סדורו של שבת, חלק א, שורש השלישיSidduro Shel Shabbat, Volume I, Shoresh III
א׳כי עמך מקור חיים באורך נראה אור
1
ב׳שורש השלישי זה שמו. נאה לו שירה בו תשיר
2
ג׳יבואר ענין הקידוש שנצטוינו מפי חכמינו ז"ל לקדש דוקא על היין מה טעמם בזה ונבאר ענין השירות והזמירות שאנו משוררין בעת הקידוש: וענין במדה שאדם מודד מודדין לו: ובו שני ענפים.
3
ד׳ידבר לבאר אשר פועל אדם ישולם ובשתי בחינות. א' כאשר הוא מתנהג עצמו בעבודת בוראו. כן מתנהגים עמו ואם עבודתו בשלימותו ביותר מדרך טבע העולם ואומר לנפשו שחי ונעבורה בכדי לקיים מצות ה' כן גם הקב"ה מתנהג עמו ומשבר לנגדו טבע העולם. וחומץ כשמן ידליק עבורו וכדומה: ואם עבודתו רק בטבע העולם. כן מוליכין אותו מלמעלה. ולא ישודד מערכת השמים בשבילו: והב' כי אם נעשה מצות ה' בכל בחינותיה בגוף וחיות אור הנשמה שבכל מצוה: כן גם מטר השמים והברכה היורד מלמעלה לנגדינו ירד בבחינת גוף ונשמה שהוא חיות אור ברכת ה' שבתוכו ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל ואוכל קימעא ומתברך עליו. ובאם לאו ח"ו וארותי את ברכותיכם שאף בתוך הברכה שירד יהיה המאירה מצויה בו והגשם ירד שלא בזמנו. ולא יפנה דרך כרמים רק לימים ולמדברות ח"ו. ובו י"ג עלים:
4
ה׳א. הן נא הבט. בכל דברינו בשורשים הקודמים בחיוב תיקון האדם את נפשו וגופו כמוזכר בשורש הראשון. ותיקון ביתו כנאמר בשורש השני. והכל כדי לבאר הקוצים חלק הס"א מגופו ומביתו בכדי שיהא ראוי ומוטהר לקבלת האורה מקדוש' השבת והנה ידוע שאנחנו כצל ימינו על הארץ וה' צלך. וביאורו שע"י כל עשיותינו עשיות מעש' המצוה. נגדינו נעשה מעשה בשמים להגבר' הרחמים על הדין כמאמר רז"ל (מ"ר בראשי' פ' ל"ג) אשריהם הצדיקים שהם הופכין מדת הדין למדת הרחמים וכו' וח"ו ארורים הרשעים שהופכין מדת הרחמים וכו' והוא מעשה וסול' המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וזהו בחי' ה' ההולך בדרכיו כאשר נבאר אי"ה (בשורש הה') בחסד אל יתברך וכאשר אמרתי פי' הפסוק כי המצוה הזאת וגו' לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה וגו' עד כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ולכאורה נראה כשפת יתר כיון שאומר שלא בשמים הוא ודאי שלא נאמר מי יעלה לנו השמימה כי לא בשמים הוא ומה לאמר שייך בה אכן האמת הוא שאדרבה שודאי כל התורה וכל מעשה המצו' כולן בשמים הן וכל הדברים של מעלה כולן נוטין ומתהפכין מדין לרחמים וח"ו בהיפוך אחר טוב מעשי האדם כצל הנוטה אחרי האדם. ומהפך עצמו לצד שנוטה עצמו האדם. כן הוא ה' צלך שנוטה אחריך כצל הזה להנהיג עולמו בחסד וברחמים כפי מעשיך. וכצל ימינו עלי ארץ שגם לפי השתנו' הימים כשהתנו' יום השב' משאר ימות השנה וימי המועדים מימי החול. כן נעשה ונוטל הצל שנגדינו להאיר כפי עת הראוי לו וע"כ בזה היה פתחון פה לומר מי יעלה לנו השמימה כיון שעיקר תיקון המצו' הוא לתקן בשמי השמים העליונים מי יעלה לנו שם לעשות פעולת הנפלאות האלו ולתקן תיקוניהם. לזה אמר הכתוב כי לא בשמים הוא לאמר מי יעלה וגו'. פי' לדבר הזה שתאמר מי יעלה לנו לעשות פעלם בשמי שמים לזה אינו בשמים כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו פי' שאפילו כשהוא רק בפיך ובלבך כמו במצות תורה ותפלה ושאר המצות שאינם בעשיית מעשה בגופו רק בדיבור פיו ובכוונת הלב קרוב הוא לעשותו. לתקן ולעשות פעולת בלב השמים בכוחו. והכתוב אומר בדבר ה' שמים נעשו פי' שגדול כח הדיבור שע"י נעשה בשמים ממעל. אף לעשות ולברוא בו שמים חדשים כדברי הזוה"ק (בראשית ד' ע"ב) על פסוק ואשים דברי בפיך וז"ל כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא כו' עד ומכל מלה עביד רקיע חדא וכו' איהו חפי על ההוא מלה וכסי על ההוא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו עד דאתעביד מההוא מלה שמים חדשים וכו'. הה"ד ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וגו' ע"כ. אך באופן שיהיה דבר שישרה על דיבורו שם ה' כאשר כתב (בת"ז צ"ג ע"א) פתח ואמר רבי רבי בוצינא קדישא וכו' ופומא דילך אתמר בה בגין דאות י' שריא במוחא דילך וכו': וכשהוא באופן זה ששם ה' בו: אז יגדל כוחו להיות עקימת שפתיו כמעשה כמאמר רז"ל (סנה' ס"ה ע"ב) ולתקן תיקונים נוראים בשמים העליונים ולזה הענין רמזו רז"ל (שבת ק"מ ע"ב) אמר רבי אליעזר מנין שהדיבור כמעשה וכו' כיוונו לזה שהדיבור שנתן הקב"ה לעמו ישראל כחו גדול לעשות ולתקן כמעש' ממש וע"כ גם כאן אמר שלא תאמר מי יעלה השמימה. לתקן שם: כי קרוב אליך אף בפיך ובלבבך לבד לעשותו. לתקן ולעשו' מעשה בשמים ממעל. ועל היסוד הלז מוסד כל מעשי התורה והמצות שכל עבודתינו הוא עבודת צורך גבוה. שמה שנעשה לתתא יהיה נעשה נגד זה למעלה למעלה:
5
ו׳ב. והנה החיב' יתירה אשר נודע' לנו בבחי' הלז: אשר מסר ונתן לנו ה' את כל אלה בידינו. מפורש בתורתינו הקדוש' בפסוק בהעלתך את הנרו' אל מול פני המנור' יאירו שבעת הנרו' וגו' עד וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה וגו' עד כן עשה את המנורה. והוא על פי אשר אמרתי בפסוק אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו' עד ואכלתם לחמכם לשובע ולהבין היטב מקרא קודש הלזה. אחרי שנדקדק בו מה הוא כפל הלשון שמצותי תשמרו ועשיתם אותם. גם תשלום הגמול של ואכלת' לחמכם לשובע שאמרו רז"ל (ילקוט רמז תרע"ב) וז"ל אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קימעא ומתברך עליו כמה שנאמר להלן וברך את לחמך ואת מימיך וכו'. איך הוא מדה כנגד מדה של שמיר' המצו'. ולמה לא ינתן לו השכר המצות שיהא לו הרבה לאכול ויאכל. ולא שיאכל קימעא ויתברך ע"י נס:
