שיחות עבודת לוי ס״הSichot Avodat Levi 65
א׳מאמר ס"ה – הסכנה של הפקרות
1
ב׳א) איך שייך שדור המדבר נכשלו בבנות מואב ובבעל פעור
2
ג׳וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב, ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן, ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל (בלק כ"ה, א'-ג').
3
ד׳והדברים תמוהים, איך שייך שדור המדבר נפלו ממדרגתם כל כך עד שחטאו בבנות מואב? והלא זה הוא הדור שקבלו את התורה בהר סיני, ועליהם אמרו חז"ל (מכילתא מסכתא דשירה פרשה ג'), "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"? ועוד צריך ביאור מה שמבואר בפסוק שהחטא של בנות מואב היה קשור עם החטא של עבודה זרה של בעל פעור, שיש להתבונן מה הקשר בין שתי עבירות אלו?
4
ה׳ב) ביאור העבודה זרה של בעל פעור
5
ו׳ונראה ליישב כל זה בהקדם ביאור הענין של בעל פעור. איתא במשנה בסנהדרין (ס' ב'), "הפוער עצמו לבעל פעור (מתריז רעי בפניו, רש"י) זו היא עבודתה". ואיתא בגמ' (ס"ד א'), "מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר, אמרה אם תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל עבודה זרה שבעולם, עמדה והלכה לכל עבודה זרה שבעולם, כיון שהגיע לפעור שאלה לכומרים במה עובדין לזו, אמרו לה אוכלין תרדין ושותין שכר ומתריזין בפניה, אמרה מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה ולא תעבוד עבודה זרה בכך". ועוד איתא שם, "מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת, כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא, לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא, אמרה לו ולא יהודי אתה, אמר לה ומאי איכפת ליך, נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו כומרין מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך".
6
ז׳מבואר מדברי הגמ' שהעבודה זרה של בעל פעור היתה לעשות מעשה של הפקרות ובזיון בפני העבודה זרה. והנה אמרו חז"ל במס' שבת (ק"ה ב'), "המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד". וכוונת חז"ל היא שבשעה שהאדם כועס אין שכלו פועל בקרבו, והוא עושה מעשים בלי דעת. בשעה כזו אפשר לאדם להגיע אפילו לעבודה זרה, כיון שרק שכלו של האדם מונע אותו מלחטוא.
7
ח׳והנה גם מעשים של הפקרות גורמים לאדם לעשות מעשים בלי שכל, כיון שהיסוד של הפקרות הוא פעולות בלי גדרים וסייגים, ולכן בשעה שהאדם עוסק בהפקרות הוא עלול להגיע לכל החטאים. וזהו היסוד של עבודת בעל פעור, שכל עבודתו הוא להתנהג בהפקרות באופן שהוא מאוס ונגד טבעו של העולם ולשבור כל הגדרים ולתת חשיבות למה שהוא מאוס לשאר בני אדם.
8
ט׳ג) עבודת בעל פעור היתה הפתח להחטא של בנות מואב
9
י׳והנה הגמ' בסנהדרין (ק"ו א') תיארה איך פיתו בנות מואב את בני ישראל, "אמרה לו רצונך שתשתה כוס של יין, כיון ששתה בער בו, אמר לה השמיעי לי, הוציאה יראתה מתוך חיקה, אמרה לו עבוד לזה, אמר לה הלא יהודי אני, אמרה לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור". ודברי הגמ' צריכים ביאור, שאם כוונת בנות מואב היתה להחטיא את בני ישראל בזנות א"כ למה ביקשו מהם לעבוד לבעל פעור. ונראה שמבואר מהגמ' שהבנות מואב הבינו שיש אפשרות שבני ישראל יחזרו בהם ולא יזנו עמהן, ולכן ביקשו מהם שמתחילה יעבדו לבעל פעור, ואז היו בטוחות שבני ישראל יזנו עמהן.
10
י״אומעתה מיושבת מה שהקשינו למעלה איך נפלו ישראל ממדרגתם עד שחטאו בזנות בבנות מואב, שלפי מה שנתבאר יש לומר שכיון שעבדו לבעל פעור והיו במצב של הפקרות ממילא היו עלולים לרדת ממדרגתם כיון שמתנהגים בלי גדרים וסייגים ושוב אין שכלם פועל בקרבם.
11
י״בד) הפקרות במחשבה
12
י״גונראה לבאר בזה את דברי הגמ' בנדה (י"ג ב'), "המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי, ולימא אסור, דקמגרי יצה"ר אנפשיה, ורבי אמי אמר נקרא עבריין, שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד". וצריך ביאור, למה אמרה הגמ' שדוקא החטא של מקשה עצמו לדעת יכול להביא את האדם לעבודה זרה?
13
י״דאולם, לפי מה שנתבאר יש לומר, שהחטא של מקשה עצמו לדעת אינו חטא רגיל, אלא הוא חטא שכולל הפקרות במחשבה, וכיון שהאדם מתנהג בהפקרות כבר הוא עלול לכל העבירות שבעולם כיון שכבר אין לו סייגים וגדרים.
14
ט״ווהנה רבי איצלה בלאזער זצ"ל מפטרבורג אמר שאינו כדאי ללכת ברחובות של קאוונא כדי לשמוע דברי מוסר ממנו כיון שיש השפעות רעות ברחובות העיר. ואם זה היה בזמנו, כל שכן בזמנינו שהרחוב מלא בהפקרות ובפריצת כל הגדרים שיש סכנה להיות ברחוב יותר ממה שצריכים.
15
ט״זאנו צריכים להתחזק מאד בענינים אלו ולהזהר מאד מהפקרות בין במחשבה ובין במעשה, כיון שהפקרות היא הפתח לכל העבירות שבתורה.
16