סדורו של שבת, חלק ב, דרוש התשיעי א׳Sidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush IX 1
א׳בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחקקו צדק
1
ב׳דרוש התשיעי זה שמו נאה לו שלוה בארץ תהיה
2
ג׳יבואר בו מעלת ארץ ישראל על כל שאר הארצות אשר לגודל הקדוש' הנמצא בה מאת האל אף בדברי ארציות שבה נצמח מזה באכול האדם את לחמה לחם הארץ יתוסף אליו חיות הקדושה אשר בלחם ההוא ויתאוה על ידי זה ממילא להודות לה' ולברך בשמו כי יתהפך לבבו לאהב' את ה' ע"י מאכלו ויתבאר בו מעלת השבת העולה על כולנה שאז עליי' כל העולמות וגם הארץ התחתונים מתעלה ביתר שאת ומתבסמת באור חיות הקדוש' ושבת' גם הארץ שבת לה' ובו פרק א'.
3
ד׳ידבר ענין הנזכר. ובו ח' מאמרים
4
ה׳א'. במדרש (מ"ר בראשית פ' ה') ויאמר אלהים תדשא הארץ תניא בשם רבי נתן ג' נכנסו לדין וד' יצאו מחויבין ואלו הן אדם וחוה ונחש נכנסו לדין ונתקללה הארץ עמהן שנאמר ארור' האדמה בעבורך שתה' מעל' לך דברים ארורים כגון יתושים זבובים ופרעושין ולמה נתקלל' ר"י בר' שלום ורבי פנחס ברבי שלום אמרו שעבר' על הציווי שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא עץ פרי וגומר מה הפרי נאכל אף העץ נאכל והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ דשא עץ עושה פרי וגומר הפרי נאכל והעץ אינו נאכל.
5
ו׳ועמדו כל המפרשים בזה למה נתאחרה קללת האדמ' עד שנתקלקל אדם ונפקדה גם היא על עונה וטרם נבוא בביאורו נקדים לבאר קצת פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל ומתוכם יתבא' דברי המדרש הלזה על נכון ואלה הם א' כתוב בתורה (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' ארץ חטה ושעורה וגומר עד ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך להבין מה ענין מצות עשה זו של ואכלת ושבעת וברכת לשבחי א"י והלא הוא מ"ע בפ"ע לברך את ה' אחר אכילתו ומה זה שבח אל א"י ועוד להבין אומרו על הארץ הטובה אשר נתן לך וכי דוקא באה"ק מברכין אחר האכיל' והלא בכל מקום אשר ישראל מפוזרין החיוב עליהם לברך אחר האכילה ב' דברי הנביא (ישעיהו י״א:ט׳) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ולכאורה היה לו לומר ומלאו יושבי הארץ דעה כי מה דעה שייך בעפר הארץ ג' מאמר נעים זמירות ישראל (תהילים קל״ב:י״ד-ט״ו) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב וגומ' צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם וגו' להבין כפל לשונו ברך אברם וחזר לומר אביוניה אשביע לחם ד' מאמר חז"ל (אבות פ"ו) כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל אם אתה עושה כן אשריך בעה"ז וטוב לך לעוה"ב וענין אומר לך אשריך בעוה"ז לכאורה לא יובן שיהא טובת העוה"ז בפת במלח והוא עצמו אמר קודם וחיי צער תחיה ואם הוא חיי צער איך אשרי לו בעוה"ז וכל אלה באחת יבואו ע"פ הקדמה אחת מה שאמרתי לפרש מאמר הקרא (במדבר ט״ו:י״ח-י״ט) דבר אל ב"י בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' וגומר ויתבאר ע"פ דברי הזוה"ק (לך לך צ"ה ע"ב) וז"ל פתח ואמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו הנה קראין קשיין אהדדי ולא קשיין האי דכתיב אשריך ארץ דא ארץ דלעיל' דשלטא על כל אינון חיין דלעיל' ובג"כ איקרי ארץ החיים ועלה כתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וכתיב ארץ אשר לא במסכנו' תאכל בה לחם לא תחסר כל בה לא תחסר כל בה דיקא וכל כך למה משום דכתיב שמלכך בן חורין דא קודשא בריך הוא וגו' אי לך ארץ שמלכך נער האי ארץ דלתתא דתניא כל שאר ארעי דשאר עמין עכו"ם אתיהובו לרברבין תריסין דממנן עלייהו ועילא מכולהו האי דכתיב ביה נער הייתי וגם זקנתי ותאנא האי קרא שרו של עולם אמרו וע"ד כתיב אי לך ארץ שמלכך נער ווי לעלמא דמסטרא דא ינקי וכד ישראל בגלותא ינקין כמאן דיניק מרשותא אחרא וכו' ע"כ ושורש הענין כי הנה ידוע אשר עולם שנה נפש כולם המה בענין אחד להיות נמצא גם בעולם ושנה התחלקות והתפרדו' אברים כאשר בנפש וכדומה בשנה יום א' בתשרי נקרא ראש השנה שהוא בחי' הראש שבשנה ויוה"כ נקרא בחי' הלב בשנה וכן שאר כל האיברים וכן הוא בארץ אין מקום א' דומה לחבירו ומצרים הוא בחי' התחתונה שבארץ עד שנקרא ערות הארץ וארץ ישראל הוא המובחר שבארץ עד שנקרא לב הארץ שהוא כמו אבר הלב שבאדם שהוא החשוב בכל אבריו וכל אלה השתנות המקומות הכל הוא לפי ערך חיות הרוחניות שניתן בארץ מאת מקומו של עולם ב"ה וכפי רבות האורה והחיות הקדושה כן נשתנה שמו למעליותא: ולכן ארץ ישראל שהוא מקודשת מכל הארצות שמרובה בה חיות הקדוש' מאת האל יותר מכל הארצות ע"כ מביאין ממנה עומר וביכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות כמ"ש במשנה (טהרות פ"א) כי נאה לקדוש פאר מקדושים אשר בארץ מבחי' קדושות הארץ וזר לא יקרב להקריב את לחמה לחם אלהיו כי טמא טמא יקרא מחוץ למחנה מושבו ורבתה בה עב הגשמיות מבחי' הקליפות והרע לא יקרב אל המזבח כי קודש הוא וע"כ בהיות שהארץ הזאת מקודשת היא ע"כ אמר הכתוב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה כי מאתו לא ימנע והשגחתו בכל ועיניו משוטטין בכל ואך במקום שרבת' בחי' הקליפות והרע הנה כבודו לאחר לא יתן ומסרה לשרי מעלה בבחי' הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה ועל זה אמר הכתוב אי לך ארץ שמלכך נער כאמור בזוהר כי מן הסתם אם אין השגחת הקדוש ברוך הוא בעצמו עליה ודאי שרבתה בה בחי' הרע כ"כ עד שלא יוכל להיות השגחתו עליה בשום אופן כ"א היה איזה אופן בשום צד שיהיה עליה השגחתו ית' ודאי שהוא ית' מטיב לטובים ושורה על מקום זה כאשר בארנו בזה בחה"ר (שורש הראשון ענף ג') אבל לא כן ארץ הקדושה שמקודשת מכל הארציות רבתה בה בחי' חיות הקדושה וחיו' הרוחניות עד שיוכל האל הטוב ליתן השגחתו עליה ועל כן עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ודורש אותה תמיד כי רצונו בזה כנאמר והנה כבר כתבנו בחה"ר (שורש החמישי ענף א') ובחלק זה (דרוש השביעי פרק א') אשר מהנצוצות הקדושות והחיות הקדושה שבתוך המאכלים באין מוחין אל האדם האוכלן להיות מתאוה להודות לה' ולברך בשמו ולאהב' וליראה אותו כאשר בארנו שם ואך בקוש' ובגבור' גדולה צריך להתגבר עצמו על בחי' הקליפות והרע שבתוך גשמיות המאכל שלא ימשוך עצמו בשום אופן אחר מילוי תאוותו והנאת כריסו כי לא זהו שלא יועיל לו לקחת קדוש' לעצמו אף גם ימשיכנ' לכל בחי' הרעים לבוא עי"ז לעבור כל עבירות שבתורה כמו שכתבנו שם. ואחר כל התגברות הלז הנה המוחין אינם באים אליו עד למחר בעת התפלה בבחי' נטרנא עד למחר כי השתא ואשכחתי' שפרשנו שם וגם המוחין מצער הוא כי מעט מזעיר חיות הקדושה אשר במאכל כי רבתה בו בחי' המגוש' מעפר הארץ וכל זה הוא בארץ העמי' הנאחז הרבה בבחי' הקליפות והרע ולא כן בא"י ארץ הקדוש' המקודשת מכל הארצות ורבתה בו חיות הקדושה ומעט הנאחז בה מבחי' הרעים וע"כ כאשר אוכל אדם מאכל בא"י אם ישי' בה מעט כוונה לכבוד ה' תיכף ומיד יתלהב לבו ויחשק מאוד ויתאוה להודות ה' ולברך בשמו ולעבדו בלבב שלם כי יתדבקו בו הרבה מניצוצי הקדושה השוכנים בארץ הלזו ואין צריך להתגבר הרבה על הרע כי מעט הוא וע"כ אמרה התור' בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה אני ולא אחר כי אני בעצמי השגחתי על הארץ ההוא זה לכם האות שהיא מקודש' מכל הארצות והשגחתי תמיד בה והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' כלומר ממילא כאשר תאכלו מלחם הארץ הלזו תרימו תרומה שיתרומם אצליכם להודות לה' ולעבדו מבחי' השגחתי הזאת ורבות חיות הקדושה שבה:
6
ז׳ג. ולזה סיימה התורה בשבחה של א"י אחרון אחרון חביב אחר שחבב שם כל מעלותי' ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון וגומר אמר הנה עוד מעלה יתירה בה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ר"ל מיד כשתאכל ותשבע ממילא וברכת את ד' אלקיך כי יתלהב ויחשוק לבך מאוד לברכו בכל לבבך ונפשך וזה הכל על הארץ הטובה אשר נתן לך מפני שהוא ארץ טובה ורבה בה הטובה מאת ה' ולכן תתדבק אליך חיות קדושות ארץ הלזו להתאוות לברך את ה':
7
ח׳ד. ולזה סידר דוד המלך בשבחו של ציון זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה כלו' אפילו בזמן החורבן בחר ה' בציון אוה למושב לו לבלתי תת אותה לאחר להתענג ע"י שרי מעלה רק הוא מנוחתי עדי עד אף בזמן החורבן ולכן צידה ברך אברך שיהי' בה בחי' שתי ברכות א' בבחי' ארץ חטה ושעורה להתברך בכל טוב והשנית להיות ואכלת ושבעת וברכת שתחשוק ע"י אכילת לחמה לברך ה' ולעבדו באהבה אביוניה אשביע לחם פי' עם היות שיהיה בה לחם לרוב וכל טוב ואך עכ"ז הלא לא יחדל אביון מקרב הארץ ויהיה לו מעט לחם לחם צר הנה אשביעו לח' שיהיה אוכל קימעא ומתברך במעיו כמאמר רז"ל (ילקוט רמז תרע"ב) ע"פ ואכלתם לחמכם לשובע אין צריך לומר שיהיה אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קימעא ומתברך עליו כמה שנאמר להלן ובירך את לחמך ואת מימיך כהניה אלביש ישע פי' הכהנים אשר היו מקריבים קרבנות במזבח בזמן שביהמ"ק קיים לריח ניחוח גם עתה כאשר שריך בעת יאכלו בכוונה הראויה להעלות אלה כל חיות הקדושה שבארץ המקודשת הלזו הנה ויושע ידי להם לקבלם לריח ניחוח לפני כאילו מקריבים קרבנות במזבח כאשר בארנו שם וחסידיה רנן ירננו כי ע"י אכילה שאוכלין מפירות א"י חומדים ומתלהבים לרנן ולהודות לה' והכל הוא שבח א"י כדבר האמור:
