סידור רש"י ס״גSiddur Rashi 63
א׳וכשמבקש לאכול צריך ליטול ידיו ואח"כ יקבע סעודתו אעפ"י שאוכל חולין, וכל המזלזל בנטילת ידים הרי זה בר נידוי הוא, דתנן אמר ר' יהודה חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם שבישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל, אלא את מי נידו, את ר' אלעזר בן הנך שפקפק בנטילת ידים, וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו, ללמדך שכל המתנדה ומת בנידו[יו] בית דין סוקלין את ארונו, וכל המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות, דאמר ר' אמי, ואמרי לה במתניתא תנא ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות, המשתין בפני מיטתו ערום, ומי שאשתו מקללתו בפניו, והמזלזל בנטילת ידים, והמשתין בפני מיטתו ערום, הני מילי כלפי מטה, ועל גבי קרקע, אבל מהדר אפיה ממיטה ובמנא לית לן בה. והמזלזל בנטילת ידים לא אמרן אלא דזימנין משי, וזימנין לא משי, אבל משי ולא משי לית לן בה. ואמר ר' זריקא (ו)אמר ר' אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק [בר] אשיאן מים ראשונים מצוה, ואחרונים חובה, ואמצעיים [רשות], מים ראשונים נוטלין בין בכלי בין ע"ג קרקע, אחרונים אין נוטלין אלא בכלי, ואמרי לה [אחרונים] אין נוטלין אלא על גבי קרקע מפני רוח רעה שהיא שורה עליהם, ואם הביא קינסא חריות של דקל, ורחץ ידיו למעלה הימנה שפיר דמי, ואיכא בינייהו קינסא, מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן, מים אחרונים אין נוטלין אלא בצונן, מפני שחמין מפעפ[ע]ין את הזוהמא. ואמצעיים רשות, אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל, אבל בין תבשיל לגבינה חובה, והאי דשרו רבנן בתר בשר גבינה משמעתיה דרב נחמן, ואע"ג דמים אחרונים חובה אין טעונין ברכה:
1