סדורו של שבת, חלק א, שורש השלישי ב׳Sidduro Shel Shabbat, Volume I, Shoresh III 2
א׳ידבר אשר גם בשמי השמים העליונים כן נעשה כאשר אנו עושין מעשינו על הארץ בדרך ה' צלך וכצל ימינו עלי ארץ שבארנוהו לעיל (בתחילת השורש). ובו ט עלים:
1
ב׳א. ואחר שבארנו כל הדברים הנזכרים. אנו מדמין כל זאת לכאן שע"י מעשה הסרת הס"א מעלינו מכל וכל כמבואר בשני שרשי' הקודמים. נעשה מעשה נגד זה במרום ושמי השמים העליונים הסרת הדינים להיותן נהפכין לרחמים וכוונתינו בזה: שחוץ מבחי' השלום בפמליא של מעלה הנעשה במדת היסוד אשר בו העברת הדינים והחסדים ובו נמתקים כמו שבארנו בשורש הקודם. אף גם מדת ההוד הידוע ליודעי חן. שהוא מבחי' הגבורה. הוא עצמו נמתק ונכלל בחסד כמו שכתבנו שם שכללות כל העשיות שבלילה זו הכל מורים על המתקת הדינים ע"ש ולכן כתב (בפע"ח שער סעודה דליל שבת פ"ב) בכוונת הקידוש שהעיקר לכוין שיהיו נמתקים החמשה גבורות הנרמזים בחמשה אותיו' אלהים. כי מאחר שאנחנו עושין מעשה כזה להסיר מאתנו הס"א. ולפשוט ולהשליך בגדי חול מעלינו. כן נעשה ג"כ בקדושה עליונה נגדינו ענין הזה בהפיכת הדין לרחמים. ולהיות נמתקים: ועבור זה תקנו רז"ל לתבל את המצוה הלז לקדש על היין: וסמכוהו אקרא זכור את יום השבת לקדשו: זכריהו על היין כדאיתא בגמר' (פסחים ק"ו ע"א) וכפי חלוקת דיעות הפוסקים בזה. שלר"ת וקצת רבוותא אם אין לו יין לא יקדש כלל: ואף שרבו הדיעות שאם אין לו יין יקדש על הפת מ"מ הכל מודים שחיוב גדול להדר דוקא אחר יין שיקדש והטעם לשבח בזה הוא. מאחר שבא להמתיק את הדין ולהפכו לרחמים. צריך להיות דוקא ע"י דבר המשמח את אלהים ואנשים: וכמאמר הקרא ויין ישמח לבב אנוש. כי המתקת והעברת הדין נקרא חדוה ושמחה. ולכן פת שאמרו עליו רז"ל (ברכות ל"ה ע"ב) נהמא מסעד סעוד שמוחי לא משמח הוא מאוחר לקידוש אחר שאין לו יין. רק מדוחק יקדש על הפת. הכל מטעם שיהיה מצות הקידוש שהיא המתקת והעברת הדין בענג ושמחה מתובל במתק הטעם שמחת הלב: להשכילך בינה שתבין ענין זה. אקדים לך מה שכתוב (בסידור האר"י) בענין ימי הפורים וז"ל פורים בהוד ענף בינה וכן סוד היין וכו' ולכן השמחה הוא ביין. ויובנו דבריו על פי מה שכתוב בשערי אורה (שער ג' וד') וז"ל והסוד שנקרא הוד הוא בהיותו מתלבש במדת הגבורה: ובו כח להשפיל האויבים ולהציל אוהבי ה' והסוד והודו נהפך למשחית ולפי שהוא מקום עשות הנסים והנפלאות לכן אצל מקום זה נאמרה ההודאו' כו'. בסוד יודו לה' חסדו וכו'. ולפי שהוא מקום ההודאות אחז"ל צריך לכרוע במודים ע"כ: ולשם זה נכון לכנות נס הפורים בשם בחי' מדת ההוד. ע"ש כח מדת הגבורה שבו להשפיל שונאי ה' ולהגביה אוהבי שמו ית'. וכשאנו באים להודות לשם ה' על זה. ולהיות הימים האלה נזכרים ונעשים שגם עתה יומתק בחי' גבורת מדת ההוד עלינו. ויוהפך על ראש שונאי ישראל לעשות נקמה בגוים. ולהצילנו מכל הקמים עלינו. אנו אומרין השירה על היין הרומז על בחינתו. וכדי שיהיה המתקתו בדבר המשמח אלהים ואנשים ובחדוה ושמחת לב וזה הוא ממש כוונת הקידוש על היין דווקא. על שם שעתה הוא תיקון מדת ההוד ענף בינה ויין המשמח רומז על בחי' זו. וע"י יהיה ההמתקה נעשה יפה בענג ושמחה וחדות אלהים ולזה אמרו רז"ל (פסחים ק"ד ע"א) שהיין גורם לקידוש שתאמר פי' שגם ידו וחלקו עם דברי הקידוש שמחמתו בא מעש' הקידושין של קידוש היום בהעדפה יתירה ומתובל במתק טעם:
2
ג׳ב. ואנחנו עם ב"י ההולכין בעקבות חכמינו ז"ל. אשר גילו לנו כל העתים והזמנים. שכל דבר חפץ נעשה בו. וגילו את אזנינו בזה שענין הקידוש הוא המתקת ה' אותיות אלהים. עבור זה מוסיפין אנחנו עוד לעשות דבר כזה. והוא כי הנה ידוע שמצות תיקון השיר שהיו הלוים אומרים בבהמ"ק הוא ג"כ מטעם הלז. עבור שהלוים שורשם ונשמתם לקוח מפי הגבורה שהוא בחי' הדינים ומשמאלא חדוה משתכח כידוע ליודעים לכן נותן להם כח השירה בפיהם. כדי שעל ידי השבח והשיר שהיו משבחין ומזמרין בכנור וקול זמרה לפני המלך ה' יהפך ויומתק יסודם ושורשם אשר לקחו משם. להיות הגבורו' נמתקים בגודל יופי כח השירה להיות רחמים: ומזה מוסר השכל לבעלי השיר המשוררים אשר נתן להם שמו הגדול ית' מתנה טובה לשיר בקול נעים לפניו להללו ולשבחו ולספר הודו בגודל הידור ונעימות רב לכבד ה' מגרונו הכל הוא דוגמת הלוים להיות ממתיקין את בחי' הגבורות להפכם לטוב. אם רצונם באמת למען שמו באהבה. אבל כשהם מהפכין רצונו של מקום ח"ו ואין עושין לשם ה' כי אם להיות להם לתפארת ולשבח בעיני הבריות להיות מכבדין אותן אנשים ונשים ולקבוץ הון עי"ז. מה מאוד היה שתיקתו יפה שלא להשמיע קולו ברבי' כי ח"ו עי"ז מתגבר כח הדינים בעולם על מדת הרחמים והעולם נידון בדין ונעשה כדוגמת משל החובת הלבבות למלך שנתן חרב לעבדו להרוג באויביו והוא הרס עם חרב הזה את בית המלך:
3
ד׳ג. וזה רמזו רז"ל (מ"ר ויקרא פ' ל"ג) בלישנא אי טב לית טב מניה אי ביש לית ביש מניה כי המתנה טובה נקראת על שם הלשון. בדרך ולשונינו רנה. ואי טב לית טב מיניה. כי כח וגבורה בידו להמתיק כל הדינים מעל בית ישראל. ויהפכו על שונאי ישראל לאסור מלכיהם בזיקים וגו' ונעשה הוד והדר לכל חסידיו ע"י מה שמכוין לשורר קול ה' בהדר. וח"ו אי ביש לית ביש מניה. כי ח"ו נעשה ההיפוך והרבה בישותא מסתייעא להיות גורם רעה לעצמו ולאחרים ח"ו. נחזור לענין אשר לטעם הזה תקנו לנו קדמונינו שנוסיף לזה המצוה קידוש על היין. לומר קודם דברי שבחין והודאת למלך הכבוד. ולזמר לפניו בשיר אזמר בשבחין קודם הקידוש. וגם זאת הוא בחינת מיתוק הדינים. כדי להיות שבח ותהלה של הקב"ה עולה למעלה עם מעשה המצוה הלז של קידוש ומבין שניהם יסתייעא מילתא שיהיה ההמתקה בהעדפה יתירה וברוב חדוה ושמחה ומתיקות רב בקדושה יתירה וע"כ אומרין לשון אזמר לרמז ג"כ על המיתוק והעברת הדינים כי אזמר הוא מלשון נותן זמירות בלילה ומלשון זמיר עריצים שהוא ענין חיתוך וכריתה שהוא העברת הדין להמתיקו בחסדי אל. ועבור שבמדה זו הוא בחי' ההודאת ושבחי יה כמוזכר לעיל בשערי אורה שהבאתי שם לכן אומרין שאר השירות ותשבחות להודות לה' כי טוב עתה שכל הדינים נמתקים:
4
ה׳ד. וע"כ נהגו אנשי לבב לומר ג"כ בלילי שבתות שיר השירים אשר לשלמה כי בעת המתקת הדין לרחמים נקרא עושה שלום במרומיו כמבואר בדברינו בשורש הקודם כי הקב"ה עושה שלום בין שני דברים ההפכים דהיינו חסד ודין להיותן יחד בבחי' הרחמים:
5
ו׳ה. ועל זה רמז נעים זמירות ישראל אדונינו דוד המלך ע"ה ואמר השמים מספרים כבוד אל. כי בחי' שמים נקרא על שם אש ומים שנכלל יחד. ולכן אמרו רז"ל (מ"ר שמות פ' כ"ה) כל מה שהקב"ה חפץ לעשות עושה שהכל שלו בשמים וכו'. כשבא ליסר את האדם מן השמי' הוא מוריד שנא' גפרית ואש מן השמי' וכשבא להטיב להם מן השמי' הוא מוריד שנא' לחם מן השמי' וגם למטר השמי' תשת' מים. והכל הוא מטעם שבו הכליל הקב"ה אש ומים שהוא חסד ודין ונעשה ממוזג בבחי' רחמים. אך כשהבריות משנין מעשיהן ונותנין כח בגבורה להתגברות האש שהוא הדין לכן אש מן השמים וכשמהפכין להתגבר מדת החסד אז מטר מים מן השמים. ובעת הממוצע ששניהם משמשים כא' אז לחם מן השמים ועכ"פ בדבר א' ובשורש א' נעשה שני הפכים והכל מכירין שמאל אחד ומקום אחד הכל ניתן ובזה ניכר אחדותו ושלימותו ונק' מלך שהשלום שלו שהשלימות בידו לפעול שני הפכים כאחד ועל כן השמים מספרים כבוד אל שהוא אל אחד ומידו הכל. ולכן בעת המתקת הדינים להיותן בבחי' רחמים ע"י הזמירות והשבחים ומצות המעשיות בקידוש על היין. לו נאה השבח הזה להדרו ולשבחו בשיר השירים אשר לשלמה שמהשיר הזה נעשה בחי' המלך שהשלום והשלימות שלו מכל צד ושלום בכל:
6
ז׳ו. ולזה תיכף בהתחלת מזמור שיר ליום השבת מרומז בר"ת שלמה לרמז ג"כ על זה שעל ידי השיר נעשה בחי' זמר וכריתה להדינים ותיכף נעשה בחי' שלמה שלם בין המדות להיות הדין נמתק בחסד להעשות רחמים:
7
ח׳ז. ומאחר שהזמירות וקידוש היין שניהם יחד רומזים על מיתוק הדינים בישר לנו הכתוב אחר הקרא הנזכר שיר השירים אשר לשלמה למלך שהשלום שלו בעת המתקה ואך אינו ידוע לנו באיזה המתקה חפץ ה' יותר אם המתקה שנעשה על ידי יין הקידוש חשוב יותר או מה שנעשה ע"י שירת פינומו. בשר ואומר מנשיקות פינו בדברי השירה חשוב וחביב לפני הבורא יתברך. בדרך הבוחר בשירי זמרה יותר מהמיתוק הנעשה על ידי יין הקידוש. וזה כי טובים דודיך מיין:
8