8
ט׳ה. והנה כבר כתבנו בחלק זה (דרוש השביעי) שכל בחי' הקליפות והרע שבארץ הכל נתהוה מחטא אדם הראשון שעירב טוב ברע והארץ לפי שהוא גשמיות עפר וקרוב לבחי' הרעים ע"כ נאחזו בה הרבה מבחי' הרעים ולכן לעתיד לבוא בימות המלך המשי' שנא' בו ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שיתבטלו כל בחי' הקליפות והרע ולא יבוא בך עוד ערל וטמא אז גם ארץ העמים יתוקן בתכלית שלימותה עד שלא ישאר בה רק חיות הקדושה ואור ה' ולא יאחזו בה שום בחינת הרעים אמר הקרא כי כי מלאה הארץ דעה את ה' שגם בחי' גשמיות כל שטח הארץ לא תדע כי אם את אור ה' וקדושתו וחיות הקודש אשר מאת האל כי יתפרדו כל פועלי און ממנה ותשאר קודש לה' ולכן נאמר אז (יואל ב׳:כ״ו) ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם שכל הארץ יתוקן להיות ע"י אכילת לחמה יחשקו ויחמדו להלל את שם ה' ברוב עוז:
9
י׳ואך הנה אעפ"י שגדלה קדושת א"י מ"מ לא הותר בשר לתיאבון שיאכל אדם למלאות בטנו ותאותו להתמשך אחר מעדני ותפנוקי הזמן ועל זה אמר הכתוב (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנ' אל אלהים אחרים וגו'. ונאמר פן תאכל ותשבע ורם לבבך כי כיון שהוא ממשיך עצמו אחר התאוה שבלבו מושך עליו בחי' הרע והיצה"ר והס"א ששם שורש כל התאות דברים שלמטה ובפרט מי שרוצה לזכות בכתר תורה אמרו חכמים כך דרכה של תורה פת במלח וכו' וכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהלכות ת"ת הלכה י"ב) אין דברי תורה מתקיימין באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד וכו' וע"כ אמרה התורה אחר שחשבה כל טובת העוה"ז הנמצא בה זית שמן ודבש ואך אעפ"כ אם תרצה לזכות לכתרה של תורה ודאי תוכרח להיות רק פת במלח תאכל ולא להתמשך אחרי מעדני עולם:
10
י״או. וזה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה כלו' שמה שלא תאכל רק לחם לבד לא מפני מסכנות שלא יהיה לך לחם כי לא תחסר כל בה ותהי' לך כל מעדני עולם אך כך דרכה של תורה כאמור וע"כ אמרו חז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח וכו' אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז כלו' כאשר יש לך כל טוב עוה"ז ואעפ"כ אתה פת במלח תאכל מפני אהבת התורה אז וטוב לך לעוה"ב כנאמר:
11
