סדורו של שבת, חלק ב, דרוש השמיני ב׳Sidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush VIII 2

א׳ידבר ללמד לאדם דעת איך יהי' בקשתו בתפלתו על הצרה שלא תבוא שיהי' עיקר בקשתו למען יתגדל שם ה' עי"ז ולא יחוש מצורך עצמו כ"א בעבור כבוד ה' ואז חפץ ה' בידו יצליח שבודאי יענה מאת ה' ויושע מצרתו: ובו י"ב מאמרים

ב׳א. עוד יש דרך יותר פנימיות מענין זה והוא כי חוץ מכל הטובות והחסדים הניתנין ביסורי האדם אשר בארנו בחלק זה (דרוש השלישי פרק ב') בארבעה פנים. עוד נמצא לפעמי' אשר אין הקב"ה שולח על אדם הזה יסורין רק למען יושיע לו מצרותיו ויתגדל שמו עי"ז ועל זה אמר הכתוב (ישעיהו נ״ג:י׳) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. ולכאורה יתמה שהקב"ה יחפוץ להחלי אותו וכבר אמר הנביא (יחזקאל י״ח:ל״ב) כי לא אחפוץ במות המת וגם וחפץ ה' בידו יצליח אין להבין ולדברינו יאמר וה' חפץ כלומר בחי' המהו' מקו' כל הרחמים והנסים והישועות הוא חפץ להחלי אותו ואח"כ ישלח דברו וירפאהו ויודה לה' חסדו ע"ז ונפלאותיו לבני אדם ויתגדל שמו עי"ז והחכם אשר עיניו בראשו להסתכל על ראשי' דבר מאין בא לו זה החולי ומבין שהכל נשלח אליו רק עבור הישועה והרפואה שאח"כ למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים פי' שבחי' אלהים הדין הנשלח אליו הוא ה' רחמים גמורים כי לא בא רק למען הרפואה אז מקבל אלו היסורין באהבה ועוד חביבין בעיניו כאמור בבחי' הראשונה וזה אם תשים אשם נפשו כלומר שמקבלן באהב' כמאמר חז"ל (ברכו' ה' ע"א) אז יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח ונעשה לו בקרוב הישועה והרפואה ושם ה' נתגדל ונתקדש לעיני עמים רבים:

ג׳ב. וזה ענין צדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים כלומר שמהפכין מדת הדין הנשלח עליהם להעשות בעיניהם רחמים גמורים שלא באו רק בשביל הטובה להיות ניכר יתרון אור מן החושך:

ד׳ג. וזה שאמר החכם שלמה המלך (קהלת ד') וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך מורה על האמור כי החכם עיניו בראשו ומביט על יתרון אור שיבו' מן החושך ומקבל עליו היסורין באהב' ולכן חפץ ה' בידו יצליח להיו' בא אליו יתרון האור אבל הכסיל שאינו מבין לכל זה ומבעט ביסוריו אינו זוכה גם ליתרון האו' הבא אח"כ ונשאר בחושך הולך ועל זה כוון נעים זמירות ישראל בארבעה הצריכין להודות שאמר בכל אחד ויצעקו אל ה' ותיב' אל הוא אך למותר ויצעקו לה' היה לו לומר:

ה׳ד. אכן יורה על האמור כי המשכיל והאוהב את ה' באמת ומברך לה' בשמחה ובנחת רוח על הרע כשם שמברך על הטוב' הנה איך שייך אצלו לצעוק אל ה' ולבקשו על הרע שעבר עליו כיון שמברכו בשמחה על זה ואיך יבקש להוציאו מזה והוא ב' הפכים והבן. אך בהיות האדם על מעלה ודרגא זו שבארנו ואוהב לה' יותר מגופו וכל הרעות שעוברים עליו לא יחוש מצורך עצמו כלום כי כל עסקי העוה"ז לתהו והבל נחשב בעיניו כיון שה' שלח אליו היסורים האלה מקבל באהבה ובנ"ר למען רצון הבורא. ואך עיקר בקשתו להיות שם ה' מתגדל עי"ז ויאמרו הכל כי אין קדוש כה' טוב לחסות בה' וע"ז הנה הוא צועק ומבקש באמתיות הלב אל הישועה והרפוא' למען יתקדש שמו הגדול בעולמו ואז בודאי חפץ ה' בידו יצליח שבודאי הקב"ה יעשה למען שמו הגדול ויצילו מרעותיו וזה ויצעקו אל ה' שענין הצעקה שלהם לא יהיה כי אם בבחי' אל ה' כלומר בדבר השייך לה' למען יתגדל ויתקדש שמו עי"ז ואז בודאי הקב"ה ממצוקותיהם יצילם כי יעשה זאת למען שמו הגדול וחפץ ה' בידו יצליח:

