל ואוהבהו".
23
כ״דוהוסיף הסבא מקעלם שמטעם זה חכם נקרא בלשונם של חז"ל "תלמיד חכם", כי רק מי שמחזיק עצמו כמו תלמיד שעדיין יש לו הרבה ללמוד נחשב לחכם באמת, אבל אם אין לו את השאיפות והחשק ללמוד יותר אז חסר לו את החשיבות של חכם. הדברים נוראים, ואנו צריכים להתעורר מזה ללמוד בעמילות ובחשק.
24