ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש אבא גוריון ג׳Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Abba Guryon 3

א׳[אסתר ג א] אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן. לא נתגדל המן אלא לרעתו. אמר ר' יהושע בן לוי משל לגולייר שקלל בנו של מלך, אמר המלך אם אני הורגו יאמרו הכל גליור הרג, אמר המלך אגדלנו ואחר כך אהרגנו, עשה אותו טריכונוס, ואחר כך עשה אותו הגמון, ואחר כך התיז את ראשו, כך אמר הקב"ה אם יהרג המן שיעץ לבטל בנין בית המקדש אין מי יודעו, אלא יתגדל ואחר כך יתלה.

ב׳[אסתר ג א] וישם את כסאו. לאדם שיש לו סייחה וחמורתא וחזירתא, והיה נותן לחמורתא ולסייחה במדה, ולחזירתא שלא במדה, אמרה חמורתא לסייחה אנו שעושין מלאכה לבעל הבית נותן לנו במדה, ולחזירתא שאין עושה מלאכה נותן לה שלא במדה, אמרה סייחה לחמורתא תבא השעה ותראה, כיון שבא קלנדס נטלו החזירתא ונחרוה, הוי אומר לא המאכל גורם אלא הבטלה, לכך נאמר אחר הדברים האלה גידל, ואחר כך ויתלו את המן על העץ. כתיב אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד (איוב כ ז), מה הגללים הללו מזוהמין כך הוא מזוהם, רואיו יאמרו איו (שם), חמיין ליה ולא חכימין ליה היכן הוא המן והיכן שלותו, מה כתיב למעלה מן הענין, ויתלו שניהם על העץ, אף סופו של אותו האיש לעלות ולצלוב, רבי [פנחס] הוי משתעי הדין עובדא אריא עביד סעודתא לכל חייתא ובעירא, ועבד להון גנונא מן מלכי דאריותא, כיון דאכלו אמרו מאן יימר לן זמירא, תלו עיניהון בתעלא, אמר להו עיינין אתון לי למאן דאימא, אמרו ליה אין, דלי עניה כלפי משכי מעלויהון ואמר מאן דחמין לן מעלאי, יחמי לן מתתאי, כך מי שהראה לן בצלובן של בגתן ותרש יראה לנו בצליבא של המן, ומי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים.

ג׳[אסתר ג א] ד"א אחר הדברים האלה. הרהורי דברים היה שם, מי הרהר, ר' יהודה אומר המן הרהר, אמר הדא אסתר אין יהודאה היא, קרובתי היא מן אבי עשו דכתיב הלא אח עשו ליעקב (מלאכי א ב), ואין משאר עממין היא כל העממין קרובין אלו לאלו ראוי אני לטול פרוקופי מתחת ידה, ור' נחמיה אמר אחשורוש הרהר, אמר מרדכי זה אני חושב לו טובה והוא ישב כאן ומבקש לבנות בית המקדש, לבנותו אי אפשר, להחזירו אי אפשר, אלא הריני מגרה בו [את] המן ויהיה זה בונה וזה סותר, וחכמים אומרים הקב"ה הרהר, אמר מרדכי זה צדיק גמור הוא אם נוטל פרוקופי יבא המן ויסגל ממון ויבא מרדכי ליטול ממנו ויבנה בית המקדש.

ד׳[אסתר ג ב] וכל עבדי המלך. ר' יוסי ב"ר חנינא פתח, טמנו גאים פח לי (תהלים קמ ו), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע פרשו לי אומות העולם פח לי, אומרים לי עבוד ע"ז, לשמוע להם אני נענשת לפניך, שלא לשמוע להם הורגים אותי, א"ר חנינא לזאב שפרסו לו מצודה על פי הבאר, אם ירד לשתות ניצוד, ואם אינו יורד ימות בצמא.

