סידור רש"י שפ״חSiddur Rashi 388
א׳ואינו צריך הסיבה באכילת מרור, אלא באכילת מצה ויין בלבד, מפני שמרור זכר לעבדות, אבל מצה ויין זכר לחירות, והסיבה היא דרך חירות, וכדין הוא שיהא מברך עכשיו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור, אבל לכך מברכין על הירקות קודם, כדי שיתמהו התינוקת וישתוממו על אכילת הירקות קודם סעודה, שהרי אין רגילין לאכול ירקות עד לאחר סעודה, ומתוך כך הם שואלים מה נשתנה, ואי אפשר לברך על אכילת מרור קודם האגדה, לפי שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט' י"א). ותיכף למצה תהא ברכת מרור, ואכילת מצה אינו אלא לאחר הגדה. ולאחר שאוכל המרור חוזר ובוצע מן המצה השלישית, כדי לקיים מצוה בשלשתן וכורכה בחזרת, ואוכל ומאכיל את כולם בלא ברכה זכר למקדש כהלל. ואחר כך יאכלו כולם כל צרכיהן. וכל אכילה שיש בה ברכה לא תהא פחותה מכזית. נפטרו מן הסעודה, כאדם הנפטר מחבירו, יאכל בגמר סעודה מצה הבצועה המונחת תחת המפה, שהיא זכר למצה הנאכלת עם הפסח, ושוב אינו רשאי לומר אפיקו מיני מתיקה לקינוח סעודה, פן ישכח ויפיג טעם מצה מפיו, שכשם שאינו אומר אפיקו מיני מאכל לקינוח סעודה אחר אכילת הפסח, שלא להפקיע טעמו, כך אין מפטירין אחר המצה השמורה למצוה, שאין אומרים הביאו מיני מאכל בקינוח סעודה, ועל כרחינו אנו מברכין על אכילת מצה קודם הסעודה אעפ"י שאינו לשם חובה, שאי אפשר לעכבה עד גמר סעודה, דלאחר שמילא כרסו ממנה היאך יברך עליה. ואחר כך נוטלין ידיהם בלא ברכה שאינה אלא משום סכנה, ומוזגין כוס שלישי לברכת המזון ומברך, וחוזר ומוזגין כוס רביעי ואומר עליו את ההלל, וישתה ארבעתן בהסיבה, ויברך אחריהן על הגפן ועל פרי הגפן, חוץ מן הכוס שני שאין מברך עליו על הגפן, מפני שבא בתוך הסעודה שכבר קידש.
1