סידור רש"י שצ״דSiddur Rashi 394
א׳וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. אנוס היה יעקב אבינו שבאונס ירד לשם על פי הדיבור של הקב"ה, שאמר לו לרדת מצרימה, על פי גזירתו ירד לשם וירד משמע בעל כרחו, מדלא כתיב ויצא. הדיבור לשון מקרא הוא, כמו והדיבר אין בהם (ירמי' ה' י"ג), ויגר, לשון ללון ולגור בעלמא ולא קבוע ויושב. ויהי שם לגוי גדול ועצום, מלמד שהיו ישראל מצויינין שם, נאספו כולם במקום אחד בעיר אחת, שלא נתפזרו בערים, גדול ועצום כמה שנאמר כולא קרא קא דריש מן ויהי שם לגוי גדול דריש מלמד שהיו ישראל מצויינין שם, לשון ציון, זו פרישות דרך ארץ, שהפרישו[ם] מנשותיהם שלא לשמש, ואת עמלינו אלו הבנים, שהם עמל האדם ומעשה ידיו, זו הדוחק זהו תוכן לבינים, ועברתי והכיתי מיעוטי נינהו. [אמרו כשירד רבון העולמים אינו מסדר האגדה ואינו במכילתא עם כל שאר [דברי] האגדה הכתובין על המקרא ארמי אובד אבי, ואותו הק"ו האומר הלא שריו ועבדיו היו מקיפין כדי שלא ימצא צער בגופו ואתה מלך וכו' אטו מי איכא צער קמי קודשא בריך הוא והכתוב הוד והדר וגו', לפיכך אינו עיקר ואין רבי נוהג לאמרו, ועוד דההוא [בבא] דאמרו כשירד מפסקת בסדרא של מקרא שהתחיל ובא לה לדרוש ויוציאנו ה' אלהינו ממצרים, ומפליג בינתים בדברים אחרים שאינם מן הדרשה ואחר כך חוזר לסדר ודורש הפסוק שבידו כדקתני ביד חזקה זה הדבר לפיכך רבוי דברים הוא]. ובמורא גדול במראה הגדול, וכן במורא תרגומא בחזיונא רבא, ומהו המראה הגדול זה גילוי שכינה, שנגלה ונראה להם לישראל במצרים, וכן הוא אומר במצרים לעיניך (דברים ד' ל"ד), אלמא [מורא לשון ראייה]. במצרים נאמר אצבע, ובמכות שלקו על הים נאמר יד, שיש בה חמשה אצבעות, תן לכל אצבע ואצבע עשר מכות, הרי שלקו על הים חמשים מכות:
1
ב׳וכשמגיע לומר מצה זו ומרור זה, מניח ידו עליהם, לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, לא את אבותינו גאל הקב"ה בלבד, הרי אנו בעצמינו בכלל כל הנסים שעשה לאבותינו שאנחנו בעצמינו יצאנו משם, שאם לא יצאו הם, עדיין היינו במצרים:
2
ג׳שלמה בר יצחק.
3