שיחות עבודת לוי ע״אSichot Avodat Levi 71
א׳פרשת כי תצא
1
ב׳מאמר ע"א – בן סורר ומורה
2
ג׳א) וכל ישראל ישמעו וייראו
3
ד׳כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם; ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקומו; ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקלנו זולל וסובא; ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו (כי תצא כ"א, י"ח-כ"א).
4
ה׳והנה ממה שכתוב בסוף הפרשה "וכל ישראל ישמעו וייראו" [ופירש רש"י, "מכאן שצריך הכרזה בב"ד, פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה"] מוכח שהתורה רצתה שנלמוד ממה שאירע לבן סורר ומורה, ולכן אם ב"ד הרגו את הבן סורר ומורה, אז כל ישראל צריכים לשמוע ולקחת מוסר השכל.
5
ו׳אלא שיש לתמוה על זה מהא דאיתא בסנהדרין (ע"א א'), "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב דרוש וקבל שכר". ולמדנו מדברי הגמ' שפרשת בן סורר ומורה נכתבה בתורה רק כדי שנלמוד את הפרשה, ולעולם לא יארע הריגת בן סורר ומורה בבית דין, וא"כ לאיזה צורך כתבה התורה שכל ישראל ישמעו את ההריגה בבית דין וייראו, והלא לעולם לא יהיה וא"כ לא שייך לצוות להם שישמעו.
6
ז׳ב) תמיהה בפלוגתת רבי שמעון ורבי יונתן
7
ח׳ונראה ליישב קושיא זו בהקדם ביאור מחלוקת רבי שמעון ורבי יונתן בברייתא בסנהדרין (שם), "אמר רבי שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסוקלו אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר, אמר רבי יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו".
8
ט׳והנה בפשטות יש כאן פלוגתא בין רבי שמעון ורבי יונתן, שרבי שמעון אמר שאי אפשר לפרשת בן סורר ומורה להיות למעשה, שהרי אביו ואמו צריכים להביאו לבית דין, ולא שייך שהוריו יביאוהו לבית דין לסוקלו אם כל מה שעשה היה רק שאכל בשר ויין, אבל רבי יונתן פליג ואמר שהוא יודע בבירור שבן סורר ומורה אירע לכל הפחות פעם אחת, והוא בעצמו ביקר בקברו של אותו בן סורר ומורה.
9
י׳אלא שלפי זה למה הוצרך רבי יונתן להגיד שישב על קברו, והלא די היה לו לומר שהוא יודע בבירור שפעם אחת אירע בן סורר ומורה, ומאי איכפת לנו אם ביקר בקברו או לא?
10
י״אג) ראייה לאחור קלה יותר מראיית הנולד
11
י״בונראה לומר בזה על פי מה שיש מפרשים שבאמת אין כאן פלוגתא בין רבי שמעון ורבי יונתן, ורבי יונתן מודה שבן סורר ומורה שנסקל בבית דין לא היה ולא עתיד להיות, ורבי יונתן מיירי בבנים סוררים שלא הובאו לבית דין, וכוונת רבי יונתן היא שהטבע של ההורים הוא לכסות את פשעי בניהם, ולכן אף אם הבן מתחיל לעסוק בעבירות, ההורים יעלימו עיניהם ממעשיו, והבן ילך ויתדרדר. ומתי יבינו ההורים שהבן הוא במצב רע, כשכבר נהרג על ידי מעשיו הרעים [לסטיות, שפיכות דמים, וכדומה], ואז יוכלו ההורים לראות לאחור, ויבינו שכל זה התחיל כשכבר היה נער, אלא שהם לא עשו מה שביכולתם לעזור לו מכיון שבאותה שעה העלימו את עיניהם מתעלוליו. וזהו שאמר רבי יונתן ש"אני ראיתיו וישבתי על קברו", שרוצה לומר שאחר שהוא כבר בקבר אז יכולים לראות שכל זה התחיל לפני כמה שנים.
12
י״גונראה שזהו מה שאמרה התורה "וכל ישראל ישמעו וייראו", שכשאנו רואים מי שמת כרשע אז נוכל לראות לאחור ונבין שכל זה התחיל לפני כמה שנים כשהתחיל לעסוק בעבירות קלות כשהיה נער, ואז הכל צריכים לקחת מוסר השכל מזה וללמוד שמה שהאדם עושה בנערותו הוא שורש למה שיארע הרבה שנים לאחר מכאן, ואם האדם נכשל בעבירות "קטנות" כשהוא נער אז העבירות מתגברות במשך השנים.
13