6
ז׳ג. נקדים ביאור שני פסוקים בתורה אשר הקדקוקים רבו כמו רבו בהן למעלה ראש. וקשין הבנה מתחלתן עד סופן. והמה הן. ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד: מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו לפני ה' חוקת עולם לדורותם מאת ב"י. ולדקדק בהן. א' מה הוא לשון ויקחו אליך וכי למשה היו צריכין ליתן הלא להקב"ה היו נותנים ויקחו אלי היה ליה למימר ב' שמן זית זך כתית למאור ואמרו רז"ל [מנחות פ"ו ע"ב] זך כתית למאור ואין זך כתית למנחות כלומר ששמן למאור יהיה זה ומזוכך יותר מהשמן למנחו'. ולעיני בני אדם יפלא כי דרך המלך מה שנצרך למאכלו. צריך להיות יותר טוב וצלול ונקי ממה שמדליק להאיר לפניו. שאף שבאמת לא לזה ולא לזה צריך. וכמאמרם ז"ל [שבת כ"ב ע"ב] וכי לאורה הוא צריך ואם ארעב לא אומר לך. עכ"פ ידוע מאמר חז"ל (ברכות נ"ח ע"א) מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא והיה לצוות לנו שיהי' כדרך טבע העולם שיהי' מובן גם לעיני בשר ג' להעלות נר תמיד וכי נר א' הי' דולק הלא שבעת הנרות היה מדליק ונרות הוה ליה למימר ד' מהו תמיד וכי תמיד דולק והלא לא היה רק מערב ועד בוקר. ה' באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו מה ענין קביעות מנור' לכאן וכבר קבע לה מקום למעלה ואת המנורה תשי' נוכח השלחן ו' מחוץ לפרוכת לכאורה מיותר כיון שהוא באוהל מועד ודאי שהוא מחוץ לפרוכת שידוע שאוהל מועד הוא מחוץ לפרוכת ז' אשר על העדות ארון העדות מבעי' ליה כי בכ"מ העדות קאי על ארון שהוא עדות לישראל ולוחות העדות ניתן בו. ח' מערב ועד בוקר שאמרו ז"ל [שם פ"ט ע"א] תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר לכאורה מיותר. ובודאי במדה יתן שיהא דולק כל הלילה ומה שתירצו שיהיה מדה אחת לכל הלילות ומה שייך אזהרה זו לכאן וגבי בהעלותך את הנרות הוה ליה למכתב. ט' יערוך אותו אותם הוה ליה למימר וכנ"ל גבי נר תמיד. י' חוקת עולם לדורותם אתמהא וכי חוקת עולם היא זו והלא נתבטל בחורבן הבית. י"א מאת בני ישראל. אינו מובן אם על הדלק' קאמר באהרן תליא מילתא ולא בישראל. ואם על הלקחת השמן קודם הוה ליה למכתב אצל ויקחו אליך שהוא חק לבני ישראל: ורוב המפורשים תירצו מה שתירצו בקצת מהדקדוקים האל'. ואנחנו נבאר אותם לפי דרכנו וכל אלה באחת יבוארו והוא כי ידוע מאמר רז"ל (סוטה ח' ע"ב) אשר במדה שאדם מודד מודדין לו ופועל אדם ישלם לו וכפי אשר האד' מתנהג עצמו בהליכתו בתורת ה' ובעבודתו ובעשית מצותו באהבה כן משלם לו כגמולו ואם התנהגותו היא בדרך טבע העולם עושה מצות כפי כח גופו. וכל מה שיוכל לעשות בכוחו יעשה אבל חושש הוא לחלישת גופו ואם תכבד עליו העבוד' בעשיית המצו' למשל במצו' פריקה וטעינ' בכח גדול או בהליכ' לבהמ"ד בימו' הקרי' ושינ' בסוכ' אם הקרירו' גדלה למאוד: אז מיד הוא פורש. ולא יאבה לרדוף אחר קיום המצות למעלה מטבעו ומזגו: וכן בלימוד התורה ילמוד עד מקום שידו מגעת כפי ערך טבעו ומזגו. ואם יחלש לבו או יחטפנו שינה ילך לו לעסוק בצרכי גופו ולא ירצה בשיבור כחותיו וטבע גופו לעבוד את ה' ביותר מטבעו: וכן בנתינת הצדקה מפזר על המצות ונותן צדקה בערך השגת ידו: ואם ידמן לו לפעמים שיצטרך להוציא על המצוה ביותר מהשגת ידו כקניות האתרוג בסך רב ולהלביש ערומים ולהשיא יתומים ביותר מהשגת ידו. יניח המצוה מלקיימם ולא יהיה מפזר ונוסף כפי ערכו. אבל מה שהיא לפי ערך כח גופו וטבעו ומזגו והשגת ידו יעשה המצוה וילמוד התורה ויתן צדקה ולא יפחות כאשר בטבע העולם. כן הקב"ה מתנהג עמו בדרך טבע העולם. ובהטיבו לכל העולם יטיב גם עמו ומברכו בברכת בני חיי ומזוני בדרך הטבע אבל אם לפעמים יצטרך להעשו' לו דבר שהוא חוץ לטבע העולם למשל כאשר יפלו עליו לסטים ושודדי לילה או אם יברח לו אל ארץ ויצטרך לעבור הנהר וכדומה לא ישתנו עליו סדרי בראשית לשדד מערכת השמים בשבילו כי פרי מעלליו יאכל כאשר עשה הוא כן יעשה לו מדה כנגד מדה ויש אשר ימצא אדם שיתנהג עצמו בפחות מדרך טבע העולם ולא יעשה מצות הבורא כי אם כשיגיע לו המצוה בלי שום טרחא של כלום ואין יצרו משיב עליו ומעט המעט יחסר ממונו ובהזדמן לידו בקל עשיותו ולא יקשה לו אבל אם יצטרך לטרוח בטרחת מה ובהפזרת ממון אף בדרך הבינוני אין יכול לעמוד בו ועזוב יעזוב התורה והמצות מרוב אהבת גופו וממונו ולבו חזק עליו ולא ירצה לנצח את יצרו אף במעט נצחון רק מפנק מנוער עבדו שתיכף נעשה ניער מן התורה והמצוה ונקרא פורש מן הצבור וכמו כן מוליכין אותו מלמעלה בפחות מדרך הטבע וכשכל העולם הוא בנחת הוא אז בצער ובדד ישב מחוץ למחנה ובשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל וצרות רבות באין עליו ונגעי בני אדם ואוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו אמנם הירא וחרד לדבר ה' ורוצה בעבודת בוראו לא כן הוא עושה כי הוא אינו חושש לגופו וטבעו ורוחו ונפשו אליו יאסוף אל צור העולמים ב"ה אשר בראו יש מאין והוא מהפך עצמו מהיש אל האין ואומר לנפשו שחי ונעבורה ומטריח עצמו בטרחה יתירה יותר מכחו להשיג איזה מהמצות ה' לעשותם ועוסק בתורה יותר מלימודו ובמסיר' נפשו לה' כההיא מעשה דרבא (שבת פ"ח ע"א) שהיה נובע דם מאצבעו והוא היה לומד יותר ומכבד את ה' מהונו יותר מהשגת ידו וכשיגיע לידו ממצות היקרים כל אשר לו יתן בעד נפשו לזכותה במצוה ופושט