סידור רש"י שפ״וSiddur Rashi 386
א׳והקוראין צריכין שיהיו שלשה, כפי מה שמצינו במדרש שוחר טוב, כדי שיאמר אדם לשנים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואומר הא לחמא עניא וכל האגדה, עד כאשר נשבע לאבותינו. ונוטלין כל אחד כוסו בידו, מפני שהן באין לפתוח בהלל ובשיר. ומצינו באגדה מפני מה אין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, (שופטים ט' י"ג) אם אנשים משמח, אלהים במה משמח, מלמד שאין אומרים שירה אלא על היין. ופותחין בהלל עד גאל ישראל, ומברכין בורא פרי הגפן, ושותין, ואין מברכין לאחריו על הגפן ועל פרי הגפן, מפני שהוא יין בתוך הסעודה, שהרי כבר קידש, ויין שבתוך המזון אין מברכין לאחריו. ונוטלין ידיהם ומברכין על נטילת ידים, מפני שהידים עסקניות הן, ומתוך שהוא רוצה לומר הלל ואגדה מסיר דעתו מן הנטילה. ומברך המוציא על השלימה, ואינו אוכל עד שיברך על הבצוע על אכילת מצה, ומחלק משתיהן יחד, ואוכלין בהסיבה ונוטל חסא או מרור, ומברך על אכילת מרור ולא יפחות מכזית לכל אחד ואחד, שכן שנו רבותינו.
1