שיחות עבודת לוי ע״בSichot Avodat Levi 72
א׳מאמר ע"ב – הכרת הטוב (ב)
1
ב׳א) עמון ומואב נענשו על שהם כפויי טובה
2
ג׳לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם; על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך (כי תצא כ"ג, ד'-ה').
3
ד׳כתב הרמב"ן, "והנראה אלי כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם, שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם השם מתוך ההפכה, והיו חייבין לעשות טובה עם ישראל, והם עשו עמהם רעה, האחד שכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים, והאחד לא קדם אותו בלחם ובמים כאשר קרבו למולו וכו'".
4
ה׳מבואר מדברי הרמב"ן שהאיסור של עמוני ומואבי הוא על שם שהם כפויי טובה, שהם קיבלו טובה מאברהם אבינו, והיה להם להכיר טובה זו לישראל, ואדרבה, הם שלמו רעה תחת טובה.
5
ו׳ודבר זה צריך ביאור, למה נענשו עמון ומואב בעונש חמור כזה רק בשביל שהם כפויי טובה? והלא לכאורה כפיית הטוב אינה מן החמורות!
6
ז׳ב) כפויי טובה בני כפויי טובה
7
ח׳ועל דרך זה יש להעיר על דברי הגמ' בעבודה זרה (ה' א'-ה' ב'), "'מי יתן והיה לבבם זה להם' (ואתחנן ה', כ"ו), אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה (אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים, רש"י), בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר תן אתה (לכך קראם כפויי טובה שלא רצו לומר אתה תן לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך, תוס'), כפויי טובה דכתיב 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל' (חוקת כ"א, ה'), בני כפויי טובה דכתיב 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל' (לשון גנאי הוא שתולה הקלקלה במתנתו של מקום והוא עשאה לו לעזר, רש"י) (בראשית ג', י"ב)". אנו למדים מדברי הגמ' שמשה רבינו האשים את בני ישראל על שהם כפויי טובה, ועוד הוסיף בזה שמדה רעה זו מושרשת בקרבם מאדם הראשון שגם הוא היה כפוי טובה. ומבואר מדברי הגמ' עד כמה חמורה היא הענין של הכרת הטוב. אלא שגם כאן יש לתמוה, למה חמורה מדה זו כל כך?
8
ט׳ג) אפשר ללמוד מדות טובות מהבריאה עצמה
9
י׳ונראה לבאר דבר זה בהקדם דברי הגמ' בעירובין (ק' ב'), "אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה". למדנו מהגמ' דבר נפלא, שאפשר ללמוד מדות טובות מהבריאה עצמה. ונראה שזה נכלל במה שאמרו חז"ל (זוה"ק פרשת תרומה דף קס"א ב'), "אסתכל באורייתא וברא עלמא", שהעולם הוא בבואה של התורה, ולכן אם אנו מוצאים מדות טובות בבריאה עצמה, אנו צריכים ללמוד מזה.
10
י״אויש ללמוד מזה שאפשר להבין את יסודות התורה מהבריאה עצמה, וממילא מי שיש לו לב להבין ועינים לראות יוכל להסתכל בבריאה וללמוד מה הן המדות שהן חמורות. אלא שחטאינו מעוורים את עינינו, ואין אנו יכולים ללמוד מהבריאה, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה, "אשר עשה האלקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז', כ"ט), שהאדם בטבעו הוא ישר ונקי, אלא שחטאינו קלקלו אותנו.
11
י״בונראה שמטעם זה אין אנו מבינים את גודל הענין של הכרת הטוב ואת חומר הענין של כפיית הטוב, שאין לנו עינים להסתכל בבריאה ולדעת איזה מדה היא חמורה. ולכן אנו תמהים למה נענשו עמון ומואב בעונש חמור כל כך רק בשביל שהם היו כפויי טובה, שהרי אין לנו את היכולת להבין.
12
י״גד) מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
13
י״דונראה שזהו הביאור במה שאמרו חז"ל בתנא דבי אליהו רבה (פרק כ"ה), "שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב", שלכאורה אי אפשר לתבוע שנהיה גדולים כמו האבות הקדושים, וא"כ איך שייך שהאדם יבקש להיות כמותם.
14
ט״וולכן נראה שכוונתם לומר שכמו שהאבות הסתכלו בבריאה ולמדו את יסודות התורה מהבריאה [שהרי הם חיו קודם מתן תורה], א"כ גם אנו שואפים להיות במדריגה שנוכל להבין את הלימודים של הבריאה, אבל אין כוונתם לומר שנהיה באותה מדריגה ממש כמו האבות.
15