את מלבושיו להלביש ערומים ולהשיא יתומים וכשנותן צדקתו לעני אינו משגיח כלל אם נשאר לו עוד בידו ליתן טרף לביתו או לא והכל עבור כי צמאה נפשו ויכמה בשרו לאהבת ה' אלהיו עד כי נכסוף וחפץ בכלות נפשו לה' וכשעומד בתפל' נגד המקום נפשו אליו ישא והחיו' שלו רץ ושוב לדבק עצמה למקור שורשה מקום אשר לוק' משם בהשתוקקו' רב בחפיצ' וחשוק' גדול' למו' זה גם הקב"ה מתנהג עמו שלא בדרך טבע העולם וכשרצה רבי פנחס בן יאיר לעבור הנהר תיכף נקרע לפניו והיה לנגדו במים עזים נתיב' ללכת לדרכו כמ"ש [בחולין ז' ע"א] ורבי חנינא בן דוסא אמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק כו' [בתענית כ"ח ע"א] עליו היו אומרים אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינ' בן דוסא כמ"ש (בברכות ל"ג ע"א) הרי כי אף שטבע העולם הוא להיות המים נמשכים והולכים ושמן ידליק ולא חומץ וכשנפגע ערוד באדם יהרג מאתו ולהם עשה הקב"ה להנהיגם למעלה מטבע העולם שיהי' הטבע נדחה מפניהם ואפי' בדורותינו כמה העין רואה בחוש נסים שנעשו לגדולי ישראל ולצדיקי אמת שנתהפך הטבע בפניהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ושם ה' נקרא עליהם שמהוה לנגדם התהוות חדשות ומשדד כל מערכת השמים ומזלות הרקיע בשבילם והכל עבור כי עז צדקת' ואמתתם בדרך ה' שלא בטבע כוחי גופו ואדרבה מסגף עצמו בסיגופים גדולי' כדי לזכך ולטהר ולהחליש כח הגוף כדי שיהא כלי נכון מקודש ומזומן להשראת הקדושה ובדרך אלהי ישראל יקרא שמו על אדם הזה כמו אלהי אברהם ויצחק ויעקב או אלהי ישראל עבור הניסים ונוראות הנפלאים שנעשו לאבות העולם למעלה מהטבע אברהם ניצול מכבשן האש וכדומה וכמ' נסים נעשו לאבותינו ביציאת מצרים ובים סוף ונפלאות שהיה להם במדבר כי הכל יראו על ידו כי אין קדוש כה' ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וזה פי' הפסוק ואהבת את ה' אלקיך שתאבה את זאת שה' המהוה את כל ומעלה אותם מטבעם הוא יהיה אלהיך שיהיה שמו נקרא עליך כמו אלקי אברהם ועל ידך יתגדל שמו ויוודע גדולתו בעיני הבריות ומפרש הקרא במה תוכל לזכות לזה ואמר כשתעבוד אותו ותעשה תורותיו ומצותיו בכל לבבך ואמרו חז"ל (משנה ברכות נ"ד ע"א) בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר ואף אם היצה"ר יראה לך חלישות כח ושבירת הלב ע"י עשיות תורה ומצות לא יחוש על כוחי גופו ויעבדהו יותר מכחו וטבע' ובכל נפשך אפילו כשהוא נוטל את נפשך תקיים בעצמך אומר לנפשי שחי ונעבורה ומכ"ש בכל מאודך בכל ממונך) וכל חפציך לא ישוו בה לעזוב את מצות ה' עבור קימוץ ממונך אם כה תעשה אז ה' בחי' הוי' המהוה את כל הוא יהיה אלהיך שהנהגתך יהיה ע"י לא בבחי' אלהים שגי' הטבע רק בלמעלה מהטבע ושמו הגדול יהא נקרא עליך כמבואר ואחרי שבארנו כל זאת יתבארו כל הדקדוקים על נכון כי הנה אמרו רז"ל (מנחות פ"ו ע"ב) על פסוק מחוץ לפרוכת אשר על העדות וגומר עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדותה אמר רבא זה נר מערבי שנותנין בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים והוא כי חפץ ה' להראות חיבתו על עם בני ישראל וע"כ הפליא נפלאותיו הגדולים בנר מערבי שהי' נותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים כדי שידעו ויראו ויבינו כל העול' שהשכינ' שור' בהם ומתנהג עמם למעל' למעל' מטבע העולם והנהגת' בשם ה' המהוה ומשדד את המערכת בשבילם ושמו גדול נקרא עליה' אלהי ישראל שמו ולמען יתקיים בהם והיה כי יראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך כי כיון שהנהגתם בשם המהוה את כל ובשידוד כל טבע העולם ומזלות השמים מי הוא אשר לא יירא ויפחד מהם וכל הגוים כאין נגדם וכאפס ותהו נחשבו ואך להעשות להם דבר נפלא כזה צריכין המה מקודם לעשות מעשיהם בקדושה ובטהרה ובטרחא רבא ויתירה למעלה מטבע העולם ולהשוות מעשיה' למעשה משה רבינו ע"ה שאמרז"ל (ילקוט רמז רפ"א) על פ' וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד לתוך ביתו אלא מן ההר אל העם וזה שאמר הקב"ה למשה אחרי שרצוני לעשות במצוה זו נס נפלא לישראל שיוכר חיבתם לעיני גוים רבים לכן אתה תצוה את ב"י ויקחו אליך שהקיחה שלהם יהי' בבחינ' שלך שישוו מעשיהם ומעשיך בזה בקדושה ובטהרה וזיכוך המחשבה שיהיו ראוים לעשות להם נס וגם להטריח עצמם בטרח' יתיר' להיו' כתית למאור כותשו במכתשת ולגרגרו בראש הזית ומזה השמן יהיה למאור כדי שעי"ז אוכל לשלם להם גמולם בראשם. להעלות נר תמיד נ"ר דייקא שנר א' יהי' דולק תמיד כל היום וכל הלילה כדי שידעו הכל כי יש ה' בישראל גדול שמו. ולכן למאור ולא למנחות. כי דווקא בזה נצטוו לטרוח בטרחא יתירה למעלה מהטבע כדי שיעשה נס עי"ז. וע"כ אמר הכתוב הנה עוד חיבה יתירה נודעת להם בזה. שלא יהי' נס הזה בהסתר לב"י לבד רק כל באי עולם יעידון ויגידין בזה. וע"כ צויתי לקבוע מקום למנורה באוהל מועד. מה שראוי הי' לפי מעלת המנורה הטהורה שאל מול פני המנורה שלמטה יאירו שבעת הנרות העליונים כאשר נבאר להלן להיות מקומה לפני ולפנים במקום ארון הקודש אך ששם לא הי' הנס נגלה ונראה לעין כל. כי אין רשות לבוא שמה רק הכהן גדול לבד. ומאין היו כל באי עולם יודעין מחיבת ישראל. ואפשר גם מחוסרי אמנה מב"י לא היו מאמינים בזה. לזה קבעתי את המנורה באוהל מועד. ומחוץ לפרוכת מה שראוי הי' להיות מבפנים לפרוכת. והטעם לזה כי הוא אשר על עדות כי הוא נעשה למען שיהי' עדות לכל באי עולם אף לא"ה שאינם מאמינים כלל לכן ניתנה במקום רבים וכולם ראו מפעלות