ה׳[אסתר ג ד] ויהי באמרם אליו יום ויום. ר' בנייה בשם ר' לוי אמר בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, ניסן שוה לשם ויהי כדברה אל יוסף יום יום (בראשית לט י), וכאן ויהי באמרם אליו יום יום, וגדולתן שוה ביוסף כתיב ויסר פרעה את טבעתו (שם מא מב), ובמרדכי כתיב ויסר המלך את טבעתו, ביוסף כתיב וישם רביד הזהב (שם שם), וכאן כתיב ועטרת זהב גדולה (אסתר ח טו), ביוסף כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה (בראשית מא מג), וכאן כתיב וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר (אסתר ו ט). ר' לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא אמר, אמר להם מרדכי משה רבינו הזהירנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה (דברים כז טו), וזה הרשע שם עצמו ע"ז, ועוד ישעיה הנביא אמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיה ב כב), ולא עוד אלא שאני יליד בית איסגינטורין של מלך, ומשתחוה להדיוט, הדא הוא דכתיב ותגשן השפחות וגו' ותגש גם לאה וילדיהן ואחר נגש יוסף ורחל וגו' (בראשית לג ז), ועדיין זקני בנימין לא נולד.

ו׳[אסתר ג ה] וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו. אמר ר' אבא תחשכנה עיניהם מראות (תהלים סט כד), לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידים אותם לגיהנם, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וגו' (בראשית ו ב), וירא עשו (שם כח ו), וירא בלק (במדבר כב ב), וירא בלעם (שם כד א), וירא המן (אסתר ג ה), לפיכך הם מתביישין במראות עיניהם, שנאמר יראו גוים ויבושו (מיכה ז טז), אבל מראית עיניהם של צדיקים מעלה אותם, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים (בראשית יח ב), וירא והנה באר בשדה (שם כט ב), וירא פנחס (במדבר כה ז), וירא והנה הסנה (שמות ג ב), ולפיכך שמחים במראית עיניהם, שנאמר יראו צדיקים וישמחו (איוב כב יט).

ז׳[אסתר ג ה] וימלא המן חמה. אמרו מה עשה המן כשעבר ולא עמד מרדכי ממקומו ולא שאל בשלומו בא לו מצד אחר ועשה עצמו כאילו שאל מרדכי בשלומו, ואמר ליה מרי עליך שלום, אמר ליה מרדכי אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעיה נז כא), מיד וימלא המן חמה.

ח׳[אסתר ג ו] ויבז בעיניו וגו'. אמר ר' לוי לעוף שקינן על שפת הים ועלה הים והציף את קנו, מה עשה עמד והתחיל ממלא פיו מים ונותנו בחול, וממלא פיו חול ונותנו בים, בא חבירו וא"ל מה אתה עושה ותתיגע, אמר לו אין זז מכאן עד דאנא עביד הדין ימא חול, א"ל שוטה שבעולם כמה תסתופף, כך ויבקש המן להשמיד את כל היהודים, א"ל הקב"ה שוטה [שבעולם] אני בקשתי להשמידם ולא יכלתי, שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים קו כג), ואתה מבקש להשמידם, סוף שהוא נופל בידם. שישראל נמשלו לצורים, שנאמר כי מראש צורים אראנו (במדבר כג ט), ועובדי אלילים נמשלו לחרס, שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים (ישעיה ל יד), נפל כיפה על קדרה ווי לקדרה, נפל קדרה על כיפה ווי לקדרה, כך כל מי שבא ומזדווג להם לישראל, נוטל את שלו מתחת ידיהם.

ט׳[אסתר ג ז] הפיל פור הוא הגורל. אמר רב חמא בר חנינא א"ל הקב"ה את הוא גורלן של ישראל.

