שיחות עבודת לוי ס״אSichot Avodat Levi 61
א׳מאמר ס"א –כמה קשה כח המחלוקת
1
ב׳א) למה נהרגו יונקי השדיים
2
ג׳ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם (קרח ט"ז, כ"ז). ופירש רש"י (ומקורו מבמדבר רבה פ' קרח פרשה י"ח סי' ד'), "בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, וב"ד של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים". והנה דברי חז"ל אלו צריכים ביאור, שאם באמת אין בית דין של מעלה עונשים את הילדים א"כ למה נהרגו הילדים מחמת המחלוקת?
3
ד׳ב) המדות מצויות באדם בכח אע"פ שעדיין לא יצאו לפועל
4
ה׳ונראה לבאר דבר זה על פי דברי הגמ' בפסחים (דף ס"ו ב'), "אמר רבי מני בר פטיש, כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו, מנלן, מאליאב, שנאמר (שמואל א' י"ז, כ"ח) 'ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת', וכי אזל שמואל לממשחינהו בכולהו כתיב (שמואל א' ט"ז, ח') 'לא בזה בחר ה'', ובאליאב כתיב (שם פסוק ז') 'ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו', מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא". ומבואר מהגמ' שאליאב היה ראוי להיות מלך אלא שהפסיד את המלכות בשביל שכעס. וקשה, שהכעס היה לאחר זמן, ואיך הפסיד את המלכות בשביל כעס שעדיין לא קרה? ורש"י עמד על זה וכתב (בד"ה לא בחר), "ואף על גב דהאי מעשה דמשיחה קדים לרגזנות, מיהו לא מצינו בו דופי אלא זה בלבד, ומפני שגלוי לפניו שהוא רגזן מאסו". אולם יש להקשות על רש"י, שאע"פ שגלוי לפני הקב"ה שעתיד לכעוס, מכל מקום איך נענש על העתיד? ונראה שהביאור בדברי רש"י הוא שמדת הכעס היתה נמצאת באליאב בכח, אלא שעדיין לא יצאה לפועל, ולכן אע"פ שעדיין לא כעס ולא שייך לומר שחטא כלל, מכל מקום נפסל מלהיות מלך כיון שמי שיש בו מדת הכעס אינו ראוי להיות מלך.
5
ו׳ונראה שזהו גם הביאור במה שאמרו חז"ל במשנה בסנהדרין (ע"א ב'), "בן סורר ומורה נידון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב". ואיתא בגמ' (ע"ב א'), "וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל, אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב" (ומובא ברש"י בפ' כי תצא כ"א, י"ח). ומבואר מדברי הגמ' שהבן סורר ומורה עדיין לא חטא כלל, אלא שהוא נהרג כדי שלא ימות חייב. וקשה טובא, שהראשונים על התורה פירשו שאכן הבן סורר ומורה עבר על עבירה, שהאבן עזרא (כי תצא כ"א, י"ח) פירש שהוא כמו אפיקורוס כי לא יבקש חיי העולם הזה כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה, והרמב"ן (כי תצא כ"א, י"ח) פירש שיש עליו שני עונשין, האחד שהוא מקלה אביו ואמו וממרה בהם, והשני שהוא זולל וסובא ועובר על מה שנצטוינו (קדושים י"ט, ב') "קדושים תהיו", ולכאורה דבריהם סותרים את דברי חז"ל שאמרו שהבן סורר ומורה נידון על שם סופו. אלא שלפי מה שנתבאר נראה שאין שום סתירה בין דברי הראשונים ודברי חז"ל, שכוונת הראשונים היא שהחטאים "הקטנים" של הבן סורר ומורה הם סימנים למה שעתיד להיות, שהכל נמצא בו בכח בתחילה, אלא שעדיין לא יצאה לגמרי לפועל.
6
ז׳ונראה שזהו גם כן הביאור במה שצוה אברהם אבינו לאליעזר עבדו שלא יקח אשה ליצחק רק ממשפחת בית אביו, שלכאורה צריך ביאור, למה רצה אברהם אבינו שיצחק יתחתן עם אשה ממשפחת בית אביו? והלא היו עובדי עבודה זרה! אלא הביאור הוא שמשפחת אברהם היו בעלי מדות טובות, והמדות הם הכח בתוך האדם שקובע מה יהיה האדם כשכחותיו יוצאות אל הפועל, ועוד שהבן יורש את כחות האב, וכיון שאברהם רצה שזרעו יקבלו את הכחות של מדות טובות, ממילא חיפש אשה שבאה ממשפחה של בעלי מדות טובות.