ה'. הן הכהני' ששם מקו' רגלי הכהני' והן כל הבאים לעזרה מעם ישראל או הנכרי שיבוא מארץ רחוקה כמאמר שלמה וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה וגומר עד ובאו והתפללו אל הבית הזה כולם ראו אותם מפתחים המכוונים לאוהל מועד. ע"כ אמר יערוך אותו אהרן ובניו מערב ועד בוקר לומר תן לה מדתה. פי' כי לא על מדת החסרון לבד הקפיד הקדוש ברוך הוא שלא יפחות משיעורה אלא אף על מותר השמן הקפיד שחליל' לו ליתן בא' הנרות יתר במדת חברותי' ובבל תוסף קאי. בכדי שלא יאמרו האומות ואינם מאמינים בנסי ה' שאהרן נותן שמן יותר בנר מערבי וע"כ דולק יותר. וע"כ יערוך אותו הכוונה על נר מערבי שגם אותו לא יערוך רק שיעור שיהיה דולק מערב ועד בוקר כמדת חברותיה. ואז יודע שמה שדולק יותר מהם הוא עבור שהוא לפני ה' כמו מז"ל [מנחות צ"ח ע"ב] שנר מערבי נקרא לפני ה' בחי' המהוה את כל וע"כ היה דולק מעת לעת שלם שלא בטבעו. ולכן אמר אשר על העדות ולא ארון העדות כי קאי על נר מערבי שהיה עדות לישראל שהשכינה שורה ביניהם ולכן היה דולק לילה ויום. ועתה חזר הקרא לכללות הענין להזהיר לב"י שיתנהגו תמיד בדרך הזה. וממילא כך יתנהג עמם בלמעלה מהטבע. וע"כ אמר חוקת עולם היא לדורותם. שבכל דור ודור אעשה להם נסים נגלים כזה להראות חיבתם להם למעלה מטבע המזלות. ורק שהחוקה הזאת היא מאת בני ישראל. כפי הנהגתם הטובה כן הנהגתי עמם לעשות עמהם טובות וברכות הן בהטבע והן אף למעלה כמבואר בדברנו היטב. ואחר שבארנו כל זאת אשר ממש השוה התנהגות הקב"ה עם האדם כאשר האדם מתנהג עמו. יובנו פסוקי בחוקותי על נכון כי הנה ידוע שכל עשיית מצותינו שצונו בוראינו ית'. העיקר בו הוא המחשבה של המצות והוא החיות הפנימי והמחשבה של המצוה. ואל"כ הוי כגוף בלא נשמה. ונקרא רבים חללים הפילה. פי' כמו אשה המפלת נפלים והוא גופים בלא נשמות כן אלו העושים המצות בלתי כוונת המחשבה שבה נקראים בדמיון הפלת נפלים שהוא גוף בלא נשמה כאשר נבאר אי"ה [בשורש השביעי ענף א']. אך הנה שתי מחשבות טובות יש בזה אחת משובחת מחברתה. האחת המשובחת היא היודע בטוב המצוה ובמעלתה אשר בה ושם עלי' שם ה'. ויודע בנפשו איך ששם ה' נקרא על כל מצוה ומצוה במנין ובמספר. וע"י זה האור. אור שם ה' חופף על גוף המצוה. כמו האתרוג שהוא פרי מפרי העץ וכשלקח אותו למצוה ושם מחשבתו עלי' לשם ה' נתעלה גוף האתרוג למעלה עבורו. ונעשה כמו מי שלוקח חתיכת כסף או זהב וחוקק עליו צורת המלך שעי"ז נתעלה חתיכה הזאת למעלה ששם המלך נקרא עליו. כן האתרוג ע"י מה שלוקח אותו למצו' ושם מחשבתו עליו לשם ה' נתעלה גוף האתרוג למעלה ששם ה' נקרא עליו וכן היודע מעלת חוטי הציצית איך שנתעלו למעלה להיות שם ואור פני מלך מ"ה הקב"ה נקרא עליהם כידוע בכל מצוה ומצוה. ולכן נק' עוש' מצוה עוש' פי' תיקון ע"ד ובן הבקר אשר עשה שהוא מתקן את הדבר שנעשה מצוה. כגון האתרוג או אילן הסכך או חוטי הציציו' ועוד פרשיות התפילין להיות מעתה נחקק עליו שמו של ממ"ה הקב"ה והשני' מי שאין לו ידיעת בית רבו בזה ואין מכוין בהמצו'. כי אם שעושה אותה לשם ה' לקיים מצות בוראו שצוהו בזה גם זאת הקב"ה ברוב חסדיו מקבלו אם יעשה למען שמו באהבה וזה שאמר הכתוב אם בחוקתי תלכו בעת שתלכו בחוקתי ותעשה אחת מהמצות שצויתיך ומחשבה זאת צפון אתך האחד שמצותי תשמורו שאתה שומר אותם מאחר שהם מצותי. או שאתה זוכה לעלות במחשבתך למעלה היתיר' להיות נתברר אצלך מעלת המצוה. במה שאתה עושה ומתקן את דבר המצוה בזה ששמי תחול עליו ע"י מחשבתך הטובה: וזה ועשיתם אותם שתעשה ותתקן את גוף המצוה כנזכר. ע"כ מדה כנגד מדה אמר הקב"ה שכן אני אעשה להנהיג אותך אחר הנהגתך כי גם במתת אלהים כן. לפעמים נעשה הגוף בלא נשמה כדרך מ' רז"ל (ראש השנה ט"ז ע"ב) על פסוק עיני ה' אלהיך בה וגומר. עתים לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטי' לסוף חזרו בהן להוסיף עליהן א"א שכבר נגזרה גזירה אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן עתים לרע' כיצד הרי שהי' ישראל צדיקים גמורים בראש השנה ופסקו עליהן גשמים מרובין לסוף חזרו בהן לגרוע מהן אי אפשר כו'. אלא הקב"ה מורידן שלא בזמן על הארץ שאינה צריכה להן ושולח בה את המאירה ומורידן לימים ולמדברות שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג וכו' ע"כ הרי לפעמים אף כשמוריד הטל ויהי גם הגשם על הארץ. מ"מ לא ירד הטל לברכה ובהגשם יהיה המאירה מצויה בו לירד שלא בזמן ומקום הנצרך להם והכל מחמת שטוב הברכה עליונה שהוא החיות הנשמה אין בו. אך כשאנו עושין המצוה בגוף ונשמה בשתי המחשבות הטובת שהזכרנו: אז גם הקב"ה יתן בתוך הגוף הברכה. עוד נשמתו בו להיות העולם מתברך על ידו. ונתתי גשמיכם בעתם בעת שיהיה ראוי לברכה. ונתנה הארץ את פריה. פריה הראוי לה שהוא טעם עצו ופריו שוה וכמאמר רז"ל (כתובות קי"א ע"ב) עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות והכל מטעם שצויתי את ברכתי בתוך גוף הדבר שאתן לכם. מטעם הנהגתי אחר הנהגה שלכם. וכשם שאתם עושים מצותי בגוף וטעם שבה. כך אעשה לכם: לברך אתכם בגוף ונשמה. וגם ואכלתם לחמכם לשובע שיהי' זו גם הברכה שאוכל קמעא ומתברך במעיו והכל מטעם שטוב הברכה עליונה שרוי בה:
7