י׳[אסתר ג ז] מיום ליום ומחודש לחודש. ארז"ל כשאמר המן להפיל גורלות [התחיל להפיל גורלות] לימים שנאמר מיום ליום. עלה יום א' לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע בי נבראו שמים וארץ, ואמרת אם ימדו שמים ממעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל (ירמיה לא לו), ורשע זה מבקש לאבדן, עקור שמים וארץ, ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ב' לפני הקב"ה ואמר רבש"ע בי נברא רקיע והבדלת בין מים העליונים למים התחתונים, ובניך הבדלת מבין האומות, עקור רקיע ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ג' עלה לרקיע אמר לפניו רבש"ע בי נבראו אילנות ובניך מקלסין אותך בהן, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' (ויקרא כג מ), עקור אילנות ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ד' עלה לרקיע ואמר לפניו רבש"ע בי נבראו [מאורות] שמש וירח וכוכבים ומזלות וישראל נמשלו בהם, שנאמר והנה השמש והירח וגו' (בראשית לז ט), עקור מאורות ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ה' עלה לרקיע אמר לפניו רבש"ע בי נבראו בהמות ועופות, ומקריבין לפניך קרבן, עקור בהמה ועוף ואח"כ כלה אותם. בא לו יום ו' עלה לרקיע, אמר בי נבראו אדם וחוה, וישראל קרויין אדם, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא), [בטל כל בני אדם ואח"כ כלה אותם]. בא לו יום ז' עלה לרקיע אמר כתיב ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם (שמות לא יז), עקור אותו ואח"כ כלה אותם, כיון שראה שלא היה יכול לימים, בא לו לחדשים, שנאמר ומחודש לחודש (אסתר ג ז), ועלה לניסן זכות הפסח, לאייר זכות המן, לסיון זכות מתן תורה, לתמוז זכות הארץ, לאב והפכתי אבלם לששון (ירמיה לא יב), לאלול זכות החומה, דכתיב ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול (נחמיה ו טו), לתשרי זכות הרגלים, לחשוון זכות שרה, לכסליו וטבת זכות חנוכה, לשבט זכות אנשי כנסת הגדולה, באדר שמח, אמר אבדוק המזלות, טלה ויקחו להם איש שה (שמות יב ג), שור, שור או כשב (ויקרא כב כז), תאומים פרץ וזרח, שנאמר והנה תאומים בבטנה (בראשית לח כז), סרטן זכות יונה, אריה זכות דניאל, בתולה זכות חנניה מישאל ועזריה, מאזנים זכות איוב שנאמר ישקלני במאזני צדק (איוב לא ו), עקרב זכות יחזקאל, שנאמר ואל עקרבים אתה יושב (יחזקאל ב ו), קשת זכות יוסף, שנאמר ותשב באיתן קשתו (בראשית מט כד), גדי זכות יעקב, שנאמר ואת עורות גדיי העזים (שם כז טז), דלי זכות משה, שנאמר וגם דלה דלה לנו (שמות ב יט), דגים לא מצא להם זכות, אמר כשם שהדגים נבלעים, כך שונא ישראל נבלעים, תפושים הם בידי כהדא נונא, א"ל הקב"ה לית אינון בידך אלא את בידיהון, מה הדג הזה פעמים בולע ופעמים נבלע, אף את נבלע בידיהן.

י״א[אסתר ג ח] ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם. כד אנן בעין למיזבן מנהון מיד סוגרים עלינו שוקים, ומשחקים עלינו ומכניסין הפרד בממוננו, חדא לשבעה יומין שבתא, לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פסחא, בסיון עצרתא, ואית להון ירחא ומפסידין בו ממונו של עולם, ריש שתא ויומא רבא וחגא דמטללא תמניא יומין, כל יומא אכלין ושתין ורווין ונפקין ויתבין ומבזי ליה למלכא, א"ל הקב"ה רשע יאות זנית אלא מה הנאה דלא מנית אינון תרין יומין דאנא עתיד למיתן בהון שמחה במפלתו של אותו רשע, כדכתיב להיות עושים את שני הימים האלה (אסתר ט כז).

י״ב[אסתר ג ח] ולמלך אין שוה להניחם. אמר ר' לוי כל מה שהיה המן מקטרג ישראל מלמטה, היה מיכאל מלמד זכות מלמעלה, אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאין מקטרגין שעבדו ע"ז, ולא על שגילו עריות, ולא על ששפכו דמים, אלא על ששומרים תורתך, א"ל הקב"ה חייך לא שבקינון ולא אשבקינון, דכתיב כי לא יטוש ה' את עמו (ש"א יב כב).

