סידור רש"י ק״גSiddur Rashi 103
א׳וחייב אדם לברך על נטילת ידים על כל פעם ופעם שנוטל ידיו, דכיון דמצוה לרחוץ משום ניצוצות כדאמרינן ביומא, חייב אדם לברך, דנטילה זו לנקות את עצמו שיהא ראוי לקרות בתורה ולשאר ברכות ומצוות, דאמרינן בברכות כל הנפנה ונוטל [ידיו] ומניח תפילין וקורא קרית שמע עליו הכתוב אומר ארחץ בנקיון (כפות) [כפי] (תהלים כ"ו ו'), אבל אברכת נקבים לאחר שבירך שחרית אינו צריך לברך כל היום כולו. כל שעה שאדם נפנה ביום צריך לברך אשר יצר אפילו לקטנים, ושאלתי את רבי אם הוא מברך עמה על נטילת ידים בכל פעם ופעם, והשיבני אם אני עוסק בתורה [לאלתר] או לילך לבית הכנסת, או להוציא בפי דבר קדושה, אז אני מברך על נטילת ידים ואשר יצר, אבל בשעה שאני יושב בטל איני חושש לברך על נטילת ידים, אלא אשר יצר לבדה, לפי צורך הנקבים. ואם בא לאכול לאלתר אינו נוטל ידיו שתי פעמים, [כשאר אנשים] אחת על הפנייה ואחת על האכילה, אלא פעם אחת על נטילת ידים ויושב ואוכל, ואם אמר אדם לחבירו אחר שבירך ברכת המוציא טול ברוך אין זה הפסק, ואין צריך לחזור ולברך, מאחר שמעין אכילה דיבר, [וכן הורה רבי] ונראין דבריו שלא הסיח דעתו מן הברכה, כדאמר רב טול ברוך אין צריך לברך ור' יוחנן אמר [אפילו אמר הביאו מלח] הביאו ליפתן אין צריך לברך, ואפילו אמר תנו מאכל לבהמתו אין זו הפסקה כלל, דחייב אדם להאכיל את בהמתו קודם שיאכל, דאמר רב ששת אם אמר גביל לתורי גביל [לתורי] אין צריך לברך, דאמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, משום שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א ט"ו), והדר ואכלת ושבעת:
1