ח׳ד. וזה נמי פי' הפרשה של והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה וגומר. פי' שתשמע ותאזין בעת עשיית המצוה שאנכי הוא כנזכר לעיל שהוא המחשבה הקטנה או יותר מזה לאהב' את ה' שתעשה המצוה ביתר שאת לכווין בה אהבת הבורא ית' וליחד שם ה' עלי' כי אהבה גי' אחד. ובזה הוא תיקון המצוה שתעל אותה לעטרה על ראשו לכן גם אני אעשה זאת ונתתי את מטר ארצכם בברכה דהיינו בעתו כנזכר למעלה וגם תתברך בברכת ואוכל קימעא ומתברך וזה ואכלת ושבעת פי' אף מעט שתאכל תשבע בו. דאם יאכל הרבה אין צריך הקרא לומר ושבעת כדברי הילקוט שהבאתי לעיל אלא אף גם זאת בברכה הכתוב מדבר:
8
ט׳ה. ואל הדרך זו רמז הקרא מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם לירא' וגומר ולאהבה וגומר ומסיים וטוב לך. הוא כאשר נבאר אי"ה (בשורש השביעי) שאהבה ויראה היא פנימיות של כל התורה והמצות. והוא בחי' אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענו. לכן מה ה' אלהיך שואל מעמך היינו כל התורה והמצות. אינו מבקש מאתך כי אם ליראה ולאהבה שיהיו נטפלין ליראה ואהבה שהמה הפנימיות שלהן. אבל בלא דחילו ורחימו לא לכלום נחשב וע"כ אמר כשתקיימו את זאת לעשותן עם החיות שלהן אז וטוב לך שהטוב הזה הוא לך לעצמך. שבזה יהיה טוב לך בהשגת פנימיות הברכה:
9
י׳ו. וזה שאמר הקרא ח"ו בהיפוך ואבדתם מעל הארץ הטובה פי' שתאבדו הטובה שהיא הברכה מעל הארץ: אף אם יהיה הדבר המצטרך: אך לא בטובה: כדרך הגשם לא יהיה לברכה ולא בעתו ואין עושה פרי ח"ו וזהו והאדמה לא תתן את יבולה. פי' האדמה בעצמה אף אם יהיה עלי' הגשם לא תתן את יבולה מחמת מניעת הברכה בתוך הגשם:
10
י״אז. וזה כוונת הקרא (מלאכי א') אם לא תשמעו ולא תשימו על לב לתת כבוד לשמי וגומר וארותי את ברכותיכם. ולכאורה לשון וארותי את ברכותיכם אין לו פי' היאך שייך לקלל את הברכה. ורש"י זללה"ה נדחק שם בפי' אכן יכוין הכתוב למה שאמרנו שלפעמים אף אם יורד הברכה לארץ אבל אין הטובה שהוא חיות הברכה נמצא בה והוא עבור שאנו עושין מצותינו בלתי חיות ואהבה המצוה. וזה אם לא תשמעו וגומר: לתת כבוד לשמי כלומר ואף אם תעשו המצוה כשלא תכוונו בה לכבוד שם ה' באהבה ושיהיה שמי נחקק על המצוה שזהו כבודי שיתגדל ויתוודע שמי אף בכל דברי ארציות התחתונים. אז ח"ו וארותי את ברכותיהם אף בהברכה שירד בכם יהיה הקללה מצוי' ולא יתן זרע לזורע ולחם לאוכל וח"ו לרזון יהיה ולא לשובע הכל עבור שאינכם שמים על לב לעשותה בכל לבבכם לאהבה את שמו ולעבדו בחיות ונר מצוה. וזה ולא תשימו על לב. ואך להיפוך בברכה יהיה וטוב לך שהטוב ופנימיות יהיה לך הכל כמבואר:
11
י״בח. ולזה רמזו חז"ל (תענית כ"ג ע"א) על פסוק ונתתי גשמיכם בעתם. דבר אחר בעתם בלילי רביעית ובלילי שבתות שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעית ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגריעני זתים ועדשים כדנרי זהב וצררו מהם דוגמא לדורות להודיע כמה החטא גורם שנא' עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם ע"כ. ופי' רש"י שכן מצינו: כלומר ושמא תאמר אין סיפוק בגשמים של ב' לילות בשבת מצינו בימי שמעון בן שטח וכו' הרי שאף אם הגשמים מועטין אם טוב הברכה שרוי בה הכל נעשה יפה במעט שלא כדרך טבע הארץ. ולכן הביאו על זה הפסוק עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם הטוב דייקא שהוא הטוב והברכה עליונה היורד על הגשם להתברך הארץ ע"י:
12
י״גט. ולכל דברינו אלה כוונו חז"ל (תענית ח' מ"א) אמר ריש לקיש מה דכתיב ועצר את השמים בשעה שהשמים נעצרים מלהוריד הטל דומה לאשה שמחבלת ואינה יולדת. והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה בגשמי' ונאמרה עצרה באשה וכו' עד מאי דכתיב אם לשב' אם לארצו אם לחסד ימציאהו. אם לשבט בהרים וגבעות אם לחסד בשדות וכרמים כיוונו לדברינו שהורדת הגשמים כשהוא שלא בטובה שיורד להרים וגבעות דומה לאשה שמפלת נפלים כי שניהם הם גוף בלא נשמה בכל דברינו שבארנו עד כה:
13
י״די. ובזה היה אמירת משה רבינו ע"ה מה שאמר להקב"ה הצאן ובקר ישחט להם. אם את כל דגי הים יאסף להם וגו' שעמדו כל המפרשים בזה ולדברינו הנזכרים היה אמירתו בדרך שאלה באיזה האופן אתה רוצה לתת להם בשר לאכול אם בדרך שצאן ובקר אחד ישחט להם ומצא להם. כי תצוה את ברכתך בו שיהיו אוכלין קימעא ומתברכין להיות שבעים מהמעט שאכלו. וכמעשה דאלישע (מלכים ב ד׳:מ״ג) שאמר לו משרתו מה זה לפני מאה איש והשיב כה אמר ה' אכול והותר וגם כאן אתה רוצה להנהיגם בדרך הזה. שצאן ובקר א' ישחט להם וימצא להם. אם בדרך את כל דגי הים יאסף להם. שתתן להם הרבה לאכול ולשבוע ואף אותן אשר במים מתחת לארץ תוכל לאסוף להם כי בידך הכל. ואך לא כן היה עבור ששאלו שלא כהוגן לא היו ראוין לברכה זו. והשיב לו הקב"ה היד ה' תקצר אם אתן להם בדרך זה שצאן ובקר א' ימצא להם יסברו שקצרה ידי מלהושיע להם ברכות הטובה למלא להם משאלות לבם לתת בשר לכל העם הזה במדבר לכן עתה תראה וגו':
14
ט״ויא. והנה על העשיה הנזכרת מה שהאדם עושה ומתקן את המצוה נקרא עשיית המצוה פי' שעושה ומתקן את המצוה כמו אומן העושה מזהב או כסף כלי נאה ומשובח. שכל רואה אומר אומן זה עשה לי את הכלי הלז. אף שגוף המתכת לא עשה האומן. אעפ"כ נקרא על שמו הדבר שתיקן ועלה אותו לשבח כלי. וזה פי' ועשה להם ציצית: בדרך עשויה הזו שמתקן להחוטין להיות בהם מספר כל המצות וששם ה' עליו כידוע לאיזה אור זכו החוטין אל מאור קדושת שמו ית'. ושנעשו ונתקשרו בארבע כנפות בגדו להיותן למצוה למזכרת טוב לאדם בכל צד שיפנה יזכור במלך חי עולמים ב"ה. ואמר עוד הכתוב הנה עוד יותר גדולה ומעלה להציצית אלו. ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שאמרו ז"ל (מנחות מ"ג ע"ב) מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים מפני שהתכלת דומה לים וכו'. עד שעולה לדוגמת כסא הכבוד ומאחר שהצמר עלה עי"ז למעלה וגדולה זו. ע"כ נקרא ועשו להם ציצית שתקנו זה בבחי' עשייתם להיות מהם דבר משובח ומפואר לעדי עד:
15
ט״זיב. ואחר כל הדברים האלה שבארנו עד הנה יתפרשו פסוקי בהעלותך שהתחלנו בביאורם. כי נתקשו המפרשים בפירושן. א' מה שאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מה הוא פני המנורה. ואם קאי על נר אמצעי לא ישארו רק ששה נרות שיאירו למול פניו ולמה אמר שבעת הנרות. גם אומרו ויעש כן אהרן להגיד שבחו שלא שינה. וכי זה הוא שבח לאהרן כהנא רבה שעשה מצות ה'. ועל כולם יפלא כתיבת מעשה המנורה כאן שסיים וזה מעשה המנורה מקשה זהב וגו'. וכבר היא כתובה ומפורשה פעמים בצוויה ובעשיית' ולמה כתבה זה שלישים. אכן יתכן לדברינו הנאמרים למעלה כי הנה בעשותו האדם מעשה התורה והמצות כאשר בארנו במחשבה טובה ונכונה. ובפנימיות המצוה שהם יראה ואהבה. אז המצוה הזאת פורחת לעילא ומעוררת להאיר נגדה מלמעלה באור הזך והבהיר. ואור השפע והברכה ממקור העליון וכדרך מאמר רז"ל (מ"ר במדבר פ' ט"ו) שאמר הקב"ה נרי בידך ונרך בידי אם אתה תשמור את נרי וכו'. ופירושו שתשמור להדליק את נרי שתהיה עבודתך עבודת ה' בעסק התורה וקיום המצות. בחיות ואור ובגודל החשק ואהבה ויראה שבה. אז נעשה בדרך המשל כשאדם מעמיד נר דלוק נגד המראה הזכה הנעשה מכלי זכוכית הזך נראה לו נגדו נר ואור מהמראה. אבל אם יעמיד נר כבוי שלא הדליק אותו נגד המראה. וירצה שיאיר לו אור הנר מן המראה מה שדרך להתחזות במראה בעת שהנר דולק נגדו לשטות גדול יחשב. כן הוא אם בעשיית המצוה מדליק את הנר מצו' בחיות ואור. וחשק אהבה שבלבו לעשות שליחות המקום ב"ה וב"ש אשר נורא ונשגב שמו לבדו בכל העולמות עליונים ותחתונים: וחפץ באהבת אדם הזה ובעבודתו ואבה שבח ותהלה מאיש קרוץ מחומר להיות לו נ"ר מעבודתו יותר מכל מלאכי מעלה כמאמרם ז"ל (חולין צ"א ע"ב) ובזוכרו את כל זאת מוסיף אהבה למקום ב"ה ותצמא נפשו ויכמה בשרו לעשיות מצותיו בכל לב ונפש. ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו: וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה רק וחסר. ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפילה עומדת בדעת קלה ומעוטה לפני תמים דיעות. ואם כה יעשה מעורר ג"כ למול מצותו למעלה אור הזך והבהיר להאיר עליה באור החיים אבל אם יעשה את המצוה ולא ידליק את נר החיות שבתוכה ודאי שלא יעורר נגדה אור בהיר בשחקים. ולזה אמר הכתוב בהעלותך את הנרות שתעלה אותם למעלה כנאמר בדברינו אצל ועשו להם ציצית. ותהא הלהב שבלבך עולה מאליה בגודל חיות ואור: אז תזכה שאל מול פני המנורה שתדליק למטה. יאירו נגדה שבעת הנרות העליונים הידועים. שרומזים לשלימות כל הברכות. והשפעת שבעולם בבחינת שבעה ושבעה מוצקת לנרות ומה שאמר יאירו שבעת הנרות ולא אמר שבעה. לרמז על הרבה שביעיות. כנרמז בפ' בחקותי שבברכות מספר ומונה והולך שמונה ועשרים ברכות. והם נגד ארבעה פעמים שבע הנכתב בקללות. ואפשר שמורה על שבע ברכות שבכל עולם מד' עולמות אבי"ע: וזה רמז כח מעשיו הגיד לעמו שממשיך להם מכ"ח ברכות שבארבע עולמות לכן אמר שכל השבעת הנרות יאיר עליך. אחר שתאיר את הנר מצוה שבהם ותעלה אותם להדרגא ששם ה' יקרא עליהם. כנזכר בדברנו הנאמרים למעלה. ועי"ז שיבח הכתוב את אהרן ואמר ויעש כן אהרן שאהרן תיקן כן בהדלקת הנרות להשרות עליהם שם ה'. ופעל ועשה כן למעלה שהאירו נגד המנורה הטהורה שלמטה שבעת הנרות העליונים הידועים ליודעי חן והכל לנחת רוח למי שאמר והיה העולם:
16
י״זיג. ואף כי מאמר הקרא אמת שכן נמצא בהולכי לפני ה' ובצדיקים שיודעים לכוין כל זאת. אך מה נעשה בהמון העם שעושין מצותיהם כמצות אנשים מלומדה עבור חסרון ידיעתם ברזי התורה ואהבת ה' ואיך יזכו גם המה שיקובל עבודתם לנ"ר הזה. אך הנה ידוע דברי רז"ל (מ"ר ויקרא פ' ו') על פסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וז"ל פרי עץ הדר אלו ישראל מה אתרוג יש בו טעם וריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים אלו ישראל מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך יש בהם בישראל שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים וכו' עד ערבי נחל אין בו לא טעם ולא ריח. וכך יש בהם בני אדם וכו' ומה הקב"ה עושה להם אמר יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותו שעה אני מתעלה וכו' ע"כ: הרי שאחד מעלה את חבירו ונעשה הקשר שלם מתתא לעילא: וחסדי אל ית' היות שטוב לפניו יחוד עמו ב"י זה עם הגדול ממנו וזה עם הקטן ממנו כשמתקשרין עצמן בקשר אמיץ וחזק באהבה כולם נעשים אהובים לפניו. ועי"ז נתקשר למעלה עולם בעולם עילא בתתא ותתא בעילא. וזה רמז ממעשה המנורה שהיתה מקשה אחד ירכה ופרחה גביעיה וכפתוריה להורות על ד' דרגת בני ישראל וקשירתם זה בזה הדרגא התחתונה הנקרא ירך לדרגא עליונה שבה: לכן בזה תבא לידי קבלת ברכה הכוללת מכל העולמות ונקרא בכלל שבעת הנרות. ויאירו כולם נגד עשיית ב"י בהתורה ומצוה שלהן:
17
י״חידבר אשר גם בשמי השמים העליונים כן נעשה כאשר אנו עושין מעשינו על הארץ בדרך ה' צלך וכצל ימינו עלי ארץ שבארנוהו לעיל (בתחילת השורש). ובו ט עלים:
18
י״טא. ואחר שבארנו כל הדברים הנזכרים. אנו מדמין כל זאת לכאן שע"י מעשה הסרת הס"א מעלינו מכל וכל כמבואר בשני שרשי' הקודמים. נעשה מעשה נגד זה במרום ושמי השמים העליונים הסרת הדינים להיותן נהפכין לרחמים וכוונתינו בזה: שחוץ מבחי' השלום בפמליא של מעלה הנעשה במדת היסוד אשר בו העברת הדינים והחסדים ובו נמתקים כמו שבארנו בשורש הקודם. אף גם מדת ההוד הידוע ליודעי חן. שהוא מבחי' הגבורה. הוא עצמו נמתק ונכלל בחסד כמו שכתבנו שם שכללות כל העשיות שבלילה זו הכל מורים על המתקת הדינים ע"ש ולכן כתב (בפע"ח שער סעודה דליל שבת פ"ב) בכוונת הקידוש שהעיקר לכוין שיהיו נמתקים החמשה גבורות הנרמזים בחמשה אותיו' אלהים. כי מאחר שאנחנו עושין מעשה כזה להסיר מאתנו הס"א. ולפשוט ולהשליך בגדי חול מעלינו. כן נעשה ג"כ בקדושה עליונה נגדינו ענין הזה בהפיכת הדין לרחמים. ולהיות נמתקים: ועבור זה תקנו רז"ל לתבל את המצוה הלז לקדש על היין: וסמכוהו אקרא זכור את יום השבת לקדשו: זכריהו על היין כדאיתא בגמר' (פסחים ק"ו ע"א) וכפי חלוקת דיעות הפוסקים בזה. שלר"ת וקצת רבוותא אם אין לו יין לא יקדש כלל: ואף שרבו הדיעות שאם אין לו יין יקדש על הפת מ"מ הכל מודים שחיוב גדול להדר דוקא אחר יין שיקדש והטעם לשבח בזה הוא. מאחר שבא להמתיק את הדין ולהפכו לרחמים. צריך להיות דוקא ע"י דבר המשמח את אלהים ואנשים: וכמאמר הקרא ויין ישמח לבב אנוש. כי המתקת והעברת הדין נקרא חדוה ושמחה. ולכן פת שאמרו עליו רז"ל (ברכות ל"ה ע"ב) נהמא מסעד סעוד שמוחי לא משמח הוא מאוחר לקידוש אחר שאין לו יין. רק מדוחק יקדש על הפת. הכל מטעם שיהיה מצות הקידוש שהיא המתקת והעברת הדין בענג ושמחה מתובל במתק הטעם שמחת הלב: להשכילך בינה שתבין ענין זה. אקדים לך מה שכתוב (בסידור האר"י) בענין ימי הפורים וז"ל פורים בהוד ענף בינה וכן סוד היין וכו' ולכן השמחה הוא ביין. ויובנו דבריו על פי מה שכתוב בשערי אורה (שער ג' וד') וז"ל והסוד שנקרא הוד הוא בהיותו מתלבש במדת הגבורה: ובו כח להשפיל האויבים ולהציל אוהבי ה' והסוד והודו נהפך למשחית ולפי שהוא מקום עשות הנסים והנפלאות לכן אצל מקום זה נאמרה ההודאו' כו'. בסוד יודו לה' חסדו וכו'. ולפי שהוא מקום ההודאות אחז"ל צריך לכרוע במודים ע"כ: ולשם זה נכון לכנות נס הפורים בשם בחי' מדת ההוד. ע"ש כח מדת הגבורה שבו להשפיל שונאי ה' ולהגביה אוהבי שמו ית'. וכשאנו באים להודות לשם ה' על זה. ולהיות הימים האלה נזכרים ונעשים שגם עתה יומתק בחי' גבורת מדת ההוד עלינו. ויוהפך על ראש שונאי ישראל לעשות נקמה בגוים. ולהצילנו מכל הקמים עלינו. אנו אומרין השירה על היין הרומז על בחינתו. וכדי שיהיה המתקתו בדבר המשמח אלהים ואנשים ובחדוה ושמחת לב וזה הוא ממש כוונת הקידוש על היין דווקא. על שם שעתה הוא תיקון מדת ההוד ענף בינה ויין המשמח רומז על בחי' זו. וע"י יהיה ההמתקה נעשה יפה בענג ושמחה וחדות אלהים ולזה אמרו רז"ל (פסחים ק"ד ע"א) שהיין גורם לקידוש שתאמר פי' שגם ידו וחלקו עם דברי הקידוש שמחמתו בא מעש' הקידושין של קידוש היום בהעדפה יתירה ומתובל במתק טעם:
19
כ׳ב. ואנחנו עם ב"י ההולכין בעקבות חכמינו ז"ל. אשר גילו לנו כל העתים והזמנים. שכל דבר חפץ נעשה בו. וגילו את אזנינו בזה שענין הקידוש הוא המתקת ה' אותיות אלהים. עבור זה מוסיפין אנחנו עוד לעשות דבר כזה. והוא כי הנה ידוע שמצות תיקון השיר שהיו הלוים אומרים בבהמ"ק הוא ג"כ מטעם הלז. עבור שהלוים שורשם ונשמתם לקוח מפי הגבורה שהוא בחי' הדינים ומשמאלא חדוה משתכח כידוע ליודעים לכן נותן להם כח השירה בפיהם. כדי שעל ידי השבח והשיר שהיו משבחין ומזמרין בכנור וקול זמרה לפני המלך ה' יהפך ויומתק יסודם ושורשם אשר לקחו משם. להיות הגבורו' נמתקים בגודל יופי כח השירה להיות רחמים: ומזה מוסר השכל לבעלי השיר המשוררים אשר נתן להם שמו הגדול ית' מתנה טובה לשיר בקול נעים לפניו להללו ולשבחו ולספר הודו בגודל הידור ונעימות רב לכבד ה' מגרונו הכל הוא דוגמת הלוים להיות ממתיקין את בחי' הגבורות להפכם לטוב. אם רצונם באמת למען שמו באהבה. אבל כשהם מהפכין רצונו של מקום ח"ו ואין עושין לשם ה' כי אם להיות להם לתפארת ולשבח בעיני הבריות להיות מכבדין אותן אנשים ונשים ולקבוץ הון עי"ז. מה מאוד היה שתיקתו יפה שלא להשמיע קולו ברבי' כי ח"ו עי"ז מתגבר כח הדינים בעולם על מדת הרחמים והעולם נידון בדין ונעשה כדוגמת משל החובת הלבבות למלך שנתן חרב לעבדו להרוג באויביו והוא הרס עם חרב הזה את בית המלך:
20
כ״אג. וזה רמזו רז"ל (מ"ר ויקרא פ' ל"ג) בלישנא אי טב לית טב מניה אי ביש לית ביש מניה כי המתנה טובה נקראת על שם הלשון. בדרך ולשונינו רנה. ואי טב לית טב מיניה. כי כח וגבורה בידו להמתיק כל הדינים מעל בית ישראל. ויהפכו על שונאי ישראל לאסור מלכיהם בזיקים וגו' ונעשה הוד והדר לכל חסידיו ע"י מה שמכוין לשורר קול ה' בהדר. וח"ו אי ביש לית ביש מניה. כי ח"ו נעשה ההיפוך והרבה בישותא מסתייעא להיות גורם רעה לעצמו ולאחרים ח"ו. נחזור לענין אשר לטעם הזה תקנו לנו קדמונינו שנוסיף לזה המצוה קידוש על היין. לומר קודם דברי שבחין והודאת למלך הכבוד. ולזמר לפניו בשיר אזמר בשבחין קודם הקידוש. וגם זאת הוא בחינת מיתוק הדינים. כדי להיות שבח ותהלה של הקב"ה עולה למעלה עם מעשה המצוה הלז של קידוש ומבין שניהם יסתייעא מילתא שיהיה ההמתקה בהעדפה יתירה וברוב חדוה ושמחה ומתיקות רב בקדושה יתירה וע"כ אומרין לשון אזמר לרמז ג"כ על המיתוק והעברת הדינים כי אזמר הוא מלשון נותן זמירות בלילה ומלשון זמיר עריצים שהוא ענין חיתוך וכריתה שהוא העברת הדין להמתיקו בחסדי אל. ועבור שבמדה זו הוא בחי' ההודאת ושבחי יה כמוזכר לעיל בשערי אורה שהבאתי שם לכן אומרין שאר השירות ותשבחות להודות לה' כי טוב עתה שכל הדינים נמתקים:
21
כ״בד. וע"כ נהגו אנשי לבב לומר ג"כ בלילי שבתות שיר השירים אשר לשלמה כי בעת המתקת הדין לרחמים נקרא עושה שלום במרומיו כמבואר בדברינו בשורש הקודם כי הקב"ה עושה שלום בין שני דברים ההפכים דהיינו חסד ודין להיותן יחד בבחי' הרחמים:
22
כ״גה. ועל זה רמז נעים זמירות ישראל אדונינו דוד המלך ע"ה ואמר השמים מספרים כבוד אל. כי בחי' שמים נקרא על שם אש ומים שנכלל יחד. ולכן אמרו רז"ל (מ"ר שמות פ' כ"ה) כל מה שהקב"ה חפץ לעשות עושה שהכל שלו בשמים וכו'. כשבא ליסר את האדם מן השמי' הוא מוריד שנא' גפרית ואש מן השמי' וכשבא להטיב להם מן השמי' הוא מוריד שנא' לחם מן השמי' וגם למטר השמי' תשת' מים. והכל הוא מטעם שבו הכליל הקב"ה אש ומים שהוא חסד ודין ונעשה ממוזג בבחי' רחמים. אך כשהבריות משנין מעשיהן ונותנין כח בגבורה להתגברות האש שהוא הדין לכן אש מן השמים וכשמהפכין להתגבר מדת החסד אז מטר מים מן השמים. ובעת הממוצע ששניהם משמשים כא' אז לחם מן השמים ועכ"פ בדבר א' ובשורש א' נעשה שני הפכים והכל מכירין שמאל אחד ומקום אחד הכל ניתן ובזה ניכר אחדותו ושלימותו ונק' מלך שהשלום שלו שהשלימות בידו לפעול שני הפכים כאחד ועל כן השמים מספרים כבוד אל שהוא אל אחד ומידו הכל. ולכן בעת המתקת הדינים להיותן בבחי' רחמים ע"י הזמירות והשבחים ומצות המעשיות בקידוש על היין. לו נאה השבח הזה להדרו ולשבחו בשיר השירים אשר לשלמה שמהשיר הזה נעשה בחי' המלך שהשלום והשלימות שלו מכל צד ושלום בכל:
23
כ״דו. ולזה תיכף בהתחלת מזמור שיר ליום השבת מרומז בר"ת שלמה לרמז ג"כ על זה שעל ידי השיר נעשה בחי' זמר וכריתה להדינים ותיכף נעשה בחי' שלמה שלם בין המדות להיות הדין נמתק בחסד להעשות רחמים:
24
כ״הז. ומאחר שהזמירות וקידוש היין שניהם יחד רומזים על מיתוק הדינים בישר לנו הכתוב אחר הקרא הנזכר שיר השירים אשר לשלמה למלך שהשלום שלו בעת המתקה ואך אינו ידוע לנו באיזה המתקה חפץ ה' יותר אם המתקה שנעשה על ידי יין הקידוש חשוב יותר או מה שנעשה ע"י שירת פינומו. בשר ואומר מנשיקות פינו בדברי השירה חשוב וחביב לפני הבורא יתברך. בדרך הבוחר בשירי זמרה יותר מהמיתוק הנעשה על ידי יין הקידוש. וזה כי טובים דודיך מיין:
25
כ״וח. ועל פי הדברים האלה יבוא על נכון דברי רש"י זלה"ה בתורה על פסוק אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. בלילי שבתות. כי תיבת תלכו מורה גם כן על מיתוק הדינים כדרך שכתב האר"י ז"ל על מאמר הגמרא המתפלל צריך שיחזיר פניו אל הכותל ופי' שיתן פניו שימתיקו החמשה פעמים אלהים הנזכר במעשה בראשית שהם ה' אותיות של אלהים וחמשה פעמים אלהים עולה ת"ל. והמתקת כולם הוא שמו הגדול יתברך הויה העולה כ"ו והמתפלל ומיחד שמות הקדושים כדי למתק אותם צריך שיתן פניו ומגמתו לזה המיתוק שהוא כותל. מספר ה' פעמים אלהים שהוא ת"ל וכ"ו מספר שם הוי"ה ב"ה. בכדי למתק עם הכ"ו הת"ל בחי' ה' אלהים האלו וזה נמי רמז הקרא בתיבת תלכו. שאם אם בחוקותי תעשו אז תגרמו שת"ל יומתק בכ"ו ויהיה נעשה בחי' תלכו ומחמת שהעת המיתוק נתגלה לנו בעת ליל שבת שהוא בקידוש של לילה והשירות והזמירות. לכן אמר רש"י זל"ה עת שתקיימו זאת שע"י חקותי יהיה תלכו הוא לילי שבתות שאז נתגלה לנו שעת המיתוק שבה נעשה יפה וע"י מעשינו השירה ויין קידוש להגביר כח קדושת הרחמים והחסד:
26
כ״זט. וע"י הבחינות אלו זכינו לדרגת מדת ההוד שבו כל ההודאת והשבחים אף אם היה חס ושלום בבחי' נדת דותה שכתב האר"י ז"ל (בלק"ת פ' מצורע) וז"ל דע כי יש באשה ה' דמים טמאי' וב' דמים טהורים. והם ב' בחי' מנצפך דז"א ובינה וכו' ואלו ה' אותיות מנצפ"ך שלוקחת על ידי בינה הם טהורים שהם גבורות ממותקות וכו'. וכבר ידעת כי הבינה בנה"י שלה הם גי' אהי"ה ביודי"ן ובאלפי"ן ובההי"ן שלשתן גימטריא תנ"ה והוא גימטריא חותם ע"ה שאז גן נעול מעין חתום. וכשהעונות גורמין יונקים החיצונים מגבורת אלו אז נעשית נדת דותה עד כאן. על כן הנה עתה נהפך חדוה להוד והדר שהוא הודיות ושבחים להקדוש ברוך הוא ונתקיים בנו אשר תנה הודך. כי ידוע שהמתק' הגבורות על ידי קידוש היין. כי יין ניתן בשבעים אותיות נגד שבעי' אותיות שיש בד' מילואי הוי"ה וג' מילואי אהי"ה וג' מילואי אהי"ה הוא מספר תנ"ה כנ"ל ונעשה מנדת תנה שנד"ת ע"ה הוא מספר השוה עם תנ"ה ומדוה נעשה הוד להודות לשם ה' ונתקיים אשר תנה הודך:
27
כ״חוכל דברינו הנאמרים ומבוארים בשורש הזה רמז לנו מלך לובש רחמים ב"ה וב"ש בקריאת השם שבת שהוא נוטריקון ש"ירה ב"ו ת"שיר וש"בעים ב"ו ת"מתיק גם ש"לישי ב"ו ת"תקן הכל להורת על השירות שאנו אומרים בעת הקידוש על כי נמתק ונתקן מדת ההוד שהוא שלישי בהמדות ממטה למעלה והמתקתו הוא ע"י יין הקידוש הניתן בשבעים אותיות כמאמר חז"ל. אשר על כן קראנו שם השורש הלזה כך למען היות לאות לכל דברינו בשורש הזה והיה השם הזה לך לזכרון לעשות ולתקן כן כאשר בארנו. והיה אם כן תעשה הקדוש ברוך הוא יערה עליך רוח ממרום להאיר על נפשך ורוחך ושורש חלקיך בעולמות עליונים מקדושת השבת אשר נרמז בו כנ"ל. ושב"ת ב"ו ת"שורר ונזכה שיתרצה הקדוש ברוך הוא במעשינו. ויקובל שירתנו לפניו כשירת הלוים בבית המקדש שיהי' לנ"ר לפני מי שאמר והי' העולם ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בשורש הזה:
28
כ״טסליק שורש השלישי. בעזרת ה' אורי וישעי. אליו אתחנן לקיים בי ודברי אשר שמתי בפיך מפי זרעך וזרע זרעך לא ימושו:
29