י״ג[אסתר ג ט] אם על המלך טוב. אמר ליה [וכמה אינון, א"ל] המן השתא אין אנא יודע מנייניהון כמה אינון, אלא כד נפקו ממצרים הוו להו שית מאה אלפי גברא, על כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי, לחוד קולמוס את יהיב, א"ל אחשורוש אף אני רוצה לאבדן, אלא מה אעשה שאלהיהם גדול הוא, והוא אוהב אותם ביותר, וכל העומד עליהם הוא מפילו תחת כפות רגליהם, ויש לנו ללמוד מפרעה שמלך מסוף העולם ועד סופו, ובשביל שהעביד בישראל, שפטם בנגעים גדולים, והוציאם ברכוש, וקרע להם את הים, מה שלא עשה לאומה אחרת, ורדף אחריהם בשש מאות אלף, וטבעו בים סוף הוא וכל חילו, בא עמלק זקינך עליהם בארבע מאות אלף איש גבורים, וכלם מסרן אלהיהן ביד יהושע בן נון והרגם, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו (שמות יז יג), בא סיסרא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות, וכל אחד היה עמו מאה אלף איש, וכלם הממם, וצוה לכוכבים ושרפום, שנאמר מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ), ולסיסרא עצמו מה עשו, כמו שספרו לנו אבותינו, לא היה גבור כמוהו, ובן שלשים שנה היה, וכבש כל העולם בכחו, ולא היה כרך שלא הפיל חומותיו בקולו, ואפילו חיה בשדה, כיון שנתן קולו עליה לא זזה ממקומה, אמרו עליו פעם אחד ירד לנחל קישון לשתות מים, ועלו בזקנו כמה דגים, וכשהיה יורד למלחמה, היו נושאין אותו תשע מאות סוסים במרכבה, ובחזירתו לא היה אחד מהם יוצא מתחתיו בשלום, שהיה חותכן כברזל לצמר, ולבסוף מסרו אלהיהם ביד אשה, ועשאוהו חרפה וקלון לכל העולם, ומלכים רבים וגדולים ממנו עמדו עליהם, וכלם הפילם וביטלם מן העולם, והיו חרפה לדורות, ואנו על אחת כמה וכמה, חדל לך מהרעה הזאת, ואעפ"כ היה מטריחו בכל יום, אמר לו אחשורוש הואיל וכן נימלך בחכמים ובחרטומים, מיד קיבץ כל חכמי אומה ולשון, א"ל מה אתם אומרים, רצונכם שנאבד אומה זאת שמעשיה משונים מכל הבריות, אמרו לו מי זה שרוצה להכשילך במכשול גדול כזה, אם ישראל יאבדו, אין העולם יכול להתקיים, אפילו שעה אחת, לפי שאין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שהוגין בה יומם ולילה, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), ולא עוד אלא שכל אומות העולם קרויין נכרים, שנאמר וגם את הנכרי (מ"א ח מא), וישראל קרויין בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א), ויש אדם שנוגע בבניו של הקב"ה שהוא מלך בעליונים ובתחתונים ובידו רוחות ונשמות והוא משפיל ומרומם ממית ומחיה, וינקה מהם, א"ל המן אלהיהם שעשה להם כל הנסים עזבם והסתיר פניו מהם ואינו מסתכל בהם, שהרי נבוכדנצר עלה והחריב ביתו ושרף היכלו, ולא עמד כנגדו, שנאמר ויאמרו לא יראה יה וגו' (תהלים צד ז), כיון שאמר להם כעניין זה, מיד קיבלו ממנו ועמדו והסכימו עמו, אמר להם אחשורוש [נפיל גורלות] אם יעלה הכסף בידי והעם בידך, הרי הם מסורים לך, ואם יעלה העם בידי והכסף בידך אינם מסורים לך, מיד הפילו גורלות, ורוח הקודש צווחת ואומרת ואל עמי ידו גורל (יואל ד ג), ועלו העם בגורלו של המן, מיד צרה לו צרה גדולה על הכסף, ראה אחשורוש ושאירע לו על הכסף, מיד ויסר המלך את טבעתו וגו'.

י״ד[אסתר ג יא] ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך. איני מבקש לא משכרן ולא מהפסדן, השיבה רוח הקודש ואמרה לו הכסף נתון לך, העץ נתון לך, דחשבניה דדין כחשבניה דדין.

ט״ו[אסתר ג י] ויסר המלך את טבעתו. רבנן אמרין אחשורוש היה שונא את ישראל יותר מהמן, מנהגו של עולם דרכו של לוקח לתת ערבון למוכר, ברם הכא ויסר המלך את טבעתו.