ו׳ה. וע"כ מסיים בכל ארבע אלה יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם כי על החסד יודו לה' בחי' המהו' מקום הישועות והנסי' ונפלאותיו לשון רבים. פי' שתי נפלאות ה' יספר לבני אדם הצרה וההצלה כי גם הצרה נעשה לו לישוע' להיות ע"י יתגדל שמו הגדול ועל כן התחלת המזמור הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו כלומר הודו לה' כי כל הבחינות המה הכל רק טוב וחסד ואין רע נמצא בו כלל כי לעולם חסדו פי' אף בעת הצרה הוא רק חסד ולא דין:

ז׳ו. וזה אמר הכתוב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו כלומר שהצדיק אומר תמיד כי טוב על כל הבחי' המוצאות אותו בדרך הודו לה' כי טוב וגו'. ועל כן פרי מעלליהם פירוש שתי פעולות שהוא השכר אשר יקבלו במה שמשבחין ומפארין על שני הבחי' הצרה וההצלה יאכלו כי הושוה בעיניהם הצרה וההצלה להודות לאל על שניהם:

ח׳ז. וזה פי' הכתוב [תלים צ"א] עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו פי' כשעמו אנכי בצרה להיות כשהוא בצרה לא ירגיש ויבק' על צער עצמו רק כדי להתגדל אנכי ה' אלהיך וזאת עיקר בקשתו ע"כ ודאי אחלצהו ואכבדהו. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה בקום עלינו אדם וגומר ברוך ה' שלא נתנני טרף לשניהם פי' אף בעת הצרה בעת קום עלינו אדם לא הקימו הקב"ה ח"ו להיות טרף לשניהם רק להיות נפשינו כצפור נמלט' מפח יוקשים והפח נשבר ואנחנו נמלטנו ואז יוודע שמו לעין כל בארץ והוא מושיענו ועזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ:

ט׳ח. וזה שמשבח עצמו הקב"ה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה כלומר אף בבריאת החושך תחילת שליחתו הוא בבחי' יוצר אור להיות ניכר יתרון האור מן החושך ואעשה לו הישוע' ויתגדל שמי בעולם וכן עושה שלום ובורא רע והנה השלום קודם להרע כי זה הרע הבא אליך היתה קדימת המחשב' בו למען השלום להחיות ע"י לשארית לפליטה גדולה והכל אני ה' עושה כל אלה בחי' המהו' מקום הנסים כדי שיודע שמי בעולם:

י׳ומעתה נבוא לביאור דברי המדרש שהתחלנו בו כי הנה ענין ההודא' הזו מה שאמר עמדו מכסאותם והודו פירושו שהודו לדברות הראשונות של אנכי ולא יהיה לך כדרך מה שאמרו בפירוש בתלמודא דידן (קידושין ל"א ע"א) כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות ולהבין מה הוא הראי' מן כבד את אביך להודות למאמרו' הראשונות ואם זה לא דרש לכבוד עצמו מה ראי' שגם הראשונות כן. אכן יבואר כי הנה יש לדקד' בשתי הפסוקים האלו א' במה שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים והרבה מפרשים עמדו ע"ז מפני מה דוק' נקט אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אלהי השמים והארץ או אשר בראתיך וכדומה וגם בפסוק כבד את אביך ואת אמך יש לדקדק במה שמסיים בפסוק זה למען יאריכון ימיך על האדמה ומה נשתנה מצוה זו מכל עשרת הדברות להיות על ידי זה מאריך ימים וחדא מתורץ בחברת':