7
ח׳ונראה שמטעם זה נהרגו אף יונקי השדיים שבעדת קרח, שאע"פ שלא חטאו כלל, מכל מקום המדות הרעות של אביהם טבועות בנפשם, ואע"פ שעדיין לא יצאו לפועל, מכל מקום כבר נמצאו בם בכח.
8
ט׳ג) הריגת הנשים והטף של עיר הנדחת
9
י׳כתב הרמב"ם בהל' עבודה זרה (פ"ד ה"ו) לענין אנשי עיר הנדחת, "נמצאו (העובדי ע"ז) רובה מעלין אותן לבית דין הגדול וגומרין שם דינם והורגין כל אלו שעבדו בסייף, ומכין את כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים אם הודחה כולה, ואם נמצאו העובדים רובה מכים את כל הטף ונשים של עובדים לפי חרב". ומבואר מדברי הרמב"ם שאם רוב העיר עבדו עבודה זרה ונהרגין על פי ההלכה של עיר הנדחת, אז הורגים גם את הנשים והטף של העובדים. וכתב המנחת חינוך (מצוה תס"ד אות כ') שאע"פ שלא עבדו עבודה זרה מכל מקום גזירת הכתוב היא מדכתיב (ראה י"ג, ט"ז) "החרם אותה ואת כל אשר בה".
10
י״אודבר זה תמוה הוא, מה הטעם שהתורה צוותה להרוג בני אדם שהם נקיים לגמרי משום פשע? אבל לפי מה שנתבאר יש לומר, שכשם שבמחלוקת נהרגים אף הנשים והטף כיון שהם בני המשפחה של בעל המחלוקת והמדה של מחלוקת טבועה בנפשם אלא שעדיין לא יצאה לפועל, אם כן יש לומר שהוא הדין בבני המשפחה של אנשי עיר הנדחת, שאע"פ שלא עבדו עבודה זרה בפועל מכל מקום כיון שהיא טבועה בנפשם שהרי הם חיים בעיר שרובה עובדי עבודה זרה והם בני המשפחה של אותם שעבדו עבודה זרה ממילא גם הם צריכים ליהרג.
11
י״בד) קטני עיר הנדחת שעבדו ע"ז נהרגים כדין בני נח
12
י״גאלא שיש להעיר שביאור זה אינו עולה עם מה שמובא בשם הגר"א (בשנות אליהו בליקוטים שבסוף מס' שביעית), "גם צריך ליתן טעם מפני מה מרובים בסייף ויחיד בסקילה, וגם מרובים אינן צריכין התראה ויחיד צריך התראה, וגם במרובין ממונם אבד וביחידים ממונם פלט, צריך לומר דעיר הנדחת שכמעט כל העיר חטאו עשאן התורה כעובד כוכבים שחטא, ובעובד כוכבים לכל העבירות שעשה מיתתו בסייף וגם בעובד כוכבים אינו צריך התראה שאזהרתו זו התראתו, וגם ממונו של עובד כוכבים היה הפקר, אבל יחידים שעבדו עבודה זרה דינם כישראל ובישראל יש מיתות חלוקות לפי העבירות שעשה, לכך יחידים צריכין התראה וגם מיתתם בסקילה וגם ממונם פלט כדין הרוגי בית דין נכסיהם ליורשים וכו'".
13
י״דוהנה לפי הגר"א יש לומר שמה שקטנים נהרגים מיירי בקטנים שעבדו עבודה זרה, ואע"פ שקטנים אינם בני עונשים, מכל מקום זהו רק בקטני ישראל, אבל כיון שאנשי עיר הנדחת נחשבים כאילו הם בני נח ממילא גם הקטנים נענשים כיון שאין שיעורים בבני נח והשיעור של י"ג שנה לעונשים לא שייך בהם [וא"כ מיירי בקטנים שיש בהם קצת דעת, דאל"כ הוא כמעשה קוף בעלמא].
14