ט״ז[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך. מה כתיב בהון, כל עממיא אומיא ולשניא [די דארין בכל ארעא] שלמכון יסגא, ידוע לכון כי אדם אחד בא לפנינו, לא מארצנו ולא מאדמתינו, אלא מזרע עמלק, בן גדולים הוא, והמן שמו, ושאל ממני שאלה קטנה וקלה, אמר עם אחד יש בינינו ובזוי מכל העמים, מכשול בכל זמן, ודומים כמשוגעים, וחפצים ברעתינו, ורוחם גסה, וקללת המלך שרויה בפיהם, ומה קללה מקללים, אומרים ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז), ועוד אומרים לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (תהלים קמט ז), וכופרים בטובה מימיהם, מה עשו לפרעה העני, כשירדו למצרים קבלן בסבר פנים יפות, והושיבן במיטב הארץ בארץ גושן, וזן אותן בשני רעבון, והאכילן מכל טובה, פלטין היה לו לבנות שם, ולא היה יכול לעמוד כנגדן, ובאו עליו בעלילה, אמרו לו לזבוח לאלהינו אנחנו הולכין ולבסוף ג' ימים אנחנו חוזרין, רצונך להשאילנו כלי כסף וכלי זהב ובגדים ומרגליות ונלך, והשאילום וטענו כל אחד ואחד מהם תשעים חמורים, עד שניצלו אותם, הלכו ונתעכבו ולא חזרו, הלכו אחריהם בשביל ממונם, ומה עשו להם, אדם אחד היה עמהם ושמו משה בן עמרם, ונטל מקלו וליחש עליו, והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירם בתוכו, כיון שראה כן פרעה אף הוא נכנס אחריהם, והיה מבקש לחזור ולא יכול, ואיני יודע במה רדפו, ונשקע הוא וכל חילו ולא זכרו הטובה שעשה עמהם פרעה. עמלק אבי אבא מה עשו לו בשעה שבא עליהם למלחמה, שנאמר ויבא עמלק (שמות יז ח), מהיכן בא, א"ר כרוספדי מאצל בלעם הרשע בא שהלך ליטול עצה ממנו, א"ל אני יודע שבעל עצה ומחשבה אתה, וכל היועץ עמך אינו נכשל, מה אתה יועצנו, אלו המצריים שעשו להם כמה טובות כך עשו להם, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, א"ל לך עשה עמהם מלחמה, ואם אתה לא תוכל להם, אין כל בריה יכולה להם, לפי שהן תלויין בזכותו של אברהם, אף אתה כן, מיד בא עליהם למלחמה, מה עשה אותו משה, היה לו תלמיד אחד, ושמו יהושע בן נון, אכזרי בלא רחמנות, ואמר לו משה בחר לנו אנשים (שמות יז ט), איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה, ואיני יודע מה היה לוחש עד שרפו ידיהם של עם עמלק ונפלו לפניהם הרוגים, שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם), באו לארץ סיחון, גבורי עולם היו, ואיני יודע במה הרגום, באו למלכי מדין, אף אותם איבדום, מה עשה תלמיד של משה שהכניסם לארץ ז' עממים, איבדם מן העולם ונטל ארצם מידם, ואיבד ל"א מלכים ולא ריחמן, ועוד באו לסיסרא ואיני יודע מה עשו לנחל קישון וגרפם ושטפם לים הגדול. ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד, והיה יוצא ומשחית ומכלה כל האומות ולא היה מרחם לכל בריה, שנאמר ואיש ואשה לא יחיה דוד (ש"א כז יא), עמד אחריו שלמה בנו ובנה להם בית אחד וקראו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו, וכשבאים עליהם למלחמה נכנסים בתוכו ועומדים שם, ואיני יודע מה עושים בו, לשעה קלה יוצאין והורגין הכל, ולא היה מדה טובה שלא נתגאו בה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ולשון בעיניהם, עד שבא עליהם אדם אחד נבוכדנצר שמו, והיה ממשלה בידו, וקיבץ עליהם כל העולם כולו ותפשם, ולא הועיל להם כשפיהן, מהם הרג, מהם השליך בקולרין ובשלשלת של ברזל, והביאום בינינו, ואעפ"כ לא שינו מעשיהם המכוערים, ומשחקים עלינו בכל יום, ומתלוצצים ומלעיגים עלינו ועל יראתנו, ותועבה אנו בעיניהם, בנותינו אינם לוקחים, ובנותיהם אינם נותנים לנו, לחמנו אינם אוכלים, ומשקנו אינם שותים, ואפילו מלכנו דומה בעיניהם כאשה נדה, הללו המדות מגונות באומה זו, ועוד מה שאין אנו יכולים לספר, ועכשיו חשבנו והפלנו גורלות על שנים עשר חדשי שנה, ונפל הגורל [על חדש אדר, והפלנו על ימי החודש, ונפל הגורל] על שלשה עשר יום לחדש, ועכשיו בזמן שאיגרות הללו באות לידיכם, השחיתו והשמידו לא תשאירו מהם פליטה.