י״בומעתה נבוא לביאור המדרש שהתחלנו בו כי הנה כוונת הקב"ה נכון היה במה שאמר תוצא הארץ דשא עץ פרי שיהיה טעם עצו ופריו שוה כי הנה הטעם הטוב שבפרי הוא עבור חיות הרוחניות שיש בו ולפי ערך החיות כן טוב טעמה ורצה הקב"ה שיהי' גם העץ שוה לזה שיתגדל בו חיות הרוחניות להיות מוטעם בטעם היפה כדי שלא יתרבה בחי' ממגישים הקרוב לבחי' הרע בעולם ויהא הכל נתגדל ברבות חיות הקדושה והארץ שינתה מדבריו והוסיפה בגשמיות עבות הארץ להיות העץ בלא טעם כי נתרבה הגשמיות על הרוחניו' ולכן נשאר בלא טעם והנה אמרז"ל (חולין ק"ט ע"ב) כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה מנדה דם טוהר וכו' וכתבו המפרשים הטעם כדי שלא יאמר אדם בעינא למטעם טעמא דאיסורא וע"כ בכל דבר איסור שרא לן כנגדו למטעם מזה שלא לומר בעינא למטעם וכו' ונראה דזה טעם מי שסובר עץ הדעת אתרוג היה כמ"ש (במ"ר בראשית פ' ט"ו) כי לכאורה היה טענה לאדם הראשון לאמר בעינא למטעם טעמא דאיסורא אך הנה הקב"ה אמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל ומפרי עץ הגן אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו וגו' הנה הותר לו מכל העצים אף מעץ של עץ הדעת רק הפרי של עץ הדעת נאסר לו וזה כוון באומרו ומעץ הדעת וגו' כלומר מקצת מן העץ היינו הפרי לבד וכן אמרה האשה ומפרי העץ וגו' לא תאכלו וגו' ולכן הוא סובר שאתרוג היה ואתרוג טעם עצו ופריו שוה כמו שאמרו שם ונמצא כאשר הותר לו לאכול מן העץ שוב לא היה יכול לומר בעינא למטעם טעמא דאיסורא ואך בתחילת אכילת עץ הדעת נאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותקח מפריו ותאכל כי הנחש הרע השיא את חוה בדברים האלה ואמר לה ראה בכל האילנות שאין טעם בעצו ופריו טוב וכמה מוטעם טעם הפרי מהעץ על אחת כמה וכמה בעץ הזה שטעם עצו כ"כ טוב ויפה מה יכול להיות עוד בפריו. ועתה תוכל לומר בעינא למטעם טעמא דאיסור' לכן אמר הקרא ותרא האשה כי טוב העץ למאכל שראת' טובת טעם העץ וע"כ ותקח גם מפריו ותאכל כי שיערה בנפשה כמה יוכל עוד להיות טעם הפרי ויכולה לומר בעינא למטעם טעמא דאסורא וזה הכל נצמח משינוי הארץ שהוציאה עץ עושה פרי להיות אין טעם עצו ופריו שוה אבל אם היו כל האילנות שוין בטעמן העץ והפרי לא היה מקום לטעות שתוכל לומר בעינא למטעם וכו' ולפיכך כשנתקלקל אדם נפקדה גם היא על עונה כי חטא האדם נצמח מעונה ונכונים דברי המדרש וכל דברינו בדרוש הזה הכל הכוונה בימות החול:
12
י״גאמנם נשתנה יום השבת קודש למעליותא שהאכילה בו מצוה כשאר מצות התורה ולשמוח בו בתענוג אכול ושתו כל עדת ישראל יעשו אותו אף מי שאינו יודע לכוון בכוונת השמות והיחודים התלוין באכילה ואם תהיה כוונתו נכונה באמת רק למען המצוה די לו לקבל ע"י אכילה זו כל בחי' יחוד ברכה וקדושה ומוחין קדישין בכל השלימות ובפרט שבשבת נקרא עליית העולמות שהעולמות כולם עליונים ותחתונים עולים ממעלת אחורנית לדרגת ומעלת עליונים וכל הבחי' דצח"מ נתעלו ונתבסמו בביסום ריח ניחוח לה' בדרך ויום השביעי יהיה לכם קודש שכתבנו פירושו בחלק זה (דרוש השביעי) שאף הלכם שהוא המאכל הגשמי נתקדש בקדושה של מעלה להיות מוסר ממנו כל בחי' הקליפות והרע והכל מצד הארץ שבת בכל העולמות:
13
