סידור רש"י שפ״אSiddur Rashi 381
א׳והבא להוציא אחרים ידי חובתן בהלל ובהגדה וסדר ברכת מצה ומרור, יקדש וישתה כוס ראשון ויטבול טיבול ירק ראשון, ויאמר הגדה, וישתה כוס שני ויפרוס פריסת המוציא, ועל אכילת מצה, ויאכל, ויברך על המרור ויאכל, ויכרוך כהילל ויקום ויעשה כן בכמה בתים, וכן בביתו באחרונה, ויגמור סעודתו ויברך על מזונו, וישתה כוס שלישי, ויאמר על הרביעי הלל המצרי, ויברך וישתה, ואחר כך ילך לבית שני והם יברכו על מזונם, וישתו כוסם ועל הרביעי יגמור את הלל, ויברך וישתה, שלא אסרו רבותינו לשתות אלא בין שלישי לרביעי, ופרשו הדבר בתלמוד שלא ישתכר, ולא יבין באומרו את ההלל, אבל יין ששותה בתוך המזון אמרו שאינו משתכר, ואם יש עוד בית שלישי לגמור שם את ההלל, לא ישתה בבית שני כלל, אלא יגמור להם את ההלל, והם יברכו וישתו, ומי שגמר [סעודתו] בביתו ואוכל מצה הנאכלת באחרונה לשום מצה, אינו יכול לשוב ולקדש עוד בבית אחר, לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ואסור לאכול, וגם לשתות הוא אסור, אחר ששתה ארבע כוסות בביתו שיגמור שוב את ההלל בבית אחר, לפי שנשתכר בכוסות שלאחר המזון, ואם צריכין לו יקדש ולא ישתה:
1
ב׳ועל הירקות יברכו הם בורא פרי האדמה ויאכלו, וגם את ההגדה יאמר להם, והם יברכו על הכוס וישתו, וברכת המוציא ועל אכילת מצה רשאי הוא לברך ולהוציאם ידי חובתן ויאכלו, ולא יאכל הוא וכן על המרור, שכן שנינו לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא אם כן אוכל עמהם, אבל ברכת היין של קידוש היום וברכת הלחם של מצוה התירו, לפי שאין חובה, וכל ישראל ערבים זה מזה ואי אפשר לאכילת מצה בלא המוציא, ולא קידוש היום בלא ברכת היין, וכן ברכת המרור חובה היא ומוציא אחרים אע"פ שיצא, אבל ברכת ירקות שהיא בפני עצמה ובטיבול לעצמו אע"פ שהוא לפטור את המרור מברכת הנהנין, שאסורין ליהנות בלא ברכה, דומה הוא [לברכת הלחם שבשאר ימות השנה שאינה חובה] ולא יברכנה להם, מאחר שאינו אוכל עמהם, ואת הלל יגמור להם אחר סעודתם, והם יברכו על כוסם ברכת המזון והלל:
2