שיחות עבודת לוי נ״וSichot Avodat Levi 56
א׳פרשת נשא
1
ב׳מאמר נ"ו – פנימיות וחיצוניות (א)
2
ג׳א) הפנימיות של קרבנות הנשיאים לא היו שוות
3
ד׳כתב הרמב"ן (נשא ז', ב'), "ועוד בזה טעם אחר במדרשם, כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו וכו', ולכך השוה אותם הכתוב לפרט כל אחד בעצמו כאילו לא הוזכר האחר וכו'". מבואר מהרמב"ן שאע"פ שהקרבנות של כל אחד מהנשיאים היו שוים, מכל מקום התורה פירטה כל קרבן של כל נשיא בפני עצמו כיון שכל נשיא חישב בלבו כוונה אחרת במנין הקרבנות, ע"ש היטב ברמב"ן.
4
ה׳אולם, דברי הרמב"ן צריכים ביאור, שסוף סוף הקרבנות היו שוים לגמרי, וא"כ עדיין קשה למה פירטה התורה לכל נשיא בפני עצמו?
5
ו׳ונראה שמבואר מזה, שהעיקר של כל דבר הוא הפנימיות ולא החיצוניות, ולכן אע"פ שלמראה עינינו הקרבנות היו שוים, מכל מקום כיון שכוונת כל נשיא היתה מיוחדת, והכוונה היא הפנימיות של הקרבת הקרבן, נמצא שהעצמיות של הקרבנות לא היו שוות, ולכן הוצרכה התורה לפרט כל קרבן של כל נשיא בפני עצמו.
6
ז׳ולמדנו מזה, שאם יש שני אנשים שעושים מצוה, ולדוגמא ששניהם לומדים תורה, ואחד מהם לומד ביותר התלהבות ועמקות מחבירו, הרי לימוד התורה של אחד מהם שונה במהותו מהלימוד של חבירו, שאע"פ שבחיצוניות שניהם שוים, מכל מקום בהפנימיות הם שונים לחלוטים.
7
ח׳ב) קדושת התורה טמונה בפנימיות כאש בגחלת
8
ט׳ויעוין במה שכתב הרמח"ל בספר דרך עץ החיים, "ואף גם זאת, הנה בדקדוק גדול נמשלה (התורה) לאש ובהשוואה מדוקדקת, כי כאשר תראה הגחלת שאינה מלהבה והשלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה, אשר בהפיח בה אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת והולכת, ובשלהבת ההיא נראים כמה מיני גוונים, מה שלא נראה בתחילה בגחלת, והכל מן הגחלת יוצא, כן התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהניח אותם כן כאשר הן, לא יראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות, ומי שישתדל לעסוק בה, אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה גוונים, הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא".
9
י׳ולמדנו מדברי הרמח"ל שקדושת התורה טמונה בפנימיותה, והיא נראית רק אם אתה "מפיח" בה, וכן הוא לגבי לימוד התורה וקיום המצוות בכלל, שהעיקר היא הפנימיות, ששם טמונה קדושת התורה והמצוות.
10
י״אג) כל קריאת שמע היא מיוחדת
11
י״בוהנה איתא במס' ברכות (בדף ס"ג ב'), "אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו, תדע שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם". וכוונת הגמ' צריכה ביאור, למה נחשב כאילו לא קרא קריאת שמע מעולם במה שפעם אחת לא קרא קריאת שמע?
12
י״גונראה שדברי הגמ' מבוארים היטב על פי שנתבאר שעיקר מהות המצוה היא פנימיותה, שלפי זה כל תפילה וכל קריאת שמע היא מיוחדת, שמחשבות האדם תמיד משתנות, וכוונתו היום אינה שוה לכוונתו למחר, ולכן אם לא קרא קריאת שמע היום לא יוכל לעולם להשלים קריאה זו שהרי כל קריאת שמע יש לה צורה מיוחדת, ושפיר אמרו חז"ל ש"דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם".
13
י״דד) יש טעמים רבים למצוות שתלוים בפנימיותה ואינם ידועים לנו
14
ט״ווהנה כיון שעיקר המצוה הוא פנימיותה א"כ בודאי יש טעמים רבים של המצוה שהם מחמת פנימיות המצוה שאינם ידועים לנו כלל, וממילא כל מה שמסרו לנו חז"ל בטעמי המצוות הוא רק כטיפה מן הים של המצוה שהרי עיקר המצוה סתום ממנו.
15
ט״זויש להוכיח יסוד זה מדברי חז"ל בענין טעם המצוה של תכלת, דאיתא במס' מנחות (מ"ג ב'), "היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד", הרי מבואר שטעם המצוה הוא שהצבע של תכלת מזכיר לנו את כסא הכבוד. וקשה, דאיתא במס' בבא מציעא (ס"א ב'), "אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור אני הוא שעתיד ליפרע וכו' ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא", ומבואר מזה שהצבע של קלא אילן דומה ממש לצבע של תכלת ולכן היו רמאים שצבעו את הציצית בקלא אילן והיו אומרים שהוא תכלת, ואעפ"כ רק תכלת ממש כשר למצוה ולא קלא אילן, והנה אם טעם המצוה הוא רק כדי שהצבע של התכלת יזכיר לנו את כסא הכבוד א"כ גם קלא אילן יתכשר למצות ציצית כיון שצבעו הוא שוה לצבעו של תכלת, אלא שמבואר מזה שיש טעמים רבים למצוות שאינם ידועים לנו כלל מלבד הטעמים שמסרו לנו חז"ל, ומחמת אותם טעמים הנסתרים צריך להשתמש רק בתכלת למצוה ולא בקלא אילן.
16