י״אט. והוא על פי אשר אמרתי בפירוש מאמר חז"ל (מ"ר שמות פרש' ב') רבי שמעון בר יוחאי שאל את רבי אלעזר ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו אמר לו הן וכו' עד כך הקב"ה בתחילה קרא לישראל בת שנא' שמעי בת לא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר פתחו לי אחותי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר ולאמי אלי האזינו ולהבין הענין על מה זה מורה השתנות שמותן הלא אני ה' לא שניתי ולא בן אדם הוא ויתנחם לומר פעם כך ופעם כך ואם הבנים המה איך ישתנו שיקראו אחותי ונאמ' כי זה הכל לפי השתנו' עם ב"י לפי מדרגתם הרמת' ובערך המעל' אשר המה עולים בעבודתם את ה' כך הם נקראין וכמאמר רז"ל (ברכות ז' ע"ב) מאי רות א"ר יוחנן שזכת' ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות ומנא לן דשמא גרם א"ר אלעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות ע"כ כי זו הוא ענין שמות לפי המדרג' שרואה ובוחן את תוכן לבב האדם ע"ד מונה במספר צבאיו לכולם בשם יקרא ופי' במספר הוא לשון ספיר' והאר' ע"ד ספיר גזרתם ולכולם בשם הנא' להן לפי רוב אורו כן נקרא בשמו:

י״בי. ועל זה אמר הכתוב ואלה שמות בנ"י הבאים מצרים את יעקב כי בעת ביאתם למצרים כול' היו נטפלים ליעקב ונשרשים בשורש נשמתו ולכן לפי העת הלז היה שמותם בני ישראל כי היו נטפלים אליו וע"כ אמר הטעם הבאים את יעקב כלומר על שהיו נטפלים ליעקב כי את הוא מורה על דבר הטפל אליו כמאמר חז"ל (ב"ק מ"א ע"ב) את בשרו את הנטפל לבשרו וע"כ היה אז שמותם בני ישראל ולא כן אח"כ שאמר הכתוב (ישעיהו כ״ז:ו׳) הבאי' ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל כלומר הנה בתחילת ביאתם למצרים לא היו נקראים רק בבחי' נשרשים ליעקב ונטפלים אליו אבל אחר כך יציץ ופרח ישראל כלומר כשנתגדלו ונזדככו בכור הברזל ועמדו בנסיונות המילה ולקיחת הפסח מבעשו' זכו להיות נשתנו שמם להקרא ישראל בעצמן ולא בני ישראל ונחזור לענין שהשמות הוא לפי המעלות והנה יש שלשה דרגות עבודה מה שאנחנו בני ישראל מחויבים לעבדו הראשונה היא הפחות שבכולן ע"ד שאמר הכתוב אם אב אני איה כבודי כי הכבוד אשר אדם מתחיי' לכבד לאביו ואמו כש"כ להקב"ה מאחר ששלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו כמאמר חז"ל (נדה ל"א ע"א) וחלק המובחר שבו שהיא החיות והשכל הוא של הקב"ה ודאי שמחיוב לכבודו ולירא מפניו מגזיר' כיבוד אב ואם והנה חיוב כיבוד אב ואם ומורא הוא בשני דברים ענין הכיבוד הוא להשלים רצון אביו במה שחפץ בו והוא לו לתועלת דהיינו מאכילו ומשקיהו וכדומה כדאמרי' (בקידושין ל"א ע"ב) איזהו כיבו' מאכיל ומשק' מלביש מכס' מכני' ומוצי' ואף בבחי' הגדול' שבכיבוד אב ואם שאמרו שם עד היכן כיבוד אב ואם כדי שיזרוק ארנקי לים בפניו ואינו מכלימו כתבו התו' שם דוק' בענין שיש לאב קורת רוח בכך דאל"ה רשע מקרי ע"ש ואף שהרמב"ם ז"ל (בפ"ו מהלכו' ממרים) לא כתב חילוק בזה אפשר שסמך עצמו על הכלל שצריך להיות עוש' מעש' עמך וזה רשע מקרי כללא דמילתא בענין הכיבוד שהוא לעשות רצון אביו במה שהוא לו לתועלת וחלילה לו להכלימו אפי' אם זרק ארנקי לים בפניו והוא מתרעם ע"ז מאו' רק יקבל עליו גזירות ממהקב"ה שצוהו בזה לכב' את אביו כמ"ש הרמב"ם שם וענין היראה הוא דרג' פחותה מזה והוא מ"ש שם איזה מורא לא עומד במקומו ולא יוש' במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו והוא מטעם שלא יקניט דעת אביו בזה או שיחליש דעתו בזה ויהי' לו צער ממה שבנו עוש' לו דבר שלא בכבודו ואם אדם מקיים את אלה יצא ידי כיבוד אב ומוראו וכמו כן אם אדם עושה כדברים האלה לה' אלהיו האחד לעשות רצונו בכל מה שצונו בתורתו הקדושה בל יפול דבר לראות לקיים כל רמ"ח מצות עשה דאורייתא ודרבנן שזהו ג"כ רצונו וצונו בזה באמרו לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך כידוע ואף אם יקיים אותם רק בדרך גזירות המקום שמוכרח לעשות רצונו כי כך גזר עליו מקיי' בזה מצות כיבוד למקום כי השוה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום כמארז"ל שם והרי זה בא ללמד ונמצא למד שענין הכיבוד הוא כמו כבוד אב שהוא רק הנחת דעת אביו ולא הנחת דעתו שיעשנו באהב' רק בגזירות המקום וכן בכבוד ה' הוא כמו כן לכבדו לעשות ככל אשר צוהו מפני גזירת הצווי וכן ביראת אלהים לראות שלא להקניטו ח"ו בעברות שס"ה ל"ת דאורייתא או דרבנן רק יקבל מוראו שלא יסרב נגדו לעבו' על צוויו וכשאנחנו עם ב"י על בחי' זו אין נכנסין כ"א לגדר כיבוד ומורא הבן אל האב כאמור ועל בחי' הזו קרא אותנו שמו ית' בתי שהוא הדבר המתחייב מהבת או הבן אל כיבוד האב דרג' השני' היא למעל' מזה דרג' אהב' אחי' ואחיו' להדדי שאינם חייבים זה לזה בכיבוד ומורא רק מצד אהבת אמת התקוע בלבו מאז הולדו רוצה לעשות נ"ר לאחיו בכל לבבו ונפשו ומאודו ולא זאת שרצונו למלאות רצון אחיו גם הוא מתאוה ומשתוקק להוסיף עוד על רצון אחיו ומבקש לו עוד לאכול ולשתות וכדומה וכמו כן נמצא בעבודת ה' אשר יש א' שרצונו ותאותו במאד מאוד לקיים כל מצו' ה' ברוב אהבה ותשוקה גדולה שלא מצד קיום גזירת המקו' רק באמת מצד אהבתו ועל כן לא זאת שמקיים כל מצות התורה אף גם מוסיף עלי' בכל מיני הדו' מצוה וזירוז אחר זירוז ואין מעכב אותו שום דבר מלעשותו וזה הבחי' נקראת ע"ש אהבת אחים כנ"ל ולפי שהאהבה ניכרת יותר בנשים אחיות להדדי כידוע ע"כ כשאנו ב"י על מעלה זו ברוב האהבה לה' יקרא אותנו אחותי שהוא ע"ש האהבה כאמור והדרג' השלישית הוא הדרגה שבארנו עד כה שחפצו ורצונו תמיד רק להתגדל ולהתקדש כבוד שם ה' על כל יושבי ארץ ומלואה וחביבין אליו כל היסורין והרעות ר"ל למען יתקדש שם ה' עליהם ככל אשר בארנו:

י״גיא. ועל בחי' זו אמרו חז"ל (זוה"ק בחקותי קי"ג ע"א) מאי ועשיתם אותם אלא מאן דעביד פקודי אורייתא ואזיל באורחי' כביכול כאלו עביד ליה לעילא אמר קוב"ה כאלו עשאני ואוקמיה ולכאורה לא יובן מהות בחי' זו אף בדרך משל כי היעשה אדם אלהים אכן בבחי' הנזכרת שעבודתו תמיד רק להיות שם ה' נתגדל על ידו ועל כי הוא גורם להיות נודע שם ה' בארץ וידעו הכל כי יש אלהים גדול שמו שעלי' אמר אברהם עכשיו שהרגלתי בפי הבריות נעשה אלהי הארץ כי נתוודע שמו בעולם ולזה נקרא בדרך משל כאילו עשאני כי עושה אותו להיות ניכר שמו בעולם השפל הזה וכשאנו עם ב"י בדרגא זו יקרא לנו הקב"ה בבחי' אם כאומרו כאלו עשאני והבן והנה בהיות ישראל במצרים נאמר בה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה וכן אצל הים נאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'. וכבר כתבנו בפירושו אל ה' שהוא הדבר הנוגע לה'. כלומר שבאו לבחי' השלישית שלא הרגישו מצרת עצמן כלום והיתה עיקר הצעק' שיתגדל שם ה' עי"ז למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא אלהים אין עוד מלבדו ואפס זולתו וע"כ הנה חפץ ה' בידו הצליח והוציא' ממצרים וקרע להם את הים ושקע צריהם בתוכו כי היתה אמתיות בקשת' למען כבוד ה' ולזה פתח דברו האיר ואמר אנכי ה' אלהיך שהייתי אצלך בבחי' ה' אלהיך שאף בעת שהיית בצרה בחי' אלהים לא בקשת עבור צרת עצמך רק עבור שמי הגדול הוי' שיתגדל שמי בעולם ולכן בזה הוצאתיך מארץ מצרים כי חפץ ה' בידך הצליח כאמור. והיתה דברו זה לספר בשבח מעלת ישראל ולא לכבוד עצמו היה דורש וכן על זה ירמוז מה שאמר כבד את אביך ואת אמך ידוע שאת הוא לרבות ואפשר הוא לרבו' לומר שתתכב' ותהי' יקר בעיניך זו הבחי' אמי ותרא' שתהי' בבחי' או"א שיהי' כביכול עשאני ואז חפץ ה' בידך יצליח ככל הישועות ובודאי יאריכון ימיך עי"ז כנאמר ועוד כלל בזה לתרץ מה שפתח תחילה בשבחן של ישראל ולכאורה היה לומר אשר בראתי שמים וארץ כנ"ל וע"כ אמר כבד את אביך ואת אמך וכיון שאתם נקראים אמי ע"כ כבד אכבדכם לפתוח פי תחילה בסיפור שבחיכם והנה אומ"הע לא הבינו באומרו אנכי ה' אלהיך שכוון על בחי' זו בשבחן של ישראל והיו סבורין לכבוד עצמו דורש כיון ששמעו שאמר כבד את אביך ואת אמך ורמז בזה שישראל נקראין אמי כי על כן סיים למען יאריכון ימיך כנ"ל ונודע להם מזה מה שאמר תחילה אשר הוצאתיך מארץ מצרים הוא ג"כ על כוונ' זו ולכן פתח בשבחן של ישראל מפני שהוא בבחי' כיבוד אם וע"כ עמדו מכסאות' והודו לו אף על דברות הראשונות כדבר האמור בכל דברינו הנאמרים:

