שיחות עבודת לוי ס״בSichot Avodat Levi 62
א׳פרשת חקת
1
ב׳מאמר ס"ב – חטא מי מריבה
2
ג׳א) שיטת תרגום יונתן בענין מי מריבה
3
ד׳וידבר ה' אל משה לאמר; קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע וגו'; ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו; ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים; וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם; ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם; המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם (חקת כ', ז'-י"ג).
4
ה׳והנה מבואר בפסוקים אלו שמשה ואהרן חטאו במי מריבה ולכן נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ ישראל. אלא שאינו מבואר בפירוש מה היה החטא שנענשו עליו, ורבו הפירושים בענין זה. רש"י (בפסוק י"ב) פירש שחטאו במה שהכו את הסלע ולא דיברו אל הסלע כמו שנצטוו. הרמב"ם (בשמונה פרקים) פירש שהחטא היה שמשה רבינו כעס עליהם [כמו שאמר "שמעו נא המורים"] ולכן חשבו בני ישראל שהקב"ה הוא בכעס, ובאמת הקב"ה לא היה בכעס עליהם ובזה נתחלל שמו של הקב"ה. הרמב"ן (בפסוק ח') פירש שחטאו במה שאמרו "נוציא לכם מים" ולא אמרו "יוציא", שמלשון זה משמע שהם הוציאו את המים בחכמתם ולא היה נס מאת הקב"ה.
5
ו׳אבל מתרגום יונתן מבואר דרך אחרת בענין חטא מי מריבה, שכתוב בתרגום יונתן (בפסוק ח'), "סב ית חוטר ניסיא וכנש ית כנישתא אנת ואהרן אחוך ותומון תריכון ית כיפא בשמא רבא ומפרשא כד הינון חמיין ויתן מוהי, ואין יסרב לאפוקי מחי אנת לחודך ביה בחוטרא דבידך ותהנפק להון מיא מן כיפא". (תרגום, קח את המטה של נסים, והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך, ותשביעו שניכם את הסלע בשם הגדול והמפורש כאשר הם רואים ויתן מימיו, ואם יסרב להוציא מימיו תכה אתה לבדך במטה שבידך ותוציא להם מים מן הסלע.)
6
ז׳מדברי התרגום יונתן יוצא שמתחילה צוה הקב"ה "ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו", דהיינו שידבר אל הסלע וישתדל להוציא להם מים ע"י דיבור, ואח"כ צוה הקב"ה "והוצאת להם מים מן הסלע", דהיינו שאם המים לא יצאו ע"י דיבור אז יוציא מים בדרך אחרת והיינו ע"י הכאה. ונמצא שחטאו של משה היה שהיה לו להשתדל מתחילה להוציא מים ע"י דיבור, והוא לא עשה כן, אלא מיד הכה את הסלע, ולכן נענש.
7
ח׳וצריך ביאור, למה לא שמע משה רבינו לדברי הקב"ה, ולמה לא השתדל מתחילה להוציא מים ע"י דיבור אל הסלע? ועוד צריך ביאור, למה צוה הקב"ה להוציא מים בשתי דרכים, שדרך אחד הוא לכתחילה ודרך שני הוא בדיעבד, שלכאורה היה לו לצוות רק דרך אחד?
8
ט׳ב) שני אופנים של נסים
9
י׳ונראה לומר בביאור דברי התרגום יונתן, שיש שני אופנים של נסים, יש נס שהוא מלובש בתוך הטבע, ויש נס שאין לו שום שייכות להטבע. הוצאת מים ע"י דיבור הוא נס שאין לו שום שייכות להטבע כלל, אבל הוצאת מים ע"י הכאה היא נס שיש לו קצת שייכות להטבע [אע"פ שבודאי שגם הוצאת מים ע"י הכאה הוא למעלה מן הטבע]. והנפקא מינה ביניהם היא שכדי לזכות לנס שאין לו שום שייכות להטבע צריך להיות במדריגה גדולה, ואז ע"י הנס יתקדש שמו של הקב"ה יותר, שהרי הנס היה לגמרי למעלה מן הטבע. אבל לזכות לנס שהוא קצת בתוך הטבע אין צריך להיות במדריגה גדולה כל כך, ואז גם הקידוש שם שמים ע"י הנס לא יהיה גדול כל כך כיון שהנס לא היה גדול כל כך.
10
י״אוהנה משה רבינו היה חושש שבני ישראל אינם ראויים לזכות להוצאת מים ע"י דיבור, ולכן אע"פ שהקב"ה צוה לו שמתחילה יש להשתדל להוציא מים ע"י דיבור, מכל מקום הוא לא עשה כן אלא מיד הוציא מים ע"י הכאה. ועדיין צריך ביאור, איך סמך משה על דעתו ולא עשה כמו שנצטוה שישתדל מתחילה להוציא מים ע"י דיבור?
11
י״בג) קיום רצונו של הקב"ה בתמימות
12
י״גונראה לומר בזה שמשה רבינו ראה איך שבני ישראל היו מתקוטטים עמו אודות המים והיה סובר שבודאי אינם ראויים לזכות להוצאת מים ע"י דיבור עם הסלע, וא"כ אם ידבר אל הסלע ולא יוציא מים יתברר לעין כל שבני ישראל אינם דבקים כראוי בהקב"ה, ויש לחשוש שבני ישראל יתייאשו ויגרום להם לרדת יותר ולבוא לידי עבירות גדולות. ולכן התחכם משה רבינו להכות את הסלע בלי שידבר עם הסלע תחילה, ובזה מנע את המכשול שהיה נגרם ע"י דיבור עם הסלע.
13
י״דהצטדקות זו דומה למה שעשה אהרן הכהן בחטא העגל, וכדאיתא בסנהדרין (ז' א'), "שנאמר 'וירא אהרן ויבן מזבח לפניו' (כי תשא ל"ב, ה'), מה ראה, אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר, ראה חור שזבוח לפניו, אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי 'אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא' (איכה ב', כ') ולא הויא להו תקנתא לעולם, מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה". הרי שאהרן הכהן חטא כדי לעכב את בני ישראל מלעשות עבירה גדולה של הריגת כהן ונביא, והכא נמי משה רבינו חטא ע"י שלא שמע לדברי הקב"ה כדי למנוע את בני ישראל מלהכשל בעבירות גדולות.
14
ט״ווהנה אע"פ שכוונת משה רבינו היתה לטובה מכל מקום עדיין חטא בזה שהיה לו לילך בתמימות עם הקב"ה ולא לעשות שום חשבונות, וכמו שמצינו באברהם אבינו שהיה יכול לומר שאם ישמע לדברי הקב"ה לשחוט את בנו היה גורם בזה חילול שם שמים, ואעפ"כ לא היסס מלשמוע לדברי הקב"ה והלך בתמימות לשחוט את בנו. וכמו כן במשה רבינו, אע"פ שכוונתו לטובה, מכל מקום כיון שהקב"ה צוהו בפירוש שמתחילה יש לו לדבר אל הסלע היה לו ללכת בתמימות ולא לעשות שום חשבונות.
15