י״זנוסח אחר בלשון ארמי ע"פ כ"י British Museum.

י״ח[אסתר ג יב] ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון. מה כתיב בהון. (כל) [לכל] עממיא אומיא ולשנייא [די דארין בכל ארעא] שלמכון ישגא. ידוע לכון דגוברא חד אתא לוותנא, לא מדילנא ולא מארענא, אילהן מזרעא דעמלק, (בין) [ביר] רברבין עלמא הוא, והמן שמיה, ושאיל מיננא שאלתא זעירתא, ואמר עמא חד אית ביננא, דבזיזא מכל עמא, דזמנין לתקלא ולקלקולא, ומשתנין בגאותא, יודען בבישותנא ואחסורנא, ולטין אינון למלכא, ולטותא דמלכא תדירא בפומהון, וכד לטויתהון אמרין ה' מלכותיא קאים לעלם ולעלמי עלמיא אבדו בני עממיא מאתריה. ותו אינון אמרין למיעבד פורענותא בעממיא, וכפרין אינון בטיבותא כל ימיהון, מה עבדו לפרעה מלכא דמצראי נחתו לארעיה בעדן כפנא ערטלאין אינון נשיהון וטפליהון, וקבלינון בסבר פנים יפות בחדוון, ואותבינון בטוב ארעיה, וזנינון ומרעם לא חסרו פלטורין הוה ליה למיבני, ואמר להון למבנייה, ושרו למיבנייה בתרעמנותא, ועד כאן מתבני ולא שלים, אתו עלוהי כולהון בתסקופי מילין, ואמרו ליה מהלך תלתא יומין נהך ונדבח קדם ה' אלהנא ונהדר וניתוב, במטי מנך הב לן מנין דכסף ומנין דדהב איצטלוון ולבושין, ושאלינון וטענו ית בעיריהון כל אחד תשעים חמורים, ורוקינו ית מצראי, ולא חזרו להון קדל אזל בתריהון פרעה כד חזינון ערקין לשזבא ית נכסיה, כד מטנון על ימא, הוה ביניהם גבר רב (תרשיא) [חרשיא] דאיתרבי בביתיה, ומשה בן עמרם שמיה, ורמא ית חוטרי על ימא ובזייה, ואעבר ית משריתיה בימא ושניק רתיכי פרעה ושפר גברוהי ומשרייתה, ואליהון הוה בסעדהון, כל עדן דאינן קיימין אורייתה לא שבק חד למיקם קדמהון, ואף בלעם נביא חד דהוה ביננא קטלו בחרבא, וכדון עבדו לסיחון ולעוג מלכיא תקיפיא דארעא דכנען וקטלו ותרוכינון מן ארעיהון ואחסינו יתה, ואף מלכא רבא יקירא דעמלק שציאו אינון מלכיהון ונביאהון, ובתר כן קם מלכא אכזראה דוד שמיה, וקטיל בפלישתאי אדומאי עמונאי ומואבאי ולא קם חד קדמוהי, ובתר כן קם שלמה בריה גבר חכים וסוכלתן, ובנא להון ביתא בירושלם דלא אתבדרון לכא ולכא, וכד סגיאו בארעא חבו קדם אלהיהון, ומסרינון ביד נבוכדנצר מלכא, ואזלינון לבבל, ועד כען דאינון תחות ידנא נחנא כלא חשיבן קדמיהון, ודתיהון ונימוסיהון משנין מכל עמא, ולא מתחתנין בנא, וית אלהנא לא סגדין, ולא חשחין ליקרותנא, ולא מיסגד קודמנא, כבני חרי לא עביד עבודתנו, ולפיקודנא לא צייתו, בכן איתכנשו קדמנא רברייא סגנייא פחייתא והתיבנא עיטא וטעם וקיימנא איסר ורשום כדת מדי ופרס דלא תנגדי לשציותהון מדרי עלמא, ושלחנא איגרתא בכל שבע ועשרים ומאה מדינה די במלכותאי לקטלא יתהון בניהון נשיהן וטפליהון, וגבר לא ישתייר מתחות ידכון, ביום תלתא עשר דירחא באדר, כמא דעבדו לאבהתנא, וכמה דחשיבו למיעבד לנא, ונכסיהון יהון למיבז בכן תשכחון רחמין קדמאי דא נשתוון איגרתא די שלח אליכון ארתחששת מלכא דמדי ופרס.