ט׳ח. ועל פי הדברים האלה יבוא על נכון דברי רש"י זלה"ה בתורה על פסוק אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. בלילי שבתות. כי תיבת תלכו מורה גם כן על מיתוק הדינים כדרך שכתב האר"י ז"ל על מאמר הגמרא המתפלל צריך שיחזיר פניו אל הכותל ופי' שיתן פניו שימתיקו החמשה פעמים אלהים הנזכר במעשה בראשית שהם ה' אותיות של אלהים וחמשה פעמים אלהים עולה ת"ל. והמתקת כולם הוא שמו הגדול יתברך הויה העולה כ"ו והמתפלל ומיחד שמות הקדושים כדי למתק אותם צריך שיתן פניו ומגמתו לזה המיתוק שהוא כותל. מספר ה' פעמים אלהים שהוא ת"ל וכ"ו מספר שם הוי"ה ב"ה. בכדי למתק עם הכ"ו הת"ל בחי' ה' אלהים האלו וזה נמי רמז הקרא בתיבת תלכו. שאם אם בחוקותי תעשו אז תגרמו שת"ל יומתק בכ"ו ויהיה נעשה בחי' תלכו ומחמת שהעת המיתוק נתגלה לנו בעת ליל שבת שהוא בקידוש של לילה והשירות והזמירות. לכן אמר רש"י זל"ה עת שתקיימו זאת שע"י חקותי יהיה תלכו הוא לילי שבתות שאז נתגלה לנו שעת המיתוק שבה נעשה יפה וע"י מעשינו השירה ויין קידוש להגביר כח קדושת הרחמים והחסד:
9
י׳ט. וע"י הבחינות אלו זכינו לדרגת מדת ההוד שבו כל ההודאת והשבחים אף אם היה חס ושלום בבחי' נדת דותה שכתב האר"י ז"ל (בלק"ת פ' מצורע) וז"ל דע כי יש באשה ה' דמים טמאי' וב' דמים טהורים. והם ב' בחי' מנצפך דז"א ובינה וכו' ואלו ה' אותיות מנצפ"ך שלוקחת על ידי בינה הם טהורים שהם גבורות ממותקות וכו'. וכבר ידעת כי הבינה בנה"י שלה הם גי' אהי"ה ביודי"ן ובאלפי"ן ובההי"ן שלשתן גימטריא תנ"ה והוא גימטריא חותם ע"ה שאז גן נעול מעין חתום. וכשהעונות גורמין יונקים החיצונים מגבורת אלו אז נעשית נדת דותה עד כאן. על כן הנה עתה נהפך חדוה להוד והדר שהוא הודיות ושבחים להקדוש ברוך הוא ונתקיים בנו אשר תנה הודך. כי ידוע שהמתק' הגבורות על ידי קידוש היין. כי יין ניתן בשבעים אותיות נגד שבעי' אותיות שיש בד' מילואי הוי"ה וג' מילואי אהי"ה וג' מילואי אהי"ה הוא מספר תנ"ה כנ"ל ונעשה מנדת תנה שנד"ת ע"ה הוא מספר השוה עם תנ"ה ומדוה נעשה הוד להודות לשם ה' ונתקיים אשר תנה הודך:
10
י״אוכל דברינו הנאמרים ומבוארים בשורש הזה רמז לנו מלך לובש רחמים ב"ה וב"ש בקריאת השם שבת שהוא נוטריקון ש"ירה ב"ו ת"שיר וש"בעים ב"ו ת"מתיק גם ש"לישי ב"ו ת"תקן הכל להורת על השירות שאנו אומרים בעת הקידוש על כי נמתק ונתקן מדת ההוד שהוא שלישי בהמדות ממטה למעלה והמתקתו הוא ע"י יין הקידוש הניתן בשבעים אותיות כמאמר חז"ל. אשר על כן קראנו שם השורש הלזה כך למען היות לאות לכל דברינו בשורש הזה והיה השם הזה לך לזכרון לעשות ולתקן כן כאשר בארנו. והיה אם כן תעשה הקדוש ברוך הוא יערה עליך רוח ממרום להאיר על נפשך ורוחך ושורש חלקיך בעולמות עליונים מקדושת השבת אשר נרמז בו כנ"ל. ושב"ת ב"ו ת"שורר ונזכה שיתרצה הקדוש ברוך הוא במעשינו. ויקובל שירתנו לפניו כשירת הלוים בבית המקדש שיהי' לנ"ר לפני מי שאמר והי' העולם ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בשורש הזה:
11
י״בסליק שורש השלישי. בעזרת ה' אורי וישעי. אליו אתחנן לקיים בי ודברי אשר שמתי בפיך מפי זרעך וזרע זרעך לא ימושו:
12