י״דיב. ובחינה זו הנזכרת בפרק זה שהוא שאין הקב"ה שולח הצרה כי אם למען הישועה שאח"כ להיות ניכר יתרון האור ויתגדל שמו עי"ז אנו משבחין בשב' השבת קודש כשמתפללין בו על הצרה כחולה וכדומ' אומרין שבת הוא מלזעוק ורפוא' קרובה לבוא כי בשב' כל הדינים בטלין ומבוטלין ולא נשאר כי אם זה הצרה שאינה רק למען הרפואה וזה שבת הוא מלזעוק כלומר שבת הוא ונייח' דכולה ביה וכל הדינים בטלין בו ואין בו בחי' זו שיהא צריך לזעוק בו וכל הצרות המאורעות בו הוא רק בדרך ורפוא' קרוב' לבוא כדי שיתגדל שמו עי"ז וע"כ בכלות יום הששי ומתחיל לבוא יום הז' אנו אומרין זה המזמור של ארבעה צריכין להודות הודו לה' כי טוב להורו' שהכל נעשה בו בכי טוב והיתה גם הצרה לישוע' ולרווחה וע"ז רמז במל' שבת נוטריקון "שבת "בו "תתרפא ו"שבת "בו "תושע להורו' על האמור שכל הצרות בשבת הוא רק עבור הישוע' והרפואה והיה השם הזה לך לזכרון ולאות וסימן לכל דברינו בדרוש הזה וכל בית ישראל יזכו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד ונס יגון ואנחה ולא תהיה צרה ויגון ביום מנוחתינו ו"שמח' "בו "תהיה אמן אמן אמן ובזה נשלם מה שהי' רצונינו לבא' המדרש הלזה:

ט״וסליק דרוש השמיני. בעזרת אל גומר עלי ובחסדיו האיר עיני: ועתה תקרב רנתי לפניך ה' ובדבריך הבינני. תבענה שפתי תפלה ובתורתך תלמדני הערב נא ה' אלהינו להיות תורתך שעשעי להתחיל לבאר בדרוש התשיעי: