סידור רש"י שפ״הSiddur Rashi 385
א׳וחרוסת שאמרו, מין ירקות הכתושים יחד, ושמו חרוסת בלשון ארמי, ואמרו רבותינו שהחרוסת זה צריך שיעשנו עב ומסמיך זכר לטיט, ואף צריך לתפוח בו דברים קהוי, שנאמר תחת התפוח עוררתיך (שה"ש ח' ה'). ועוד נותן בו מיני בשמים כעין תבלין זכר לתבן שבחומר. והשלש מצות שאמרו, רשאי אדם להתחיל המצוה באיזה שירצה, מפני ששלשתן שוות כאחת, שכשם שמצינו ראשון חביב אצל תרומות הקופות, כך מצינו שני אצל העלאת הנרות [שמניח המזרחי שהוא ראשון, ומדשן המערבי שהוא שני] והאחרונה אף היא ראוי להתחיל בה המצוה, משום מעלין בקודש ולא מורידין, אבל אמרו חכמים הנזהר בהם תבוא עליו ברכה, ואחרי כך בוצע את המצה ותנטל הקערה מלפניו, ומוזגין כוס שני לכל אחד ואחד מבני הבית, ופותחין באגדה וקוראין בשיר והלל שכן מצינו באבותינו במצרים שאמרו שיר והלל על אכילת פסח, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעי' ל' כ"ט). ומצינו באגדה בא הכתוב ולימד על סנחרב, ולימד על פרעה, לומר שאמרו רבותינו שיר והלל בשעת אכילת הפסח:
1