י״דח. ולכן אמר המשורר בזמירת שבת פוסעים בו פסיעה קטנה כלומר הנה מכוונין בו כונה קטנה בלתי כוונת שמות ויחודים רק לברך שלש פעמים כי לימוד השלש סעודות בשבת נלמד ממה שאמר במן אכלוהו היום והנה הרב הקדוש בעל אור החיים הקשה למה הוצרך לצוותם על אכילתו ע"ש ולדעתי אפשר לומר ע"פ מ"ש בזוה"ק (יתרו פ"ה ע"א) תאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דההוא יומא מתברכין מיני' כל שיתא יומין עילאין וכל חד וחד יהיב זוניה לתתא כל חדא ביומוי מההו' ברכה דמתברכין ביומא שביעא' ובגיני כך מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא בעי לסדרא פתורא בגין דיתברך פתוריה כל אינון שיתא יומין דהא בההוא זמנא אזדמן ברכאן לאתברכא כל שיתא יומין דשבתא וברכתא לא אשתכח על פתורא ריקנא ע"כ ולזה אמר משה אכלוהו היום כלומר חיוב הוא עליכם לסדרא פתורא ולאכול היום כי ביום השביעי שבת לא יהיה בו והטעם הוא משום דמניה מתברכין כל שיתא יומין על כן בעי לסדרא פתורא ועל כן אמר אכלוהו היום משום דברכתא לא אשתכח על פתורא ריקנא ועל כן אמר כאן סועדים בו בשביל לברך שלש פעמים כדי שיתברכין כל שיתא יומין עילאין ולהראות בו מעלת השבת אשר מניה מתברכין הכל כאמור ובכוונה קטנה הזו הנה צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים שיתוסף בו ע"י המאכל הזה כל יחיד ברכה וקדושה לאור באור החיים והכל עבור ביסום כל בחי' הדצח"ם שנתרחק הרע מעליהם ולגודל קדושת המצוה מצות שבת לכם ועל זה רמז במלת שבת שהוא נוטריקון שלוה בארץ תהיה וגם "שבו "במצוה "תאכל הכל להורות שאף בחי' הארציות נתהפך לטוב ונעשה בו שלום שלוה להיות מוסר ממנו בחי' הרע מכל וכל והאכילה שבו הוא מצוה בפ"ע ולכן מקבלין ממנה אור ה' וקדושתו והיה השם זה לך לזכרון דברינו בכל הדרוש הזה ויה"ר מלפני מלך עולמים ב"ה וב"ש הנכבד והנורא אשר במהרה בימינו יתרומם ויתנשא ויתגדל ויתפאר שמו על כל הנבראים והיצורים והנעשים ויקוים בקשתינו וידע כל פועל כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ורוח הטומאה יעבור מן הארץ ואש מלפניו תלך ותלהט סביב צריו והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וייראו אותו כל המעשים וישתחוו לו כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם ומכנף הארץ זמירות ישמע לצדיק ותתעלה ותתנשא לעלות למעלה למעלה וכל העולמות יתיחדו ביחוד גמור אל מאצילם ב"ה וב"ש הגדול הגבור והנורא וכולם ישמחו בו והוא ישמח בהם וישראל עם קרובו יאמרו הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו אמן אמן אמן סלה סלה סלה נצח ועד:
14
ט״וובזה נשלם מה שהיה רצונינו לבאר בדרוש הלזה
15
ט״זסליק דרוש התשיעי. בעזר ה' רועי. מעלת השבת וטוב ארצינו ארץ הקדושה בהשמיעי. ישמע חכם ויוסף לקח במדעי:
16
י״זובזה נשלם ונגמר חלק השני תהלה ושבח לאל בורא עולם ומאיר עיני. אשר עד כה עזרני ותמך ימיני. בעצתו הנחני ואחר כבוד לקחני בימי תושע יהודה וירושלים וזה שמו אשר יקראו לו ה' צדקנו. ועין בעין בשובו אל נוהו יראיני.
17
י״חעתה באתי בקידה על אפים. ובכריעה על ברכים. וחלחלה במתנים. פני חבוש בטמון. המו מעי כפעמון. רעדה אחזתני. בושת פני כסתני מעבור תשה אמרתי לקרן בן שמן: נגד אור הגדול קדושת שבת מלכתא: אשר מצאתי את ידי לשלוח משענתי לטבול ביערת הדבש. ופני שמתי כחלמיש. להקריב מנחת עני הפושט ידו לפנים לחפש בכלי הקודש לגרוע שיחה לפני אל בדברים עתיקים העומדים ברומו של עולם. יצא עתק מפי לדבר גבוה בגנזי המלך אוצר בלום: נבער כל אדם מדעת לבוא עד גבולם: נפלאים המה מעשי ידי יוצר הרים ובור' רוח: הדודאים נתנו ריח ואיך איש דל כמוני נמשל לאבק פורח יבוא לערוך המערכה לריח ניחוח: ליהנות ממטעמים או לאכול מלחמה לחם הפקה. באתר דזקוקין דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא. איהי בזקיפה ואנן בשיפול': זה דרכינו בקופ' דמחטא מעיילין פילא. לבי נעור וריק ומדעי קצר מהשיג ואני בער ולא אדע: רק ידיעתינו עומק המושג אשר תכלית ידיעתה שלא נדע. וכל דברי אלה אינם כי אם כסף סוגים מחופה על חרס מחרסי האדמה. נגד שבתי אמת מקדושת השבת המסולאים מפז מלאים זיו ומפיקים נוגה מזרחה וימה. ולבלתי אפשר לסיים שבחה פן אתן מגרעות ואין בידי מאומה: כמאמר רז"ל על המשבח בדינרי כסף למי שיש לו אלף אלפים דינרי זהב הלא גנאי הוא לו. ע"כ מהראוי היה לטמון ידי להיות מן הצנועים המושכים ידיהם במקלו ותרמילו. נחבא אל הכלים ירא לגשת אל הקודש שלא לקצר אמרי טוהר קדושת אמונים כנף רננים טובים וצפונים. וק"ו ב"ב של ק"ו לקטן ודל כמוני היום אשר אין שכלי מגעת לבאר מצפונים: ולפענח סודתי'. להשקות מנחל עדנים. דחליף אבי וירדא דג"ע מגדלות מרקחים לשומרי דתותיה ולגלות אף ענף קטן משריגי פארותיה. כי מכיר אני קוטן ערכי ושפלותי מנעורי. מלבו' אל שער המלך היכלא דמלכא מלך העולמים ולקדושת שבת המלכא ושתוקתי היה יפה מדיבורי ע"כ אני כובש פני בקרקע בקידה והשתחויה ומעפר אצפצף דברי ריצוף ופיוס דלו עיני למרום ואתנפל ואתחנן אל ה' בעת ההיא אנא ה' קבל נא מנחת דל מנחת האומר יהיה נא אמרי לרצון והגיון לבי לפניך ולא תבזה ענות עני כי יעטף וישפוך שיחו להיות כבוד השבת בגודל קדושתה וברוב כבודה במקומה עומדת. ובמעט שבח אמרי שפר אשר ספרתי הודה על זרועי מצומדת תהיה עולה עמי ואינה יורדת עמי מכבודה אשר לה מיוחדת כי דברי אלה המועטים אינם רק להתעור אתערותא דלתתא את לבב אנשי חיל יראי אלהים בעלי שכל ומדע ממנו יראו וכן יעשו עוד יותר ע"פ שכלם הזך ואורם הרב הצח והבהיר המאיר עליהם מקדושת אור השבת הגדול מאוד הוד והדר גדולה וכבוד יתנו לקדושת יום שבת קודש ואהי' אני עם דברי אלה טפל לאנשי לבב באתערות' דילי להיות להם כשורש מלמטה. והם בעזרת ה' עליהם ובחכמתם הנכב' יעשו פרי למעלה למפלא. יגדיל תורה ויאדיר לשאוב שמן ששון ומים זכים ממקור חכמה מעטה תהלה ומברכתם אתברך ברכת שמים מעל לשכון כבוד בארצינו אתן צדק באמרים אומר סלה: ויקוים בי בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך לעולם הבא אמן סלה.
18